משנה אבות א ו
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר נזיקין · מסכת אבות · פרק א · משנה ו | >>
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם.
יהושע בן פרחיה אומר, עשה לך רב, וקנה לך חבריג, והוי דן את כל האדם לכף זכות.
יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה וְנִתַּאי הָאַרְבֵּלִי קִבְּלוּ מֵהֶם.
- יְהוֹשֻׁעַ בֶּן פְּרַחְיָה אוֹמֵר:
- עֲשֵׂה לְךָ רַב,
- וּקְנֵה לְךָ חָבֵר;
- וֶהֱוֵי דָּן אֶת כָּל הָאָדָם לְכַף זְכוּת
- עֲשֵׂה לְךָ רַב,
יהושע בן פרחיה, וניתאי הארבלי - קיבלו מהם.
- יהושע בן פרחיה אומר:
- עשה לך רב.
- וקנה לך חבר.
- והוי דן את כל האדם - לכף זכות.
עשה לך רב - רוצה לומר אפילו לא יהיה ראוי להיות לך לרב, אבל שים אותו לך לרב עד שתדמה בו שהוא מלמד, ויעלה בידך בעבור זה לימוד החכמה. כי אין לימוד האדם מעצמו כלימודו מזולתו, שהלימוד מעצמו טוב הוא, אבל לימודו מזולתו יתקיים בידו יותר והוא יותר מבואר, אפילו היה כמוהו בחכמה או למטה הימנו. וכן בארו בפירוש זאת המצוה.
ואמר וקנה לך חבר - זכר אותו בלשון קנייה, ולא אמר "עשה לך חבר" או "התחבר לאחרים". הכוונה בזה שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל ענייניו, כמו שאמרו "או חברותא או מיתותא". ואם לא ימצאהו צריך להשתדל בו בכל לבו, ואפילו אם יצטרך שימשכנו לאהבתו עד שישוב אוהב ולא יסור מהמשך תמיד אחר רצונו עד שתתחזק אהבתו, כמו שיאמרו בעלי המוסר "כשתאהב לא תאהב על מידותיך", ואמנם תאהב על מידת אוהביך. וכשיכווין כל אחד משני האהובים אל זאת הצוואה, יהיה כוונת כל אחד משניהם להפיק רצון חבירו, ויהיה כוונת שניהם יחד דבר אחד בלא ספק. ומה טוב מאמר אריסטוטלו "האוהב אחד הוא, והאוהבים שלושה מינים, אוהב תועלת אוהב מנוחה ואוהב מעלה". ואמנם אוהב תועלת כאהבת השותפים, ואהבת המלך ומחנהו. ואמנם אוהב מנוחה הוא שני מינים, אוהב הנאה ואוהב בטחון. אמנם אוהב הנאה, כאהבת הזכרים לנקבות וכיוצא בהם. ואמנם אוהב בטחון הוא שיהיה לאדם אוהב תבטח נפשו בו לא ישמר ממנו לא במעשה ולא בדיבור, ויודיעהו כל ענייניו הטוב מהם והמגונה מבלתי שירא ממנו שישיגהו בכל זה חסרון לא אצלו ולא זולתו, כי כשיגיע לאדם בטחון באיש זה השיעור ימצא מנוחה גדולה בדבריו ובאהבתו הרבה. ואוהב מעלה הוא שיהיה תאוות שניהם וכוונתם לדבר אחד והוא הטוב, וירצה כל אחד להעזר בחבירו בהגיע הטוב ההוא לשניהם יחד, וזה האוהב אשר צווה לקנותו והוא כאהבת הרב לתלמיד והתלמיד לרב.
והוי דן את כל האדם לכף זכות' - עניינו כשיהיה אדם שלא תדע בו אם צדיק הוא אם רשע, ותראהו שיעשה מעשה או יאמר דבר שאם תפרשהו על דרך אחת יהיה טוב ואם תפרשהו על דרך אחרת יהיה רע, קח אותו על הטוב ולא תחשוב בו רע. אבל אם יהיה האדם נודע שהוא צדיק מפורסם ובפעולות הטובות, ונראה לו פועל שכל ענייניו מורים שהוא פועל רע, ואין אדם יכול להכריעו לטוב אלא בדוחק גדול ובאפשר רחוק, הוא ראוי שתקח אותו שהוא טוב אחר שיש שום צד אפשרות להיותו טוב, ואין מותר לך לחשדו, ועל זה אמרו "כל החושד בכשרים לוקה בגופו". וכן כשיהיה רשע ויתפרסמו מעשיו, ואחר כן ראינוהו שיעשה מעשה שכל ראיותיו מורות שהוא טוב, ויש בו צד אפשרות רחוק לרע, ראוי להשמר ממנו ושלא תאמין בו שהוא טוב אחר שיש בו אפשרות לרע, ועל זה נאמר "כי יחנן קולו, אל תאמן בו"(משלי כה, כו) וגו'. וכשיהיה בלתי ידוע, והמעשה בלתי מכריע לאחד משני הקצוות, צריך בדרך החסידות שתדין לכף זכות איזה קצה שיהיה משני הקצוות:
עשה לך רב - רמב"ם פירש, אע"פ שאינו ראוי להיות לך רב, עשה אותו רב עליך ולא תלמוד בינך לבין עצמך. ואני שמעתי, עשה לך רב, שיקבל לו רב אחד שילמוד ממנו תמיד, ולא ילמוד היום מאחד ולמחר מן האחר. ואע"ג דבמסכת עבודת זרה [דף י"ט] אמרו הלומד תורה מרב אחד אינו רואה סימן ברכה, כבר פירשו ואמרו הני מילי בסברא, שטוב לו לשמוע סברת הרבים, אבל לענין גמרא, מחד רב מעלי, כי היכי דלא לפגום לישניה:
וקנה לך חבר - ואפילו אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו יד. אבל ברב לא שייך לומר קנה לך רב, שהרב צריך ללמד בחנם:
והוי דן את כל האדם לכף זכות - כשהדבר בכף מאזנים ואין לו הכרע לכאן ולכאן. כגון אדם שאין אנו יודעים ממעשיו אם צדיק אם רשע ועשה מעשה שאפשר לדונו לזכות ואפשר לדונו לחובה, מדת חסידות היא לדונו לכף זכות. אבל אדם שהוחזק ברשע, מותר לדונו לחובה, שלא אמרו אלא החושד בכשרים לוקה בגופו [שבת צ"ז], מכלל שהחושד ברשעים אינו לוקה:
וקנה לך חבר. לשון הר"ב ואפי' אתה צריך לקנותו בדמים יקרים ולפזר עליו ממון כדי שתקנה אהבתו. אבל ברב לא שייך לומר קנה לך שהרב צריך ללמד בחנם. ודבריו הללו שלא בדקדוק כתבם שכיון שמפרש החבר בחברת למוד התורה כמו שמסיים אבל ברב וכו' שצריך ללמד בחנם. מאי כדי שתקנה אהבתו דקאמר כדי שתקנה חברתו מיבעיא ליה למימר. אבל תחלת דבריו לקוחין הם מדברי הרמב"ם. ולא אמר לענין חברת הלמוד. שכך כתב וקנה לך חבר. זכר אותו בלשון קנייה וכו' שצריך לאדם שיקנה אוהב לעצמו שיתוקנו בו מעשיו וכל עניניו כמו שאמרו [תענית כג. ] או חברותא או מיתותא כו' וצריך שישתדל וכו'. שימשכהו לאהבתו וכו'. ע"כ. ובמדרש שמואל כתב בשם ה"ר יהודה לירמ"א שהקשה למה לא הזהיר על שיקח תלמידים שהרי אמרו [תענית ז'. מכות י'. ] הרבה למדתי מרבותי וכו' ומתלמידי יותר מכולם. ונתן טעם לזה שהתלמידים כל מגמת פניהם הוא ללמוד. לכן אינם לומדים אלא במקום שלבם חפץ בו יותר או ממי שנראה להם שהם לומדים ממנו יותר. ומאחר שלא ימצא האדם מי שירצה להיות תלמיד לו. לכן לא הזהיר התנא עליהם. ע"כ. ורבינו מהר"ר ליווא ז"ל בספר דרך חיים כתב שלא אמר קנה לך תלמיד שאין ראוי לעשות דבר זה. לעשות האדם עצמו לרב וליקח לעצמו שם חשיבות לומר תלמוד ממני כמו שעושים בארצות הללו ע"כ. ואע"פ שדבריהם האמת והצדק. בעיני נראה שהקושיא מעיקרא לאו קושיא היא לפי שכבר קדמוהו להתנא קמאי דקמאי אנשי כנסת הגדולה שהם אמרו והעמידו תלמידים הרבה ולא אמרו אלא כשהתלמידים חפצים שבעל כרחם א"א ובמי שאינו ראוי להעמיד תלמידים לא דברו. שהרי אמרו והעמידו דהיינו על רגל האמת כמו שפירשתי שם בס"ד. וזה לא יוכל לעשות אלא מי שיש בידו האמת ולא אמרו במתגאים ובמתנשאים לאמר אני אמלוך ואהיה ראש וקצין עם להרבות בישיבת התלמידים שהרי כל דבריהם דברי מוסר וענות צדק. אבל במי שבידו הכח להעמיד תלמידים הרבה עליו אמרו והזהירו להעמוד תלמידים הרבה וע"ד שנאמר (משלי ז) ועצומים כל הרוגיה. זה תלמיד שהגיע להוראה ואינו מורה [שם ע"ב] אבל במי שלא הגיע למדה זו ומתנשא כאמור. גם הוא בכלל ורבים חללים הפילה. ובק"ו ממי שלא הגיע להורא' ומורה שזה לפי שעה ולעתים מזומנים להוראה ולאיש מן האישים וזה מידי יום יום ולתלמידים רבים ושבשתא כיון דעל על כ"ש וק"ו בן בנו של קל וחומר שעליו נאמר (משלי ז') ורבים חללים הפילה. ואין זו קושיא שא"כ למה אמרו בסתם והעמידו תלמידים הרבה. שעל זה ועל כיוצא בזה נאמר (הושע י"ד) וצדיקים ילכו בם ופושעים יכשלו בם. ומ"ש הר"ב שהרב צריך ללמד בחנם מפורש במשנה ג' פ"ד דנדרים ואע"פ שבמקרא יכול ליטול שכר כדאיתא התם. עיקר אזהרת התנא לעשות לו רב. הוא בלמוד המשנה והגמ' דאילו מקרא מדה ואינו מדה כדאיתא בספ"ב דב"מ [ל"ג ע"א]:
(יג) (על המשנה) וקנה כו'. ולא אמר וקנה לך תלמיד, שאין ראוי לעשות דבר זה, לעשות האדם עצמו לרב ולומר תלמוד ממני, כמו שעושים בארצות הללו. ד"ח. ולי נראה דלא קשה מידי, דכבר הזהיר והעמידו תלמידים הרבה. ועתוי"ט:
(יד) (על הברטנורא) חברתו הוה ליה למימר. אבל תחלת דבריו לקוחים מדברי הר"מ, ולא אמרם לענין חברת הלימוד, שכתב שצריך האדם שיקנה אוהב לעצמו שיתקנו בו מעשיו וכל עניניו כמ"ש או חברותא או מיתותא כו'. וצריך שישתדל כו' שימשכהו לאהבתו:
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי וכו': תמהני שמצאתי בספר שלשלת הקבלה שכתב בשם הראב"ד ז"ל שכתב בספר הקבלה שלו יהודה בן טבאי ונתאי הארבלי קבלו מן השני יוסי הנזכרים לעיל ויהושע בן פרחיה ושמעון בן שטח קבלו מן יהודה בן טבאי ונתאי הארבלי וכתב שגם בעל ספר יוחסין כתב יהודה קודם יהושע ע"כ והוא תימה גדולה בעיני ואולי שגם במשנה היו שונים כדבריהם יהודה קודם יהושע. ומצאתי שכתב החכם הרר"י אשכנזי ז"ל שברוב הספרים גרסינן מאתאי הארבלי במ"ם ואל"ף ותי"ו ואל"ף ויו"ד. בפי' רעז"ל צריך להיות אבל לענין גמרא מחד רב מעלי וכו':
והוי דן וכו': ביד בהלכות דעות פ' חמישי סי' ז'. ונלע"ד עשה לך רב וכו' ירצה ללמדנו שלא יאמר אדם דבר תורה בודאי הגמור אא"כ ישא ויתן בו בראשונה לפני רבו או לכל הפחות יבקש ויחפש עליו יפה בספרים וזהו רב ואחרי כן יקנה לעצמו חבר לישא וליתן עמו באותו דבר תורה כי שמא לא הבינו יפה מפי רבו או מתוך הספר ואם באולי ינגדנו חברו ידון אותו לכף זכות שהוא רוצה להודות על האמת אלא שדעתו קצרה להשיג ולהכיר מה שהוא נכון ויציב וכן חברו לו דוק:
יכין
יהושע בן פרחיה ונתאי הארבלי קבלו מהם: מבן יועזר ומבן יוחנן:
עשה לך רב: אף שתדמה שחכם גדול אתה, ואינך צריך לרב, אפ"ה עשה וכו'. [ואפשר עוד שלהכי קאמר לך, ולא מלת בעירך. לומר שכל הדברים שתשמע שידרוש הרב בקהל, תחשוב כי לך נוגעים הדברים. מיהו לא קאמר קנה לך רב כדקאמר בחבר. מדאסור ללמד תורה בשכר [כנדרים ל"ז א']. וההספקה שיתנו להרב. אינו לשכר, רק כדי שיהיה לבו פנוי לתורה [י"ד רמ"ו, סכ"א]:
וקנה לך חבר: תבזבז מעות כדי שיתחבר לך חבר יקר, מדמותר לך לקנותו. דבלימוד בחברה תצליח יותר [כתענית ד"ז א']. ולא קאמר קנה לך תלמיד, אף שמתלמיד לומד אדם יותר מרב ומחבר [כשם, ומכות ד"י ע"א]. ה"ט, מדאינו מדרך המוסר שישתדל להיות רב, וכמ"ש שנא את הרבנות. והא דקאמר והעמידו תלמידים הרבה. היינו כשיבקשוהו לא יהיה בכלל מונע בר [כסנהדרין צ"א ב']. או דהתם לפרנסם קאמר]:
והוי דן את כל האדם לכף זכות: ומכ"ש לרבך וחבירך, שכשלא תדונם לכף זכות לא תרוויח מהם כלום:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת
הפירוש וכן בפ"א מע"ז אמרו לענין גמ' מחד רבה מעלי כי היכי דלא לפגום לישניה ואע"פי שאמרו שם הלמד תורה מרב א' אינו רואה סימן ברכה לעולם כבר אמרו הני מילי בסברא ובגמרא אמרו ביבמות פרק בית שמאי ושונא תוקעים בוטח זה התוקע עצמו לדבר הלכה כגון דאתי דינא לקמיה וגמר מילתא ומדמי מילתא למילתא ואית ליה רבה במתא ולא אזיל גמר מיניה. ובפ' הפועלים אמרו אמר ליה ר' ירמיה לרבי זירא מאי דכתיב קטון וגדול שם הוא אטו לא ידענא דקטון וגדול שם הוא אלא כל המקטין עצמו על דברי תורה נעשה גדול לעולם הבא וכל המשים עצמו כעבד בעולם הזה נעשה חפשי לעולם הבא:
וקנה לך חבר. וגם זה לענין קיום התורה. וי"מ קנה לך ספרים והפירוש הנכון הוא כפשוטו חבר ממש ולא יקשה לשון וקנה ולא אמר עשה לך חבר כמו שאמר עשה לך רב לפי שהרב ימצאנו בלא קנין אבל חבר שמא אותו חבר שירצה אינו רוצה להיות חבירו שוה לו כי הוא בעיניו גדול ממנו ועל כן אמר אפילו תצטרך לקנותו בממון פזר עליו ממון וקנה אותו או שתפייסהו בדברים ותסבול אותו ותתנהג ע"פי מדותיו לא ע"פי מדותיך. וכן אמרו הפילוסופי' האוהב אחד הוא או הוא או אתה. וטעם האזהר' הזאת הוא כי יש צורך אל החברים לקיום התורה כמו שאמרו באבות דר' נתן עבר על ההלכה אם יש אחר להזהירו עליהם הוא אומר טובים השנים מן האחד כי אם יפולו האחד יקים את חבירו. עוד אמרו שם שנים שיושבין שכינה ביניהם. ואמרו עוד מיני ומינך תסתיים שמעתא. ואמרו בתענית בענין חוני המעגל או חברותא או מיתותא וכמו שדרשו בפ' הרואה ובפ"א מתענית ובפ' אלו הן הגולין חרב אל הבדים ונואלו חרב על שונאיהם של תלמידי חכמים שיושבים בד בבד ועוסקים בתורה ולא עוד אלא שמיטפשין שנא' ונואלו וכתיב אשר נואלנו ומתרגמינן די טפשנא ואמר רבי הרבה תורה למדתי מרבותי ויותר מחבירי ומתלמידי יותר מכולן שעצים קטנים מדליקין את הגדולים. וכן אמרו בא' מתענית ובפ' אלו הן הגולין שנא' ומי אוהב בהמון לו תבואה. וכן לענין המעשה הטוב צריך האדם לאוהב שתבטח בו נפשו ליטול ממנו עצה ולקבל תוכחתו אם שמא יצרו יכשילנו לדבר עבירה על כן צריך שיקנה אותו ויטרח עד שישיגינו:
והוי דן את כל האדם לכף זכות. כבר אמרו בפ' מפנין שזה הוא מן הדברים שאדם אוכל פירותיהן בע"הז והקרן קיימת לו לע"הב וסמכו זה אל הפסוק שאמר בצדק תשפוט עמיתך בפ' שבועת העדות. ויש לסמוך זה אל ואהבת לרעך כמוך וכל הדן את חבירו לכף זכות דנין אותו למעל' לזכות כמו שהביאו שם מעשה בחסיד א' שפדה ריבה אח' והשכיבה במרגלותיו שהיה חושד שמא יש בתלמידיו מי שאינו הגון ולמחר ירד וטבל מפני שראה קרי לטורח הדרך ותלמידיו דנוהו לזכות וכן כשנכנס רבי יהושע בן חנניה אצל מטרוניתא וחלץ תפליו שלא ליכנס בהם במקום טומאה ונעל הדלת בפניו כדי שלא יתגלה הסוד שהיה רוצה לדבר עמה ויצא וטבל מפני שניתזה צנורא מפיה עליו ודנוהו תלמידיו לזכות. וכן מעשים אחרים שהיו קרובים לדון לחובה ובדרך רחוקה דנו אותם לזכות. והזהיר בזה החכם כי בזה תתקיים החברה בין החברים. ורבינו משה ז"ל עשה בזה שלשה חלוקות שאם האדם הוא מפורסם בצדק ויצא מתחת ידו דבר אפילו יהיו רוב הצדדים נוטים לחובה כיון שיש צד אפילו רחוק לדונו לזכות חייב אדם לדונו לזכות ועל זה נאמר בשבת פרק הזורק החושד בכשרים לוקה בגופו ויותר חזק מזה אמרו פרק מי שמתו אם ראית תלמיד חכם שעבר עבירה בלילה אל תהרהר אחריו ביום שמא עשה תשובה והקשו שמא סלקא דעתך אלא אימא וודאי עשה תשובה. ואם האדם הוא מפורסם ברשע ועשה מעשים אפילו יהיו רוב הצדדי' נוטים לזכות כיון שיש צד אחד שיש לדונו לחובה מותר לדונו לחובה ועל זה נאמר כי יחנן קולו אל תאמין בו כי שבע תועבות בלבו. ואם האדם הוא בלתי ידוע והמעשה הוא שקול ממדת החסידות הוא לדונו לזכות במצות זה החכם:
יהושע בן פרחיה וכו'. יש לשאול בדברי יהושע בן פרחיה מ"ש עשה לך רב ולא אמר קח לך רב, ועוד שנוי הלשון לומר אצל הרב עשה ואצל החבר קנה, ועוד איך אלו ג' דברים נקשרים יחד עשה לך רב וקנה לך חבר והוי דן כל אדם לכף זכות, ועוד למה לא אמר ג"כ קנה לך תלמיד שכך אמרו (תענית דף ז.) ומתלמידי יותר מכלם. ופירוש דבר זה, אחר שהזוג שלפניהם תקנו את האדם בענין הנהגת ביתו כי ביתו קרוב אל האדם גם ביארנו לך לפני זה כי הנהגת ביתו דומה ומתיחס אל הנהגת האדם כמ"ש, בא הזוג אשר אחריהם והם תלמידים שלהם לתקן ענין האדם איך ינהג עם הבריות, ודבר זה חוץ מביתו. וזה ג"כ קרוב אליו, כי הרב והחבר חוץ לביתו אך הם קרובים לו ביותר, ואח"כ שאר האדם כי האדם נמצא עם רבו ואח"כ עם חבירו ואח"כ עם שאר האדם. לכך אמר עשה לך רב, כי מ"ש עשה לך רב אין הכונה על הרב שהוא רב מובהק שעל זה לא היה אומר עשה לך רב, אבל פי' הדבר שיעשה לו רב אף אם אינו ראוי לו להיות רב. וזהו עשה לך שעכ"פ א"א שלא ילמד ממנו דבר מה, ודי לו באותו דבר שלמד שעושה אותו לרב. וכן קנה לך חבר, אצל חבר שייך לומר קנה לך מפני שהחבר הוא קנינו, ולא כן הרב שאין הרב קנינו של תלמיד ולכך אמר עשה לך רב, אבל החבר לפעמים עושה צרכו כמו דרך החברים לעשות זה לזה וכל א' הוא קנינו של חבירו, ולפיכך אמר קנה לך חבר. ובשניהם אע"ג שאין הרב הוא לגמרי במדריגת שראוי שיהיה לו לרב ואין החבר במדרגה שראוי שיהיה לו חבר, מ"מ טובים השנים מן האחד ויקח לו חבר. ואמר שיהיה דן כל אדם לכף זכות שאם הוא רואה דבר באדם מי שיהיה, יהא דן אותו לכף זכות ואל ירחיק אותו לומר כי רשע הוא:
הנה אלו ג' דברים הנהגת האדם עם הבריות שהם חוץ לביתו, שבא לומר כי יעשה לו (דבר) [רב] שאף שאינו כדאי לגמרי להיות לו רב ויקנה לו חבר אף שאינו כדאי לו לגמרי ושאר בני אדם שאינם במדריגתו אל ירחיק אותם לכל הפחות כל זמן שאפש' לדון אותם לכף זכות. ולא אמר קנה לך תלמיד, שאין ראוי לעשות דבר זה לעשות האדם עצמו לרב וליקח לעצמו שם חשיבות לומר תלמד ממני, כמו שעושים בארצות הללו, ואלו ג' דברים הם בג' חלקים של בני אדם, חלק האחד באותם שנחשבים בעלי מעלה בערך שלו כמו הרב, והחלק הב' באותם אשר הם דומים לו בני אדם שהם בני גילו כמו חבירו, החלק הג' בשאר בני אדם אף באותם שהם למטה ממנו במדרגה, וזה שאמר והוי דן כל אדם לכף זכות אפי' הוא פחות ממך אל יהא דן אותו לכף חובה. כלל הדבר בזה שלמד מוסר האדם הנהגתו עם הבריות, כי א"א שיהיה האדם בלבד רק יש חבור אל הבריות לכל אשר ראוי לו הן לרב הן לחבר הן לשאר בני אדם. ומדה זאת נמצא באדם מפני שהוא מקרב את הבריות ואוהב אותם, ובשביל כך עושה לו רב אף שאינו כדאי, ודן כל אדם לכף זכות. והוא דומה אל מ"ש לפני זה יוסי בן יועזר שיהיה אוהב את חכמים והם חכמים הגדולים, והוא הזהיר עוד יותר שלא יאמר מה לי לפלוני אינו כדאי לי להיות רב, ואינו כדאי להיות פלוני חבירי, ופלוני עשה חטא והוא רשע, ודבר זה לא יעשה רק יקרב ולא ירחק. ומדה זאת ג"כ ענף מה מאהבת הש"י, והוא מדרגה למטה מאהבת חכמים, מי שהוא אוהב הש"י אוהב את הבריות שהם ברואיו ית', כי מי שהוא אוהב את א' הוא אוהב את כל אשר שייכים לו ומצורפים אליו:
וגם קשור אלו דברים יש לומר עוד, כי מ"ש עשה לך רב וקנה לך חבר, הרצון בזה שאמר עשה לך רב שיהיה עשיה גמורה קיים וכן וקנה לך חבר שיהיה קונה לו החבר שלא תוסר החבירות ממנו כלל, כי זהו הרב הגמור והחבר הגמור כאשר הוא חבר כל ימיו וכמ"ש (משלי, כז) ריעך וריע אביך אל תעזוב, כי אשר היה ריעך וגם ריע אביך אל תעזוב כי זהו אוהב הנאמן ולא אשר בא מחדש. ולפיכך אמר והוי דן את כל אדם לכף זכות, כי הרב והחבר מה שהם רגילים עם האדם א"א שלא יחשוב בעיניו שחטא לו כי כל ענינו עמו ויבא לידי פירוד, לכך אמר על זה והוי דן את כל אדם לכף זכות וכאשר אתה דן אותו לכף זכות לא יבא פירוד בינך ובין רבך ובין חבירך כי תדין אותו לכף זכות כאשר אתה חושב שעשה דבר כנגדך ודבר זה ברור. ובא נתאי הארבלי לתקן ההנהגה עם הבריות שהם חוץ לביתו, כמו יהושע בן פרחיה, רק כי נתאי הארבלי תקן הבריות במוסר שהוא יראת שמים:
ויש לשאול בדברי נתאי הארבלי כי מה ענין אלו דברים יחד הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש מן הפורענות, אבל נתאי הארבלי בא לתקן הנהגת האדם עם הבריות שהם חוץ לביתו, ואמר שיהיה מרחיק עצמו משכן רע שלא יהיה נכוה בגחלת שכן רע, וכמ"ש (נגעים פי"ב) אוי לרשע אוי לשכינו ולפיכך יהיה מרחיק עצמו משכן רע, ואל תתחבר לרשע כדכתיב (ד"ה ב', כ) בהתחברך לרשע פרץ ה' מעשיך. ומה שלא זכרם בלשון אחד לומר אל תתקרב לשכן רע ואל תתחבר לרשע או הרחק משכן רע ומהתחבר לרשע, שאין הדבר ענין אחד בשניהם, כי אף אם לא קרב לשכן רע והשכן רע בא אצלו צריך להרחיק ממנו, וזה לא שייך בחבר לומר התרחק מחבר רע כי די בזה שלא יתחבר אליו וכאשר לא יתחבר אליו בזה הוא מרוחק ממנו. ואמר ואל תתייאש מן הפורענות, שאל יאמר כי הוא מרוחק מן הרע ואם יקרב עצמו בשום מעשה אשר אפשר שיבא פורענות אליו יחשוב כי אין פורענות מגיע אליו, על זה אמר ואל תתייאש מן הפורענות ולא יקרב אל הרע. וגם כי דבר זה שאמר אל תתייאש מן הפורענות דומה אל מה שאמר הרחק משכן רע וכו', כי גם הרע הוא נחשב כמו שכן אל הנבראים כמו שידוע מן ענין הרע אשר הוא שכן מחובר אל הנמצאים, ואמר כי אל יתייאש מן הפורענות אשר הרע הוא שכן אל הנבראים, ולפיכך לא יתחבר ולא יתקרב אל הרע כי יהיה נזוק, ואל יתייאש מן הפורענות אשר הוא קרוב ושכן לנבראים הוא ההעדר הדבק בנבראים, והוא יותר שכן מן שכנו הקרוב אליו ויותר מן החבר אשר כנפשו כי הוא יושב ממולו של אדם להכריתו. ולכן זכר ג' אלו ביחד, והבן הסדר שלהם הרחק משכן רע ואל תתחבר לרשע ואל תתייאש וכו' אשר הוא כנגדו של אדם, והדבר הזה אזהרה לאדם שלא יחשוב א"א שיגיע אליו פורענות. ולא אמר שידאג מן הפורענות, כי דבר זה מדה מגונה מי שהוא דואג מן הפורענות וכמ"ש בנתיב הבטחון בעזרת הש"י אבל אל יתיאש מן הפורענות כאשר עשה המן שהיה בוטח בגודל עשרו ובהרף עין נהפכה עליו הצלחתו, וזה לשון ואל תתיאש מן הפורענות. וי"מ כי מ"ש ואל תתיאש מן הפורענות הוא טעם למעלה שירחק משכן רע ואל יתחבר לרשע, כי לא יאמר אף אם אינו מרחיק עצמו משכן רע ומן הרשע שלום יהיה לו כי מה יגיע לו עז"א שאל יתיאש מן הפורענות כי אפשר לשוד פתאום כי יבא ולפיכך אל יאמר כך, ובשביל זה ירחיק משכן רע ואל יתחבר לרשע. וכ"ז בא להזהיר על יראת שמים שלא יבא לידי חטא כי אין ספק כי השכן רע והחבר לרשע מביאים האדם לידי חטא. והרי לך כמו שבא לתקן יהושע בן פרחיה ההנהגה עם שאינם תוך ביתו רק הם שייכים לו לגמרי כמו הרב והחבר ושאר בני אדם. ודבר זה הוא תקון וענף שהוא מן אהבת הש"י כמ"ש, ומכ"ש לפי מה שאמר כי כל מצות עשה יש לו מבוא באהבת הש"י, בא נתאי הארבלי לתקן האדם ביראת השם באותם שהם הפך זה שהם רשעים שירחיק משכן רע ואל יתחבר לרשע, והרי אזהרת שניהם ענין א'. וכבר התבאר למעלה כי הנשיא תמיד היה מזהיר במה שיעשה כי מה שיעשה נמשך מאהבת הש"י, ולפיכך כל הג' מוסרים שזכר יהושע בן פרחיה כלם הם מה שיעשה, וכל אשר זכר נתאי הארבלי מה שלא יעשה, לפי שהם נמשכים מיראת שמים כי ממנו נמשך מה שלא יעשה כמ"ש. והנה הזוג הזה ג"כ יש לו קשור לגמרי עם הזוג שלפני זה, והזוג שלפני זה תקנו הנהגת ביתו והזוג של אחריהם תקנו את האדם בהנהגתו עם רבו וחבירו ושכינו אשר הם שייכים אליו ג"כ כמו ביתו רק שזה יותר רחוק מן האדם:
צדקו מאד דברי המפרשים באמרם כי לפי שאמר יוסי בן יועזר בענין לימוד התורה שיהיה ביתו בית ועד לחכמים אמר על זה יהושע בן פרחיה שאין טוב לאדם שילמד מחכמים רבים בחכמם אחת כי אולי תהיינה סברותיהן שונות זו מזו והתלמיד יתבלבל בזה כי כמו שהמאכלים וריבוי היינות השותים אותם בסעודה אחת מורישים להם חלאים הרבה כן בעיון הרבנים השונים, וכבר אמרו חז"ל על רב יהודה שאין לסמוך על שמועתו משום דמכולי עלמא גמיר ולכן עשה לך רב ר"ל רב אחד וחכם אחד שתלמד מפיו עכ"ל:
ואפשר עוד לפרש בהיות כי לימוד התורה צריך להיות בחברת חברים כענין שאמר חרב אל הבדים וגו' וכענין שחביריך יקיימוה בידך אמר אם לא תמצא בעיר אשר אתה יושב חכם גדול ממך ואם תתחבר ללמוד עם לומדי העיר יחזיקו עצמם לגדולים ממך וכאלו אתה לומד עמהם כאחד מתלמידיהם לא למען זאת תמנע מללמוד בחברת אחר אלא עשה לך רב, ואמר מלת עשה כי אפי' שלא יהיה ראוי להיות לך לרב עשה אותו עליך לרב ואם לא תרצה לעשות עליך רב שישתרר עליך גם השתרר לא למען זה תלמוד יחידי רק עשה זאת אפוא בני וקנה בדמים יקרים חבר אחד ותספיק לו כל צרכו עד שמחמת חמדת הממון יתרצה זה אליך להיות חבירך כי דבר תורה מעות קונות ואחר שתתחבר ללמוד עמו אם ידבר כנגדך איזה דבר אל תדינהו לכף חובה שאם כן לא תמשך חברתכם יחד אלא הוי דן את כל האדם לכף זכות וכשתון כל דברי חבירך לכף זכות תוכלו עמוד זמן רב בחברה לא תתפרדו איש מעל אחיו. אי נמי כוונת השלם הזה להזהיר לאדם נבון וחכם בתורת ה' שילמד אותה לאחרים ולא תהיה לו לבדו כי מונע בר יקבוהו לאום ויעשה את עצמו רב ללמד לאחרים מה שהוא יודע. ואמר עשה לך רב שיהיה טורח בדבר זה ויסובב מעיר לעיר כשמואל הנביא ללמד את בני יהודה קשת מלחמתה של תורה וז"ש עשה עצמך רב להם ללמדם ואם לא תמצא מי שירצה ללמוד עמך בתורת תלמיד וזה מרוב גאותו וגאונו עם כל זה אל תקפיד אתה בזה רק אמור לו שיבא וילמוד בזה מכל מקום ואפי' שיהיה נקרא חבר וז"ש וקנה לך חבר כלו' קנה אותו אפי' שיהיה כערך חבר עם חבר:
והרב ר' יהודה לירמא ז"ל הקשה למה לא הזהיר על שיקח תלמידים שהרי אמרו הרבה למדתי מרבותי וכו' ומתלמידי יותר מכולם ונתן טעם לזה לפי שהתלמידים כל מגמת פניהם הוא ללמוד ולא ללמד לכן אינם רוצים ללמוד מכל אדם אלא ממי שלבו חפץ בו יותר או ממי שנראה להם שהם לומדים ממנו יותר ומאחר שלא ימצא האדם מי שירצה להיות תלמיד לו לכן לא הזהיר התנא עליהם ע"כ:
וה"ר משה אלשקאר ז"ל כתב קנה לך חבר שיתחבר בטובים לפי שבסבת זה לא ידבר כי אם בשבח הטובים וככה תבחן חברת האדם שאם הוא מדבר בשבח הטובים תדע בודאי שהוא מתחבר עמהם והוא שאמר שלמה ע"ה מצרף לכסף וכור לזהב במצרף ובכור תבחן הכסף והזהב אם טוב הוא ואם רע אמנם מבחן פעולת האדם תדעם לפי מהללו כלומר אם תשמע אותו שהוא משבח לטובים הוא טוב וההפך בהפך:
והוי דן את כל האדם להוציא אותם שאינם אדם רק כבהמות נדמו:
ורבינו יונה ז"ל כתב וקנה לך חבר כי הוא מועיל לכמה דברים ולכן צריך לסובלו כמ"ש שלמה ע"ה מכסה פשע מבקש אהבה ושונה בדבר מפריד אלוף כי מי שהוא סובל את חבירו ומכסה על הפשע שפשע חבירו כנגדו ועובר על פשע זה מבקש שיהיה לו אהבה ועי"ז תתקיים אהבתם עם חבירו ורוצה בה אבל השונה בדבר חבירו בפשע שעשה לו חבירו שונה בה וחוזר ואומר ראו מה עשה לי פלוני זה מפריד אלופו ממנו שהוא אוהבו כי לא תתקיים אהבתו עם שום חבר:
והוי דן את כל האדם לכף זכות לבינונים כי לצדיק אפי' מעשה רע הוא טוב ולרשע גמור אפי' מעשיו הטובים יש לדונם לכף חובה וכמ"ש שלמה ע"ה משכיל צדיק לבית רשע מסלף רשעים לרע. הכוונה לומר כי בני אדם חושבים כי הצדיקים מפני שאינם יודעים לעשות רע גם אינם מכירים דרכי הרשעים ואין דנים אותם לכף חובה ואין הדבר כן כי משכיל הצדיק ויודע ומכיר בית הרשע ורוע מעלליו יותר מכל שאר בני האדם שאינם מקפידים כל כך ברשעת הרשע ולא יתנו אל לבם אבל הצדיק מקפיד ונותן אל לבו ואפי' מעשיו הטובים שעשה הרשע דן אותו הצדיק לכף חובה וז"ש. מסלף רשעים לרע כי הצדיק מסלף ומטה מעשה טוב של הרשע לרע לומר שלא לשם שמים נתכוון במצוה שעשה אלא להראות טלפים כחזיר כדי שיחזיקו אותו לאיש טוב:
וה"ר אפרים ז"ל כ' עשה לך רב מפורש בברייתא שיעשה את רבו קבוע שילמוד ממנו מקרא משנה מדרש הלכות ואגדות והטעם שהניח לו במקרא יאמר לו במשנה וכו' עכ"ל:
וה"ר מנחם לבית מאיר ז"ל כתב עשה לך רב לשון עשיה יאמר על דבר שצריך לטרוח ולעשות על ידו. שתועלת הרב הוא כל כך גדול עד שאם לא ימצא לו רב מזומן שיוכל ללמוד ממנו כעת יפליג להשתדל עם התלמיד ותיק אם יצטרך לעוזרו ולסמוך ידו כדי שישלים עצמו יעשה כדי שאחרי כן יוכל הוא ללמוד ולקבל ממנו אבל בחבר אינו צריך להתעמל כ"כ אבל יקנה מהמזומן מאשר ימצא. או אמר לענין הנהגה מדינית שישים האדם עליו אחד מן החכמים לאב ולראש להיות נסמך עליו לעצתו ולפי שדבר זה הוא כבוד לחכם וכל אדם ירצה להיות לו לאב ולראש לזה לא הזכיר לשון קנין כי לא יצטרך להוצאות ממון רק כשישימהו עליו האחר ירצה שאפילו חכם הגדול שבחכמים נצרך שיהא לו אחד לאב ולראש בדבר הזה. ואע"פ שלא ימצא חכם גדול כמוהו יעשהו משלמטה הימנו כי אין האדם רואה בעניני עצמו העצה הצריכה לו כמו שיראה זולתו וזהו עשה לך רב אף שאינו ראוי אבל החבר שיהיה נאמן רוח לגלות לו סודותיו שהוא טפל אצלו יצטרך לקנותו בממון:
והוי דן את כל האדם לכף זכות אבל אם הוא רשע מפורסם לא יצדק מעשה מעושהו ולא יתפאר הגרזן על החוצב בו וחכמי המוסר אמרו הזהר מחלקת לשון הנבלים כהזהר מן הקשת אשר כל עוד שיוסיף להכנע יוסיף להכות:
וה"ר מתתיה היצהרי ז"ל כתב והוי דן את כל האדם לכף זכות למי שמעשיו שקולים ואמר דוד המלך ע"ה און יחשוב על משכבו הרשע כל מחשבותיו כשהוא מתבודד אינו מחשב רק לעשות און ומרמה וכשרואה אחרים עושים איזה פועל לעולם יתיצב לדונם בדרך לא טוב ולחובה לפי שהמעשה ההוא אם הוא רע אינו מאוס בעיניו לכן הוא גוזר כי זהו כוונת העושה המעשה ההוא עכ"ל:
והרב רבי יוסף ן' נחמיאש ז"ל כתב וקנה לך חבר בממונך או בלשון רכה וכן פירשתי אז נדברו יראי ה' מלשון ידבר עמים תחתינו כלומר כשהחברים נכנעים איש לרעהו אז ויקשב ה' וישמע עכ"ל:
והרשב"ם ז"ל כתב עשה לך רב שלא תהא תוקע עצמך לדבר הלכה שנאמר ושונא תוקעים בוטח השונא למי שתוקע עצמו לדבר הלכה יעמוד לבטח ומהו תוקע דאתא דינא קמיה וגמר הלכתא ומדמי מילתא למילתא דקבעי ליה למיזל קמיה רבים במסכת יבמות פרק ב"ש:
והחסיד רבי יוסף ן' שושן ז"ל כתב וקנה לך חבר וכן אמר שלמה ע"ה שמן וקטורת ישמח לב ומתק רעהו מעצת נפש פירוש השמן והקטורת חיצונים הם מעצם המריח אותם ונחם ינחמוהו מעצב לבו ומועילים לו מה שהוא אינו יכול להועיל לעצמו ככה יועילהו מתק רעהו הסוד שהוא ממתיק עמו בהועץ עמו יותר מעצתו שמתיעץ בינו לבין עצמו עכ"ל:
