בבא בתרא קמח א
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
אשכיב מרע שאמר תנו הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני ואף על גב דליתיה בבריא רב פפא אמר הואיל ויורש יורשה רב אחא בריה דרב איקא אמר הלואה איתא בבריא וכדרב הונא אמר רב דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פירי או לא שייר אם תמצי לומר לאחר בלא הוי שיור לעצמו חוץ מפירותיו מהו אמר רבא אמר רב נחמן אם תמצי לומר דקל לאחד ופירותיו לאחר לא הוי שיור מקום פירי דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו גשייר מקום פירי מאי טעמא כל לגבי נפשיה בעין יפה משייר אמר ליה ר' אבא לרב אשי אנן אדרבי שמעון בן לקיש מתנינן לה דאמר רבי שמעון בן לקיש המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו
רשב"ם
[עריכה]הלואתי לפלוני - ממון שחייב לי פלוני במלוה על פה אני נותן לפלוני ויפרעם לו הלוה במקומי נתקיימו הדברים ותהא הלואתו לפלוני ואע"ג דבבריא ליתיה דאינו יכול להקנות לחבירו מלוה על פה דלהוצאה ניתנה ואין קנין תופס אלא בדבר שהוא בעין אא"כ מלוה בשטר וכגון שמסר לו השטר א"נ במעמד שלשתן כדאמר [בגיטין] (דף יב.):
ומשני הואיל ויורש יורשה - לזו המלוה כאילו ברשותו היא ואמרינן לקמן (דף קמט.) מתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן הלכך כיון דאיתיה בירושה איתיה במתנת שכיב מרע:
במעמד שלשתן קנה - מתלת הלכתא בלא טעמא הוא ולפי שהדבר נהוג הוא בין הסוחרים והחנונים תקנו את הדבר לקנות באמירה במעמד שלשתן לפי שאין קנין מועיל בדבר שאין בעין ומוקמינן לה התם בין במלוה בין בפקדון ואע"ג דאסיקנא דמילתא דליתא בבריא ליתא בשכיב מרע אפי' הכי מטבע דקי"ל בהזהב (ב"מ מו.) דאין מטבע נקנה בחליפין אפ"ה אם נתנו במתנת שכיב מרע קנה מהאי טעמא דהלואתי לפלוני:
איבעיא להו דקל לאחד כו' - אית דמוקמי לה בבריא ובא להודיענו דיני מכירה מה שייר לעצמו ולא נהירא לי דא"כ מה ענין בעיא זו בזו השמועה ובזה הפרק בהמוכר את הספינה איבעי לן למיבעיא בשמעתא דהקונה שני אילנות (לעיל דף פא.) ועל כרחין בשכיב מרע מוקמינן ליה ואמתניתין קאי דקתני בשכיב מרע שייר קרקע כל שהוא מתנתו מתנה ואיבעיא להו אם נתן דקל לאדם אחד ונמלך וחזר ונתן פירותיו לאחר ואמרינן לקמן א"ר נחמן שכיב מרע שכתב כל נכסיו אם בנמלך מת קנו כולן אם עמד אינו חוזר אלא באחרון בלבד דלא הוה ביה שיור אבל קמאי דהוה בה שיור קנו והכא מי אמרינן שייר מקום פירי כשנתנו הדקל לראשון בלא פירות שייר לעצמו מקום הפירות ענפי האילן שבו גדילין הפירות וכשנתן לשני את הפירות עדיין מקום הפירות שייר לעצמו ואילן המחובר כקרקע דמי וקורא אני עליו שייר קרקע כל שהוא והויא מתנתו מתנה בין באילן בין בפירות ואם עמד אינו חוזר והוא דאיכא קנין כדפסקינן לקמן (דף קנא:) במתגת שכיב מרע במקצת:
או לא הוי שיור - וכשנתן הדקל לראשון כולו נתן וליכא שיור קרקע ואמרינן לקמן כמה כל שהוא רב יהודה אמר ממקרקעי כדי פרנסתו:
שייר לעצמו - הפירות מהו מי שייר מקום הפירות ולכשייבש האילן יקוץ ענפיו כך כתוב בספרים אמר רבא א"ר נחמן אם תמצי לומר דקל לאחד ופירות לאחר לא הוי שיור שייר פירותיו לפניו שייר מקום פירי מאי טעמא כל לגבי נפשיה כי משייר בעין יפה משייר ולא נהירא לי האי לישנא משום דלא מיתני עליה הך סוגיא דלקמן א"ל אנן אדריש לקיש מתנינן ליה הלכך לישנא אחרינא הכתוב בספרים עיקר דגרסינן בהו חוץ מפירותיו מהו דהוה דומיא דרב זביד וריש לקיש ג) והיינו פירוש לשון אחרון דקל לאחד ופירותיו לאחר מי הוי שיור מקום הפירות באילן וקנה ראשון דהא איכא שיור קרקע כל שהוא או לא וכשנתן לו את הדקל הכל נתן גם מקום צימוח פירות את"ל לא הוי שיור חוץ מפירותיו מהו מי אמרינן כיון דמעיקרא הדקל לבדו בלא פירות נתן לו ולא הוזקק לומר בו לישנא יתירא חוץ מפירותיו אלא לשייר מקום לעצמו אמר ואיכא שיור קרקע כל שהוא ומתנתו מתנה:
