אל נא — אל יאמר אדוני כן. וכבר הודעתיך דקדוק הנגיד.
כראות פני אלהים — מלאך.
ורבי המפרשים אומרים, כי בא המלאך ליעקב לחזק את לבו שלא יירא מאחיו, כי הנה המלאך לא יכול לו, אף כי בן אדם. ואין מלת "שרית עם אלהים" (בראשית לב, כט) כמו "וישר אבימלך על ישראל" (שופטים ט, כב), כי אין "עם" כמו "על"; רק פירושו: שר תחשב עם המלאכים ועם אנשי שרים.
ושואלים ישאלו: מה טעם "ויזרח לו השמש"? והלא ברגע אחד זורחת בכל העולם. ושאלתם תהו, כי עת זרוח השמש בכל מקום ישתנה. והנה בין ירושלים ובין זאת המדינה שחברתי בה זה הפירוש, ושמה לוק"א, שעה ושליש שעה, וברוחב י"ב מעלות; וזה הדבר ברור בלא ספק. ופירוש "והוא צולע", שהיה הולך על צלעו האחת. וטעם "על כן", זכר לדבר:
לרגל המלאכה — בעבור המקנה, שהוא מלאכתי. והקרוב אלי, כי פירוש המלאכה, מה שיוכל אדם לעשות בכחו וברשותו. גם הממון יקרא כך, כמו: "אם לא שלח ידו במלאכת רעהו" (שמות כב, ז). ומזאת הגזרה – מלת "מלאך", בעבור שהוא תחת רשות השולח. ויהיה לרגל כמו: "ויברך ה' אותך לרגלי" (בראשית ל, ל). ויתכן להיות לרגל כמשמעו, שהוליכם על רגליהם:
ויאמר הגאון, כי ויקרא לו אל אלהי ישראל כן פירושו: שקרא אל אל השם. והנכון הוא, שכן הוא שם המזבח; וכן מזבח משה, קרא שמו "ה' נסי" (שמות יז, טו), בעבור הנס שעשה השם במקום ההוא. וכן בשוב השכינה אל ירושלים, תהי נקראת "ה' שמה" (יחזקאל מח, לה). וכן בעבור שעזר השם את יעקב, קרא שם המזבח שעבד שם השם, אל אלהי ישראל; והטעם, שהוא חזק ותקיף. אלהי ישראל, שהצילו בדרך, ובא שלם אל ארץ כנען, כי שם שכם וסכות.
ולפי דעתי, יתכן שהתעכב בעיר שכם שנים רבות; כי דינה לא היתה בת שבע שנים, גם שמעון ולוי קטנים היו:
