אילת השחר (מלבי"ם)/פרק לג
(עריכה)
בשמות בעלי חיים נוכל להבדיל בין השם שנקרא בו מיום הולדו -- שלא נגזר ממנו לשון נקבה מלשון זכר [כמו גמל שפן חזיר שור ושה. וכן ארנבת יונה חסידה, שיאמר לזכר ולנקבה], ובין שם התואר שנקרא בו על שם שניו וגדולו שנמצא ממנו לשון נקבה [כמו פר פרה, כשב כשבה, לביא לביאה] ( ויקרא ס' י, אמור ס' קלא ).
- כי שם "כבש" הוא בן שנה, ואחר שנתו נקרא בשם "איל" (ויקרא ס' רפג). ומה שאמרו חז"ל דגם בן יומו קרוי 'איל' -- היינו בלשון בני אדם; אבל בלשון התורה הוא שם התואר על הכח והגידול ( ויקרא ס' ש[1] ). וכן שם "שעיר".
- אבל "צאן" הוא שם המין ולכן הוסיף "ואם מן הצאן..כשבה או שעירה" ללמד שגם חרשת וננסת כשרים . ( ויקרא ס' שכג, ויקרא ס' שכד. ועיין עוד ויקרא ס' קעח )
- ^ נפל כאן טעות סופר וצע"ע איך לתקנו -- ויקיעורך
(עריכה)
וכן השמות "עגל - פר" נקראו על שם גדולם; תחילה הוא עגל ואחר כך נכנס לכלל פר. והוא בשנה שניה לר' אליעזר ובשנה ג' לחכמים . ( ויקרא ס' רח )
(עריכה)
ויש פלוגתא ב-"עגל בן בקר" וכן ב-"פר בן בקר".
- שיש אומרים שפירוש 'עגל בן בקר' -- מלת 'בן' כמו 'בן חיל'; עגל שהוא בקר, דהיינו גדול בשנה ב' לחכמים. ו'פר בן בקר' -- מלת 'בן' מציין הצעירות כמו 'בני יונה' 'בני נשר', והוא בשנה ג'.
- ויש אומרים 'בן בקר' -- עגל ממין הבקר; כי נמצא עגל במינים אחרים כמו שהוא בשם גדי, עיר, כפיר עופר, ובתורה לא נמצא אצל קרבנות 'פר' סתם רק 'פר בן בקר' . ( ויקרא רח באורך)
(עריכה)
וכל אורייתא כבש כבשים, בר מן ארביסר בלישנא דקדם שי"ן לבי"ת. ובארתי ד-"כשב וכשבים" נוטה יותר על שם המין ותמיד בא מין אחר סמוך לו, כמו "בקר בכשבים ובעיזים". ובמקום שלא בא על כוונה זו בא כן מצד חוזק גופו ואלייתו ובא לרבות את האליה . ( ויקרא ס' קעח, ויקרא ס' רצא )
(עריכה)
"וכבשים ועזים", וכן "תורים ובני יונה" -- לא בא שם המין בלשון יחיד מפני שהוא שם התואר כנ"ל. מה שאין כן בשם העצם, נאמר "ויהי לי שור וחמור צאן" . ( ויקרא ס' עז )
(עריכה)
תורים ובני יונה הם שני משפחות נפרדות ממין הזה. היונה נוחה להיכנע, לא כן התור. התור הוא מעופות הנוסעים ולא היונה.
ובני יונה הם הצעירים מן המין. כמו "בן ראמים, בני צאן, בני נשר". וממה שכתב תמיד "תורים ובני יונה" ולא בהפך -- מבואר שתורים גדולים ובני יונה קטנים ( ויקרא ס' עד )
(עריכה)
לדעת חכמי הגמרא יש הבדל בין "עוף" ובין "צפור". שעוף הוא שם הסוג וכולל טהורים וטמאים, וצפור מיוחד רק לטהורים (אם לא כשאמר "צפור שמים" או "צפור כנף"). ויש בזה פלוגתא בספרי ובירושלמי. ודעת הספרא שגם 'צפור' הוא שם הסוג ( מצורע ס' יא )
(עריכה)
שם חיה ושם בהמה ישמשו לפעמים לשם הסוג ולפעמים לשם המין.
- דהיינו שם 'חיה' תכלול לפעמים כל בעלי חיים אשר בארץ, אף העוף;
- ולפעמים תכלול חיה ובהמה לבד;
- ולפעמים הוא שם מיוחד על חיות המדבר.
וכן שם 'בהמה' בהבנה הסוגיית תכלול גם החיה. ולפעמים הוא שם מיוחד לבהמת היישוב לבד. וכל מקום שיגביל שם 'בהמה' נגד שם 'אדם' הוא שם הסוג. והכל לפי ענין הכתוב. שמן הענין נבין אם הוא שם הסוג או שם המין . ( שמיני ס' סו . ועיין שם שמיני ס' צה ואמור ס' קכט )
(עריכה)
האדם אף שנאמר בו "נפש חיה", לא נקרא בשם 'חיה' (ולא כפי הנראה משטחות דברי הרמב"ם בהל' מאכלות אסורות) .( שמיני ס' עב ).
וחיית הים נקראים בשם "חיה אשר במים". ובלשון "נפש חיה אשר במים" נכלל גם חיית הים שיש לה צורת אדם . ( שמיני ס' פ )
וגם בלשון 'בהמה' נכלל גם ברואי הים, עד שהוצרך לומר "מכל הבהמה אשר על הארץ" . ( שמיני ס' סה )
(עריכה)
בשם בהמה וכן בשם חיה נכלל גם הכלאים ( צו ס' קלו, שמיני ס' סד ) ואם באו בהבנה הסוגיית נכלל גם כלאים מחיה ובהמה יחד ( שמיני ס' סד )
(עריכה)
שם בהמה בהבנה המדויקת הוא אחר שיצא לאויר העולם, ובהבנה המורחבת כולל גם העובר במעי אמו. כגון כשאמר "כל הבהמה" מרבה גם העובר . ( שמיני ס' ק. ועיין עוד בזה בחקותי ס' עד )