ביאור:דניאל ג יז
דניאל ג יז: "הֵן אִיתַי, אֱלָהַנָא, דִּי אֲנַחְנָא פָלְחִין, יָכִל לְשֵׁיזָבוּתַנָא מִן אַתּוּן נוּרָא יָקִדְתָּא וּמִן יְדָךְ מַלְכָּא, יְשֵׁיזִב."
תרגום ויקיטקסט: דניאל בתרגום עברי ש. ל. גורדון (של"ג) - אִם יֵשׁ אֱלֹהֵינוּ, אֲשֶׁר אֲנַחְנוּ עוֹבְדִים, יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ, יַצִּיל.
בהמשך דף זה מופיעים ביאורים ופרשנויות של עורכי ויקיטקסט, שאינם בהכרח מייצגים את הפרשנות המסורתית.
ביאורים מסורתיים לטקסט ניתן למצוא בקטגוריה:דניאל ג יז.
אִם יֵשׁ אֱלֹהֵינוּ
[עריכה]השאלה של המלך
[עריכה]אני עומד לשרוף אותכם, "וּמִי הוּא אֱלוֹהַּ אֲשֶׁר יַצִּילְכֶם מִיָּדָי?" (ביאור:דניאל ג טו).
השאלה כוללת מספר שאלות:
- מי הוא האלוהים שלכם?
- האם האלוהים שלכם יציל אותכם?
- מידי - אני השליט העליון ביותר על האדמה!
על השאלה הראשונה: ' מי הוא אלוהיכם?', חבריו של דניאל ענו למלך: "לֹא צְרִיכִים אֲנַחְנוּ עַל דָּבָר זֶה לַהֲשִׁיבֶךָּ" (ביאור:דניאל ג טז), כי שמו אינו חשוב, וממילא זה לא יעשה עליך רושם, כשם שזה לא עשה רושם על פרעה לפני עשרת המכות.
עכשו הם יענו על השאלה השניה: "האם האלוהים שלכם יציל אותכם?"
הנסיון
[עריכה]בזמנו דניאל אמר למלך: אתה שליט "בְכָל שֶׁדָּרִים בְּנֵי הָאָדָם" (ביאור:דניאל ב לח), במשמעות: אתה שליט על המקום אבל לא על בני האדם עצמם. אתה יכול להוציא פקודה אבל האנשים יחליטו: לבצע בכבוד, לבצע בזלזול, או למות על קידוש השם, ואתה לא יכול לעשות דבר. כתגובה, המלך בנה את הצלם ופקד לסגוד לו, כדי להראות לדניאל שהוא שולט גם באנשים. וכך הגענו שחבריו של דניאל מראים למלך שהוא לא שולט בהם: גם אם אלוהים יציל אותם או לא, הם לא יצייתו לו בעניין הזה.
אִם יֵשׁ אֱלֹהֵינוּ ... יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ ... יַצִּיל
[עריכה]חבריו של דניאל מקבלים את האתגר של המלך לוודא אם אלוהי ישראל קיים ויכול, והם מוכנים למות על קידוש השם.
המלך בקש הדגמה , והחברים מקווים שאלוהים יציל אותם, וכך אלוהים יראה לגויים ולבני ישראל שהוא קיים ועוזר כרצונו, כאשר העניין חשוב. החברים דורשים שאלוהים יעזר להם כמו בעשרת המכות, כי גם עכשו אלוהים לבטח שומע את זעקתם, ככתוב על מצרים: "וְגַם אֲנִי שָׁמַעְתִּי אֶת נַאֲקַת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, אֲשֶׁר מִצְרַיִם מַעֲבִדִים אֹתָם; וָאֶזְכֹּר אֶת בְּרִיתִי" (שמות ו ה).
לכולם ברור שעם ישראל עמד בסכנת כליה. עשרת השבטים, שהגלו על ידי ממלכת אשור, כבר ברובם התבוללו בעמים ונכחדו. עכשו המלך דורש מנכבדי היהודים לסגוד לצלם שלו, כשהוא יודע שאסור להם לפי חוקיהם. אם הנכבדים יכנעו מפחד, שאר העם ילך בעקבותיהם, וגם הם יתחילו לאבד תקווה ולהתבולל. אלוהים הבין, שהעם שרק לפני זמן קצר איבד את בית המקדש, הוגלה מארצו, התחיל לדבר ארמית במקום עברית, נמצא במצב קשה ומסוכן. לאלוהים לא היתה ברירה. לאחר דניאל ואסתר, העם התפזר בגולה, ושליט אחד לא היה יכול להרוג את כל עם ישראל, ולכן אלוהים לא חייב להציל כל תפוצה סובלת.
החברים דורשים מאלוהים לעזור להם במילה "יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ". הם יודעים שהוא קיים, אבל אם הוא לא יציל, סימן שהוא לא יכול, ואז אין לו ערך, כי כל העם יאבד והברית תכחד מחוסר מאמינים.
יָכוֹל לְהַצִּילֵנוּ מִכִּבְשַׁן הָאֵשׁ הַבּוֹעֶרֶת, וּמִיָּדְךָ הַמֶּלֶךְ
[עריכה]החברים מבקשים נס. נס שלא מדרך הטבע. נס שיראה את עליונותו של אלוהינו על כל האלים - על חוקי המלך וחוקי הטבע עצמם.
הם מבקשים להראות שאלוהים הוא היחיד ששולט בכולם, ואין אחר מבלעדיו.
הם מודיעים למלך, שגם לאחר הנסיון באש, המלך לא יוכל להמציא נסיונות אחרים - זאת ההזדמנות האחרונה שלו - בפעם הבאה הם יבקשו מכת בכורות.
לפי חוקי חמורבי עונש חמור היה להזרק למים. לפחות לנזרק היה סיכויים להנצל, ולאל היה קל לעזור. רק במקרים חמורים הנאשם נזרק לאש, כאשר לכולם היה ברור שהוא אבוד. מנהג שרפת מכשפות ממשיך את המנהג הזה, והתקיים בעולם עד לפני מספר מאות שנים. אנשים חזרו ובדקו, אם אלוהים יציל את המואשם, כשם שעשו לז'אן ד'ארק.