א"ר נחמן אם תמצי לומר כו' - חוץ מפירותיו הוי שיור דכל לשון מיותר לשייר קצת מן המתנה לעצמו בא ואליבא דרב זביד דתנן בהמוכר את הבית (לעיל דף סא.) לא מכר היציע ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה עשרה טפחים דהיינו נמי דיוטא העליונה ואמרינן בגמרא (שם סג.) אמר ריש לקיש זאת אונרת המוכר בית לחבירו ואמר לו על מנת שהדיוטא העליונה שלי הדיוטא העליונה שלו ואמרינן למאי הלכתא אהני תנאי דע"מ לשייר לעצמו מקום בחצר שלפני הבית אם רצה להוציא זיזין מדיוטא עליונה שהיא שלו בחצר הלוקח מוציא ולא יעכב בעל החצר על המוכר ואליבא דרב זביד כו' כלומר וכדפרשה רב זביד למילתיה דריש לקיש דאהני יתורא דע"מ להוציא זיזין לשיורי ליה מקום בחצר הכי נמי אהני יתור לשון דחוץ מפירותיו לשייר מקום באילן:
אנן אדריש לקיש מתנינן - להאי איבעיא להו ולהך מילתא דרב נחמן דאם תמצי לומר כדמפרש לקמן ואזיל ובמתנת בריא ומינה תפשוט לשכיב מרע ולאו גבי דקל איבעיא אלא לגבי דיוטא כדמפרש ואזיל:
דיוטא - היא עלייה העליונה שעל גג הבית:
תוספות
[עריכה]שכיב מרע שאמר כו' הלואתו לפלוני אע"ג דליתא בבריא . בקנין שאין הלואה בעין ונהי דיכול להקנות אגב קרקע אי גרסינן מסיק מדרב פפא (לעיל דף עז: ושם) מ"מ כיון דליתא בבריא בקנין דלא מצי להקנות [בלא] דבר אחר עם ההלואה לא חשיב איתא בבריא דהא דירת בית כמו כן יכול להקנות על ידי הבית ופירות דקל ע"י הדקל שיקנה לו הבית לדור בו כך וכך שנים והדקל לאכול פירותיו כך וכך שנים אלא בעינן שיוכל להקנותו בענין זה ששכיב מרע מקנהו בדבורו יוכל בריא להקנותו בקנין חליפין או במכירה והלואה אין יכול למכור כי אינה בעין ומשני הואיל ויורש יורשה ומתנת שכיב מרע כירושה ואע"ג דיורש יורש נמי דירת הבית [ופירות דקל] היינו לפי שיורש גם הבית והדקל אי נמי במעמד שלשתן אבל מה שיוכל להקנות אגב קרקע לא חשיב איתיה בבריא דהא דירת בית ופירות דקל יכול להקנות אגב הבית והדקל כדפרי' ותימה לי לימא איתא בבריא בהודאה כדמוכח לקמן (דף קמט.) דשכיב מרע שהודה קנה בלא טעם דשכיב מרע מדקני בגר ונראה לי דהא לא חשיב איתא בבריא כיון דליתא כעין שהוא בשכיב מרע בלשון מתנה וקנין ' והא דקאמר הואיל ויורש יורשה לא בעי למימר מטעם דאיתא בבריא אלא כיון שיורש יורשה יש כח לשכיב מרע ליתן דברשותו הויין דמתנת שכיב מרע כיורש ותדע דעל טעם זה דהואיל ויורש לא נקט איתא בבריא הואיל ויורש יורשה ועל מעמד שלשתן נקט איתא בבריא במעמד שלשתן כמו שכתוב בכל הספרים ובפירוש רבינו חננאל ואין נראה לחלק בין הודאת פקדון להודאת מלוה:
שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני כו' ואע"ג דליתא בבריא . ומה שרגילין לכתוב הרשאה גבי מלוה פי' לעיל בפ' המוכר את הספינה (דף עז: סד"ה ר"פ) וגם שאין נראה פירוש רש"י שפירש בכתובות (דף נה: ד"ה מתנת ושם) דטעם משום דאין מטבע נקנה בחליפין וגם אין נראה עוד לפרש כפי' ה"ר חיים דליתא בבריא שיכול למחול שטר חוב אם מכרו משא"כ בשכיב שכיב מרע כדאמר לעיל (דף קמז:) כל זה פירשנו לעיל בפרק המוכר את הספינה:
תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה . ומה שמפרש רבינו תם שמועיל בעל כרחו של נפקד פי' לעיל בפ' המוכר את הספינה (דף פה. ד"ה ה"ג) וגם מה שמפרש שמעמד שלשתן אין בעכו"ם פירשנו בפרק שני דקדושין (דף מח.):
איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פירי כו' . פי' רבינו שמואל דאשיור דשכיב מרע קאי דתנן במתניתין דאם שייר קרקע כל שהוא . מתנתו מתנה ואין נראה לר"י דהא לקמן על משנת שייר קרקע כל שהוא הוה ליה למיבעי הך בעיא ועוד דשיעורא דשיור הוי כדי פרנסתו כדאמר בסמוך ועוד מה יש לחוש בשיור קרקע הא אפילו מטלטלין לקמן אמרינן דהוו שיור על כן נראה לר"י דאלעיל קאי ידור פלוני בבית זה לא אמר כלום משום דהוי דבר שלא בא לעולם וקא מיבעיא ליה כי אמר דקל לאחד ופירותיו לאחר ושייר מקום צימוח הפירות מי . אמרינן לא הוי שיור לענין שיחשבו הפירות דבר שלא בא לעולם או שמא נתן גם לבעל הפירות מקום צימוח הפירות וא"כ זכה במקום צימוח הפירות ולא הוו הפירות דבר שלא בא לעולם שהרי כבר זכה במקום הפירות שבא לעולם ואם תמצא לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו מאי פי' ששייר לעצמו מי אמרינן שזה לא היה עושה שיקנה למקבל מתנה גוף הדקל ולגבי דידיה הוו הפירות דבר שבא לעולם או דלמא אפילו הכי הוו דבר שלא בא לעולם שלא שייר מקום פירי אפילו לעצמו וכן תניא לעיל בפרק המוכר את הבית (דף סג.) בן לוי שאמר לישראל שדה זה אני מוכר על מנת שמעשר ראשון שלי ' מעשר ראשון שלו ופריך והא אין אדם מקנה דבר שלא בא לעולם משמע דשייך אין אדם מקנה כו' אפי' לעצמו ואע"ג דאמר לעיל דסתם מוכר או נותן אילן דמשייר קרקע הכא בשכיב מרע אין לו לומר דשייר קרקע ולא מקום פירי אלא פירות בלבד ועוד הרי נתן כל האילן ואיך יש לנו לומר ששייר מקום פירי ומסיק דלעצמו הוי שיור דמאן דלנפשיה משייר בעין יפה משייר ויש ספרים דגרסי חוץ מפירותיו מהו והיא היא היינו שנתן הדקל במתנת שכיב מרע ושייר פירותיו לעצמו: אנן אדרבי שמעון בן לקיש מתנינן לה כו' עד ואם תמצי לומר לאחר לא הוי שיור לעצמו מהו ואע"ג דר"ל . ' איירי לעצמו מ"מ כיון דבחוץ מיירי הכא קמבעיא לו מה יאמר ריש לקיש בזה דבעל מנת פשיטא ליה ודאי דמשייר אבל בהא קא מיבעיא ליה:
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]עד א מיי' פ"י מהל' זכיה ומתנה הלכה ב', סמ"ג עשין פב, טור ושו"ע חו"מ סי' רנ"ג סעיף כ':
עה ב מיי' פכ"ג מהל' מכירה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ט סעיף ז' וסעיף ט:
עו ג מיי' פכ"ג מהל' מכירה הלכה ד', טור ושו"ע חו"מ סי' ר"ט סעיף י':
ראשונים נוספים
אע"ג דליתא בבריא. דבריא שאמר כן לא קנה כו' אלא במעמד שלשתן:
אמר רב פפא לעולם מילתא דליתא בבריא ליתא נמי בשכיב מרע. והכא כשאמר הלואתי לפלוני טעמא מאי קנה הואיל ויורש שלו יורשה לאלתר בלא אמירה אם לא נתנה לזה הואיל וכל כך היא בחזקתו הלואתו שיורש שלו יורשה אע"ג דהיא ברשות לוה משום הכי יש לו כח לומר הלואתי לפלוני וקנה אבל בבריא ליתא דאין ירושה אלא לאחר מיתה:
רב אחא בריה דרב איקא אמר. הא מילתא דשכיב מרע דאמר הלואתי לפלוני איתא בבריא ענין הלואה כרב הונא וכו' קנה. אלמא דאיתא בבריא:
איבעיא לן. הא מילתא פשיטא לן שכיב מרע שכתב כל נכסיו ושייר קרקע כל שהוא אף על גב דעמד מתנתו מתנה דסמיך נפשיה על ההוא קרקע וגמר ומקנה. אבל הא קמיבעיא לן דקל נתן לאחד ופירותיו לאחר מי אמרינן להיכא דנתן דקל לזה ושייר הפירו' ואמר תנו לאידך הפירות מי אמרי' הואיל שכשנתן הדקל שייר הפירות וקנה ראשון דבההוא שיור דשייר הפירות סמכה דעתיה[3] דאין חוזר ועמד שיחזור על הפירות שנתן לאחרון דבההוא שעתא שנתן[4] הפירות לא שייר לו הפירות ומש"ה מתנתו שנתן לראשון מתנה מעליא היא. או דלמא הואיל דלא שייר בגוף הדקל לא הוי שיור ואין מתנתו מתנה ואם עמד חוזר בעל המתנה אפי' בדקל שנתן לראשון:
אם תמצי לומר לא הוי שיור. הואיל דלא שייר בגוף הדקל ואפי' ראשון לא קנה. הא קא מיבעי לי אם אמר דקל לפלוני חוץ מפירותיו מהו. מי אמרינן אע"ג דאי אמר בסתמא דקל זה לפלוני לא קא יהיב ליה פירי והשתא דקאמר חוץ מפירותיו לטפויי מלתא קא אתי ובדקל גופיה קא משייר מקום הפירות ומתנה שנתן לראשון מתנה מעליא היא הואיל ששייר בגוף הדקל. או דלמא לא שנא דאין זה שיור ואין מתנתו מתנה:
חוץ מפירותיו ודאי הוה שיורו שיור ומתנתו מתנה אליבא דרב זביד דאמר בפרק המוכר את הבית אמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו על מנת שדיוטא העליונה שלו שייר לעצמו דיוטא העליונה. אמר רב זביד למאי הלכתא דאע"ג דלא אמר הכי על מנת לא מכר את הדיוטא משום דלא שייכא כלל לבית ואמאי אמר חוץ לטפויי מלתא קאתי שאם רצה להוציא בה בחצר (זיזין) שמכר לו עם הבית זיזין וגזוזטרא לדיוטא שלו יוציא. הכי נמי להיכא דקאמר דקל זה לפלוני ודאי לא קנה פירות דבסתמא לא קנה ולא נתנו לו אלא לקצוץ ממנו נופין יבשין וכיון דהוסיף ואמר חוץ מפירותיו ודאי לטפויי מלתא קאתי דבגוף דקל שיורי שייר ומתנתו מתנה. ל"א איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר לעצמו מקום פירי בגוף הדקל ומתנתו מתנה (שיור) או לא. אם תמצא לומר לא שייר ואין מתנתו מתנה הואיל דלא שייר בגוף הדקל משום דנותן בעין יפה נותן. הא קא מיבעי לי נתן דקל לאחד ושייר פירותיו לעצמו מאי. מי אמרי' כל לגבי נפשיה כי משייר לעצמו בעין יפה משייר הואיל ושייר פירות שייר בדקל מקום פירות ומתנתו מתנה או לא: אמר רבא אם תמצי לומר כו':
