בבא בתרא קסט א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף שטרי מקח וממכר אין כותבין וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחברו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכמים אומרים מתנתו קיימת אמר מר חוץ מאחריות שבו מאי טעמא א"ר ספרא אלפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת דלמא אזיל בעל חוב טריף ליה להאי ואזיל האי ומפיק חד וטריף לקוחות ואמר ליה לבעל חוב שוף לי דאיקום בה והדר תא טירפן ומפיק אחרינא והדר אזיל טריף לקוחות אחריני וכיון דקרעניה לשטרא דמלוה במאי הדר טריף לה וכי תימא דלא קרעניה והא אמר רב נחמן בכל טירפא דלא כתיב ביה קרעניה לשטרא דמלוה לאו טירפא הוא גוכל אדרכתא דלא כתיב בה קרעניה לטירפא לאו אדרכתא הוא דוכל שומא דלא כתיב ביה קרעניה לאדרכתא לאו שומא היא לא צריכא דקאתי מכח אבהתיה אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא ולמה ליה למימר ליה לבעל חוב שוף לי בהאי ארעא ואיקום בה תיפוק ליה דכיון דנקיט תרי שטרי טריף והדר טריף אם כן נפישי עליה בעלי דינין ולכתוב להאי שטרא מעליא ולכתוב תברא למוכר כל שטרי דיפקון על ארעא דא פסולין לבר מן דיפוק בזמנא דא אמרוה רבנן קמיה דרב פפא ואמרי לה קמיה דרב אשי זאת אומרת אין כותבין שובר
רשב"ם
[עריכה]רבן שמעון בן גמליאל אומר אפילו בשטרי מקח וממכר אין כותבין - דס"ל אותיות נקנות במסירה כדלקמן גבי מתנה דחיישינן דלמא לאחר שכתבו ונתנו לו שטר המכירה החזיר לו לוקח זה למוכר את השטר וחזר לו מקחו כדאמרינן גבי מתנה:
חזרה מתנתו - כדמפרש לקמיה טעמא:
מתנתו קיימת - אלא אם כן חזר ומכרה או נתנה לו בקנין גמור או בשטר חדש כדין לוקח ומוכר:
אמר מר חוץ מאחריות שבו מאי טעמא - אין כותבין לו אחריות:
אמר רב ספרא לפי שאין כותבין שני שטרות על שדה אחת - שאם יכתוב לו שטר אחר חיישינן דלמא אתי בעל חוב וטריף ליה להאי שדה דאמר הקונה אותה כי אבד שטרי שהיה לי על שדה זו וכתבו לו שטר אחר עליה וכיון דנטרפה מידו אזיל בהאי שטרא דכתבו ליה וטריף ללקוחות שקנו אחר שקנה הוא ויעשה קנוניא עם הבעל חוב שטרפה ממנו:
ואמר ליה שוף לי דאיקום בארעא - כלומר אל תערער עלי עתה כלום פי' שוף בשופי כדגרסינן (כתובות דף כ.) והוא שאכלום בעליהם שלש שנים ובשופי כך אמר ליה שוף לי דאיקום בארעא ארבע או חמש שנים עד דיתיישן הדבר והדר תא ותערער עלי זימנא אחריתי ועביד הכי ובתר זמן מערער עליה וטריף לה מיניה והדר אזל הקונה שאמר אבד שטרי וכתבו לו אחר ומפיק ליה לההוא שטרא [קמא] דכתבו ליה על שדה זו ואזיל וטריף ללקוחות:
ומקשינן עלה וכיון דקרענוה לשטרא - דבעל חוב בזימנא קמייתא דטריף במאי קטריף כי אתי השתא וטריף:
והאמר רב נחמן כו' - כך הוא הסדר מלוה בא לב"ד וצועק על הלוה שיפרע לו חובו ומזמנינן ליה ללוה בדינא כדאמרי' ואי לא אתי משמתינן ליה וכותבין שטר טירפא למלוה שילך ויפשפש אחר קרקעותיו של לוה וכל מקום שימצא מנכסיו או מלקוחות שקנו ממנו אחרי כן יראה שטרו לב"ד של אותה העיר וימסרו לו קרקעותיו למלוה ויכתבו לו שטר אדרכתא שיהא שליט ודורך על נכסיו של זה לגבות חובו מהן כדמפרש בהגוזל בתרא ושטר הטירפא יקרעו פן יחזור ויטרוף בב"ד אחר וישומו הנכסים כדין שומת בית דין כדמפרש בב"ק וכפי השומא יקחם בחובו ויכתבו לו ב"ד שטר שומת הנכסים לדעת בכמה קבלם ומשום דשומא הדרא לעולם כשיהא לו מעות ללוה כדאמרי' [בב"מ] (דף טז: ודף לה.) וכשיתנו לו בית דין שטר השומא יקרעו האדרכתא פן יחזור ויטרוף בה פעם שניה שלא כדין:
ומשני לא צריכא דאתי מכח אבהתיה - לכך אין כותבין שני שטרות דחיישינן דלמא לאו מכח ההלואה יבא ויטרוף אלא יבא ויערער כי זו השדה גזלה מאבותיו זה שמכרה לך והביא עדים כי זו שדה אבותיו והמוכר שמכרה גזלה מאבותיו והוציאוה מידו והעמידוה ביד המערער וכתבו ללוקח שנטרפה מידו וכי יש לו רשות לטרוף הלקוחות שקנו קרקע מן המוכר שמכר לו שדה זו הגזולה והלך ועשה קנוניא הלוקח עם הנגזל שלקח השדה מידו ואמר ליה שוף לי ועשה כן ואחר ד' וה' שנים עוד בא הנגזל והביא עדים כי שדה זו גזלה המוכר הזה ומכרה לזה וטורפה מידו וחוזר הלוקח הזה בשטר (השני שכתבו לו בעת שאמר אבד שטרי) וטורף בו פעם אחרת לפיכך אמר רב ספרא אין כותבין שני שטרות על שדה אחת:
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא - אמאי תלינן טעמא משום דא"ל שוף לי וכו' בלא טענה זו נמי כיון דנקיט שני שטרות ביום אחד יכול לטרוף ולחזור ולטרוף ולכך אמר רב ספרא אין כותבין שני שטרות על שדה אחת: ומשני א"כ נפישי עליה מריבות ומחלוקות של בעלי דינין בבת אחת ויתנו לב על גניבתו:
ונכתוב ליה שטרא מעליא כו' - אמתניתא פריך אמאי קתני חוץ מאחריות שבו משום פסידא דמוכר והלא יכולין אנו לעשות תקנה שיכתוב לזה שאמר אבד שטרי שטר מעליא ובאחריות דאיכא למימר הדין עמו דודאי אבד שטרו ונכתוב ליה לאידך למוכר שובר שיוכיח שנפסד השטר הראשון שביד הלוקח ולא יבא לגבות בו עוד דהשתא ליכא למיחש דלמא טריף והדר טריף שהרי כשיוציא הלוקח שטרו הראשון שאבד כדבריו יוציא המוכר את השובר שכתוב בו כל שטרי דיפקון כו' כל שטרי מכירה דיפקון על ארעא דא יהו בטלין:
לבר מדיפקון - כלומר חוץ מזה השטר שכתבתי לו בזמן פלוני תחת הראשון שאמר לי שאבד ממנו:
זאת אומרת כו' - מחלוקת תנאים הוא במתניתין בפירקין בשטרי הלואות דאיכא למאן דאמר אין כותבין שלא יהא צריך לשמור שוברו מן העכברים ומלוה שאבד שטרו הפסיד חובו וה"ה לשטרי מקח אם אבד הלוקח שטרו לא נכתוב ליה שטרא מעליא על סמך השובר שביד המוכר שהרי לא יכתבו שובר דנמצא מוכר צריך לשמור שוברו מן העכברים.
תוספות
[עריכה]השטר כדי שיחזור המכר ורבנן דפליגי עליה דרבן שמעון בן גמליאל סבירא להו אין אותיות נקנות כדמפרש לקמן וצריך לכתוב קני לך האי שטרא וכל שעבודיה וכיון שכותבין שמקנה לו מה שכתוב בשטר אין לחוש אם השטר השני ביד הלוקח שאפילו יש בידו אלף שטרי מכר קנה המוכר בחזרת השטר כיון שכתב לו הלוקח שחזר ומקנה לו (הגה"ה. וקשה לפי פי' [. ענין בתרא זה] אמאי לא נעשה לו שטר שני שנכתב לו פלוני בן פלוני אמר לנו אבד שטרי שכתבתם ושחתמתם ועתה כתבו אחר לראיה שלא יוכל המוכר לכפור המכר כשלא אמצא עדי מסירה וזה השטר לא יזיק כלום למוכר שכיון שכותבין בשטר השני שמחמת שאבד הראשון כתבו השני לא יזיק למוכר כלום כשיוציא השטר שחזר לידו או יביא עדים שהחזיר לו הלוקח את השטר כדי שיחזור המכר לא יכול לומר שני שטרות היו לי וכל זמן שהאחד בידי לא חזר המכר שהרי מוכיח מתוך השטר השני שלא כתב לו המוכר אלא העדים עשאוהו אחר שהחזיר הראשון למוכר ושיקר להם לומר שנאבד וי"ל דחיישינן לב"ד טועין שכשיוציא. הלוקח השטר שכתוב בו שעשאוהו העדים לפי שאמר [שנאבד] השטר הראשון שכתבנו וחתמנו ונתננו לו יטעו ב"ד לומר אם לא שחקרו עדים שאבד הראשון לא כתבו לו שני שאפילו לרבנן דאמרי לעיל בשלהי יש נוחלין (דף קלח:) דבי דינא בתר עדים דייקי הכא איכא למימר דמודו דכיון שהעדים מעידים על תחלת שטר המכר בעדות ברורה וגם עתה באים לגמור הדבר לפי שאמר שנאבד השטר הראשון לא היו כותבין לו אלא דבר ברור. עכ"ה) וקצת קשה לפי [ענין בתרא] זה הא משמע ממילתיה דרשב"ג דחייש שמא חוזר המכר אבל לאיניש דעלמא שמא נתן לו הלוקח השטר כדי לקנות השדה לא חייש מדקאמר וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה לחבירו כו' עד חזרה מתנתו וי"ל דלאיניש דעלמא אם נתן לו הלוקח שטר מכר שלו כדי לקנות השדה קנה במסירה אע"פ שיש עדיין שטר שני בידו ולכן לא יועיל להזיק לאיניש דעלמא שטר השני שהרי לא יכול לחזור מאחר שמסר לו שטר אחר ודוקא למוכר לא תועיל חזרת השטר אחר כיון שבשטר שני הנשאר ביד הלוקח כתובה חובת המוכר:
לכתוב לאידך כל שטרי דליפקון בזמנא דא כו'. וא"ת והא מיירי שאין המוכר לפנינו כדפרישית לעיל על מילתא דרשב"ג וי"ל (דרשב"ג וודאי בשאינו לפנינו) אבל הכא כי פריך על האי דקאמר חוץ מאחריות שבו [היינו] שבשום ענין אין כותבין [אחריות] אפי' הוא לפנינו ונראה דודאי הוה מצי לשנויי ה"ה אם הוא לפנינו [דכותבין ורבותא קמ"ל דאפי' אינו לפנינו אפ"ה כותבין לו אלא דעדיפא משני ליה]:
לבר ממאן דניפוק מזמנא דא. פי' ויכתבו לו מזמן שני אבל שטר דלעיל דקאמר בברייתא [היינו] דכותבין בשטר מקח וממכר וכותבין בשטר זמן ראשון כדפרישית לעיל:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]פה א מיי' פכ"ג מהל' מלוה ולוה הלכה י', סמ"ג עשין צד, טור ושו"ע חו"מ סי' מ"א סעיף א':
פו ב ג ד מיי' פכ"ב מהל' מלוה ולוה הלכה י"ג, סמג שם, טור ושו"ע חו"מ סי' צ"ח סעיף י' וכגי' הרמב"ם:
ראשונים נוספים
רשב"ג אומר אף שטרי מקח וממכר. אע"ג דלא כתב ביה אחריות אין כותבין משום דאיכא למיחש[2] דהמוכר טריף מעיקרא בהאי שטר דאין בו אחריות אחרי שהחזיר לו את שטרו והדר טריף מלקוחות בשטרא קמא דאית בי' אחריות ויאמר דהך שטר מכירה נתן לו אחרי שמכר לו קרקע אחר שנטרף לו:
וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר. זה הטעם אחר דאין חוזרין וכותבין שטר שני אפי' גבי מקח וממכר דקא סבר הנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו. הכא נמי לגבי מקח וממכר להיכא דכתב ליה המוכר ללוקח ואמר הלוקח אבד שטרי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין משום דאיכא למימר שמא לאחר שמכר לו את הקרקע ועשה לו שטר מכירה חזר בו הלוקח והחזיר למוכר השטר ומיד חזרה לו למוכר הקרקע כדפרישי' לגבי מתנה והאי דקאמר אבד שטרי אין כותבין דדלמא איערומי איערם ואיכא למיחש דלמא אתי למטרף מן המוכר אותו קרקע שהחזיר לו את השטר אע"ג דלא כתבי ביה אחריות מצי טריף ליה בהאי שטרא ממוכר עצמו לא מלקוחות אם מכרה:
וחכמים אומרים מתנתו קיימת. אע"ג דהחזיר לו את השטר מכירתו קיימת וליכא למיחש להאי ולהכי כותבין לו ללוקח שטר אחר חוץ מאחריות שבו וכדאמרי' לעיל:
אמר מר חוץ מאחריות שבו ומאי טעמא. אין כותבין שטר אחריות דאי כתבי ליה באחריות דלמא מכזב ולא אבד שטר ראשון:
אמר רב ספרא אין כותבין שני שטרות באחריות על שדה אחת דדלמא טריף והדר טריף כי האי גוונא דראובן מכר שדה לשמעון שהיתה כבר משועבדת לבעל חוב של ראובן שהלוהו ואזיל בעל חוב של ראובן וטריף שדה מן שמעון שקנאה ואזיל האי שמעון וטריף לקוחות אחריני שקנו מן ראובן אחרי שמכר ראובן לשמעון השדה דהיינו חד טירפא דקא טריף בשטר אחד קמי בית דין ואתו בית דין וקרעו אותו שטר שבא לפניהם כדי שלא יטרוף בו פעם אחרת והדר אזיל שמעון ועביד קנוניא בהדי בעל חוב של ראובן ואמר ליה שוף לי פורתא בהאי ארעא. אמר ליה המתן לי והנח לי לעמוד בשופי באותו קרקע שהיה משועבדת לך שקניתי הניחני לעמוד ביה שנה או שתים והדר תא טירפן וטרוף אותה קרקע ממני ובאותו זמן דהדר האי בעל חוב לטורפה מיניה דשמעון אזיל שמעון זימנא אחריתי ומפיק שטרא אחרינא דכתבו בית דין לו וטריף בו זמנא אחרינא לקוחות אחריני אי כתב בו אחריות ומשום הכי אין כותב בו אחריות. ומשום הכי אמר ליה שוף לי פורתא כי היכי דלא נפישי עליה בעלי דינין כדמקשינן לקמן דאפי' לא אמר ליה שוף לי פורתא מצי למטריף והדר טריף הואיל ואית ליה תרי שטרי אלא להכי אמר ליה שוף לי פורתא שימתין לו כדי שלא ירגישו הלקוחות בדבר שאם היה טריף וחוזר וטורף לאלתר הוו מרגשו לקוחות בדבר שיש לו ב' שטרות ונפישי עליה בעלי דינין לקוחות הוו צווחי עליה. ואם תקשי היכי מצי בעל חוב למטרף משמעון הואיל דלאחר שמכר למעון מכר ללקוחות אחריני היה מצי למימר ליה שמעון לבעל חוב דראובן גבי דידי מה אית לך הלא הנחתי לך מקום לגבות ממנו וקיימא לן בעל חוב גובה מן האחרון דכל חד וחד מצי למימר ליה הנחתי לך מקום לגבות הימנו. ואת משיב כגון שעשאו ראובן לבעל חוב אפותיקי מן האי קרקע דזבין לשמעון ומשום הכי גובה ממנו ושמעון אזיל וטריף מלקוחות שקנו אחרי כן אי נמי הכי הוה עובדא דזבין וזבן הכי הוה דכתב ליה בשטרא דאקני ליה ואזיל ראובן וקנה ומכר לשמעון מה ששיעבד לראשון משום דקיימא לן דאיקני קנה ומכר משתעבד ומשום הכי דכתב ליה הכי לבעל חוב לא מצי למימר ליה שמעון לבעל חוב דראובן לאו בעל דברים דידי את. ומקשי' מאי קנוניא מצי למיעבד עם בעל חוב והלא כיון שטרף שמעון בעל חוב דראובן פעם ראשונה קרעו בית דין לשטרא שלא יחזור ויטרוף בו וכיון דקרעי בית דין לשטרא דמלוה מאי מצי טריף בעל חוב זימנא אחריתי דקאמר ליה האי והדר תא טירפן והלא השטר קרוע. וכי תימא דלא קרענוה אלא שובר כתבו למוכר והאמר רב נחמן כל טירפא דלא כתב ביה כו'. שכך הוא הדין כשבא בעל חוב וטריף מן הלוקח שקנה אחר הלואתו שהיו משועבדין לו נכסי חוזר הלוקח אצל המוכר שהוא הלוה ואם אין למוכר לא זוזי ולא מטלטלי ולא מקרקעי לפרוע ללוקח חוזר הלוקח ובא לו לבית דין ומראה להם שטר מכירה שמכר לו אותו פלוני קרקע ובאו בעלי חוב שקדמו לקנייתו וטרפוהו ממנו ובאין בית דין וכותבין לזה לוקח שטר טירפא שילך ויחזור אם קנה שום אדם מן המוכר שלו שום קרקע אחר שמכר לזה שילך ויוציא שטר טירפא ויטרוף אות' קונה וקודם שיכתבו לו בית דין שטר טירפא מקרעין את שטרו כדי שלא יהו ב' שטרות בידו השטר ושטר טירפא וכשמצא מי שקנה אחריו ממנו אם פייסו מוטב בו ואם לאו חוזר לבית דין ואומר להם מצאתי מה שקנה אחרי ולא חשביה לשטר טירפא שכתבתם לי אומר' לו בית דין החזר לנו טירפא ומקרעין אותו וקובעין לאותו קונה זמן שיפייס את זה ומחייבין אותו עד שיפייסוהו ואם לא [הב"ד] כותבין לזה לוקח אדרכתא פסק דין על נכסיו של קונה שחייב לפורעו מה שנטרף אם פייסו הרי מוטב ואם לאו חוזר הלוקח ומביא האדרכתא אצל בית דין ואמר לא השגיח עלי ונוטלין בית דין אדרכתא וקורעין אותה ושולחין אותה אצל בני אדם שבקיאין כמה היתה שוה קרקע שלו שנטרפה ממנו וכותבין לו שטר שומא והולך ונוטל בעל כרחו כפי שומת קרקע שלו אלמא דקרענוה לשטרא מקמי דטריף ובמאי קאמר ליה תא טירפן:
לא צריכא דקא אתי. האי מלוה גבי האי לוקח וטריף ליה מיניה מכח אבהתיה. מחמת דאית ליה עדים דהוות של אבותי ואתרמי כה"ג דמכרה לו ללוה ושוב לוה זה מכר אותה שדה לשמעון שהיתה של אביו של מלוה והכי מצי טריף להאי בכל זמן משמעון מכח שהיתה של אבותיו. ומקשינן למה לי למימר לוקח לבעל חוב שוף לי דאוקים בה והדר תא טירפן ואם איתא דכותבין ב' שטרות למלוה או ללוקח תיפוק ליה דאפי' לא אמר ליה שוף לי כיון דנקט שני שטרי טריף והדר טריף לאחריני לאלתר. אם כן נפישי עליה בעלי דינין אי טריף והדר טריף לאלתר וכדמתרצינן לעיל. ואי קשיא לך היכי נקט בעל חוב תרי שטרי הא אמרינן בשטרי הלואה אין כותבין ותריץ הכי הא בעל חוב שטריף שמעון לוקח נמי הוה מראובן וטרפוהו ובעל חוב דמקח וממכר הוא:
וליכתוב ליה להאי כו'. והשתא קא מהדר לעיל למאי דקאמר אבל בשטרי מקח וממכר כותבין שטר שני חוץ מאחריות שבו ואמאי אין כותבין בו אחריות ליכתוב ליה שטרא מעליא באחריות לוקח וליכתוב ליה לאידך למוכר תקנתא כי האי גוונא דכי חיישינן שמא לא יאבד ומיערם נכתוב הכי כל שטרות דיפקון על ארעא דא דקדים זמניהון מזמן דהשתא פסולין חוץ מן דמפיק בזמנא דא מזמן של שטר שני זה. והשתא אפי' לא אבד שטר ראשון לא מצי טריף מיניה אלא משטר שני זה בלבד:
אמרוה רבנן קמיה דרב אשי. מדלא כתבינן ליה ללוקח שטרא מעליא ולא סמכינן ליה למוכר כל שטרי דיפוק על ארעא דא כו' דהיינו כעין שובר דכתבינן הכי למוכר זאת אומרת מדלא כתבינן הכא למוכר ש"מ דאין כותבין שובר למלוה ולא למוכר אלא צריך שיחזיר להם אף השטר דאי ס"ד כותבין שובר כי כתבי למוכר כל שטרי כו' והיינו שובר מעליא ולא מצי לוקח למטרף עוד אפי' אי כתבי ליה אחריות:
אמר להו רב אשי מהא לא תפשוט דאין כותבין שובר אלא בעלמא גבי הלואה כותבין שובר והכא היינו טעמא דלא כתבי למוכר כל שטרי כו' דאי כתבי ליה להאי לוקח האי שטר שני באחריות כי טריף יתיה בעל חוב דראובן אזיל איהו וטריף לקוחות דבתריה בהאי שטר דכתב בו אחריות והדר קאמר ליה לבעל חוב שוף לי פורתא והדר טירפן ואזיל איהו וטריף לקוחות אחריני בשטרא קמא ואע"ג דכתבינן ליה למוכר שובר כל שטרי דיפקין כו' מ"מ ההוא שובר גבי לקוחות ליכא אלא גבי מוכר איתיה להכי מצי טריף ללקוחות. ומקשינן אע"ג דליתא לשובר גבי לקוחות סוף סוף כי טריף האי ללקוחות לאו לגבי מריה דארעא דזבן להו הדרי בשביל זה שטרפן ומראה להן השובר דשלא כדין טרפן:
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין. לא נתברר לי טעמו של רשב"ג כלל ולא ראיתי למפרשים בו פי' מפורש, ומיהו אליבא דמ"ד (קעג,א) אותיות נקנות במסירה וא"צ להביא ראי' אפשר דבהא פליגי הוא סבר אין כותבין שמא החזיר לו את שטרו ולכשיוציא זה השני למחר שטר אח' הפסיד הראשון שיכול לומר לו אם חזר' ולקחה ממני היה לך ליק' כל שטרותי אבל מעולם לא החזרתי לך כלו' שהרי השטר בידי ואתה הוא שכתבת אותו שטר שבידך קודם לכן כדתנן (קס"ז ב') כותבין שטר למוכר אף ע"פ שאין לוקח עמו וא"ת עכשיו נמי יאמר כן הואיל ויש עדים שמעידין שכתבו ונתנו לו אינו נאמן לפי שאין שטר בידו והא ביד הראשון שרגלים לדבר ורבנן סברי אין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה ואם יש לו לראשון כתיבה אף ע"פ שהוציא זה השטר השני הראשון זוכה ואם אין לו כתיבה אפילו בעדים המעידים שכתבו ונתנו לו יזכה השני בנכסים ואליבא דמאן דאמר צריך להביא ראיהדילמא בהא פליגי, רשב"ג סבר א"צ ורבנן סברי צריך להביא ראיה לפי' כותבין כמו שפירשתי.
לשון אחר: רשב"ג סבר אותיות נקנות במסירה ושמא לא יהא לראשון ראיה על מסירתו שימותו עידי מסירתו או ילכו למדינת הים וזה השני יחזיק בנכסי' בשטר זה שלא כדין ואם אין לו שטר יהא הראשון נאמן במגו דמצי אמר לא מברחי שמא לא יבאו עדיו של שני בכל שעה ואין מגריעין כחו של ראשון כלל והואיל ואין השטר בידו יש לחוש שמא כבר מכר ורבנן סברי אין אותיות נקנות אלא בכתיבה ומסירה ואם בא לכתוב שטר בודאי כתב מכר כתב לי ולא כתב של אותיות הללו ואע"פ שאין השטר בידו אין לחוש למכירה ועוד דאיהו הוא דאפסיד אנפשיה דאי בעי ליה למכתב שטר זביני ולמקרע נמי לשטרא דחבריה וכי האי גונא אמרינן בפרק קמא דמציעא ועוד דכיון דאיכא כתיבא מיזהר זהיר בה.
ובתוספות חכמיהצרפתים ז"ל כתוב: רשב"ג אומר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין שיש לחוש שמא החזיר הלוקח השטר למוכר וחזר המכר וכל זמן שאין שטר בידו של לוקח יוציא המוכר קרקע מידו של לוקח מחמת שטר שהחזיר לו אבל אם נכתוב שטר שני ולוקח אפי' יוציא המוכר על הלוקח השטר שהחזיר לו לא יועיל לו כלום שיכול הלוקח לומר שני שטרות היו לי ולא החזרתי לך אלא אחד וכיון שאחד בידי לא חזר המקח ורבנן דפליגי עליה דרשב"ג סברי דאין אותיות נקנות במסירה כדמפורש לקמן וצריך לכתוב לו קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה וכיון שכותב לו שמקנה לו שטר זה אין לחוש אפי' היו בידו כמה שטרו' קנה המוכר בחזרת האחר כיון שכתב לו הלוקח שחזר ומקנה לו.
ופי' זה כמה רחוק, וכי למ"ד אותיות נקנות במסיר' אינו קונה הוא וכל שעבודא וכי לצור ע"פ צלוחיתו קנה אלא ודאי קנה וכיון שקנה מה לי שטר א' מה לי שתי שטרות מדרבנן בכתיבה ומסיר' נשמע לרשב"ג במסיר' ועוד שכב' רבנן למ"ד במסירה בין למ"ד בכתיבה ומסיר' צ"ל קני לך הוא וכל שעבודא דאית ביה וכיון שאמר לו כך במסירה דאית בה אלא אין פי' זה כלום.
והם אמרו יכתוב לו שטר בל' הזה פלוני בא לפנינו והביא עמו עדיו שמכר לו פלו' את שדהו וטען שאבד שטר וכתבנו לו שטר כדי שלא יכפו' המוכר המכר וכענין הזה והשיבו חיישי' לבית דין טועין שיאמרו אלמנא לא שקרו שאבד שטרו הראשון לא היו כותבין לו לא בית דין ולא עדים.
וחכמים אומרים מתנתו קיימת. אסיקנא (קעג,א) באותיות במסיר' קא מיפלגי משמע שאם כתב ומסר קנה בחזרת השטר וכתב ר' יהוסף הלוי ז"ל דבשט' שיש בו קנין אע"פ שכתב ומסר לא קנה ואמר שהדבר צריך תלמוד ואינו יודע בהן חלו' שהרי קנה בשטר אע"פ שכתוב בו קנין ונשתעבדו נכסיו בקנינו דמ"מ בשטר הא כתוב כל שעבודו והרי בכסף הוא קונה בכל שטרי מקח וממכר אבל עיקר הדבר צריך תלמוד וטעם למה יקנה בשום שטר.
דילמא אתי בעל חוב וטריף מיניה ואזיל איהו וטריף מלקוחות: איכא למידק, אי איכא לקוחות בתראי, היכי טריף בעל חוב מהאי דקדים, לימא ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו. י"ל כגון דשויה ניהליה אפותיקי מפורש.
כל טירפא דלא כתיב בה קרענא לשטרא דמלוה לא טרפא היא וכל אדרכתא דלא כתיב בה קרענא לטרפא לאו אדרכתא וכל שומא דלא כתיב בה קרענא לאדרכתא לאו שומא היא: כתב הראב"ד ז"ל, טרפא על בני חורין, ואם אין שם בני חורין כותבין לו אדרכתא על המשועבדין וקורעין הטרפא, וכשטרף מן הלקוחות עושין לו שומא וקורעין האדרכתא, ומכריזין על אותה שומא אם יהיה מי שיוסיף עליה, והלוקח שיקח אותה באותה שומא, או שיקח אותה לעצמו קורעין את השטר השומא וכותבין לו שטר חליטה, וכל זה שלא יחזור ויטרוף, אבל קריעת השומא אינה אלא לפי שאין לה צורך, ואם לא קרעוה אין בה שום הפסד.
זה הסדר שכתבתי הוא על פי מה שכתוב בספרים בזו השמועה, אבל לפי מה שאני רואה בכמה מקומות בתלמוד הטרפא הוא שטורף בה מן הלקוחות והאדרכתא היא על בני חורין, דאמרינן בכתובות (צא, ב) טרפא במאי כתבינן והיא באמת על הלקוחות, ובמעשה דר' ירמיה אריכא (ב"ק קיב, ב) חזינן כתב לה אדרכתא אנכסיה והיא באמת על בני חורין דוק ותשכח. נמצא האדרכתא קודמת לטרפא. עד כאן.
ובספר העיטור (הל' שומא נב, א מד"ה): בזמן שאין נכסים ללוה ובא לטרוף מנכסים משועבדין כותבין שטר טרפא למלוה וקורעין שטר חובו. וכך הדין: מקיימין שטר ל[מ]לוה ומשביעין הלוה שאין לו נכסים לא בידו ולא ביד אחרים ומשביעין המלוה שלא נפרע, כדתנן (כתובות פז, א) הבא ליפרע מנכסים משועבדין לא יפרע אלא בשבועה, ואחר שבועה קורעין את השטר וכותבין טירפא על הלקוחות.
ושטר טירפא: במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דהיתה ליה על פלוני בכך וכך (דינא) [דינ'] דאוזיף מיניה ביום פלן ואישרנוהו וקיימנוהו ולא אשכחנא בני חורין למיגבה מיניה דפלוני ואשבעיניה דלא הוה ליה נכסי והדר אשבעיניה למלוה דלא פריעא וחזינא מדינא דליטרוף ממשתעבדי וקרענא לשיטריה וכתיבנא ליה הדין טרפא דליזול ולטרוף ההיא ארעא דזבן פלוני בתר זימנא דשטרא ואי אית ליה זוזי ליפרע ליה ואי לא ליטרוף ההיא ארעא וליתי קדמנא לדינא ואינש לא ימחה בידיה מיומא דנן ולעולם ומאי דהוה קדמנא וחזינא לה מן דינא פסקנא וחתמנא ויהיבנא בידא דפלוני לזכו. ואי אמר ההוא לוקח לא פרענא כתבינן עליה אדרכתא מיד.
וזהו שטר אדרכתא: במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטר טרפא דיליה על פלוני בכך וכך דינרין ואשרנוהו וקיימנוהו וקבענא ליה זימנא ולא פרע ליה וקרענא לטרפא וכתבינן ליה שטרא דינא דמיקריא אדרכתא וליחות ולדרוך בההוא ארעא דזבינא ליה וליתי ולחזוק וליכול פירי דההיא ארעא עד דליפרע ליה הלין זוזי דהוה ליה על פלוני ואינש לא ימחה בידיה ומאי דהוה קדמנא וכו'. וכד אתא לדינא ואמר לית לי זוזי זילו וזבינו לההיא ארעא ופרעו ליה בשומא, בית דין מכריזין.
וזהו שטר אכרזתא: במותב תלתא כחדא הוינא כד הנפק פלוני שטרא דאדרכתא על פלוני (ואכרזתא) [ואכרזנא] על ההיא ארעא שלשים יום כדחזי לנא ובתר הכי אתא פלוני דינא ואוסיף על דמי ארעא כך וכך וזבינא ליה אנחנא בי דינא להאי ארעא לפלוני והוא דיליה ואשלים הלין זוזי דמי זבינא לידנא ויהבינון להו לבעל חוב ומיומא דנן ולעלם לא יהא רשותא למיתבעי להאי פלוני מידי בהאי ארעא ואחריות ההוא ארעא על פלוני בן פלוני כחומרי כל שטרי זביני דנהיגי בישראל דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי ומאי דהוה קדמנא וכו'. ואי לא מצאו למכרה כותבין שלא מצאו למוכרה ועושין שומא.
וזהו שטר שומא: במותב תלתא כחדא הוינא ואפיק פלוני שטרא דאדרכתא על פלוני ואכרזתא על פלוני ואכרזתא על ההיא ארעא ולא איסקו דמי דילה אלא כך וכך זוזי ושדרנא מבי דינא אינשי מהימני בקיאי בשומא ושמו לה ההיא ארעא בכך וכך וליהוי ליה מיכל פירי בלא נכיתא ולמעבד מינה כל רעות נפשיה לזבונא ולאורותא למבני ולמיסתר ולשוויה אריסי וחכורי ואינש לא מיחה בידיה מיומא דנן ולעלם לא פלוני דהוה דיליה מקמי הכין ולא ירתוהי ולא הדין דטריפא מיניה בדינא ולא אינש בעלמא דהכין אפסיקת דינא קדמנא אנחנו דייני דחתימי מתתאי ואי אתי איניש מעלמא וטריף ליה מהדין פלוני דשיימנא ליה בדינא אחריותא על הדין פלוני דהוה דיליה מקמי הכין ובתר דשיימנא לההיא ארעא קרענא לשטר אדרכתא וכתיבנא ליה הדין שטרא ומה דהוה קדמנא אנא בי דינא ביום פלוני וכתבנא וחתמנא ויהבנא לידא דהדין פלוני לראיה ולזכו.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(ז) וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנ' לחבירו והחזיר לו את השטר חזר' מתנתו מה שפירש רבי' יוסף בן מיגש זצוק"ל דהא דאמר רשב"ג חזרה מתנתו נראין הדברים דלאו בשטר שיש בו קנין קאמר אלא בשטר שאין בו קנין כגון שכתב לו שדי נתונה לך ובשטר מקח נמי כגון שכתב לו אני פלו' קבלתי ממך כך וכך והרי שדי מכורה לך בהן כו' כדכתבית במה"ק נ"ל שמאוד פירש יפה ומה שדחיתי דבריו מכח השטר חוב שאדם מקנה לחבירו במנה ע"י השטר אינו כלום דהא התם נמי אמרי' המוכר שטר חוב לחבירו וחזר ומחלו מחול ואפי' יורש מוחל אלמא אין יכול להקנות לו גוף המנה ע"י מסירת השטר ולא אהני לי' מסירת השטר אלא דלא מצי למימר לאו בעל דברים דידי את (והם הכי) [וה"ה הכא] בשטר מתנה או מכר שיש בו קנין אינו יכול להקנות לו גוף השדה במסירת השטר ואע"פ שעשה לו כתובה עליו וכתב לי' קני לך האי שטרא וכל שיעבודא דאית ביה ולא מהני מסירת השטר אלא בשדה שקנה בגוף זה השטר בלבד למר במסירה לחודה ולמר במסירה ובכתיבה:
ולא היא דהאי דמצי למיהדר ולמוחלו מפני שהמנה אינו בעין ומלו' להוצאה ניתנה אבל כל כך הוי קנין גמור שאם רוצה המוכר לחזור בו אינו יכול ואם חזר ומחלו למאן דדאין דינא דגרמי מגבו בי' מני' כי כשורא לצלמא אבל שדה שהיא בעין [קנין] גמור הוא במסירת השטר למר במסירה לחוד ולמר במסירה ובכתיבה ואע"פ שהיו בקנין:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק י (עריכה)
פז. ת"ר מי שבא ואמר אבד שטר חובי אע"פ שאמרו עדים אנו כתבנו וחתמנו ונתננו לו אין כותבין לו שטר אחר בד"א בשטרי הלואה אבל בשטרי מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו רשב"ג אומר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין וכן היה רשב"ג אומר הנותן מתנה לחברו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו וחכ"א מתנתו קיימת. מאי טעמייהו דרבנן, קסברי שטרי מלוה דלפרעון קיימי הוא דאין כותבין, דכיון דלא מיחד שעבודיהו טריף והדר טריף, אבל שטרי מקח וממכר דלאוקומה לארעא בידא דלוקח קאתו כותבין, דכולהו אקרקע מיוחד כתיבי, וכלהו חדא ארעא הוא דמוקמי בידיה. ודוקא חוץ מן האחריות שבו, שעבודא דלא מיחד הוא וחיישינן דילמא טריף והדר טריף. ורשב"ג סבר אף בשטרי מקח וממכר אין כותבין כדמפרש טעמיה ואזיל, דהנותן מתנה לחבירו והחזיר לו את השטר חזרה מתנתו, וה"ה במכר, הילכך כי אתי ואמר אבד שטר מתנתי או מקחי אין כותבין לו שטר אחר, דחיישינן דילמא איפייס ליה ואהדר ליה שטריה למוכר או לנותן, והשתא קא הדר ביה וקא בעי למכתב ליה שטרא אחרינא ואית ליה פסידא למוכר או לנותן. ורבנן סברי אע"ג דאהדר ליה שטריה נמי מתנתו קיימת, וכי כתיב עליה שטרא אחרינא נמי ליכא פסידא, דבין הכי ובין הכי בחזקת לוקח ומקבל מתנה הוא דקימא. וקי"ל כרבנן בתרויהו.
וכי תימא בשלמא סיפא אצטריך לאשמועינן פלוגתא דרשב"ג ורבנן למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה, אלא רישא דמיירי גבי שטר חוב מאי קמ"ל, מי איכא מאן דס"ד בכה"ג דלא ליחוש לפירעון. הא קמ"ל דאפי' בקובע זמן לחבירו וקא מסהדי סהדי דקמן אוזפיה לזמן פלוני ואכתי לא מטא זימניה, דסד"א חזקה לא עביד איניש דפרע בגו זימניה, חיישינן לפירעון. ואפי' לריש לקיש, דעד כאן לא קאמר ריש לקיש אלא היכא דליכא ריעותא גבי מלוה כגון דאוזפיה על פה, א"נ דנקיט שטריה בידיה, ונפקא מינה למגבא בלא שבועה ואפי' מיתמי, אבל היכא דאוזפיה בשטר וליתיה לשטרא גבי מלוה דאיכא ריעותא גביה, אפי' בגו זימני נמי חיישינן לפירעון.
ולא תימא הני מילי היכא דלא שכיח שטרא קמן כלל, דאיכא למימר מיפרע פרעיה וקרעיה לשטרא, אלא אפי' נפל ואשכחיה איניש מעלמא ולא אשתכח ביה ריעותא בגופיה דשטרא, כיון דנפל אתרע ליה, דאי לאו דפריע אזדהורי הוה מזדהר ביה ולא יחזיר לא לזה ולא לזה. תדע דגרסינן בפ' שנים אוחזין בטלית (ב"מ יז,א) א"ר אסי א"ר יוחנן המוצא שטר חוב בשוק וכתוב בו הנפק וכתוב בו זמנו בו ביום יחזירנו לבעלים דלפריעה בת יומא לא חיישינן, טעמא דבת יומא, הא למחר וליומא אחרא חיישינן, ואמאי הא מסתמא כל בגו תלתין יומין בגו זימניה הוא כדאיתא בהדיא בריש מכות (ג,ב), וכ"ש לרב כהנא דמוקים לה לדר' יוחנן בשחייב מודה, אבל בשאין חייב מודה אפי' כתוב בו זמנו בו ביום נמי לא יחזיר דחיישינן לפירעון. וכן הלכתא:
פח. אמר מר אבל בשטר מקח וממכר כותבין חוץ מן האחריות שבו מאי טעמא אמר רב ספרא לפי שאין כותבין שני שטרות של אחריות על שדה אחת דילמא אזיל בעל חוב טריף לה לארעא מלוקח ואזיל האי לוקח וטריף לקוחות בתראי והדר האי לוקח ואמר ליה לבע"ח שוף לי פורתא דאיקום בה והדר תא טירפא מינאי בבי דינא אחרינא וטריף לה מיניה, והדר האי לוקח וטריף לקוחות זימנא אחריתי בהאי שטרא תנינא דנקיט בידיה.
ומקשינן וכיון דקרעניה לשטרא דמלוה במאי (בו) טריף. וכי תימא דלא קרעניה, מי מצי טריף לה מעיקרא לארעא מלוקח, והא אמר ר"נ כל טירפא דלא כתיב בה קרעניה לשטרא דמלוה לאו טרפא היא וכל אדרכתא דלא כתיב בה קרעניה לטרפא לא אדרכתא היא וכל שומא דלא כתיב ביה קרעניה לאדרכתא לאו שומא היא. ופרקי' לא צריכא דקאתי מכח אבהתיה. דהאי בעל חוב דקאמרי' לאו מלוה הוא אלא נגזל הוא דקא אתי מכח אבהתיה, וה"ה היכא דאתי מכח זביני דנפשיה, דאידי ואידי כי טריף לה לארעיה ליכא למקרעיה לשטריה. ולא דאמי לשטר חוב, דאלו התם כיון דזוזי הוא דמסיק ביה ולא מיחד שעבודיה, חיישינן דילמא טריף חד קרקע והדר טריף ביה קרקע אחרינא, דהא כל כמא דנקיט ליה שטרא בידיה מצי אמר אכתי לא טרפי ולא מידי, אבל הכא דאתי מכח אבהתיה אי נמי מכח זביני דנפשיה, דקרקע ידוע בלחוד הוא דאית ליה מחמת האי שטרא, ליכא למקרעיה, דאי נמי טריף ליה מאה זימנא לא סליק בידיה טפי מהאי קרקע דמסיים בשטריה. ועוד דכי טריף ליה נמי אכתי צריך ליה לשטרא, דאי אתי איניש אחרינא ומערער עלויה (ו) מפיק שטרא ומדחי ליה. ואי קשיא לך הא דקי"ל אין חוששין לב"ד טועין, הני מילי במידי דלא טעו ביה בי דינא מחמת דידעי דאתי איניש בגויה לידי פסידא מחמת דלית ליה תקנתא, אבל במידי דלא ידעי דאתי ביה איניש לידי פסידא ואיכא למיחש דילמא טעו ביה בי דינא חיישינן. והכא במאי טעו, דסברי דעד דמפיק שט"ח וטירפא ואדרכתא ושומא לא מגבינן ליה לא בטרפא ולא באדרכתא ולא בשומא.
דא"ל רב אחא מדפתי לרבינא (לימ') [למה] לי למימר שוף לי דאיקום בה והדר תא טירפא מינאי הא כיון דנקיט תרי שטריה בידיה טריף והדר טריף. אמר ליה אם כן נפישי עליה בעלי דינין. כלומר אי טריף מהאי לוקח והדר טריף מלוקח אחרינא מקמי דלהדרה לארעא נהליה, כי היכי דלטרפה ב"ח מיניה זימנא אחריתי, נפישי עליה בעלי דינין, דאתו הני תרי לקוחות ומשתעו דינא בהדיה הדדי ואוושא מילתא ומנכר דכי טריף להו לתרויהו מחמת חדא לקיחה הוא דטריף להו ותו לא מצי טריף מידי משני, דאמר ליה הא טרפת לך אחריותך מלוקח קמא. אלא השתא דמהדר לה ב"ח לארעא ניהליה וקאים בה פורתא והדר טריף לה מיניה לא מינכרא מילתא דכי הדר וטריף האי לוקח זימנא אחריתי מהאי לוקח אחר מחמת ההיא לקיחה גופא דטרף ביה מאידך לוקח אחרינא הוא דטריף, אלא סברי דמחמת לקיחה אחריתי היא ואשתכח דטריף תרי זימני.
רבן שמעון בן גמליאל אומר אף שטרי מקח וממכר כו'. כדמפרש טעמא לקמן משום דסבר אותיות נקנות במסירה ויש לחוש שמא החזיר לו השטר וחזר המכר ואם יכתוב שטר אחר ללוקח אפילו יוציא המוכר השטר שהחזיר לו לא יועיל כלום כי יאמר הלוקח שני שטרות היו לי ממך ולא החזרתי לך אלא אחד וכל זמן שהאחר בידי לא חזר המכר. ותימה למה לא יעשו לו שטר אחר ויכתבו כך פלוני בן פלוני בא לפנינו ואמר לנו אבד שטרי כו' ככתוב בתוספות. ויש לומר דחיישינן לבית דין טועין כו' או שמא לא יהיו נזהרים העדים לברר כל הענין. ותימה מאי שנא דלא חייש רבן שמעון בן גמליאל אלא שמא חזר הלוקח שטר המכר למוכר מדקאמר וכן היה רבן שמעון בן גמליאל אומר הנותן מתנה כו' ואמאי לא חייש נמי לאינש דעלמא דשמא נתן לו הלוקח השטר כדי לקנות השדה. ויש לומר לאינש דעלמא ליכא למיחש שאם נתן לו השטר אפילו נשארו בידו כמה שטרות קנה במסירת שטר אחד אבל לגבי המוכר הוא דלא קנה עד שיחזיר לו כל השטרות שכתב לו על אותה שדה. תוספי הרא"ש ז"ל.
אמר רב ספרא לפי שאין כותבים כו'. דחיישינן דילמא אזיל בעל חוב וטריף ליה להאי ואזיל האי וטריף בחד שטרא מהלקוחות דהוו בתריה וקרעיה ליה לההוא שטרא וכיון דהא איכא שטרא אחרינא גביה אמר ליה לבעל חוב שוף לי דאיקום בה פורתא והדר טרפה מנאי והדר אזיל טריף לקוחות אחריני שלא כדין *). ואם תמצא לומר וכיון דהא איכא לקוחות דקטריף (קאי) האי מינייהו (דאלמא) דאלימא זביני מקמי זבינייהו היכי מצי בעל חוב למטרף מיניה מעיקרא כי היכי דליהדר איהו וטריף מהני לקוחות דהוו בתריה לימא ליה לבעל חוב את זיל טרוף מהני לקוחות דהוו בתרייהו ולא תטרוף לדידי דהנחתי לך מקום לגבות ממנו. תשובתך משכחת לה כד הות האי ארעא אפותיקי לההוא בעל חוב דלא מצי אמר ליה הנחתי לך מקום לגבות ממנו. אי נמי משכחת לה כגון דלא הוה ליה ללוה בעידן דאוזפיה מלוה הני זוזי אלא האי ארעא בלחוד ובתר הכי זבנה לשמעון וקביל עליה אחריות בדאקנה וקנה להו בתר הכי וזבנינהו ללקוחות אי נמי קנה להו להני נכסי הדר זבנה לההיא ארעא דהויא גביה בעידן הלואה לשמעון ואף על גב דלא כתב ליה דאיקני והדר זבנינהו להני נכסי ללקוחות דכי אתי בעל חוב טריף ההיא ארעא דהויא ליה ללוה בעידן ההלואה הוא דטריף אבל הנך נכסי אחריני דקנה להו לוה בתר הכי לא טריף להו דהוה ליה לוה וקנה ומכר דלא משתעבד וכי טריף ליה מלוה להאי ארעא משמעון הדר שמעון וטריף להו להני נכסי אחריני מלקוחות דקנה להו (מקמי דלזבין ללקוחות ואי קנה להו לוה) מקמי דלזביניה להאי ארעא לשמעון הא ודאי אשתעבדי ליה לשמעון מקמי דלזבנינהו ללקוחות וכי מזבין להו בתר הכי אתי שמעון טריף להו הרא"ם ז"ל.
*) צריך עיון האיך יטרוף פעם שני מהלוקח שני אחריו הלא לוקח ראשון יחזור עליו כיון שהוא אוכל שדהו. יש לומר הלוקח אחריו יסבור כי הוא קנה הקרקע מיד הבעל חוב וילך למדינת הים ולא יתודע לשארי לקוחות אשר טרף פעם אחת עבור הקרקע ואפילו יקחו מידו השטר מכירה ואם יחזור אחרי איזה שנים לטרוף הקרקע מידו יוציא השטר האחר אשר בידו ויטרוף מלוקח השני אחריו ולא יודע לו אשר היה לו קרקע לגבות מקודם.
שוף לי ארעא דאיקום ביה. כלומר החזירהו לי ואוכלא בשוף כאלו לא טרפת אותה ממני והדר טרפה מינאי בבית דין אחר או לאחר שישתכח הדבר ואני אחזור על הלקוחות בשטר מכר אחר שבידי ויעשו קנוניא על הלקוחות האחרונים. הראב"ד ז"ל.
כל טירפא דלא כתיב ביה קרענא לשטרא דמלוה לאו טירפא היא כו'. וזה לשון הר"ן ז"ל: כל טירפא דלא כתוב בה כו' וכל אדרכתא כו'. הא דמשמע הכא דבתחלה כותבים טירפא ובתר הכי אדרכתא בבא ליפרע מנכסים משועבדים היא שבתחלה כותבים לו שטר טירפא שעניינו כך שבית דין כותבים מתוך שאיש פלוני נתחייב לפלוני בשטר כך וכך ולא היו לו נכסים בני חורין השבענוהו כדין בא ליפרע מנכסים משועבדים וקרענוהו לשטר שהיה לו עליו ונתנו לו רשות שיהא נפרע מן הקרקעות שמכר מזמן פלוני ואילך וזהו שטר טירפא. ואחר כך כשמצא מלוה לקוחות מזמינן לבית דין ואומרים להם בית דין אם רוצים לפרוע ואי אמרי לא פרענא כתבי אדרכתא מיד על נכסייהו שעניינו כך מדאפיק פלוני שטר טירפא וקבענא ליה זימנא לפלוני לוקח ולא פרע ליה וקרענא לטירפא וכתיבנא ליה שטרא דלא דמיקרי אדרכתא כי היכי דליחות ולדרוך בהאי ארעא וזהו שטר אדרכתא. ואחר כך מורידים שלשה בקיאים לאותה שדה ושמין לו ממנה שיעור חובו וקורעין לשטר אדרכתא ועושים שטר שומא ואחר כך מכריזים על הקרקע שלשים יום אם לא (יצאו) ימצאו יותר משומתן מורידים את המלוה לתוכה זהו סדר גביית החוב מנכסים משועבדים ואף על פי שתמצא חלוף בנסחאות שיש שכתוב בהם כל אדרכתא דלא כתיב ביה קרענוה לשטרא דמלוה לאו אדרכתא היא וכל טירפא דלא כתיב ביה קרענוה לאדרכתא כו' (דאלמלא) דאלמא בתחלה כותבים אורכתא ואחר כך טירפא אינם מוחלפות בענין שאין ביניהם אלא שינוי השמות בלבד. וגירסא אחרונה זו שכתבנו היא גירסתו של הרמב"ם ז"ל בפרק כ"ב מהלכות מלוה ולוה. ומכל מקום כל זה הסדר אינו אלא בנכסים משועבדים אבל בנכסים בני חורין אין בו ענין לשטר טירפא אלא כל היכא דאמר לא פרענא כותבים אדרכתא על נכסים כדאיתא בפרק הגוזל בתרא. והוי יודע שנהגו רבותינו בכל שטרות אלו להנאתו של מלוה עשו כן שפעמים שאינו יודע נכסים ללוה והוא צריך לחזור אחריהם ואם ירדוף אחריהם בשטר הלואה שבידו שמא ישתכח הדבר שהביא ראיותיו לבית דין וקיים שטרו וזכה בדין הא אם הלוה והמלוה והלוקח לפנינו אין צורך לרבות בשטרות אלו אלא כך הם עושים מקיימים שטרו של מלוה ומשביעים הלוה כתקנת הגאונים שאין לו במה לפרוע ושולחים אחר הלקוחות שלקחו ממנו ושומעים דבריהם ואם נתחייבו בדין שמין לו כשיעור חובו המכריזים ואחר כך כותבים מן הכל שטר אחד. עד כאן לשונו.
אמר ליה רב אחא מדפתי לרבינא למה לי דלימא ליה שוף לי כו'. אם כן נפישי עליה בעלי דינים. כלומר אי טריף מהאי לוקח והדר אתי טריף מהאי לוקח והדר אתי טריף מהאי לוקח בלא דמהדר לה לארעא ניהליה למיקם בה פורתא ואתו הני תרי לקוחות ואוושי עליה דהא מנכרא לה מילתא דמחמת ההיא לקיחה גופה דטריף בה מהאי לוקח קא אתי השתא למטרף בה זימנא אחרינא מהאי לוקח אחר ואי מהדר לה ניהליה להאי ארעא (ארעא) לרשותיה וקאים בה פורתא והדר מפיק לה מיניה לא מינכרא להו מילתא להני לקוחות דהאי טירפא אחרינא דקאתי השתא למטרף מהאי לוקח אחר מחמת ההיא לקיחה גופא דטריף בה מהך לוקח היא כי היכי דאוושי עליה אלא סברי דלקיחה אחריתי היא ולא אוושי עליה. הרא"ם ז"ל.
וזה לשון הראב"ד ז"ל: למה ליה למימר שוף לי ארעא. כלומר יעמוד מעט ויבא עם הטורף לבית דין אחר ועדי אבותיו עמו וישאלו ממנו בית דין ויאמר אני הוצאתיה מידו כי היא של אבותי והרי עדי עמי ומיד יכתבו לו טירפא אחרת אם כן נפישי עליה בעלי דינים אם לא יראו מי שטורף ממנו שום דבר ירגישו ויתחברו עליו לאמר אתמול טרפת והיום אתה טורף ולא ראינו מי שטורף ממך כלום ויבא לידי ידיעה על כן צריך שיעמוד עליה ויאכלנה ויבא זה ויוציאנה מידו. עד כאן.
ולכתוב ליה להאי שטרא מעליא באחריות. ולכתוב לאידך פירוש המוכר. כל שטרי דיפקון על ארעא דא פסוליה לבד מן דייפקון בזמנא דא. פירוש חוץ מזה השטר שכתוב בו מזמן פלוני תחת הראשון. וקשה לר"ש בן אברהם מאי קאמר. והלא אי כתבינן ליה זמן אחר בשטר שני איכא למימש דילמא הדר לוקח והדר זבין ליה למוכר ומסר לו שטר אחר וכתב לו קנה לך וכל שעבודיה וכי מפיק להאי שטרא דכתיב ביה זמן אחר ואמר הדר זבניתיה ממך בהאי שטרא ואומר מהר"ם דמיקרי שפיר נמי שלא כתב לו זמן אחר אלא הכי פירושו כל שטרי דיפקון פסילי בר מאן דיפקו~ בזימנא דא בפעם הזאת שיהו עדים פלוני ופלוני חתומים בו וכתוב מזמן ראשון אבל נחתום עידי אחריני וכן משמע לישנא דזימנא דא שאם היה רצה לומר זמן הוה ליה למימר זימנא דין. תוספות.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה