בבא בתרא פא ב
| ראשונים נוספים על הש"ס: ראשונים | אחרונים
מאי טעמא דר"מ באילן אחד ומ"ט דרבנן בשני אילנות אמר לו דבר שהראשונים לא אמרו בו טעם תשאלני בבית המדרש כדי לביישני אמר רבה מאי קושיא דלמא ר"מ באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן אבשני אילנות ספוקי מספקא להו ומי מספקא ליה והא קתני לפי שלא קנה קרקע דברי ר"מ אימא שמא לא קנה קרקע וליחוש דדלמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה בדמקדיש להו והא בעי מיכלינהו גדפריק להו ודלמא לאו בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר דדמפריש להו בשלמא תרומה גדולה יהיב לה לכהן מעשר שני נמי יהיב ליה לכהן מעשר עני נמי יהיב ליה לכהן עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא למאן יהיב ליה הדיהיב ליה לכהן כר"א בן עזריה דתניא ותרומה גדולה לכהן מעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא רבי אלעזר בן עזריה אומר זמעשר ראשון אף לכהן ודלמא בכורים נינהו ובעו קרייה חקרייה לא מעכבת ולא והאמר ר' זירא טכל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ושאינו ראוי לבילה בילה מעכבת בו ידעביד להו כר' יוסי בר חנינא דאמר כבצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא מאי טעמא דכתיב (דברים כו, ב) ולקחת והבאת
רשב"ם
[עריכה]מאי טעמא דר"מ באילן אחד - כיון דאינו קורא משום דכתיב אשר תביא מארצך למה מביא הא מהבאה נמי ממעט ליה קרא:
מספקא להו - אי קנה קרקע מן הדין או לא והאי דאמרי לא קנה קרקע היינו משום דיד המוכר על העליונה דמספיקא לא מפקינן מיניה:
דלמא לאו בכורים נינהו - דשמא לא קנה קרקע וקמעייל חולין לעזרה ודרשינן ו) ובסיפרי כי ירחק ממך המקום וזבחת (דברים יב) בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום חולין שלך והוא הדין לכל הבאת חולין בעזרה שאסור אי נמי מדרבנן דלמא איכא דחזי ליה דנוהג בהן מנהג חולין כדינן וסבור קדשים הן הואיל ואייתינהו בעזרה ואתי לזלזולי בקדשים:
דמקדיש להו - על התנאי אי הוו ביכורים שפיר ואי לאו ליקדשו לקנות בהן קרבן:
הא בעי מיכלינהו - לכהן ושמא קדושת דמים יש בהן ונהנה מן ההקדש ומעל:
ומשני דפריק להו - אחר שהניחם לפני המזבח והניף:
וקא מפקע להו מתרומה כו' - ונמצא אוכל טבלים אבל בכורים הרי הן כתרומה דכתיב (דברים יב) תרומת ידך אלו הבכורים וכל שדהו יכול לעשות בכורים כדתנן במסכת בכורים (פ"ב מ"ד) ומשני דמפריש:
למאן יהיב ליה - ואין לנו לעשות תקנה לגזול את הלוים:
מעשר שני נמי - אם שנה ראשונה או שניה של שמיטה הוא דיהיב ליה לכהן דאיהו לא מצי אכיל ליה דלמא בכורים נינהו:
מעשר עני נמי - אם שנת שלש היא:
מעשר ראשון לכהן - ולא ללוי כדמפרש בכתובות בפרק האשה שנתארמלה ומוקי לה לבתר דקנסינהו עזרא ומשמע ליה לר' אלעזר בן עזריה לוים דקרא אף כהנים במשמע דבעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים:
ובעי קרייה - והיאך יאכל מהם בלא קרייה:
לא מעכבת - כדאמרינן בפ' בתרא דמסכת מכות:
כל הראוי לבילה - במנחות בפרק המנחות תנן מתנדב אדם מנחה של ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ששים ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחד ומפרשינן טעמא בגמ' משום דששים נבללין ביחד יפה בלוג שמן אבל ששים ואחד אי אפשר להבלל ופרכינן וכי לא בלל נמי מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר ומשני א"ר זירא כל הראוי לבילה כגון ששים עשרון אם לא בלל כשר אבל ששים ואחד שאין ראוי לבילה בילה מעכבת בו כלומר מה שאי אפשר להבלל מעכבת בו דכיון דכתיב ויצק עליה שמן וצוה לבלול דכתיב בלולה ש"מ שצוה הקב"ה להביא מנחה שיכול לקיים בהן מצות בלילה וכשהוא מביא ששים ואחד מנחה כזו לא צוה להביא והרי הוא כמביא מנחה מן הקטניות דאינה כלום שכל דבר שצוה הקב"ה להביא יש עיכוב בעיקר הבאתו להביא באותו ענין שצוה הכתוב ולא בענין אחר אבל מצות האמורות באותה מצוה כגון תנופה בקרבן בלילה במנחה יש שמעכבין אם גילה הכתוב לשנות עליו ולעכב ויש שאין מעכבין וגבי בכורים נמי דחזו לקרייה בעינן ואע"ג דאיכא מביאי בכורים שמביאין ולא קורין במסכת בכורים (פ"א מ"ד) ה"מ כגון גר דמעיקרא כי מייתי ע"מ שלא לקרות מייתי להו וכגון מהחג ועד חנוכה דמביא ואינו קורא כדנפקא לן מקראי בסיפרי אבל הנך בכורים דמייתי להו מספיקא שמא טעונין קרייה מן התורה דשמא קנה קרקע והלכך חזו לקרייה בעינן:
בצרן ושיגרן ביד שליח - או שמת שליח בדרך שהשליח עצמו בצרן ומת בחצי הדרך ומינה שליח אחר תחתיו עד לירושלים או שהביאוהו הבעלים עצמן משם ואילך:
מביא ואינו קורא - אין הבעלים קורין כדמפרש טעמא:
ולקחת והבאת - דכתיב ולקחת מראשית כל פרי האדמה אשר תביא והאי ולקחת קרא יתירא הוא דמצי למיכתב והבאת מארצך ודרשינן ביה מי שלוקח דהיינו בוצר הוא מביא דבעינן הבצירה והבאה כולה עד לירושלים באדם אחד הלכך היכא דבצרן איהו והשליח הביאן לא הויא לקיחה והבאה באחד אלא בשנים וכן היכא דמית בדרך לא הויא לקיחה וגמר הבאה באחד אבל היכא דבצרן שליח והביאן לירושלים אז קורין הבעלים דשלוחו של אדם כמותו ויכול לקרות הנה הבאתי וגו' ומיהו שליח עצמו לא בר קרייה הוא כדתנן במס' בכורים שאין יכול לומר אשר נתתה לי ה' וה"נ בצרן ושלחן ע"י שליח דפטר להו מקרייה והא ליכא למיפרך דמהבאה נמי יפטר שהרי בקרקע קדשו כדתנן במס' בכורים:
תוספות
[עריכה]ודלמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. בכל מקום שיש כעין הקרבה כי הכא שיש הגשה או תנופה למ"ד וכן בפרק הזרוע (חולין דף קל: ושם ד"ה אי) גבי חזה ושוק דקאמר אי מאבראי לפני ה' כתיב ואי מגואי קא מעייל חולין בעזרה ויש בהן תנופה אבל דבר שאין עושין בו הקרבה כלל בההוא אין שייך איסור הכנסת חולין בעזרה דאל"כ לא ילבש כהן בגדי חול ויכנס בעזרה וגם ישראל לא יכנס בעזרה ועוד דקאמר בהקומץ רבה (מנחות דף כא: ושם ד"ה חולין) יאכלוה שיאכלו עמה חולין ותרומה כדי שתהא נאכלת על השבע:
אלא מעשר ראשון דלוי הוא. ואע"ג דדמאי אינו מחייב ליתנו מספק משום דמצי אמר אייתי ראיה דלא מתוקן הוא ושקול אומר רשב"א דלא דמי דהכא אין הכהן מוחזק יותר מן הלוי ושל ישראל ממה נפשך אינם דאם בכורים הם דכהן הם ואם לאו בכורים נינהו א"כ מעשר ראשון הוא והוי דלוי ועוד דמאי דלא הוי אלא ספיקא דרבנן אין צריך לקיים מצות נתינה:
דמקדיש להו. תימה דבפ' התודה (מנחות דף פ: ושם ד"ה וכי) גבי תודה שנתערבה בתמורה דמשני דלמא לאו תודה היא והוי לחם חולין בעזרה ואמאי לא פריך דלקדיש ליה על תנאי שאם אינה תודה יקדש הלחם לבדק הבית או לדמי נסכים וי"ל דגבי תודה כיון שעשה ארבעים חלות מארבעה מינים מוכחא מילתא טובא שלשם תודה מביאם ולהכי אפי' הקדיש על תנאי חשיבי חולין בעזרה כיון שאין דרך לעשות משאר הקדש מה שעשה מזה אבל הכא בכורים כי מקדיש להו לדמי לא מיחזי חולין בעזרה אלא כשאר הקדש שדרך להביא הקדש בעזרה כדאמר (תמיד כט. מדות פ"ג מ"ח) גפן של זהב היתה שם שכל מי שמתנדב גרגיר מביא ותולה בה שאינו עושה בכורים אלא הגשה אצל המזבח לרבנן ואפי' לראב"י דמצריך תנופה אין הוכחה כל כך מתנופה שלשם בכורים מביאן ואפי' בקריאת הפסוקים אין הוכחה כל כך אלא הוי כקורא בתורה הואיל ואינו עושה בגוף הפירות כלום:
תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי עקיבא. ודלא כפ"ה דפירש דפליגי בתר דקנסינהו עזרא אלא מדאורייתא פליגי כדאמר ביש מותרות (יבמות דף פו:) דמפיק טעמא מקראי והוי לר"ע דוקא ללוי ולרבי אלעזר אף לכהן אבל בתר קנסא הוי לר"ע אף לכהן ולרבי אלעזר בן עזריה דוקא לכהן וה"מ לשנויי הכא אפילו כר"ע ובתר קנסא אי נמי שיפריש עליה ממקום אחר על תנאי שאם אינן בכורים יהו פירות הללו מעשר ואם הם בכורים יהא מעשר של אלו בצפונם או בדרומם ומעשר עני שלהם יהיב ללוי עני ואם מעשר שני יעלה ויאכל בירושלים ובחד מהנך שנויי צריך לשנויי אליבא דר"מ דמאי טעמא באילן אחד מביא ואינו קורא דלדידיה ליכא למימר כר' אלעזר בן עזריה דבהדיא פליג עלה ביש מותרות (שם.):
כל הראוי לבילה כו'. עיקר מלתא בפ' המנחות והנסכים (מנחות דף קג: ושם) גבי הרי עלי ס"א כדפירש הקונטרס וא"ת ומאי פריך התם וכי לא בלל מאי הוי והתנן אם לא בלל כשר נהי דבלילה לא מעכבא מ"מ לכתחלה מצוה לבלול וטוב שיביאו בשני כלים דיכול להביא בין בכלי אחד בין בשני כלים כמו שירצה כיון דנדר סתם דדוקא כי אמר הרי עלי שני עשרונים להביא בכלי אחד תנן התם (דף קב: ע"ש) דאם הביא בשני כלים פסול ואומר ר"י דהך דס"א קאי אהך דקתני רישא מתנדב אדם מנחה ששים עשרון ומביא בכלי אחד ואם אמר הרי עלי ס"א כלומר מנחה של ס"א דהשתא צריך להביא בכלי אחד דכיון דאמר מנחה לקרבן גדול קא מכוין:
דעביד להו כר' יוסי בר חנינא. פי' שלא עשה לקיחה והבאה כאחד וא"ת ומי דחקו לומר דעביד כר' יוסי בר חנינא לימא דעביד כמתני' ששיגרם לגמרי ביד שליח כדתנן במסכת בכורים (פ"א מ"ה) דשליח מביא ואינו קורא ויש לומר דהכי קאמר ר"מ מביא ואינו קורא משמע שמביא הוא בעצמו ולא שמשגרם ביד שליח:
בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח
עין משפט ונר מצוה
[עריכה]מח א ב ג ד ה מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ד', סמג עשין קמ:
מט ו מיי' פ"ו מהל' תרומות הלכה א', סמג לאוין רכד, טור י"ד סימן שלא:
נ ז מיי' פ"א מהל' מעשר הלכה ד':
נא ח מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ד':
נב ט מיי' פי"ז מהל' מעשה קרבנות הלכה ו':
נג י מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ד':
נד כ מיי' פ"ד מהל' בכורים הלכה ח':
ראשונים נוספים
מאי טעמא דר' מאיר באילן אחד. דאמר ואינו קורא אי ס"ל דהקונה אילן אחד קנה קרקע למה אינו קורא ואי לא קנה קרקע אמאי מביא:
ומאי טעמא דרבנן בשני אילנות. אי קנה קרקע אמאי אינו קורא ואי לא קנה קרקע אמאי מביא. אמר רבה. מאי קושיא כלומר אמאי לא אמרי' בהם טעם דלמא לר' מאיר באילן אחד מספקא ליה אי קנה קרקע אי לאו ומש"ה מייתי ולא קרי. וכן הכי נמי לרבנן בב' אילנות:
ומי מספקא ליה. לר' מאיר אי קנה קרקע:
והא קתני לפי וכו' אימא שמא וכו'. ולא מצי למיקרי מספיקא מן האדמה אשר נתתה לי ה':
ואמאי מביא מספיקא והאיכא למיחש דלמא לא קנה הקרקע ולאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. וקיימא לן דאין מביאין חולין לעזרה:
ומשני דמקדיש להו. לפירות דהוי קדשים והדר מעייל להו:
והא בעי לבכורים למיכלינהו. כהן והקדש לא מצי כהן למיכל דסתם הקדש לבדק הבית הוא:
ומשני דפריק להו. המביא והדר מצי למיכלינהו:
ודלמא לאו בכורים נינהו וקא מפיק להו מתרומה ומעשר. דלא קא יהיב מינייהו תרומה [ומעשר] ומשני[2]דמפרי' מע"ש דדידיה הוא. דמש"ר מצי יהיב ליה לכהן. אלא מעשר ראשון דלוי הוא וללוי לא מצי יהיב ליה משום דכבר בכורים הוא ולא מצי למיכל בכורים כי אם כהן: ומשני דיהיב ליה לכהן כדר' אלעזר וכו': וליחוש דלמא קנה קרקע וביכורים גמורין נינהו ובעי קריאה ואמאי אינו קורא:
ומשני קרייה לא מעכבא. דאע"ג דלא קרא לא מעכבא:
ולא והאמר ר' זירא. במס' מנחות:
כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת. כלומר ששים עשרונים בכלי אחד ראוין לבלול בלוג שמן ששים ואחד אין נבללין בכלי אחד ולא בלוג אחד ואם הן ששים בלבד בכלי אחד הואיל וראוין לבלול אע"פ שלא בללן אין בילה מעכבת בהן. ושאין ראוין לבילה בילה מעכבת בהן. הכא נמי הואיל דהני בכורין אין ראוין לקריאה קריאה מעכבת:
ומשני דעביד בהו כדר' יוסי בר' חנינא דפוטרין מן הקריאה דאמר ר' יוסי בר' חנינא בצרן. לבכורים ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך והביאן שליח אחר מביא ואינו קורא מאי טעמא וכו' והכא ליעבד הכי שישגרן ביד שליח ובחצי הדרך ישגר שליח אחר שיקבלן מידו: ואינו קורא מאי טעמא דכתיב ולקחת והבאת וצריך שיהא לקיחה והבאה בחד והא ליכא דהא הביאן אחר:
ומקשי' ואמאי אינו קורא מכדי פסוקי נינהו. אותו וידוי ליקרי ומה בכך:
וקא מעייל חולין לעזרה. פי' מפני שהן טעונין תנופה והגשה על גבי המזבח ודמיא להקרבה ולשחיטה ואסור לשחוט חולין בעזרה ומפרקינן דמקדש להו ואע"פ שקד' דמים הוא אין אסור לשחוט בעזרה אלא חולין ואם לא מפני טעם התנופה שפירשנו היה מותר בלא הקדיש כיון דלא כעין הקרבה הוא שלא מצינו איסור למי שנכנס להיכל ופתו בידו.
ואפשר שאיסור זה של בכורים מדרבנן הוא ואע"פ שזביחה דאוריית', וכן כתב ר' שמואל ז"ל, אלא דקשיא לן אי הכי מאי קושיא הכא כיון דאיכא לספוקינהו בבכורים לא אתי דרבנן ודחי דאורייתא וה"נ משמע בחולין דאיסורא דאורייתא היא כדבתבינן התם.
ומי שאומר מפני הגוזל' הבאות עם הבכורים וקרבות עולות איני יודע מהו שח לעיילינהו ולא יביא גוזלות אטו עכובי מעכבי ועוד למה אמר דמקדיש להו לבכורים יקדיש הגוזלות ויקרבו שהרי עולות הן.
תרומה לכהן מעשר ראשון ללוי וכו'. פי' הרב ר' שמואל ז"ל דבתר דקנסינהו עזרא ללוויים קא מפלגי ומאי לכהן לכהן ולא ללוי ואי הכי דר"ע משמע אף ללוי ולא דאיק דא"כ אמאי אמרו' הכא דיהיב לה לכהן כר' אלעזר בן עזריה אפי' כר' עקיבא נמי מצי יהב ליה לכהן ועוד דהא בהדיא אוקימנא במס' יבמות לפלוגתיה בקראי וטעמא דרבי אלעזר משום דבעשרים וארבעה מקומות נקראו כהנים לוים וזה אחד מהם ומשמע דמקמי דקנסינהו עזרא קא מיפלגי.
ומ"ש הרב ז"ל דהכי מפרש בכתובות (כו,א), אדרבה קשי' עליה דתנו רבנן כשם שהתרומה חזקה ומה חזקה לכהונה מעשר ראשון לכהונה ואקשינן מעשר ראשון דלוי הוא ומפרקינן כר' אלעזר בן עזריה ואקשינן אימא דא"ר אלעזר בן עזריה אף לכהן ולא ללוי מי אמר ומפרקינן בתר דקנסינהו עזרא מדקא מקשינן הכי ש"מ דפשיטא להו מילתא דמאי לכהן דקאמר אף לכהן והאי דמהדרי בתר דקנסינהו עזרא ה"ק דקתני מעשר ראשון חזקה לכהונה דמשמע דלכהן דוקא בתר דקנסינהו עזרא היא ואליבא דר' אלעזר ואלו לדברי הרב ז"ל לא הוה להו למימר אימר דאמר ר' אלעזר בן עזריה ואי אמרת אמסקנ' מיהא מיתוקמ' פלוגתייהו בתר דקנסינהו לא משמע הכי דא"כ הוה ליה למימר אין לכהן דוקא קאמר ובתר דקנסינהו עזרא מדלא אמרי' הכי שמע מינה דה"ק לעולם מאי לכהן אף לכהן ומיהו לבתר דקנסינהו עזרא לכהן הוא דוקא אליבא דר' אלעזר בן עזריה דכיון דמן התורה אף לכהן קנסא לכהן דוקא ואמרי' נמי במס' חולין דמעשר ראשון מוציאין אותו מלוי לכהן בתר קנסא לר' אלעזר בן עזריה ושמעתין נמי לאו בתר קנסא הוא אלא אפי' קודם לכן.
ואי קשיא אילן אחד לר"מ היאך יבא והא איהו לא סבר לה כר' אלעזר בן עזריה דתניא ביבמות (ע"ז א') תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי מאיר דכר' עקיבא סבירא ליה איכא למימר דמפריש עליה תרומה ומעשר ממקום אחר ומפריש באותה תרומה תרומה ומעשר מיניה וביה וגמר' הוא דלא חש לפרושי כולי האי ונקט הפרשה לרבנן בשני אילנות.
והאמר ר' זירא כל הראוי לבילה בילה מעכב' בו וכו'. עיקרה במסכת מנחות (קג,ב) דתנן התם ששים עשרונים נבללין ששים ואחד אין נבללין אמר אחד הרי עלי ששים ואחד מביא ששים בכלי אחד ואחד בכלי אחר אקשינן וכי לא בלל מאי הוי והא תנן אם לא בלל כשר וא"ר זירא כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו וכו'.
ותימה הוא מאי האי דאקשינן והתנן אם לא בלל כשר מ"מ לכתחלה צריך לבלול שהרי קרא כתיב וכיון שכן צריך הוא לכתחלה להביא בשני כלים ואיכא לתרוצי כיון דהאי גברא חדא מנחה נדר ולקרבן גדול מתכוין שלא אמר להביא שתי מנחות אי מיתכשר' בלא בלילה האי נמי יש לו להביא הכל בכלי אחד דהא חדא מנחה נדר דבהכי ניחא ליה והוי קרבן מהודר טפי בדמיתי לי' בכלי אחד כדאמרי' בפרק מי שמת (בבא בתרא ד' קמ"ג) האי גברא לקרבן גדול מיכוון כל מאי דאפשר לאיתויבכלי אחד מייתי מדקאמרינן ליה לאיתויי בשני כלים אלמא משום דלא אפשר לאיתויי בכלי אחד כלל הוא דהיינו משום דאין נבללין בלוג אחד דאמרינן אין אדם מוציא דבריו לבטלה ויביא באיזה ענין שיהא כשר ותניא נמי בסיפרא והביאה שלא יביאנה חציים אלא בכלי אחד אלמא הכא משום דאין נבללין בלוג אחד הוא ופסול אפי' דיעבד הוא דאמרינן ליה להביאם חציים.
דעביד להו כר' יוסי בר' חנינא. פי' והתם לא מעכבא קרייה שהרי אין דינן לקרות והוה ליה כמפריש בכורים לאחר החג שאינו קורא אבל במקום שראויין לקרות מן הדין ומספק הוא שאין אדם רשאי לקרות קרייה מעכבא.
ואיכא למידק למה מביא, הרי נראו מתחלה כשהפרישו ונדחו וכל שנראו ונדחו ירקבו כדאמרינן פ"ק דמכות הפריש בכורים קודם החג ועבר עליהם החג ירקבו מאי טעמא משום דלא חזו לקריאה ונראו ונדחו.
ורבותינו הצרפתים ז"ל כתבו תירוץ קושיא זו לפי שמצאו בירושלמי שליח ר' אסי בשם ריש לקיש בשם ר' אושעיא בשלקטם לשלחם ביד אחר אבל ליקטן להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר ולא מחסל בה ר' יונה מחסל בה ר' זירא ריש לקיש בשם רבי אושעיא בשליקטם לשלחם ביד אחר אבל ליקטם להוליכם הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים שנראו ליתור בקריה אינן נתרין אלא בקריה א"ר מונה אע"ג דלא א"ר אסי הדא מילתא אמר דכותא א"ר זעירא לר' אסי נהירת כדאית אמרת הדה דר' הושעיא א"ר יוסי בר' חנינא מתנית' פליגא הפריש בכורים ומכר שדהו מביא ואינו קורא קימינהו בשנתן דעתו למכור משעה ראשונה והתנינן יבש המעיין נקצץ האילן מביא ואינו קורא בשיבש משעה ראשונה וכו' סוגיא. הא למדת שאין שולחין ביכורים ביד שליח אלא בשהיה דעתו מתחלה לשלחו על ידו שנדחו מתחלתן מקריאה, וה"נ בהכי עסקינן.
בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך. פי' הרב ר' שמואל ז"ל בצרן בעל הבית והיינו לקיחה ושגרן ביד שליח והוא היה בירושלם אינו קורא דלאו לקיחה והבאה באחד הוא או מת שליח בדרך כלומר או בצרן שליח עצמו אלא שלא הגיע לירושלם שמת בדרך אין הבעלים קורין ואינו מחוור דבצרן ושגרן ביד שליח למה יקרא והלא צריך הוא לומר הנה הבאתי ולא הביא הוא ומה שאמר שלוחו של אדם כמותו א"כ בצרן ושגרן ביד שליח לקיחה והבאה באחד הוא ששלוחו כמותו.
ור"ת ז"ל פי', בצרן לאו לקיחה הוא, אלא אורחא דמילתא נקט שכן דרך בעלי בתים לבצור לעולם והכי פירושא ששגרן ביד שליח ומת שליח בדרך ונגמרה ההבאה על ידו של בעל הבית אינו קורא כיון שהלקיחה מתוך הבית על ידי שליח ואעפ"י שנגמרה ההבאה ע"י בעל הבית ואלו הביא בכורים שליח עצמו אינו קורא אעפ"י שהכל על ידו כדתנן במסכת בכורים ואפשר דלהכי נקט בצר לרבותא שאע"פ שבצרן בעל הבית והביאן לירושלים אינו קורא שלא היתה לקיחה מתוך הבית על ידו ומיהו לקיחה וסוף הבאה ע"י בעל הבית קורא דהבאה היינו הכנסתן לעזרה וזו ששנינו הגיעו להר הבית אפי' אגריפס המלך נוטל הסל על כתפו וכו' וכן הדין נותן שלא יהא האחרון שבישראל צריך לעלות מנהר פרת לירושלם ולא יוריר הסל מכתפו להוציא מדברי האומר בענין לקיחה והבאה כולה על ידי אחר וכך מצאתי בתוספתא (בכורים ב,ח) כל הדרך כולה הרשות בידו ליתנו לעבדו או לקרובו עד שמגיע להר הבית הגיע להר הבית אפילו אגריפס המלך וכו'.
ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה: לאו למימרא שכל חולין אסורין ליכנס לעזרה, שהרי הכל נכנסין לעזרה בבגדי חול, ועוד לא שמענו שיהא אדם אסור ליכנס שם ופתו בידו, והלל היה מביא כשבתו לעזרה ומקדישה ושוחטה (פסחים סו, ב. נדרים ט, ב), דעיקר איסור מביא חולין לעזרה משום דכתיב וכי ירחק ממך המקום וזבחת מבקרך ומצאנך בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקרוב מקום (קידושין נז, ב) והילכך כעין זביחה אסור, הא נכנס בעזרה וחוליו בידו שרי. אלא הכא משום דביכורים טעונין תנופה והגשה על גבי המזבח ודמי להקרבה, משום הכי הוא דקאמר שהן אינן ביכורים, ומגיש ומניף הרי זה כמקריב חולין בעזרה.
בשלמא תרומה יהיב לה לכהן ומעשר עני לכהן עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא: כלומר, וביכורים נאכלין לכהנים, דאסורין הם לזרים כתרומה, דתרומה קרינהו רחמנא, דכתיב ותרומת ידיך, ואמרינן תרומת ידיך אלו הביכורים. ואם תאמר ומעשר שני מאי עביד ליה. י"ל דההיא נמי אפשר דפריק להו חוץ לירושלם ואכלי להו כהנים. כן תירץ הרב ר' יהוסף הלוי ז"ל אבן מיגש. ומסתברא שאין צריך לכך, אלא נותנו במתנה שם לכהן ואכיל ליה בירושלם.
יהיב ליה לכהן כרבי אלעזר בן עזריה דאמר מעשר ראשון לכהן: פירש ר"ש ז"ל לבתר דקנסינהו עזרא. ואינו מחוור, דאי מתניתין לבתר דקנסינהו עזרא, למה לי כרבי אלעזר בן עזריה דאמר לכהן ולא ללוי, אפילו כרבי עקיבא נמי, דלבתר דקנסינהו עזרא לרבי עקיבא נותנו בין ללוי בין לכהן, ומעתה מי דחקו לאוקומה כרבי אלעזר בן עזריה לבד, לוקמה ככולי עלמא, אלא דמעיקר דינא קאמר, ולאוקומי מתניתין אפילו בקודם קנסא, דאלו קודם קנס לרבי עקיבא ללוי ולא לכהן, ולרבי אלעזר בן עזריה בין ללוי בין לכהן, ובקראי הוא דפליגי, דרבי אלעזר בן עזריה סבר דאף הכהנים נקראו לויים וכדקאמר בעשרים וארבעה מקומות נקראו הכהנים לויים וזה אחד מהם והכהנים הלוים בני צדוק, והילכך קודם קנס לרבי עקיבא דוקא ללוי ולא לכהן, אלא דיהיב להו לכהן כרבי אלעזר בן עזריה.
ואם תאמר אי קודם קנסא, אילן אחד לרבי מאיר היאך יביא, והא איהו כרבי עקיבא סבירא ליה, דתניא ביבמות פרק (האשה רבה) [יש מותרות] (פו, א) תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי מאיר. ומסתברא דאיפשר דזבין ליה מלוי ויהיב ליה לכהן, דכל דאיפשר לתיקוני מתקנים, וכדאמרינן נמי והא בעינן מכלינהו דפריק להו. ובנמוקי הרמב"ן ז"ל כתוב דמפריש עלייהו תרומה ומעשר ממקום אחר, ומפרש באותה תרומה ומעשר מיניה וביה, וגמרא הוא דלא חש לפרושי כולי האי ונקט הפרשה לרבנן בשני אילנות.
בצרן ושגרן ביד שליח: פירש ר"ש ז"ל, בצרן בעל הבית, והיינו לקיחה, ושגרן ביד שליח, והוא היה בירושלם, אינו קורא, דלקיחה והבאה כאחד בעינן וליכא, ואי נמי בצרן שליח ומת בדרך, כלומר, שלא הגיע השליח לירושלם, אין הבעלים קורין, דליכא לקיחה והבאה כאחד, הא אם בצרן שליח והוליכן שליח עד ירושלם קורא, דשלוחו של אדם כמותו.
ואין פירושו מחוור, דאילו בצרן שליח והביאן לירושלם, היאך יקרא הוא, והלא צריך הוא לומר הנה הבאתי והוא לא הביא, ואם מפני הטעם שאמר ששלוחו של אדם כמותו, אם כן אפילו בצרן הוא ושגרן ביד שליח נמי, דהא שלוחו של אדם כמותו ולקיחה והבאה בחד איכא, דהבאת השליח כהבאתו.
ורבינו תם ז"ל פירש, דבצרן אורחא דמילתא נקט, דדרכו של בעל הבית לבצור כרמו, ולאו היינו לקיחה, דלקיחה מן בעל הבית להוליכו ולהביאו לרושלם היא הלקיחה. ואי נמי בצרן דנקט לרבותא נקטיה, דאפילו בצרן הוא ושגרן ביד שליח כלומר שלקחן השליח מן הבית והביאן עד ירושלם, ואחר כך לקחן בעל הבית והביאן לעזרה, אינו קורא, מפני שהלקיחה שלקחן השליח מן הבית עיקר ולא הבצירה, והכי קאמר בצרן ושגרן ביד שליח מן הבית ומת שליח בדרך, ונגמרה ההבאה על ידי בעל הבית, אינו קורא, שהלקיחה מן הבית והבאה מהר הבית לעזרה בעינן בחד.
ושליח שהביא ביכורים מן הבית והכניסן לעזרה אינו קורא, שאין השליח קורא, כדאיתא התם במסכת ביכורים (פ"א, מ"ה), והכא נמי עבידי כי הא, לאו דוקא כי הא, אלא שמשגרן על ידי שליח, והוא הדין דהוה ליה למימר דמשלח להו על ידי שליח, דאין השליח קורא, אלא מסתברא דאורחא דתלמודא דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן מידי, והכא אגב אורחיה אתא לאשמועינן הא דר' יוסי ברבי חנינא.
מהדורות תליתאה ורביעאה:
(טו) אמר רבא ומאי קשיא ודילמא ר"מ באילן א' ספוקי מספקא ליה כו' עיין מ"ש בשלהי לא יחפור במהדורא תליתאה:
(יו) וניחוש דילמא לאו ביכורין נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. אי קשיא וכי אסור להכניס חולין לעזרה והא תנן בזבחי' בפ' כל התדיר ובכולן הכהני' רשאין לשנו' באכילתן לאוכלן צלויין שלוקין ומבושלין ולתת לתוכן תבלי חולין ותבלי תרומה אלמא מעייל תבלי חולין לעזרה ומבשל להו עם בשר חטאת ואשם. תשובה אינו אסור אלא להגישן ע"ג המזבח ולעשות בהם מעשי קדשי מזבח שהביכורין טעונין תנופה ודכוות' אמרי' נמי בריש פ' הזרוע דמקשה התם ויהיו חולין חייבין בחזה ושוק מק"ו ומהדר דאי אפשר למיעבד בהו תנופה לינפינהו אבראי לפני ד' כתיב אי אגוואי קא מעייל חולין לעזרה ודכוותה אמרי' נמי בפ' בתרא דמנחו' דתנן התם פירשתי מנחות של עשרונות ואינו יודע מה פירשתי יביא מנחה של ששים עשרון ר' אומר יביא מנחות של עשרונות מאחד ועד ששים ואמרי' בגמ' במאי קמיפלגי אמר רב חסדא במותר להכניס חולין לעזרה קמיפלגי דרבנן סברי מותר להכניס חולין בעזרה ור' סבר אסור להכניס חולין לעזרה והתם נמי בעיא מנחה הגשה וקמיצה ע"ג המזבח ובתר הכי מסיק רבא אמר דכ"ע אסור להכניס חולין לעזרה כו' וקשיא לי ממאי דתנן בשילהי פ' השול' גט המוכר שדהו לנכרי וחזר ולקחה ממנו ישראל הלוקח מביא ביכורים מפני תיקון העולם ואמרי' בגמ' מפני תיקון עולם אין מפני דאורייתא לא אלמא מביאין ביכורים אע"פ שאינו חייב מן התורה אלא אמרי' דקא מעייל חולין לעזרה ותנן נמי בפ' בתרא דחלה אריסטון הביא ביכורים מאספמיא וקיבלו ממנו מפני שאמרו הקונה שדה בסוריא כקונה בפרוורי ירושלים ותנן בפ' ששי דשבועות אין מביאין תרומה מחוץ לארץ לארץ אמר ר' שמעון שמעתי בפי' שמביאין מסוריא ואין מביאין מחוץ לארץ ומקשה בירושלמי תמן תנינן אריסטון הביא ביכורים מאספמיא וקיבלו ממנו ויביא תרומה א"ר הושע ביכורים באחריות בעלים תרומה אינה באחריות בעלים אם אומר את כן אף הן מרדפין אחרי' לשם פי' מקשה לת"ק דאמר אין מביא תרומה מח"ל ולא מפיק סוריא מכלל כדמפיק ר' שמעון אלא סבר דאף מסוריא אין מביאין ומ"ש תרומה מביכורים שמביאה מסוריא ותירץ ר' הושע שהביכורים הן אחריות הבעלים להביאן להר הבית כדתנן בפ"ק דביכורים ומנין שהוא חייב באחריותן עד שיביאם להר הבית שנאמר ראשי' ביכורי אדמתך תביא בית ד' אלהיך פי' ואין לגזור שמא יהו הכהנים מרדפין אחריהן אבל התרומה אינה באחריות הבעלים להגיעה ביד הכהנים אלא הן מחזרין בגרנות לקבלה ואם אתה מתיר להביא תרומה מסוריא יהו הכהנים יוצאין מארץ ישראל לסוריא לקבל התרומה ואסור לצאת מן הארץ לחוץ לארץ הנה מוכיח מכאן דסוריא הוי חוץ לארץ ומדאורייתא אין מביאין ממנה ביכורים וחכמים אומרים שיביאו ואמאי והא קא מעייל חולין לעזרה ונ"ל לתרץ דודאי כל היכי דפטירי מדאורייתא ורבנן אחמור דלייתו לא חיישי' משום חולין בעזרה דחולין בעזרה לא אסירי מדאורייתא אלא חולין שנשחטו בעזרה כדנפקא לן מכי ירחק ממך המקום וזבחת דילפי' מהתם בריחוק מקום אתה זובח ואי אתה זובח בקירוב מקום אבל לכהנים חולין בעזרה אינו אסור אלא מפני שנראה דרך בזיון לנהוג בחולין קדושה ולהגישן על גבי המזבח כמו הקדשים ודבר זה אינו אסור אלא מדרבנן וכיון שחייבו חכמי' להביא אין כאן בזיון שהרי חכמים הצריכוהו לכך וכיון שחכמים הצריכוהו אין שם ספק אלא ודאי הן קדושים אבל הכא דהא ספק קודש ספק חולין איכא למיחש לחולין בעזרה ודמי האי קצת למאי דאמרי' התם שני יו"ט של ר"ה שהן קדושה אחת וכיומא אריכתא דמי ונולדה בזה אסורה בזה. וטעמא דמילתא מפני שלא היו מקבלין העדות אלא עד המנחה ואם באו מן המנחה ולמעלה אין מקבלין אותן ונוהגין אותו היום קודש ולמחר קודש ואע"פ שאותו יום הוא חול גמור כיון שאין מקבלין העדו' אפ"ה עשו אותו קודש וביצה שנולדה בו אסורה למחר. ובב' יו"ט של גליות שהוא ספק תורה אמרה נולדה בזה מותרת בזה. שהאחד הוא חול גמור אלמא בדבר שהוא ודאי חול והן עשאוהו קודש הוי קודש ובספק חול ספק קודש דאורייתא הוי חול והה"נ בביכורים בדבר שהן חולין מה"ת והם עשאום קודש לית בהו משום חולין בעזרה ובדבר שהן ספק קודש ספק חולין מדאורייתא יש בהן משום חולין בעזרה. עיין מ"ש בפרק כל הזבחים שנתערבו עיין בפ' הזרוע במהדורא תליתאה שהוכחתי שאיסור להכניס חולין בעזרה הוא מדאורייתא:
(יז) ודילמא לאו ביכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה וממעשר פי' אבל בסוריא אין להקשות כן שהתרומה ומעשר שלהן הן מדרבנן והם אמרו והם אמרו שיביא ביכורים ויפטרו מן המעשרות וכן נמי במוכר שדהו לנכרי אם יש לו קנין אינו חייבין במעשרות כיון שגדלו ברשות גוי והילכך אם יחייבוהו להביא ביכורים אין בכך כלום:
(יח) אלא מעשר ראשון דלוי הוא. פי' ואין לומר יתננו ללוי והוא יחזור וימכרנו לכהן דאיכא למיחש דאי יהבינן לי' ללוי דילמא אכיל מיני' ונמצאו ביכורים נאכלין לזרים:
דיהיב לי' לכהן כראב"ע וכו' פי' בפ' יש מותרות מוכיח דפליגי קודם דקנסינהו עזרא. וטעמא דר"א משום דקסבר בכ"ד מקומות נקראו הכהנים לוים והילכך קרא דכתב לויים גבי מעשר גם הכהנים בכלל אלא בתר דקנסינהו עזרא גם ר"ע מודה שנותן לכהנים וראיתי מקשים התינח רבנן מצינן למימר דסברי כר"א אלא ר"מ הא אשכחן בפי' התם בפ' יש מותרות דפליג אדר"א וס"ל כר"ע ומתרצים דהכא לרבנן קא שקיל וטרי אבל לר"מ איכא תקנה כגון דיהיב לי' ללוי ויחזור וימכרנו לכהן ואינו נ"ל שאם זה הי' ראוי לעשות לא הוא קשיא לן מידי א"ו משום דחיישי' לתקלה. אלא לר"מ צריך לתרץ בתר דקנסינהו עזרא דכ"ע מודו דלכהן יהבינן לי' ואם הי' רוצה הי' יכול לתרץ לו דכיון שהדבר ספק אומר לו ללוי הבא ראיה וטול ומעכבן הכהן לעצמו שהרי הכהן צריך לעשרן ולא ישראל כדפרישית במה"ק אלא רבותא עשה שמקיים מצות נתינה:
(יט) והאמר ר' זירא כל הראוי לבילה כו' כתב רבי' יצחק זצוק"ל איני יודע מה קאמר שהרי בכאן הוא משום ספיקא דאינו ראוי לקריאה ומה נפשך אי ביכורים נינהו הרי הן ראוין לקריאה ואמאי מעכבא ול"ד לס"א עשרונות בכלי אחד דהתם ע"י מעשה ביטל את הבילה שהרי מצווה לעשות ואינו יכול לקיים את המצוה וגם הקשה דאי לא מצי למיכלינהו מה בכך אטו אכילה מעכבא ונ"ל דלק"מ כיון דמספיקא אינו רשאי לקרוא נמצא שאינן ראוין לקריאה הן. וקריא' מעכבת בהן והיאך מחייבין חכמים להביא ביכורים דלא חזו לאכילה למה חייב הבורא להביא ביכורים כ"א לתתן לכהן ולאכלם:
(כ) דעביד להו כרבי יוסי בר' חנינא דאריב"ח בצרן ושיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא. פי' לא מבעיא אם הביאן השליח דאינו קורא כדתנן בפ"ק דביכורים אלא אע"פ שמת השליח ורוצה הוא לגמור הבאתן מביא ואינו קורא דבעי' לקיחה והבאה כאחת. וכיון שתחלת הלקיחה היתה על יד שליח פטור. והאי דאמר ר' יוסי בצרן ולא אמר שיגרן ביד שליח ומת שליח בדרך מביא ואינו קורא משום דאינו רשאי לשלוח ביכוריו ע"י שליח ולהיפטר מקריא' אא"כ בצרן מתחלה ע"ד כן לשולחם ע"י שליח. דהכי אמרי' בירושלמי ר' זירא ורב אמי ורש"ב לקיש בשם ר' הושעיא בשליקטם לשולחם ביד אחר אבל אם ליקטם להביאם הוא לא ישלחם ביד אחר שכל הביכורים שנראו לייתור בקריאה אינן ניתרין אלא בקריאה. ומש"ה הזכיר ריב"ח בצרן שאם בצרן על דעת לשולחם על יד שליח ולהיפטר מקריאה ואח"כ מת אע"פ שהוא רוצה לגמור הבאתן פטור. והאי דקאמר כדריב"ח ולא אמר דמשדר להו ע"י שליח ולא יקרא כלל. משום דרוצה לקיים דברי המשנה דתני מביא ואינו קורא אלא עד דעביד כר"י וכל הני מקשים לרבא דתלי טעמא דמתני' משום ספיקא דאי הוה טעמא משום דהוה ילפי' לי' מקרא לא הות קשיא לן מידי והילכך מידחק רבא לפרושי האי דתני מביא ואינו קורא כדר"י וכל דברי רבי' שמואל בזה אין בהם ממש:
מתוך: יד רמ"ה על הש"ס/בבא בתרא/פרק ה (עריכה)
א"ל רבי שמעון בן אליקים לרבי אלעזר מאי טעמא [דר"מ באילן אחד ומאי טעמא] דרבנן בשתי אילנות. אי קנה קרקע מיקרא נמי ליקרי, אי לא קנה קרקע איתויי נמי לא ליתי. אמר רבא ומאי קושיא דילמא רבי מאיר באילן אחד ספוקי מספקא ליה ורבנן בשני אילנות ספוקי מספקא להו. הילכך מביא ואינו קורא.
וליחוש דילמא לאו בכורים נינהו וקא מעייל חולין לעזרה. ואוקימנא דמקדיש להו, והדר מעייל להו לעזרה, דאי לאו הכי אסור. והא בעי מכלינהו כהן, ואי מקדיש להו קדשי להו קדושת בדק הבית ואסיר לאתהנויי מניהו. ופרקינן דפריק להו, והדר אכיל. ודילמא [לאו] בכורים נינהו וקא מפקע להו מתרומה ומעשר. מקשינן בשלמא תרומה גדולה יהיב לה לכהן מעשר עני נמי יהיב לכהן עני. דאי בכורים נינהו הא יהיב להו לכהן, ואי תרומה נינהו הא יהיב להו לכהן, ואי מעשר עני הא יהיב להו לעני. אלא מעשר ראשון דלוי הוא, ומאי (בו) עביד ביה, אי יהיב ליה ללוי דילמא בכורים נינהו וקא יהיב ליה לזרים, ואי יהיב להו לכהן דילמא מעשר ראשון נינהו ולא קא מקיים ביה מצות נתינה ללוי. ופריק דיהיב ליה לכהן כדר' אלעזר בן עזריה מקנסא דקנסינהו עזרא ללוים משום דלא סלוק בהדיה, דכתיב (עזרא ח,טו) ואבינה בעם ובכהנים ומבני לוי לא מצאתי שם, דתניא תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי ר' עקיבא רבי אלעזר בן עזריא אומר מעשר ראשון אף לכהן.
ודלמא ספוקי מספקא ליה לרבי מאיר באילן אחד אם קנה קרקע אם לאו ולרבנן נמי בשני אילנות לפיכך מביא מספק ואינו קורא. קשיא לי הכא והא איכא טובא שמביאים ואינן קורין הגר מביא ואינו קורא לפי שאינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו והאיכא העבד והשליח האשה והאפוטרופוס וטומטום ואנדרוגינוס לפי שלא היו בחלוקת הארץ במקום אחים והא כל הני לאו ספיקות נינהו דלית להו בקרקע כלל ואפילו הכי מביאים בשלמא עבד ושליח ואפוטרופוס כיון דפירות אית להו בעלים דאית להו קרקע מחייב בהבאה טומטום ואנדרוגינוס נמי ספיקא נינהון אלא גר קשיא והא אינו יכול לומר אשר נשבעת לאבותינו לתת לנו. ואיכא למימר גר נמי אף על גב דאיהו לא הוה ולא אבותיו מזלייהו הוו אי נמי כיון דיכול לומר מן האדמה אשר נתת לי שהרי יש לו קרקע אף על פי שלא היו אבותיו בכלל השבועה מביא אבל שני אילנות לרבנן ואילן אחד לרבי מאיר מביא מספק ואינו קורא. הראב"ד ז"ל.
וליחוש דלמא לאו בכורים נינהו וקמעייל חולין לעזרה. תימה מנא לן דאסור להביא חולין לעזרה דלא אשכחן דאסור אלא לשחוט עוף או בהמת חולין בעזרה דאמרינן מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור אבל בשאר חולין דלא חזו להקרבה לא אשכחן איסורא בשום דוכתא דאי לא תימא הכי איך יכנס אדם בבגדי חול כו' ככתוב בתוספות. ונראה לפרש דכל היכא דהוי כעין הקרבה נראה ככתוב בתוספות. מיהו נראה לי כפירוש רשב"ם ז"ל שפירש דמדרבנן אסור דלמא אתו לזלזולי בקדשים להכי ניחא דמקדיש להו והדר מעייל להו דכיון דאקדשינהו נוהג בהם קדושה עד דפריק להו אבל אי אסור מן התורה דעביד בהו עבודת תנופה והגשה בחולין בפנים אם כן מאי קאמר דמקדיש להו והדר מעייל להו אף בקדשי בדק הבית אסור לעבוד עבודה בפנים. תוספות הרא"ש ז"ל.
והר"ן ז"ל תירץ כדתרצינא וזה לשונו: אין הכי נמי דהכנסה גרידא שריא שהרי הלל היה מביא כבשתו לעזרה וסומך עליה ושוחטה ותנן נמי בפרק כל התדיר וכולן הכהנים רשאין לשנות באכילתן ולאוכלן צלויין שלוקין ומבושלים ולתת לתוכן תבלי חולין אלמא דמותר להכניס תבלי חולין בעזרה והכנסה דביכורים שאני משום דכיון דבעי תנופה והגשה כעין הקרבה הוא ואסור. אבל הרמב"ם ז"ל כתב בפרק ה' מהלכות שחיטה ולא בהמה וחיה בלבד אלא כל החולין אסורין להכניסם לעזרה אפילו בשר שחוטה או פירות או פת. ולפי דבריו ז"ל אפשר לו לומר דתבלי חולין וכבשת הלל שאני לפי שהיו לצורך עבודה דומיא דישיבה בעזרה דאסורה ולצורך אכילת קדשים שריא כדאיתא בזבחים פרק ד' אבל להכניס חולין לעזרה שלא לצורך כלל אסור. עד כאן לשונו.
בשלמא תרומה יהיב לה לכהן ומעשר עני לכהן עני אלא מעשר ראשון דלוי הוא. כלומר ובכורים נאכלין לכהנים דאסורין הן לזרים דתרומה קרינהו רחמנא דכתיב ותרומת ידך ואמרינן תרומת ידך אלו ביכורים. ואם תאמר ומעשר שני מאי עביד ליה. יש לומר דההיא נמי אפשר דפריק להו חוץ לירושלים ואכלי להו כהנים כן תירץ הרא"ם ז"ל. ומסתברא שאין צריך לכך אלא נותנו במתנה שם לכהן ואכיל ליה בירושלים. הרשב"א ז"ל.
דיהיב ליה לכהן כרבי אלעזר בן עזריה כו'. פירש רשב"ם ז"ל לבתר דקנסינהו עזרא. ואינו מחוור כו' ככתוב בחידושי הרמב"ן ז"ל ובתוספות. ואם תאמר אי קודם קנסא אילן אחד לרבי מאיר היאך יביא והא איהו כרבי עקיבא סבירא ליה דתניא בפרק האשה רבה תרומה לכהן ומעשר ראשון ללוי דברי רבי מאיר. ומסתברא דאפשר דזבין ליה מלוי ויהיב ליה לכהן דכל דאפשר לתקוני מתקנינן וכדאמרינן נמי והא בעי מכלינהו דפריק להו ובנימוקי הרמב"ן ז"ל כתב דמפריש עלייהו תרומה ומעשר כו'. הרשב"א ז"ל.
אין בילה מעכבת בו. אף על גב דכתיב כמה פעמים מנחה בלולה בשמן מכל מקום כיון דלא כתיב ובללת לא הוי עכובא מכל מקום כיון דכתיב בלולה חזו לבילה ושאינו ראוי לבילה כו' והני ביכורים כיון דספיקא נינהו לא חזי לקריאה אפילו מדאורייתא משום דמתחזי כשיקרא. והאי פירכא ליתא אלא לרב אשי דמפרש טעמא משום דמתחזי כשיקרא אבל לרב משרשיא דמפרש טעמא משום הפקעה דתרומה ראוי לבילה קרינן ביה. הרא"ש ז"ל בתוספותיו.
דעביד להו כרבי יוסי בר חנינא דאמר בצרן ושגרן ביד שליח ומת שליח בדרך אף על פי שחזר הוא ולקחן והביאן לעזרה מביא ואינו קורא שנאמר ולקחת והבאת עד שתהא לקיחה והבאה כאחת. לקיחה היא הוצאה מן הכרם וכיון שבצרן ומיד מסרן ליד שליח להביאן פטור מקריאה והכא נמי עביד הכי דבצר להו ומסר להו לשליח והדר שקיל להו מידיה והוה מצי למימר דמשגר להו בידא דשליח אלא רבותא קאמר דאפילו הוא גופיה נמי מייתי להו מצי למפטרינהו מקריאה. הראב"ד ז"ל.
אבל הרשב"א ז"ל תירץ דהכי נמי או משגרן על ידי שליח דאין השליח קורא דשליח שהביא ביכורים מן הבית והכניסן לעזרה אינו קורא והכי מסתברא דאורחא דתלמודא דאגב אורחיה ניחא ליה לאשמועינן מידי והכא אגב אורחיה אתא לאשמועינן הא דרבי יוסי בר חנינא. עד כאן. וכן דעת הרא"ם ז"ל.
אבל הרשב"א ז"ל כתב דהיכא דבצרן שליח והביא לירושלים דקורין הבעלים דשלוחו של אדם כמותו. ואינו מחוור כמו שכתבו הרמב"ן ז"ל והרשב"א ז"ל דאלו בצרן שליח והביאן לירושלים היאך יקרא הוא והלא הוא צריך לומר הנה הבאתי והוא לא הביא ואם מפני הטעם שאמר ששלוחו של אדם כמותו ולקיחה והבאה בחד איכא דהבאת השליח כהבאתו. עד כאן.
קישורים חיצוניים
צורת הדף: באתר היברובוקס • באתר דף יומי (עם אפשרות האזנה) • באתר שיתופתא
הדף עם פרשנים: באתר "תא שמע" • באתר "על התורה" • באתר "ספריא" • באתר "מרכז שטיינזלץ" • ביאור "חברותא" באתר ויקישיבה