א"ל ר' אבא. הא מילתא דרב זביד דפשיטא לכו הא אנן בלשון בעיא מתנינן לי' ואדריש לקיש דאמר ריש לקיש כו' משום דלטפויי מלתא קאתי:
דקל (לאחר) [לאחד] ופירותיו לאחר מי שיירי מקום פירי. פי' וקנו שניהם. או דילמ' לא שייר מקום פירי ולא קני מקבל פירות כדאמר רב נחמן לעיל (בבא בתרא קמז,ב) ונתרוקנה הרשות לבעל הדקל, ולא ידעתי מי הזקיקו לרב רבי שמואל ז"ל לערבב את השיטה ולפרש דאמתני' קאי.
רב פפא אמר הואיל ויורש יורשה: פירוש מה שאין בדירה ואכילת [פירות], דלא משכחת להו ביורש אלא על ידי גופן של בית ודקל.
הא דאיבעיא להו בדקל לאחד ופירותיו לאחר: הכי קא מיבעיא להו, דילמא כי אמרינן במוכר פירות דקל לחבירו דלא קנה, היינו טעמא משום דלא הקנה לו גוף הדקל כלל, וכן אפילו בנותן במתנת שכיב מרע, אבל כאן שנתן הדקל לאחר, דילמא מאי דאמר דקל לזה ופירות לזה אותו לשון נמשך גם לשני, וכאילו אמר דקל לזה ודקל לפירותיו לשני, או דילמא לשני לא נתן אלא פירות בלחוד ולא קנאה. ואי נמי יש לפרש, בשנותן פירות דקל לאחר ושייר דקל לעצמו לא קנה, שלא נתן לו אלא פירות בלבד ולא הגוף לפירות, אבל בשנותן דקל לאחד ופירות לאחר, כמו שגמר בדעתו לתת לזה גוף הדקל כך גמר בדעתו לתת מתנה גמורה, שפירות לשני ומקום פירות נתן לו, ואסיקנא דלא קנה.
ומסתברא דכל שזה לא קנה פירות, הכל לראשון, ולא נאמר כיון שאמר פירות לאחר אף על פי שאותו אחר לא קנה דמכל מקום הראשון לא קנאן, שהרי שיירן, וזה אינו, שהרי שיור זה או שיירו בגוף הפירות או פירות לבד בלא גוף, ואם תמצא לומר דמקום פירות שייר אם כן שני נמי ליקני, דמה ששייר נתן, ואי מקום פרי לא שייר, אפילו לעצמו בכענין זה לא שייר, דהא כל עצמנו לא אמרנו דאפילו בדקל לאחד ופירותיו לעצמו שהם משויירין לו אלא מפני שאמרנו דכל לגבי נפשיה בעין יפה משייר ומקום פרי שייר, הא באומר פירות בלא מקום פירי ודאי אינן משוירין אפילו במשייר לעצמו, הילכך במשייר לאחר אחר לא קנה ואינן משוירין לנותן, אלא הכל לראשון. כנ"ל. ור"ש ז"ל לא פירש כן.
כל לגבי נפשיה בעין יפה משייר: כתב הראב"ד ז"ל: מסתברא דלענין מכירה או לענין מתנת בריא קאמר, דאי במתנת שכיב מרע מאי לגבי נפשיה איכא, והלא אינה אלא לאחר מיתה והשיור אינו אלא לבניו. ועוד דהא דומיא דהא דריש לקיש קאמר, דהויא מכירת בריא, ולולי שאמרה הרב הייתי אומר דלא שנא במתנת בריא ולא שנא במתנת שכיב מרע, דכל לגבי אחריני, שלא היה לו שום זכות בגוף הדקל ולא בפירותיו עד עכשיו שבא לזכות מכח מתנתו של זה, בדין הוא שנאמר שלא קנה, לפי שלא הקנה לו אלא הפירות לבד. אבל משייר, שהיה מתחלה הכל שלו, כל ששייר הפירות כמות שהיו בידו שיירן, דהיינו גוף לפירות, ואפילו באומר והפירות לבני או ליורשי' אינה מתנת פירות לבנים וליורשים, אלא שייור, ובעין יפה משייר. ועוד דבניו ויורשיו לאחריו במקומו הם וכגופו דמו ליה ובעין יפה משייר להם כנ"ל.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(יב) רב פפא אמר הואיל ויורש יורשה. פי' אבל פירות שלא באו לעולם אין היורש יורשם שאינו יורש אלא גוף האילנות ואח"כ גדילים הפירות באילנותיו ואינו יורשם מכח אביו שהרי אין בע"ח גובה מהם:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ט (עריכה)
פה. ודיקינן בגמרא למימרא דקסבר ר"נ מילתא דאיתא בבריא איתה בשכיב מרע מילתא דליתא בריא ליתה בשכיב מרע. כלומר מילתא דאיתא בבריא על ידי חד מאנפי הקנאות מיקניא בשכיב מרע באמירה, ומילתא דלא מיקניא בבריא בחד מאנפי הקנאות לא מיקניא בשכיב מרע, והא אמר רבא א"ר נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני. כלומר אם אמר הלואה שיש לי ביד פלוני תהא לפלוני אחר ואפי' במלוה על פה הלואתו לפלוני, ואע"ג דליתא בבריא. דהא אין אדם מקנה לחברו דבר שאינו ברשותו.
רב פפא אמר שאני התם הואיל ויורש יורשה, מצי לאקנויי נמי במתנת שכיב מרע, דהא אמרי' לעיל דמתנת שכיב מרע כירושה דאורייתא שויוה רבנן, ואיתא נמי לקמן (בבא בתרא קמט,א) גבי מעשה דאיסור. וכ"ת אי הכי גבי דירת הבית ופירות הדקל ליקני הואיל ויורש יורשן. התם נמי אין היורש יורש את הדירה בלא גוף ובלא פירות שלא באו לעולם אלא אם כן יירש זכות בגוף הבית ובגוף הדקל. רב אחא בריה דרב איקא אמר אף איתה נמי להא דהלואתי לפלוני בבריא במעמד שלשתן כדרב הונא א"ר דאמר רב יהודה א"ר האומר לחבירו מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה.
מיהא שמעינן דמילתא דמקניא בבריא בחד מאנפי הקנאה מיקניא בשכיב מרע באמירה בעלמא, ודלא מקניא בבריא בחד מאנפי הקנאה לא מיקניא בשכיב מרע. ושכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני אפי' מלוה ע"פ קני לה ההוא פלוני באמירה בעלמא ולא בעי מעמד שלשתן, דאי ס"ד בעי מעמד שלשתן, מאי אצטריך לאשמועי' גבי שכיב מרע. ותו הא כולהו אמוראי דאתו לתרוציה טעמיה דרב נחמן לעניין אקנויי באמירה בעלמא הוא דטרחי לתרוצה, דהא שכיב מרע שאמר קאמרינן.
ברם צריך את למידע דמילתא דמיקניא בבריא בחד מאנפי הקנאות דקאמרי' דמקניא בשכיב מרע באמירה בעלמא, לאו למימרא דלא קנו תרויהו אלא בחד לישנא, דהא לישנא דתנו ותנתן וכיוצא בהן דקנו בש"מ ולא קנו בבריא אפי' בחד מאנפי הקנאות, אלא אגוף הדבר הנקנה שנפל עליו לשון ההקנאה בבריא ולשון הצואה או ההקנאה בש"מ קאמרי', דכל מילתא דמקניא בבריא בחד מאנפי הקנאות בלישנא דמוכח דלשון הקנאה הוא מיקניא בש"מ אפי' באמירה בעלמא ואפי' בלישנא דלא מהני בבריא, ומילתא דלא מקניא בבריא אפי' בחד מאנפי הקנאות, כגון הדירה (שיש) [שאין] בה ממש ופירות שלא באו לעולם לא מקניא בש"מ לא בלשון הקנאה ולא בלשון צואה. והני מילי לענין מידי דבר אקנויי הוא ומידי דלאו בר אקנויי הוא, אבל בלישנא דהקנאה לא דמו להדדי, כדבענן לברורי לקמן גבי שמעתא דיטול ויחזיק ומאי דדמי להו:
פו. ושמעינן נמי דמלוה דאיתה ברשותא דאחריני לא מצי בריא לאקנויי גופה כל היכא דאיתא קנין גמור אלא במעמד שלשתן, דאי ס"ד איכא אנפא אחרינא (לימא) [למה] לי למנקט האי אנפא דהוי הילכתא בלא טעמא. אלא משום דבאנפא אחרינא לא מצי לאקנויי. וה"מ בהקנאה, אבל בהודאה היכא דאודי דהאי ממונא דפלניא הוא דכי ההוא פלניא, דהודאת בע"ד כמאה עדים. והיינו טעמא דלא אוקימנא הכא להקנאה דמקני בה בריא להלואתו לאחריני ע"י הודאה, משום דכי קא מיירי הכא בשכיב מרע במתנה קא מיירי דקא בעי לאקנויי במלוה כמתנה לההוא פלניא, אבל הודאה דמודי דהאי ממונא דפלניא הוא לאו מתנה היא, דאיכא למימר מעיקרא דידיה הוה, א"נ במעמד שלשתן אקנייה נהליה מקמי הכין, ומ"מ לאו בהאי הודאה דהשתא קא קני ליה, אלא גלויי מילתא בעלמא היא ולראיה בעלמא קימא ולא להקנאה. הילכך אע"ג דמשכחת לה נמי בבריא דינא הוא דלא לקני בשכיב מרע דרך מתנה אלא דרך הודאה דהא בבריא לא מצי מקני ליה דרך מתנה, ואמטול הכי אצטריך למנקט בבריא אנפא דמעמד שלשתן דהוי דרך מתנה. וההיא דגרסי' לקמן (בבא בתרא קמט,א) שכיב מרע שהודה מהו, לאו משום דבריא לא מהניא ביה הודאה, אלא לענין חזרה קא מבעיא לן כדבענן למימר קמן:
פז. הרי אמרו* שכיב מרע שאמר ידור פלוני בבית זה ויאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום עד שיאמר תנו בית זה לפלוני וידור בו תנו דקל זה לפלוני ויאכל פירותיו, דאשתכח דאקני ליה בבית מקום הדירה ובדקל מקום הפירות. איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחד מהו מי שייר מקום פירי או לא. כלומר אם הקנה דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו, מי אמרינן כי איכוון לאקנויי גוף הדקל לאחד נתכוון לשייר בהקנאה זו מקום הפירות כדי להקנותו לשני שהקנה לו את הפירות, וכיון דשייר מקום פירות בדקל קני להו ההוא אחר לפירות אגב מקומן, או דילמא לא שייר מקום פירי ולא קני מרי פירי ולא מידי, ומגו דלא שייר מקום פירי בדקל אשתכח דקניא האיך אחרינא לכוליה דקל בלא שיור, וכיון דקנייה בלא שיור ממילא קני להו נמי לפירי דיליה, דפירי דדקל דנפשיה קא אכיל. ולא דאמי לאת וחמור לטעמא דמ"ד קנה מחצה, דאלו התם פלגא דאיכוון לאקנויי ליה להאי לא שייך בפלגא דהאיך, אבל הכא בפירי בדקל שיכי, כל היכא דלא שייר בדקל בפירי נמי לא שייר.
את"ל לא שייר מקום פירי וממילא קני בעל הדקל כוליה כדפרישנא, אכתי תיבעי לך לעצמו מאי. כלומר היכא דהקנה דקל לאחד ושייר פירותיו לעצמו מאי, מי שייר מקום פירי או לא. ופשיט רבא משמיה דר"נ אם תמצי לומר דקל לאחד ושייר פירותיו לפניו, כלומר לעצמו, שייר מקום פירי מאי טעמא כל לגבי נפשיה כי משייר בעין יפה משייר. ואפי' לרבי עקיבא דאמר (לעיל בבא בתרא סד,א) מוכר בעין יפה מוכר, ה"מ מסתמא, אבל מאי דשייר בפירוש ודאי כי שייריה למהוי שיור הוא דשייריה, ואי לא שייר מקום פירי לאו שיור הוא, וכיון דשייר על כרחיך מקום פירי נמי שייר. מידי דהוה אמעשר כדאיתה בפרק המוכר את הבית (לעיל בבא בתרא סג,א). תדע נמי מדקא מיבעיא לן היכא דשייר פירי לנפשיה אי הוי שיור ואי לא, דש"מ דאי הוה סבירא לן דלא שייר מקום פירי הוה קני ליה מקבל מתנה לדקל ופירותיו, דאי לא מאן קני להו, ש"מ דלגבי דקל לאחד ופירותיו לאחד דקימא לן לא שייר מקום פירי קני להו בעל הדקל לפירי אגב דקל כדפרישנא:
אנן אדריש לקיש מתנינן לה דאמר ריש לקיש המוכר בית לחברו ואמר לו על מנת שדיוטא העליונה שלי דיוטא העליונה שלו. פירוש דיוטא עליה שיש לה גג מעקה גבוה עשרה טפחים ואמרינן בפרק המוכר את הבית למאי הלכתא פירוש הלא משויירת היא בלא תנאי כדתנן ולא את הגג בזמן שיש לו מעקה גבוה עשרה טפחים רב זביד אמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא דרשינן לישנא יתירא ואמרינן דהכי קאמר על מנת שדיוטא העליונה שלי לכל תשמישים להוציא זיזין לחצר שמכרתי לך. רב פפא אמר שאם רצה לבנות עליה על גבה בונה. פירוש אם נפלה הדיוטא הדר בני והכי מפרש לה התם במסקנא דשמעתא.
הואיל ויורש יורשה. ומיהו ידור פלוני בבית זה ויאכל פירות דקל זה לא אמר כלום אף על גב דיורש יורשה הואיל ויכול ליתן בלשון שמועיל בבריא. אי נמי לא משכחת לה ירושה דירה ופירות דקל אף אם שכר בית ומת תוך הזמן שכירות ליומיה ממכר הוא והגוף קנוי לו עד הזמן. תוספי הרא"ש ז"ל.
אמר רב פפא הואיל ויורש יורשה ולפי זה אויר הבית נמי דאיתיה בירושה בלא גוף כגון מי ששייר אויר לפניו שמורישו ליורשיו איתיה נמי בשכיב מרע. ומיהו טעמא דרב פפא לא סליק אלא היינו טעמא משום דבבריא איתיה וכדרב הונא דאמר רב הונא אמר רב מנה לי בידך תנהו לפלוני במעמד שלשתן קנה הילכך אויר דליתיה בבריא בשום ענין אלא אגב קרקע לא מיקני נמי במתנת שכיב מרע אלא עם הקרקע. הר"ן ז"ל.
וזה לשון הרא"ם ז"ל: ואקשינן למימר דסבר רב נחמן דמילתא דאיתיה בבריא כו'. והא אמר רב נחמן שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני הלואתו לפלוני. פירוש בצוואה בעלמא והלא אף על גב דליתיה בבריא דהא אף על פי שקנו מידו שנתן הלואתו לפלוני אין אותו פלוני קונה אותה הלואה משום דמלוה להוצאה ניתנה ואין הגוף מצוי בעולם אפילו הכי איתיה בשכיב מרע הכי נמי לענין ידור ויאכל אף על גב דמעשה דדבור בעלמא הוא ואינו דבר שיש בו ממש וגוף מצוי בעולם ניהוי קנין בשכיב מרע. ומהדרינן הואיל ויורש יורשה. כלומר התם בענין שכיב מרע שאמר הלואתי לפלוני היינו טעמא דקני ואף על גב דליתיה בבריא משום דמתנת שכיב מרע כירושה שויוה רבנן וכי היכי דיורש יריש להלואה (הם) הכי נמי קני ליה מקבל המתנה מה שאין כן בידור ויאכל שלא מצינו מי שיורש הדירה והאכילה בלבד בלי הגוף. רב אחא בריה דרב איקא אמר הא דאמרינן שכיב מרע שאמר הלואתי כו' משום דמשכחת לה נמי בבריא וכדרב הונא כו' וכיון שאתה מוצא דרך בבריא להקנות בו ההלואה במעמד שלשתן ואף על פי שאינה ברשותו ולא באה לידו משום הכי קניא בשכיב מרע ואפילו בלא המחאה דהוה ליה המחאה בהא מילתא כקנין בעלמא בשאר מילי וכי היכי דבעלמא הבריא הוא דבעי קנין במילתא דאפשר ליה לאקנויי ושכיב מרע לא בעי קנין אלא בצוואה בעלמא סגי ליה (הם) הכי נמי לענין המחאת בריא הוא דבעי המחאה במעמד שלשתן אבל שכיב מרע בצוואה בעלמא סגי ליה לאקנויי לההיא מלוה דמקנה לה הבריא במעמד שלשתן. נמצא עכשיו שזה שאמרנו מילתא דאיתיה בבריא איתיה בשכיב מרע דליתיה בבריא כו' הלכה היא וכל מה שהבריא יכול להקנותו בקנין יכול שכיב מרע להקנותו בצוואה ואפילו בלשון יטול וינתן ומאי דדמי ליה כדקים לן דברי שכיב מרע ככתובים כו' ומה שאין הבריא יכול להקנותה כגון (דבר שלא בא לעולם) דבר שאין בו ממש ואין לו גוף מצוי בעולם גם שכיב מרע אינו יכול להקנותו כלל. ועל דא איבעיא לן דקל לאחר ופירות לאחר מהו מי משייר בדקל מקום הפירות שנמצא שהקנה לו לבעל הפירות מקום הפירות בדקל שהוא גוף מצוי ודבר שיש לו ממש או לא אם תמצא לומר לאחר לא שייר לעצמו מאי כלומר אם נתן דקל לאחר ושייר פירותיו לעצמה מאי מי אמרינן דשיורי שייר מקום פירי או דילמא לא שייר וכיון דלא שייר שנמצא שגוף הדקל כבר קנאו אותו אחר ממילא קנה גם פירותיו ונסתלק מהם הנותן לגמרי. ואסיקנא לאחר לא הוי שיור לעצמו הוי שיור דכל לגבי נפשיה שיורי שייר. והכי נמי איבעיא לן גבי בית ודיוטא ואסיקנא נמי דלאחר לא הוי שיור אבל לגבי נפשיה שיורי שייר. והכי נמי איבעיא לן גבי בית מקום דיוטא ונמצא שלא הקנה לו דבר שיש לו גוף אלא דבר שאין לו ממש ואין לו גוף אבל לעצמו שיורי שייר. הרא"ם ז"ל.
ורשנ"ם ז"ל פירש דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו אם נתן דקל לאחד ונמלך וחזר ונתן הפירות לשני בכהאי גוונא אמרינן לקמן דהוי שיור מי אמרינן כשנתן לראשון הדקל שייר את הפירות ומקום הפירות וכן כשנתן לשני הפירות שייר עדיין לעצמו מקום הפירות ואילן המחובר לקרקע כקרקע דמי ומתנת שניהם מתנה שהרי שייר לעצמו ומצטרף שיור זה עם נכסים אחרים ששייר ויש בין כולם כדי פרנסתו ואם עומד אינו חוזר בשניהם והוא דאיכא קנין או לא שייר מקום פירות וגם הראשון לא קנה דפירי לא הוי שיור דעדיין לא באו הפירות לעולם או שמא לא מיבעיא ליה אלא לאותו שנתן הפירות אבל בעל הדקל קנה שהרי שייר הפירות. וקשה לפירושו לא הוה ליה למימר ופירותיו לאחר דיאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום הכי איבעי ליה למימר דקל לאחד ודקל לפירותיו לאחר ואף על גב דנתן הדקל לאחר מצי למימר לשני דקל לפירותיו דלראשון לא נתן אלא העצים לכשייבש ולשני נתן גוף הדקל ששייר לעצמו ליניקת הפירות בעודו לח. ועוד דמשמע דלא מספקא ליה בנתינת הפירות אלא אם עמד חוזר אבל אם מת פשיטא ליה דקנה הפירות ואמאי והא כיון דמספקא ליה אם לא נתן לראשון מקום פירי האיך יקנה לשני הפירות היינו יאכל פלוני פירות דקל זה דאינו יכול להקנות הפירות אם לא שייר מקום הפירות כדאמרינן לעיל פרק המוכר את הבית מקום מעשר שיורי שייר אלמא אפילו לעצמו אינו יכול לשייר מה שיגדל לאחר זמן אם לא ששייר המקום. לכך נראה דקאי אמאי דאמרינן לעיל יאכל פלוני פירות דקל זה לא אמר כלום והכי מיבעי ליה אם נתן לשנים כאחד לזה הדקל ולזה הפירות מהו מי אמרינן שנתן לראשון גם הפירות ושני לא קנה דהוי כמו יאכל פלוני פירות דקל זה דכיון דלא שייר מקום פירי לא מצי לאקנויי לפירי ואף על גב דאמרינן לעיל גבי בן לוי שמכר שדה לישראל ועל מנת שמעשר ראשון שלו דמקום מעשר שייר כיון דאינו יכול לזכות במעשר בענין אחר היינו דוקא כשמשייר לעצמו אבל כשנתן פירות לאחר דילמא לא שייר מקום הפירות כשנתן לראשון ואין מתנת השני כלום או דילמא אמרינן שנתן גם לשני בעין יפה כמו לראשון וכיון דלא קני שני פירות אם לא ששייר מקום פירי אמרינן דשיורי שייר מקום פירי. ואם תמצא לומר לא שייר מקום פירי ולא קנה שני חוץ מפירותיו מהו מי אמרינן כיון דלא מצי משייר לעצמו פירי אם לא שייר מקום פירי ודאי שיורי שייר כדאמרינן גבי מעשר או דילמא בעין יפה נתן לבעל הדקל ולא שייר מקום פירי ואם כן גם פירות לא שייר וקנה בעל הדקל גם הפירות ולא דמי למעשר דהתם לא שייך למימר בעין יפה הקנה לו וקנה גם מקום המעשר שאין הלוקח חושש כל כך על קנין המעשר שאין לו בו כי אם טובת הנאה ולא חשיבא ליה עין יפה כולי האי הילכך בקל משייר לו הלוי מקום המעשר. עד כאן לשון הרא"ש בתוספותיו.
והראב"ד פירש וזה לשונו: איבעיא להו דקל לאחד ופירותיו לאחר מהו מי שייר מקום פירי או לא. כגון שאמר תנו דקל זה לפלוני ויאכל פלוני פירותיו האי תנו דקל שאמר לזה מי מועיל לזה או לא ואם תמצא לומר דלא מהני אם שייר הפירות לעצמו שאמר תנו דקל זה לפלוני חוץ מפירותיו מהו ומסתברא דלענין מכירה או לענין מתנת בריא קאמרינן מדקאמר כל לגבי נפשיה שיורי משייר ואי במתנת שכיב מרע מאי לגביה נפשיה איכא והלא אינה אלא לאחר מיתה והשיור אינו אלא לבניו ועוד דומיא דהא מילתא דריש לקיש קאמר דהוי מתנת בריא. עד כאן לשונו.
אנן אדריש לקיש מתנינן לה. ולגבי אחר דלגבי נפשיה אפילו בעל מנת לא איסתפקא לן דודאי שייר מקום פירי. דאמר ריש לקיש זאת אומרת המוכר בית לחבירו כו' ואליבא דרב זביד דאמר שאם רצה להוציא בה זיזין מוציא וכל שכן שאם רצה לבנות על גבה בונה כדרב פפא ואי נפל הדר בני לה אלא משום דאקשינן עליה פרק המוכר את הבית לדעת רב פפא מאי זאת אומרת דאמר ריש לקיש היא היא וקשיא בקושיא אלמא הלכה כרב זביד דאפילו זיזין מוציאן מאי טעמא על מנת כחוץ דמי ושיורי שייר למקום דיוטא ואיבעיא להו בית לאחד ודיוטא לאחר מהו בשלמא לגבי נפשיה בעין יפה משייר ומקום דיוטא שייר ואף על פי שאינו בעולם אבל לאחר מאי. ואם תמצא לומר לא שייר חוץ מדיוטא העליונה מהו פירוש בית זה מכור לך חוץ מדיוטא העליונה שאני מוכר לפלוני מהו כיון דאמר חוץ שיורי שייר. וקשיא לי והא ריש לקיש אמתניתא דמעשרות קאי וההוא תנא ודאי סבירא ליה דעל מנת כחוץ דמי מעתה על מנת שדיוטא העליונה שלי כחוץ הוא ומאי איכא לאפלוגי ביה על מנת כחוץ הוא. ואיכא למימר דכי סבירא ליה לההוא תנא על מנת כחוץ דמי הני מילי במתנות כהונה דתנאי לא מהני ביה ולא מידי משום דהוי במקח וממכר והאי גברא ללישנא דמהני ליה איכוון אבל במכירה ומתנה דעלמא לא הוי על מנת כחוץ מיהו סבירא ליה לריש לקיש דכל לגבי נפשיה על מנת נמי שיורי שייר ואיבעיא לן הכא לאחר מאי אמר ריש לקיש מי הוי שיורי או לא ואם תמצא לומר דלא אמר על מנת הוי שיור אלא לגבי נפשיה אם אמר חוץ מאי. הראב"ד ז"ל.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה