ביאור:מעומד/עתיקות/כתב כנעני/לוח גזר
- שבעת המינים והלוח החקלאי מגזר
- מאמר של אביתר כהן (במקור באתר הניווט בתנ"ך)
שבעת המינים
[עריכה]
- וְזֹאת הַמִּצְוָה הַחֻקִּים וְהַמִּשְׁפָּטִים אֲשֶׁר צִוָּה ד' Lהֵיכֶם לְלַמֵּד אֶתְכֶם, לַעֲשׂוֹת בָּאָרֶץ אֲשֶׁר אַתֶּם עֹבְרִים שָׁמָּה לְרִשְׁתָּהּ:...
- ...וְהָיָה, עֵקֶב תִּשְׁמְעוּן אֵת הַמִּשְׁפָּטִים הָאֵלֶּה וּשְׁמַרְתֶּם וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם? וְשָׁמַר ד' Lלֹהֶיךָ לְךָ אֶת הַבְּרִית וְאֶת הַחֶסֶד אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַאֲבֹתֶיךָ. וַאֲהֵבְךָ וּבֵרַכְךָ וְהִרְבֶּךָ, וּבֵרַךְ פְּרִי בִטְנְךָ וּפְרִי אַדְמָתֶךָ, דְּגָנְךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ, שְׁגַר אֲלָפֶיךָ וְעַשְׁתְּרֹת צֹאנֶךָ...
- כִּי ד' Lלֹהֶיךָ מְבִיאֲךָ אֶל אֶרֶץ טוֹבָה! אֶרֶץ נַחֲלֵי מָיִם! עֲיָנֹת וּתְהֹמֹת יֹצְאִים בַּבִּקְעָה וּבָהָר. אֶרֶץ חִטָּה וּשְׂעֹרָה וְגֶפֶן וּתְאֵנָה וְרִמּוֹן, אֶרֶץ זֵית שֶׁמֶן וּדְבָשׁ. אֶרֶץ אֲשֶׁר לֹא בְמִסְכֵּנֻת תֹּאכַל בָּהּ לֶחֶם, לֹא תֶחְסַר כֹּל בָּהּ! אֶרֶץ אֲשֶׁר אֲבָנֶיהָ בַרְזֶל וּמֵהֲרָרֶיהָ תַּחְצֹב נְחֹשֶׁת! וְאָכַלְתָּ וְשָׂבָעְתָּ? וּבֵרַכְתָּ אֶת ד' Lלֹהֶיךָ עַל הָאָרֶץ הַטֹּבָה אֲשֶׁר נָתַן לָךְ...
- שבעת המינים הם אם כן: (א) חטה. (ב) שעורה. (ג) גפן. (ד) תאנה. (ה) רמון. (ו) זית (שמן זית). (ז) דבש (תמרים או חרובים - ר' להלן), אולם החרוב הובא לארץ רק בתקופה הרומית, ולכן ככל הנראה מדובר בדבש התמרים.
- בגזר, נמצא לוח חודשי / חקלאי. מעניין להשוות את סדר החודשים לסדר שבעת המינים:
לוח גזר
[עריכה]- ירחו אסיף
- ירחו זרע
- ירחו לקש
- ירח עצד פשת
- ירח קצר שערים
- ירח קצרו כל(ה)
- ירחו זמר
- ירח קיץ
- ...אבי
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
- הלוח מסודר לפי חודש תחילת השנה החקלאית - תשרי - יום השוויון הסתוי
- ושבעת המינים מסודרים לפי תחילת שנה בניסן – יום השוויון האביבי.
השוואת לוח גזר לשבעת המינים
[עריכה]נשווה בין שבעת המינים ללוח גזר :
עונת השעורה מקדימה את החטה , אך החטה הקדימה אותה ברשימה בגלל חשיבותה.
אם נתחיל את רשימת החודשים של לוח גזר בניסן, עת קציר השעורים - (כלומר, נעביר את הרשימה המתחילה בירחו אסיף לאחר ירח קיץ), ונשווה לשבעת המינים, כששעורה הוקדמה לחיטה, נקבל את הטבלה הבאה.
| ירח קצר שערים (קציר שעורים) | - שעורה | ניסן - (פסח) חג המצות |
| ירח קצרו כלה (קציר כליות או סולת חטים) | - חטה | סיון - חג השבועות |
| ירחו זמר (זמירת הגפנים) | - גפן | אב - "מועד התירוש" (לפי הצדוקים) אולי ט"ו באב |
| ירח קיץ (תאנה - "קיץ", או קיצוץ התאנים) | תאנה | אלול |
| ירחו אסיף | - רמון | תשרי - (סוכות) חג האסיף - פרי עץ הדר |
| ירחו זרע | - זית (שמן) | מרחשוון - מרח שון |
| ירחו לקש | דבש - חרוב (או תמר) | שבט |
| ירחו עצד פשת | פשתה | אדר |
שעורה - ירח קציר שעורים
[עריכה]- חג פסח - קציר שעורים:
- "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
- כִּי תָבֹאוּ אֶל הָאָרֶץ, אֲשֶׁר אֲנִי נֹתֵן לָכֶם - וּקְצַרְתֶּם אֶת קְצִירָהּ,
- וַהֲבֵאתֶם אֶת עֹמֶר רֵאשִׁית קְצִירְכֶם - אֶל הַכֹּהֵן. -- (פרשת אמור (רשימת מקראי קדש))
- "דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל, וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם:
- "וַיִּתְּנֵם בְּיַד הַגִּבְעֹנִים וַיֹּקִיעֻם בָּהָר לִפְנֵי ד',
- וַיִּפְּלוּ שְׁבַעְתָּים יָחַד, וְהֵםָּ הֻמְתוּ בִּימֵי קָצִיר בָּרִאשֹׁנִים - [בִּ]תְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים." -- (ספר שמואל, נקמת הגבעונים בבני שאול)
- "וַתָּשָׁב נָעֳמִי וְרוּת הַמּוֹאֲבִיָּה כַלָּתָהּ עִמָּהּ - הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵי מוֹאָב,
- וְהֵמָּה בָּאוּ בֵּית לֶחֶם בִּתְחִלַּת קְצִיר שְׂעֹרִים. -- (תחילת רות)
חטה - ירח קצירו כל(ה)
[עריכה]- חג שבועות – קציר חטים:
- "וְחַג שָׁבֻעֹת תַּעֲשֶׂה לְךָ - בִּכּוּרֵי קְצִיר חִטִּים..." -- (פרשת כי תשא בספר שמות)
- נאמרו כל מיני פירושים מוזרים למשמעות כל(ה) שבלוח גזר
- - בעיקר חיברו את האות ו למילה כלה כך: "קצר וכלה"
- "ואילו לדעתי כל(ה) עניינו חטה / כליות חטה / (סלת?)
- "חֶמְאַת בָּקָר וַחֲלֵב צֹאן, עִם חֵלֶב כָּרִים וְאֵילִים,
- בְּנֵי בָשָׁן וְעַתּוּדִים, עִם חֵלֶב כִּלְיוֹת חִטָּה,
- וְדַם עֵנָב תִּשְׁתֶּה חָמֶר." -- (פרשת האזינו בספר דברים)
- וַיַּאֲכִילֵהוּ מֵחֵלֶב חִטָּה
- וּמִצּוּר - דְּבַשׁ אַשְׂבִּיעֶךָ -- (מזמור "הרנינו לאלהים עוזנו" בתהלים)
- "הַשָּׂם גְּבוּלֵךְ - שָׁלוֹם, חֵלֶב חִטִּים - יַשְׂבִּיעֵךְ -- (מזמור "ברוך ה' צורי" בתהלים)
- יתכן ש: כלת = סלת
- (חלב = שמן)
- וְלֶחֶם מַצּוֹת, וְחַלֹּת מַצֹּת - בְּלוּלֹת בַּשֶּׁמֶן,
- וּרְקִיקֵי מַצּוֹת - מְשֻׁחִים בַּשָּׁמֶן:
- סֹלֶת חִטִּים - תַּעֲשֶׂה אֹתָם. --(פרשת תצווה בספר שמות)
גפן - ירח זמר
[עריכה]- זמירת הגפנים / כרמים:
- "שֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְרַע שָׂדֶךָ, וְשֵׁשׁ שָׁנִים תִּזְמֹר כַּרְמֶךָ - וְאָסַפְתָּ אֶת תְּבוּאָתָהּ" -- (פרשת בהר בספר ויקרא)
- במגילת המקדש (מקומראן) מוזכר אחרי חג שבועות (מועד בכורי חטים / מועד הדגן)
- מועד התירוש (גפן)
- "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ - יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ,
- וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ וְתִירֹשְׁךָ וְיִצְהָרֶךָ" --(פרשת ראה בספר דברים, חלק מ"קריאת שמע")
תאנה - ירח קיץ
[עריכה]- התאנה נקראת גם קיץ:
- "וְדָוִד עָבַר מְעַט מֵהָרֹאשׁ, וְהִנֵּה צִיבָא נַעַר מְפִי-בֹשֶׁת לִקְרָאתוֹ,
- וְצֶמֶד חֲמֹרִים חֲבֻשִׁים, וַעֲלֵיהֶם:
- מָאתַיִם לֶחֶם, וּמֵאָה צִמּוּקִים, וּמֵאָה קַיִץ, וְנֵבֶל יָיִן" -- (פרשיית אבשלום ואחיתופל בספר שמואל)
- "וְהָיְתָה צִיצַת נֹבֵל צְבִי תִפְאַרְתּוֹ - אֲשֶׁר עַל רֹאשׁ גֵּיא שְׁמָנִים:
- כְּבִכּוּרָהּ - בְּטֶרֶם קַיִץ, אֲשֶׁר יִרְאֶה הָרֹאֶה אוֹתָהּ: בְּעוֹדָהּ בְּכַפּוֹ - יִבְלָעֶנָּה!" --(נבואת חורבן אפרים בספר ישעיהו)
- כלומר: כמו הפרי הידוע המבשיל מוקדם (ביכורה בטרם), אותה התאנה (קיץ)
- אשר עוד לפני שתספיקו לאחוז בו, הוא כבר נבלע.
רִמון - ירחו אסיף
[עריכה]- חג סוכות – חג האסיף
- " ...וְחַג הָאָסִיף תְּקוּפַת הַשָּׁנָה" --(המשך הפסוק בפרשיית המועדות, פרשת כי תשא)
- הרִמון - קשור לחג הסוכות , ובגלל זה נהוג לתלות אותו בסוכה.
- במטבעות רבים מימי בית שני מופיע רימון עם לולב.
- לפי דעתי : פרי עץ הדר" = רימון
- שכן הוד / הדר עניינו רם - רימון.
- ה"אל" הדד / הדר - נקרא גם רימון
- "בַּיּוֹם הַהוּא יִגְדַּל הַמִּסְפֵּד בִּירוּשָׁלִַם, כְּמִסְפַּד הֲדַדְ רִמּוֹן בְּבִקְעַת מְגִדּוֹן" -- (זכריה יב יא)
זית (שמן) - ירחו זרע
[עריכה]- אחרי סוכות – תשרי , מגיע מרחשון
- וכמו שכתבתי , פירוש שמו של מרחשון: מרח-שון = ירח-שמן = ירח (חודש) השמן (כלומר: הזית)
- הפירוש המקובל הוא הירח השמיני, אבל לדעתי הכוונה דווקא לְיֶרַח הַשֶּמֶן.
- ויתכן שהמספר שמונה והמילה שמן כרוכים יחדיו בגלל זה.[1]
- "וְאַתָּה תְּצַוֶּה אֶת בְּנֵי יִשְׂרָאֵל:
- וְיִקְחוּ אֵלֶיךָ שֶׁמֶן זַיִת -
- זָךְ, כָּתִית, לַמָּאוֹר, לְהַעֲלֹת נֵר תָּמִיד." -- (פרשת תצווה)[2]
דבש (תמר , חרוב) - ירחו לקש
[עריכה]לקש Locust - כחרוב
[עריכה]- הרוב מפרשים לקש פה, במובן זריעה מאוחרת, שכן לקש עניינו מאוחר.
- "וְנָתַתִּי מְטַר אַרְצְכֶם בְּעִתּוֹ- יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ,
- וְאָסַפְתָּ דְגָנֶךָ, וְתִירֹשְׁךָ, וְיִצְהָרֶךָ..." (פרשת ראה (מקריאת שמע))
- יורה = גשם - (ראשון)
- מלקוש = (גשם) – אחרון
- אבל לדעתי יתכן שלקש = חרוב (או דבש חרובים) (ערבית : דיבס, ר'וב)
- בספר עמוס מופיע לקש במובן של חגב - Locust - לדעתי ולדעת מפרשים נוספים.
- "כֹּה הִרְאַנִי אֲדֹנָי ה':
וְהִנֵּה: יוֹצֵר גֹּבַי - בִּתְחִלַּת עֲלוֹת הַלָּקֶשׁ, וְהִנֵּה לֶקֶשׁ - אַחַר גִּזֵּי הַמֶּלֶךְ. וְהָיָה: אִם כִּלָּה לֶאֱכוֹל אֶת עֵשֶׂב הָאָרