ספרי על במדבר יח
<< · ספרי על במדבר · יח · >>
פסוק א
ואתה ובניך אתך תשאו את עון כהונתכם (את עון המקדש) זה עון המסור לכהנים. אתה אומר זה עון המסור לכהנים או זה עון המסור לבית דין. כשהוא אומר אתה ובניך אתך תשאו את עוון כהונתכם לכל דבר המזבח, הרי עון המסור לב"ד אמור. הא מה תלמוד לומר תשאו את עוון כהונתכם זה עון דבר הממזר לכהונה.
מלבי”ם
ב אתה ובניך ובית אביך , ר"ל כל שבט לוי, ולא כפרש"י שמרמז רק על בני קהת. וכמו שיתבאר (
ג. אמרת ישראל לא ישאו עון כהנים אבל לוים ישאו עון כהנים ת”ל והם ישאו עונם.פסוק ב
ד. "וגם את אחיך" שומע אני כל ישראל במשמע, ת”ל מטה לוי. שומע אני אף הנשים במשמע ת”ל את אחיך להוציא את הנשים.
ה. "הקרב אתך" ר”ע אומר נאמר כאן אתך ונאמר להלן אתך, מה אתך האמור להלן [כאן] בלוים הכתוב מדבר אף אתך האמור (כאן) [להלן] בלוים הכתוב מדבר. (להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם).
ו. "וילוו עליך וישרתוך" (בעבודתך) [בעבודתם להזהיר את הלוים בשיר על דוכנם] (ימנו) [ושימנו] מהם גזברים ואמרכלים. אתה אומר ישרתוך בעבודתם וימנו מהם גזברים ואמרכלים, או ישרתוך (בעבודתם) [בעבודתך] ת"ל ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל. ועדיין אני אומר ישרתוך בעבודתך ישרתוך בעבודתם, ת”ל ואני לקחתי את אחיכם הלוים מתוך ב”י לכם מתנה נתונים לה'. לה' הם נתונים ולא לכהנים. הא אין עליך כלשון אחרון אלא בלשון ראשון [ישרתוך בעבודתם] ומנה מהם גזברים ואמרכלים.
ז. "ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות" הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. אתה אומר הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ, או אלו ואלו מבפנים. ת”ל ונלוו עליך ושמרו את משמרת אהל מועד, הא מה ת”ל ואתה ובניך אתך לפני אהל העדות, הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ.
"ושמרו משמרתך ומשמרת כל האהל" זו שאמרנו ישרתוך בעבודתם ומנה מהם גזברים ואמרכליםפסוק ג
ט. אך אל כלי הקדש ואל המזבח לא יקרבו אזהרה. ולא ימותו עונש. אין לי אלא לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים, כהנים על עבודת לוים מנין. ת”ל (גם הם) גם אתם. [לוים] מעבודה לחברתה מנין, ת”ל (גם אתם) [גם הם]. וכבר בקש ר' יהושע בן חנניא לסייע את ר' יוחנן בן גודגדא, אמר לו חזור לאחריך שאני מן השוערים ואתה מן המשוררים. רבי אומר א”צ שהרי כבר נאמר אל תכריתו את שבט משפחות הקהתי. אין לי אלא בני קהת בני גרשון ובני מררי מנין. ת”ל (צו את אהרן ואת בניו) [אהרן ובניו יבואו ושמו אותם איש איש על עבודתו ואל משאו. אין לי אלא] לוים שענושים ומוזהרים על עבודת כהנים כהנים על עבודת לוים מנין. ת”ל ובנסע המשכן יורידו אותו הלוים [והזר הקרב יומת.] מעבודה לחברתה מנין ת”ל והחונים לפני המשכן קדמה לפני אהל מועד מזרחה [וגומר והזר הקרב יומת] ומה ת"ל [ולא ימותו] גם הם גם אתם לפי שבא קרח וערער כנגד אהרן הזהיר עליו הכתוב את כל הענין.
וילוו עליך זה שאמרנו הכהנים מבפנים והלוים מבחוץ. וזר לא יקרב אליכם למה נאמר לפי שנאמר והזר הקרב יומת עונש שמענו אזהרה מנין ת”ל וזר לא יקרב אליכם.פסוק ה
פסוק ו
פסוק ז
יד. ועבדתם שומע אני מעורבבים ת”ל עבודת מתנה. מה מתנה בפייס אף עבודה בפיס. עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש (מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו ואח”כ עובד. אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו ואח”כ אוכל.)
וכבר נשתהה ר' טרפון לבא לבהמ”ד, א"ל ר' גמליאל מה ראית להשתהות. א"ל שהייתי עובד. א”ל הלא כל דבריך תימה וכי יש עבודה עכשיו. א"ל הרי הוא אומר עבודת מתנה אתן את כהונתכם לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש במקדש. רבי אומר לעשות אכילת קדשים בגבולים כעבודת מקדש (במקדש) מה עבודת מקדש במקדש, מקדש ידיו (ורגליו) ואח”כ אוכל אף אכילת קדשים בגבולים מקדש ידיו (ורגליו) ואח”כ אוכל . אי מה להלן ידיו ורגליו [אף אכילת קדשים בגבולים ידיו ורגליו] אמרת מקום שצריך ידיו ורגליו מקדש ידיו ורגליו, מקום שא”צ אלא ידיו אינו מקדש אלא ידיו נמצינו למדין נטילה ידים מה"ת.
טו. והזר, הקרב יומת. לעבודה אתה אומר לעבודה או לעבודה ושלא לעבודה אמרת ומה בעל מום שלא ענש בו מיתה לא ענש בו אלא לעבודה זר שענש בו מיתה דין הוא שיענוש בה לעבודה ושלא לעבודה הא מה ת"ל והזר הקרב יומת לעבודה. והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה או אפי' עובד בטומאה אמרת אם הנכנס בטומאה שלא לעבודה חייב קל וחומר לעבודה ומה ת"ל והזר הקרב יומת אפי' עובד בטהרה יומת. סנהדרין פד ר' ישמעאל אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן סקילה אף יומת האמור כאן סקילה. ר' יוחנן בן נורי אומר נאמר כאן יומת ונאמר להלן יומת מה יומת האמור להלן בחנק אף יומת האמור כאן בחנק: והזר הקרב יומת. עונש שמענו אזהרה לא שמענו ת"ל וזר לא יקרב אליכם:
טז.פסוק ח
יח. ואני (ברצון) הנה בשמחה דברי ר”י. אמרו לו תלמידיו רבינו (לפי שהוא) [הרי הוא] אומר ואני הנני מביא את המבול מים, שומע אני שיש שמחה לפני המקום. אמר להם יש שמחה לפני המקום, כשיאבדו מכעיסים מן העולם. וכן הוא אומר (משלי יא) בטוב צדיקים תעלוץ קריה ובאבוד רשעים רנה. ואומר (תהלים ג) שני רשעים שברת. (ואומר) לה' הישועה על עמך ברכתך סלה. ואומר (שם י) ה' מלך עולם ועד אבדו גוים מארצו. ואומר (שם קד) יתמו חטאים מן הארץ ורשעים עוד אינם ברכי נפשי את ה' הללויה. [אמר לו] ר' נתן (אומר) אני מוסיף על (עבודתם) [דבריך ואני ברצון] הנה בשמחה וכן הוא אומר (שמות ד) הנה הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.
כ. לך נתתים בזכותך. למשחה אין משיחה אלא גדולה שנאמר זאת משחת אהרן ומשחת בניו. רבי יצחק אומר אין משחה אלא שמן המשחה שנאמר כשמן הטוב על הראש יורד על הזקן זקן אהרן:
ולבניו. בזכות בניו. לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות:פסוק ט
פסוק י
פסוק יא
פסוק יב
פסוק יג
פסוק יד
- ר' יוסי הגלילי אומר[1] סתם חרמים לכהנים שנאמר (ויקרא, כז) "כשדה החרם לכהן לו תהיה אחוזתו" או אפילו פירש לבדק הבית? ת"ל (שם,) "אך כל חרם" - 'אך' חלק.
- ר' יהודה בן בתירה אומר סתם חרמים לבדק הבית שנאמר (שם,) "כל חרם קודש קדשים הוא לה'". או אפילו פירש לכהנים? ת"ל "כשדה החרם לכהן".
- רבי יהודה בן בבא אומר סתם חרמים לכהנים שנאמר "כשדה החרם לכהן תהיה אחוזתו". או אפילו פירש לשם? ת"ל "כל חרם קודש קדשים הוא לה'".
- ר' שמעון אומר סתם חרמים לשמים שנאמר "קודש קדשים הוא לה'". או אפילו פירש לכהן? ת"ל "כל חרם בישראל לך יהיה":
- ^ (ערכין כח, א) ושם נסמן
פסוק טו
פסוק טז
פסוק יז
לא תפדה. יכול אם פדאו יהיה פדוי? תלמוד לומר קודש הם. רבי יאשיה אומר: קודש הם למה נאמר? - להביא את המעשר ואת הפסח, שיטעון שפיכה אחת, שלא שמענו להם בכל התורה. ר' יצחק אומר: אינו צריך, שהרי כבר נאמר דברים יב ודם זבחיך ישפך, להביא את המעשר ואת הפסח שיטענו שפיכה אחת. ומה ת"ל קודש הם? - להביא את המעשר, שיטעון הקטר חלבים, שלא שמענו בכל התורה כולה. אבא חנין אומר משום ר' אליעזר: למה נאמר? לפי שהיה בדין: ומה שאר קדשים שלא שוו מתן דמם - שוו הקטר חלבם; מעשר ופסח, ששוו מתן דמם - אינו דין שישוו הקטר חלבם?! הא מה תלמוד לומר "קודש הם"? - לענין שאמרנו:
ואת דמם תזרוק על המזבח. מתנה אחת. אתה אומר מתנה אחת, או שתי מתנות של ארבע? אמרת ק"ו: ומה אם במקום שרבה בחלבים מיעט בדמים, כאן שמיעט בחלבים, אינו דין שמיעט בדמים? או חלוף: ומה במקום שמיעט בחלבים ריבה בדמים, כאן שרבה בחלבים, אינו דין שירבה בדמים? ת"ל ויקרא א וזרקו הכהנים - שתי מתנות שהן ארבע:
ואת חלבם תקטיר. חלב תותב קרום ונקלף הכתוב מדבר:
אשה. אף על פי שאתה נותן לאשים, אינו נרצה עד שישרף באש:
ריח ניחח לה'. נחת רוח לפני המקום שאמרתי ונעשה רצוני:פסוק יח
היה רבי יוסי הגלילי אומר: כשבא תחילה לשמש את חכמים אמר לו: רבי חטאת מתנה לכהן ובכור מתנה לכהן. מה חטאת נאכלת ליום ולילה אף בכור נאכל ליום ולילה. אמר לו: בני, אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשים, ואל אלמוד דבר שהוא קדשים קלים מדבר שהוא קדשי קדשים. אמר לו: רבי אלמוד דבר מדבר, ואדון דבר מדבר. אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שמתנה לכהן, ואל אלמוד דבר שמתנה לכהן מדבר שאין מתנה לכהן, שמתנה לכל אדם. שתק רבי טרפון וקפץ ר' עקיבא: אמר לו: בני, כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה. בא הכתוב והקיש בכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזה ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד אף בכור נאכל לשני ימים ולילה אחד. אמר לו: אתה מקישו לחזה ושוק של שלמים, ואני מקישו לחזה ושוק של תודה: כשם שאלו נאכלים ליום ולילה כך הבכור נאכל ליום ולילה! אמר לו: בני כך אני דורש: ובשרם יהיה לך כחזה התנופה - אין צריך לומר יהיה, אלא ריבה בו הכתוב הוייה אחת, שיהיה נאכל לשני ימים ולילה אחד.
אמר ר' שמעון: וכי תודה מאין למדה? לא משלמים? ודבר הלמד ממקום אחד אתה בא ללמד הימנו? למד מן הלמד? הא אין עליך לומר כלשון אחרון אלא כלשון ראשון: ובשרם יהיה לך, בא הכתוב והקיש את הבכור לחזה ושוק של שלמים: מה חזק ושוק של שלמים נאכלים לשני ימים ולילה אחד, אף הבכור לשני ימים ולילה אחד. אתה אומר לשני ימים ולילה אחד, או אינו אלא ליום ולילה? ת"ל דברים טו לפני ה' אלהיך תאכלנו שנה בשנה, מלמד שנאכלים לשני ימים ולילה אחד.פסוק יט
נתתי לך ולבניך ולבנותיך לחק עולם. עד שינהוג הדבר לדורות:
ברית מלח עולם היא לפני ה'. כרת הכתוב ברית עם אהרן.
לך ולזרעך אתך. אהרן בדבר הברית ולא עוד אלא שמביא את אחרים:פסוק כ
ויאמר ה' אל אהרן בארצם לא תנחל - בשעת חילוק הארץ. וחלק לא יהיה לך בתוכם - בביזה:
אני חלקך ונחלתך - על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שנתן לבניו מתנות, ולבנו אחד לא נתן שום מתנה. אמר לו: בני אע"פ שלא נתתי לך מתנה - על שולחני אתה אוכל ועל שולחני אתה שותה. וכן הוא אומר ויקרא ו חלקם נתתי לך מאשי, דברים יח אשי ה' ונחלתו יאכלו:
אני חלקך ונחלתך - כ"ד מתנות כהונה נתנו להם לכהנים: י"ב במקדש וי"ב בגבולים. ומה אלו י"ב במקדש? חטאת ואשם וזבחי שלמי צבור ועור העולה ומותר לוג שמן של מצורע ומותר העומר ושתי הלחם ולחם הפנים ושירי מנחות ותרומת תודה ותרומת חזה ושוק וזרוע ואיל נזיר. ומה אלו י"ב שבגבולים? תרומה ותרומת מעשר וחלה וביכורים וראשית הגז והמתנות בכור אדם ובכור בהמה טהורה ופטר חמור והחרמים ושדה אחוזה וגזל הגר. כל אלו כ"ד מתנות כהונה נתנו לכהנים, חוץ מדבר שיש לו זיקת תרומה.
שמחה גדולה היתה לו לאהרן ביום שנכרתה לו ברית במתנות. ר' ישמעאל אומר, משל הדיוט אומר: לטובתי נשברה רגל פרתי. לטובתו של אהרן בא קרח וערער על הכהונה כנגדו. משל למה הדבר דומה? למלך בשר ודם שהיה לו בן בית, ונתן לו שדה אחת במתנה, ולא כתב ולא חתם ולא העלה בערכים כתיבה - כך פרשה זו נאמרה סמוך לקרח:
זכרון לבני ישראל. הא למדנו שהיה קרח מן הבלועים ומן השרופים.
ר' אלעזר הקפר אומר: מנין אתה אומר, שהראה הקב"ה ליעקב אבינו בית המקדש בנוי וקרבנות מוקרבים וכהנים משרתים, ושכינה מסתלקת? שנאמר: בראשית כח ויחלום והנה סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה והנה מלאכי אלהים עולים ויורדים בו. אין חלום אלא שיש לו פתרון: ויחלום והנה סולם מוצב ארצה - זה בית המקדש. וראשו מגיע השמימה - אלו הקרבנות קרבים שריחם עולה לשמים. והנה מלאכי אלהים - אלו כהנים המשרתים שעולים ויורדים בכבש. והנה ה' נצב עליו עמוס ט - ראיתי את ה' נצב על המזבח.
חביבים ישראל, כשהם מכנן - אין מכנן אלא בכהנים, שנאמר ישעיה סא ואתם כהני ה' תקראו משרתי אלהינו יאמר לכם חיל גוים תאכלו ובכבודם תתימרו. וכשהוא מכנן - אין מכנן אלא במלאכי השרת, שנאמר מלאכי ב כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו כי מלאך ה' צבאות הוא, בזמן שהתורה יוצאה מפיו - הרי הוא כמלאכי השרת, ואם לאו - הרי הם כחיה וכבהמה שאינה מכרת את קונה.
חביבה תורה, כששאל דוד מלך ישראל לא שאל אלא תורה, שנאמר תהלים קיט טוב אתה ומטיב למדני חקיך. טובך עדיף עלי ועל כל באי העולם יעדיף טובך עלי, ולמדני חקיך. ואומר תהלים קיט סעדני ואושעה, שלא אהיה לומר תורה וסורח, שלא אהיה לומד ויצר הרע אינו מניח לי לשנות, או שמא אטמא את הטהור ואטהר את הטמא, ונמצאתי בוש לעולם הבא; או שמא ישאלוני מגויי הארץ וממשפחות הארץ ואיני יודע להשיבם, ונמצאתי בוש לעיניהם. וכן הוא אומר תהלים קיט ואדברה בעדותיך נגד מלכים ולא אבוש, ואומר תהלים קיט זמירות היו לי חקיך בבית מגורי. שומע אני בשלום? - ת"ל במערות ובמצדות תהלים נז בברחו מפני שאול במערה. וכן הוא אומר תהלים קיט ונפשי בכפי תמיד. אבל משלמד דוד תורה ונתרגל, מהו אומר? תהלים קיט טוב לי תורת פיך מאלפי זהב וכסף. שזהב וכסף מוציאים את האדם מן העולם הזה ומן העולם הבא, אבל תורה מביאה את האדם לחיי העולם הבא. וכן הוא אומר תהלים קלט ולי מה יקרו רעיך אל מה עצמו ראשיהם. שמואל ב ז זאת תורת האדם.
נמצאת אומר: שלושה כתרים הם: כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות. כתר כהונה - זכה אהרן ונטלו. כתר מלכות - זכה דוד ונטלו. הרי כתר תורה מונח, כדי שלא יתן פתחון פה לבאי העולם לומר "אלו היה כתר מלכות וכתר כהונה מונחים - הייתי זוכה בהן ונוטלן", הרי כתר תורה מונח לכל באי העולם, שכל שזוכה בו - מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים וזוכה בכולם; וכל מי שאין זוכה בו - מעלה אני עליו כאלו שלשתם מונחים ולא זכה באחת מהם.
וא"ת: מי גדול משניהם? - היה ר' שמעון בן אלעזר אומר: גדול הממליך או המלך? - הממליך. העושה שרים או העושה שררה? - הוי אומר העושה שררה. כל עצמו של שני כתרים, אין באים אלא מכחה של תורה! וכן הוא אומר משלי ח "בי מלכים ימלכו ובי שרים ישורו".
גדולה ברית שנכרתה לו לאהרן מברית שנכרתה לדוד: אהרן זכה לבנים - צדיקים ורשעים. ודוד זכה לצדיקים, ולא לרשעים, וכן הוא אומר "אם ישמרו בניך את בריתי" וגו' ואומר קהלת יב "סוף דבר הכל נשמע, את האלהים ירא ואת מצותיו שמור, כי זה כל האדם":פסוק כא
כל מצות כהונה נאמרה בשמחה מהר סיני, וזו בתחילה נאמר לו, דברי רבי נחמיה. רבי יונתן אומר: אף זו בשמחה נאמרה, שנאמר ולבני לוי הנה נתתי, אין "הנה" אלא שמחה, שנאמר שמות ד וגם הוא יוצא לקראתך וראך ושמח בלבו.
כל מצות כהונה קנאו לשם, ונתנו לכהונה חלף עבודתם, דברי ר' יאשיה. ר' יונתן אומר: אף זו קנאה השם ונתנה ללוים, שנאמר ויקרא כז וכל מעשר הארץ, ואומר ולבני לוי הנה נתתי את מעשר בישראל לנחלה: מה נחלה אין משתנה ממקומה - אף מעשר ראשון אין משתנה ממקומו:
חלף עבודתם - הרם עובדיה: אם עבד - יטול, ואם לא עבד - לא יטול:פסוק כב
פסוק כג
ועוד למה נאמר? לפי שהוא אומר "ולבני לוי הנה נתתי" אין לי אלא שנים שהמעשרות נוהגות בהם. שמטות ויובלות מנין? ת"ל ועבד הלוי הוא.
רבי נתן אומר: הרי שלא היה שם לוי, שומע אני יעבוד כהן? והדין נותן: ומה אם במקום שלא כשרו לוים כשרו כהנים, כאן שכשרו לוי אינו דין שיכשרו כהנים? - ת"ל ועבד הלוי.
אמרת: ישראל לא ישאו עון לוים, אבל כהנים ישאו עון לוים? - ת"ל והם ישאו את עונם:
חקת עולם לדורותיכם. שינהוג הדבר לדורות:
ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר במדבר כו לאלה תחלק הארץ, שומע אני אף הלוים במשמע? - תלמוד לומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה:פסוק כד
ד"א בא הכתוב ללמדך, שאם רצה לעשותו תרומה על מקום אחר - רשאי. מכאן אתה דן לתרומה: מה אם מעשר הקל, והרי הוא נוהג בכל - תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!
ד"א ומה אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז - הרי הוא נוהג בכל, תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!
איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח תלמוד ומכח יראה - הרי הוא נוהג בכל; תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!
נתתי ללוים לנחלה. למה נאמר? לפי שהוא אומר ולבני לוי הנה נתתי, אין לי אלא בפני הבית. שלא בפני הבית מנין? ת"ל "לנחלה". מה נחלה נוהגת בפני הבית ושלא בפני הבית - אף מעשר ראשון נוהג בפני הבית ושלא בפני הבית:
על כן אמרתי להם. למה נאמר? לפי שהוא אומר ובתוך בני ישראל לא ינחלו נחלה, מה ת"ל על כן אמרתי? שיכול אין לי אלא בשעת חלוק הארץ, אבל משיחלקו שומע אני יקצה לו כל שבט ושבט בפני עצמו? ת"ל על כן אמרתי.
ד"א על כן אמרתי. למה נאמר? לפי שנאמר דברים ז ונשל גוים רבים מפניך, אבל קני וקנזי וקדמוני לא שמענו - ת"ל "על כן".
על כן - להזהיר ב"ד על כך.פסוק כו
והרמותם ממנו. ממין על מינו, ולא ממין על שאינו מינו.
והרמותם ממנו. מופנה, להקיש ולדון ממנו גזירה שוה:
והרמותם ממנו. שלא יתרום מן המחובר על התלוש, ולא מן התלוש על המחובר, ולא מן החדש על הישן, ולא מן הישן על החדש.
והרמותם ממנו - שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל, ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ. ת"ל ויקרא כז וכל מעשר הארץ, שלא יתרום מפירות הארץ על פירות חו"ל, ולא מפירות חו"ל על פירות הארץ:
והרמותם ממנו תרומת ה'. וכי מה למדנו לתרומת מעשר? - מעתה אלא הרי זה בא ללמד ונמצא למד: מה תרומת מעשר חובה - אף מעשר ראשון חובה:פסוק כז
אבא אלעזר בן גמליאל אומר: בא הכתוב ללמדך, שכשם שהתרומה עולה במדה - כך עולה באומד ובמחשבה:
כדגן מן הגורן וכמלאה מן היקב. למה נאמר? לפי שהוא אומר "והרמותם ממנו", שומע אני יתרום שבלים של חטים וענבים מן היין וזיתים מן השמן? תלמוד לומר "כדגן מן הגורן" - מן הגמור. מכאן אמרו: התבואה - משתמרח, והיין - משתקפה, והשמן - משירד לעוקה.פסוק כח
ר' ישמעאל אומר: אין צריך: מה חלה, שאינה נוהגת בכל הפירות, נוהגת בפירות כהנים - מעשר, שנוהגת בכל הפירות, אינו דין שינהוג בכל הפירות כהנים? ומה ת"ל כן תרימו גם אתם... מכל מעשרותיכם? - בא הכתוב ולימד על מעשר, שהוא נוהג בכל.
איסי בן עקביא אומר: אם מעשר הקל, הרי הוא נוהג בכל - תרומה חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל!
ד"א אם מעשר, שאינו נוהג בראשית הגז, הרי הוא נוהג בכל - תרומה, חמורה, אינו דין שתהא נוהגת בכל?
איסי בן מנחם אומר: אם מעשר, שאינו בא אלא מכח יראה ומכח תלמוד, הרי הוא נוהג בכל - תרומה, חמורה, דין הוא שתהא נוהגת בכל:
ונתתם ממנו תרומת ה' לאהרן הכהן - מה אהרן חבר, אף כהנים חברים. מכאן אמרו: אין נותנים מתנות אלא לחבר:פסוק כט
רבי יונתן אומר: לפי שהוא אומר דברים יח ראשית דגנך תירושך ויצהרך - חובה. אתה אומר חובה, או אינו אלא רשות? ת"ל "תרימו את כל תרומת ה'" - חובה, ולא רשות:
מכל חלבו את מקדשו ממנו. שאם נפל לתוכו הרי הוא מקדשו. מכאן אמרו תרומה עולה באחד ומאה. אין לי אלא תרומה טהורה. טמאה מנין? אמרת ק"ו הוא: אם יעלה היתר את האיסור ק"ו את האיסור להיתר!
ר' אומר: אין צריך, ק"ו הוא: אם עלה איסור מן המותר להיתר - ק"ו מן המותר למותר להיתר.
אין לי אלא תרומה שהיא עולה. ערלה וכלאי הכרם מנין? נאמר כאן מלאה ונאמר להלן דברים כב "מלאה". מה להלן, שהיא עולה - אף כאן שהיא עולה. אי, מה להלן במאה ואחד, אף כאן במאה ואחד? אמרת: מקום שכפל את האיסור - כפל את העלאה, מקום שלא כפל את האיסור - לא כפל העלאה. מכאן אמרו: תרומה עולה באחד ומאה, ערלה וכלאי הכרם באחד ומאתים.פסוק ל
פסוק לא
אתם וביתכם. להביא את בת ישראל המאורסת ללוי, שנותנת רשות:
כי שכר הוא לכם. אם עבד - יטול אם לא עבד - לא יטול. מכאן אמרו: בן לוי שקיבל עליו כל עבודת לויה חוץ מדבר אחד - אין לו חלק בלויה.פסוק לב
בהרימכם את חלבו. למה נאמר? לפי שהוא אומר והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר, אין לי אלא תרומה טהורה. תרומה טמאה מנין? ת"ל בהרימכם את חלבו ממנו. הרי זו אזהרה לכהנים וללוים, דברי ר' יונתן.
ר' יאשיה אומר: ואת קדשי בני ישראל לא תחללו ולא תמותו:
<< · ספרי על במדבר · יח · >>
ראו גם: התורה והמצוה על במדבר יח - פירוש מלבי"ם על הספרי.
קיצור דרך: mdrjhlka-bm-18