התורה והמצוה ויקרא ד כח-לב

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

ספרא | מלבי"ם על פרשת ויקרא | מחבר:מלבי"ם
משנה תורה לרמב"ם | תלמוד בבלי
מפרשים על הספרא:   קרבן אהרן | הראב"ד | הר"ש | רבינו הלל | חפץ חיים | עשירית האיפה | מלבי"ם


סימן רפב*[עריכה]

ויקרא ד כח:
אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

[א] "או הודע אליו"-- לא שיאמרו לו אחרים.

  • או יכול אף על פי שאינו מכחיש?...
  • תלמוד לומר "או הודע אליו חטאתו..והביא".


מלבי"ם:    מה שאמר "או הודע אליו"-- ולא שיאמרו לו אחרים התבאר (בסימן רסג).

סימן רפג[עריכה]

ויקרא ד כח:
אוֹ הוֹדַע אֵלָיו חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא וְהֵבִיא קָרְבָּנוֹ שְׂעִירַת עִזִּים תְּמִימָה נְקֵבָה עַל חַטָּאתוֹ אֲשֶׁר חָטָא.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

[ב] "והביא את קרבנו שעירת עזים תמימה נקבה" - מנין שתהא בת שנתה?

  • ודין הוא! זה מביא חטאת ומצורע מביא חטאת. מה חטאת מצורע -- בת שנתה, אף זו -- בת שנתה!
  • לא! אם אמרת בחטאת מצורע - שהיא טעונה נסכים, תאמר בזו שאינה טעונה נסכים!
  • חטאת נזיר תוכיח! שאינה טעונה נסכים ובאה בת שנתה!
  • לא! אם אמרת בחטאת נזיר - שיש עמה דמים אחרים, תאמר בזו שאין עמה דמים אחרים!
  • חטאת עכו"ם תוכיח! שאין עמה דמים אחרים ובאה בת שנתה!
  • לא! אם אמרת בחטאת עכו"ם - שהיא קבועה, תאמר בזו שאינה קבועה! הואיל ואינה קבועה -- לא תבא בת שנתה!
  • תלמוד לומר (במדבר טו, כט) "תורה אחת יהיה לכם לָעֹשֶׂה בִּשְׁגָגָה" -- הרי כל העושה בשגגה כעכו"ם: מה חטאת עכו"ם באה בת שנתה, אף זו-- באה בת שנתה.
  • או מה חטאת עכו"ם בשעירה אף זו בשעירה?...
  • כשהוא אומר "יהיה" לרבות שעירי רגלים; "לכם"-- לרבות שעירי עכו"ם; "לָעֹשֶׂה" לרבות שעיר נשיא.


שעירת עזים תמימה:    לא באר אם תהיה בת שנתה או יותר. ומצאנו בחטאת מצורע‏[1] ובחטאת נזיר‏[2] שאמר "כבשה בת שנתה". וכן בחטאת עכו"ם אמר‏[3] "עז בת שנתה". אבל אי אפשר ללמוד משם מבנין אב שהם נבדלים: חטאת מצורע טעונה נסכים, וחטאת נזיר יש עמה דמים אחרים- עולה ושלמים (והוא הדין במצורע יש דמים אחרים רק שנקט גם ההבדל בין מצורע ונזיר שלכן כתוב במצורע "בת שנתה" בפני עצמה), וחטאת עכו"ם קבוע - שעירה לבד (מה שאין כן חטאת יחיד אינה קבוע שיכול להביא גם כשבה).

לכן למד זה ממה שכתוב בחטאת עכו"ם "תורה אחת יהיה לכם לעושה בשגגה" ושרמז שהתורה השוותה חוקיה בכל מקום וכמו שפירש שם שיהיה החטאת בת שנתה כן נלמד סתום מן המפורש.

ולא תוכל לומר שרק הדיוט העושה שמביא שעירה דהא אמר "לעושה" שכולל כל עושה שיהיה. (וזהו שאמר "לעושה"-- לרבות שעיר נשיא).    ולא תוכל לומר רק יחיד העושה דהא אמר "תורה אחת יהיה לכם" שדבר אל הרבים והיחיד (וכמ"ש כלל זה באילת השחר (כלל קסא). וזהו שאמר "לכם"-- לרבות שעירי עכו"ם).    ולא תוכל לומר שרק לעושים בשגגה דהא אמר '"תורה אחת יהיה לכם" שבזה המאמר מחולק לשני משפטים: ( א ) "תורה אחת יהיה לכם" ( ב ) 'תורה אחת לעושה בשגגה', ואם כן כולל שכל שעירי חטאת אף שעירי רגלים יהיה לכם תורה אחת. וכמו שאמר בעכו"ם "עז בת שנתה" כן יהיו כל השעירים בני שנתן (וזהו שאמר "יהיה"-- לרבות שעירי רגלים). וזהו שאמר בספרי (פר' שלח) "עז בת שנתה" -- בנין אב כל מקום שנאמר "עז" צריך שתהיה בת שנתה. והוא הדין בחטאת עולה ויורד.

והנה על כשבה אין צריך לימוד מיוחד כי כל מקום שנאמר "כבש" הוא בן שנה שכן בכל מקום שאמרה תורה "כבש" ו"כבשים" פרטה שיהיו בני שנה, וכמו שמובא בפרה (משנה פרה פ"א מ"א). וגם שלשון "כבש" משמע בן שנה, דאחר שנה נקרא "איל". ומה שכתב בחטאת מצורע ונזיר "כשבה בת שנתה" -- הוצרך ללמד שלא נחשב לשנה של עולם כמו שיתבאר בפרשת תזריע (סימן כד).

סימן רפד[עריכה]

ויקרא ד כט:
וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

[ג] "וסמך את ידו על ראש החטאת"-- לרבות חטאת עכו"ם לסמיכה.


"וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה"-- שלא תהא שחיטתה אלא בצפון.


וסמך..על ראש החטאת:    כבר בארתי (בסימן ל, באילת השחר פרק טו) שאין מדרך המליצה לחזר את השם בכל פעם והיה לו לומר "וסמך על ראשו". ודרש שבא ללמד שהסמיכה מחויבת מצד שהוא חטאת, והוא הדין חטאת אחר כיוצא בו והוא חטאת עכו"ם של יחיד שהוא גם כן שעירה -- טעונה סמיכה.

וכן מה שכתב "ושחט את החטאת" הוא שלא כדת שהיה לו לומר "ושחט אותו" או "ושחטו". ובא ללמד שהשחיטה בצפון מחויבת מצד שהוא חטאת בכלל, ושהוא הדין כל חטאת טעונה שחיטה בצפון. וכבר התבאר דרוש זה למעלה (פרשה ו סוף פרק) (פרק ח ), ובארתיו בכל פרטיו למעלה (סימן ער), עיי"ש.

סימן רפה[עריכה]

ויקרא ד כט-ל:
וְסָמַךְ אֶת יָדוֹ עַל רֹאשׁ הַחַטָּאת וְשָׁחַט אֶת הַחַטָּאת בִּמְקוֹם הָעֹלָה. וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

"במקום הָעֹלָה ולקח"-- שלא יהא קבול דמה אלא בצפון.    מכאן אמרו: שחט בצפון וקבל בדרום, בדרום וקבל בצפון-- פסול; עד שישחט בצפון ויקבל בצפון.


ושחט את החטאת במקום העולה:    היה לו לומר "במקום אשר ישחטו את העולה" כמו שכתב בשעיר נשיא ובחטאת כשבה, וכן בפר' צו (ויקרא ו, יח) "במקום אשר תשחט העלה", וכן שם (שם ז, ב) ופר' מצורע (שם יד, יג) -- כי הוא מקום העולה רק לשחיטה.    על כן הכריחו חז"ל שהוא מקום העולה גם לדבר אחר חוץ מהשחיטה; כי גם קבלת דם העולה צריך להיות בצפון, על כן אמר "במקום העולה" סתם וסמך ליה "ולקח הכהן" ללמד שגם 'לקיחת הדם' שהוא הקבלה -- שם הוא מקומו בהעולה.

ודרוש זה מובא בזבחים (דף מט.) ומובן במה שפרשתי.

סימן רפו[עריכה]

ויקרא ד ל:
וְלָקַח הַכֹּהֵן מִדָּמָהּ בְּאֶצְבָּעוֹ וְנָתַן עַל קַרְנֹת מִזְבַּח הָעֹלָה וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ אֶל יְסוֹד הַמִּזְבֵּחַ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

[ד] "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ" (ויקרא ד, ל). ולמעלה הוא אומר (שם, כה) "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ".   מכאן אמרו:

  • חטאת שקבל דמה בארבע כוסות ונתן מזה אחת, ומזה אחת, ומזה אחת - מנין שכולם נשפכים על היסוד?  תלמוד לומר "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ".
  • [ה] יכול אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד?   תלמוד לומר "וְאֶת דָּמוֹ יִשְׁפֹּךְ".
  • הא כיצד? הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.

[ו] ר' אלעזר בר' שמעון אומר ומנין אפילו לא נתן אלא מאחד מהן מתן ארבע יהיו כולן נשפכים על היסוד?  תלמוד לומר "וְאֶת כָּל דָּמָהּ יִשְׁפֹּךְ".    [הא כיצד? -- הוא נשפך על היסוד והן נשפכין לאמה.]‏[4]


ואת כל דמה ישפך:    וכן כתוב בחטאת כשבה. אבל בחטאת נשיא כתוב "ואת דמו ישפך" ולא כתיב "כל דמו". ופירשוהו חז"ל בספרא --מובא ביומא (דף נז:) ובזבחים (דף לד.)-- דמה שכתוב בחטאת יחיד "את כל דמה ישפך" -- שחד צריך לגופיה (שישפך כל הדם) והשני מרבה אף אם קבל הדם בד' כוסות ונתן מכל כוס מתנה אחת; בל תאמר כיון שיתר הג' מתנות אינם מעכבים בדיעבד, עיקר הוא מתנה הראשונה ורק שירי הכוס הראשון הוה שירים. לכן אמר שגם בהאי גוונא ישפך כל דמה כהלכות שירים, כיון דלמצוה בעי ארבע מתנות - תורת שירים יש להם.   ובשעיר נשיא אמר "את דמו ישפך" ולא "כל דמו" אם נתן כל הד' מתנות מכוס הראשון שאז הג' כוסות האחרים הוה דיחוי, לא שירים.

ור' אלעזר בר' שמעון סבירא ליה דגם בזה כוס עושה לחברו שירים, ומה שכתב בחטאת נשיא "ואת דמו" ממעט שירים שבצואר בהמה. כן פירשו בגמרא (שם ושם).

ובירושלמי פרק הוציאו לו (הלכה ה)‏[5] מביא ברייתא זאת וגרס בסוף משנה ה' "דברי רבי". ובתמורה (דף כב:) לא משמע כן. ובזבחים (דף קיב.) מבואר דתנא דפליג אר' אלעזר ב"ר שמעון ר' נחמיה הוא.

סימן רפז[עריכה]

ויקרא ד לא:
וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים וְהִקְטִיר הַכֹּהֵן הַמִּזְבֵּחָה לְרֵיחַ נִיחֹחַ לַיהוָה וְכִפֶּר עָלָיו הַכֹּהֵן וְנִסְלַח לוֹ.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

[ז] "וְאֶת כָּל חֶלְבָּהּ יָסִיר כַּאֲשֶׁר הוּסַר חֵלֶב מֵעַל זֶבַח הַשְּׁלָמִים". מה פירש בזבח השלמים: חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת; אף כאן-- חלב תותב קרום ונקלף ושתי הכליות ויותרת.


[ח] "וְכִפֶּר עָלָיו" (ויקרא ד, כו) (שם, לא) (שם, לה)-- שתהא כפרה לשמו;   שלא יכפר לשנים כאחת;    שיהיה כהן מכפר על ידי עצמו.

"ונסלח לו"-- אין משיירין לו ליום הכפורים.   או יכול אף על פי שישב ולא הביא?   תלמוד לומר "לו".


ואת כל חלבה יסיר:     יען לא פירש כאן הפרטים הנקטרים לכן אמר "כאשר הוסר חלב מעל זבח השלמים" ששם מפורש שחוץ מן החלב [שגדרו הוא תותב קרום ונקלף (כנ"ל סימן קסח)], צריך להסיר הכליות ויותרת שאינם חלב רק הם מוסרים עם החלב המוסר ונקטרים עמו. וכמו שבארנו זה למעלה (סימן [רעה]).

ומה שכתב [במשנה ח'] "וכפר עליו"-- שתהיה כפרה לשמו וכולי התבאר בפרטות למעלה (סימן רעו) שדרש זה מג' פעמים "וכפר עליו הכהן" שגבי חטאת נשיא וכשבה ושעירה ממה שהקדים מלת "עליו" אל שם "הכהן", עיי"ש.

ומה שכתב "ונסלח"-- אין משיירין לו וכולי התבאר למעלה (סימן רעז).

סימן רפח[עריכה]

ויקרא ד לב:
וְאִם כֶּבֶשׂ יָבִיא קָרְבָּנוֹ לְחַטָּאת נְקֵבָה תְמִימָה יְבִיאֶנָּה.


ספרא (מלבי"ם) פרשת ויקרא חובה פרק י:

[ט] "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת". ר' שמעון אומר כבשים קודמים לעזים בכל מקום; יכול מפני שהם מובחרים מהם?     תלמוד לומר "ואם כבש יביא קרבנו לחטאת"-- מלמד ששניהם שקולים.

[י] תורים קודמים לבני יונה בכל מקום; יכול מפני שהן מובחרים מהן?    תלמוד לומר (ויקרא יב, ו) " וּבֶן יוֹנָה אוֹ תֹר לְחַטָּאת"-- מלמד ששניהם שקולים.

האב קודם לאם בכל מקום; יכול מפני שכבוד האב עודף על כבוד האם?    תלמוד לומר "אִישׁ אִמּוֹ וְאָבִיו תִּירָאוּ"-- מלמד ששניהם שקולים.  אבל אמרו חכמים האב קודם לאם בכל מקום מפני שהוא ואמו חייבים בכבוד אביו.


ואם כבש יביא:    דרך הכתוב להקדים כבשים לעזים תמיד. ופה הקדים חטאת שעירה לחטאת כשבה. ואמר ר' שמעון (בספרא פה, (קדושים פרשה א ח-ט), ובמשנה סוף כריתות) שזה להראות ששניהם שוים במעלה. וכן הוא בתורים ובני יונה ובכיבוד אב ואם -- ששינה פעם אחת הסדר בכוונה להורות ששניהם שוים.

וכן בבראשית רבה (פרשה א) ובויקרא רבא (פרשה לו) ובמכלתא (פר' בא) חשבו הרבה דוגמאות כזה: שמים וארץ, אברהם יצחק יעקב, אהרן ומשה, יהושע וכלב -- שפעמים הקדים זה לזה ופעמים בהפך, להורות שהם שקולים.

ובב"ר (שם ושם) חכמים נתנו טעם למה תחלה הקדים שמים לארץ ואחר כך "ארץ ושמים". ופליגי מי נברא תחלה. ור' שמעון בר יוחאי אמר שניהם כאחד נבראו. ואמר ר' אלעזר ב"ר שמעון אם כדעת אבא למה פעמים הקדים שמים לארץ וכולי -- משמע שר' שמעון הוא לבדו אזיל בשיטה זאת.

  • וכן הוא בירושלמי פרק ב' דחגיגה (פ"ב ה"?).
  • וכמ"ש במכלתא (פר' יתרו) ובקידושין (דף ל.) רבי אומר גלוי וידוע שאדם ירא מאביו יותר מאמו וכולי.
  • וכן במ"ש "ובן יונה או תר לחטאת" יש דרוש כמו שאבאר בפר' תזריע (סימן פה).
  • וכן במה שהקדים פה שעירה לכשבה נוכל לתת טעם על פי המבואר בסוטה (דף לג:) דבחטאת שעירה ניכר מן חטאת לעולה והחוטא מתבייש, לא כן בחטאת כשבה דמכסא באליה ולא קבע הכתוב מקום בין חטאת לעולה שלא לבייש עוברי עבירה. וכבר רמזתי זה בחבורי ארצות החיים (ס' א ס"ק סב) שלפי זה חטאת שעירה יש לו מעלה, דהעובר דבר עבירה ומתבייש מוחלין לו על כל עונותיו, לזה הקדימו.
  • וכן בספרי‏[6] (דסתמא כר' שמעון) אמר בפר' פנחס (פסקא קלג) בבנות צלפחד שפעם חשב מחלה נועה ופעם מחלה תרצה, מלמד שכולן שקולות זו כזו. ובבב"ת (דף קכ.) אמר להלן מנאן הכתוב דרך גדלתן וכאן דרך חכמתן. ור' ישמעאל דרש דשקולות היו מן "ותהיינה".

אולם בסוף פרק מקום שנהגו (?) לא משמע כן...

ויש לומר דאף דשקולות, מכל מקום יש טעם בכל אחד למה תפס פה דוקא שינוי הסדר. וכן משמע במכלתא יתרו (פרשה ח). וגם ר' שמעון יודה בזה. וזהו שסיים אבל אמרו חכמים האב קודם וכולי -- רוצה לומר ולכן גבי כיבוד הקדים האב. ועיין מ"ש הראב"ע שמות (פרשה ב פסוק ב).


  1. ^ (ויקרא יד, י)-- ויקיעורך
  2. ^ (במדבר ו, יד)-- ויקיעורך
  3. ^ (במדבר טו, כז)-- ויקיעורך
  4. ^ פסקא זו לא נמצא בספרא של דפוס המלבי"ם. בכל זאת נ"ל שהשמטת קטע זו איננה הגהה מכוונת של הגירסא אלא הינה סתם שגיאת הדפוס (שמצאתי כמה פעמים כמוה בטקסט ספרא זו של המלבי"ם) ולכן הוספתיו הקטע כאן כגירסת שאר כל ספרי הספרא - ויקיעורך
  5. ^ הקלדתי כפי הדפוס אבל אצלינו נמצא בסוף הלכה ד' (פ"ה ה"ד). - ויקיעורך
  6. ^ רצונו לומר שגם כן ניתן לראות שקיים פלוגתא; אם לדרוש שינוי הסדר דשקולות הן או לתת טעם בנפרד בכל מקום ששינה הסדר. - וקיעורך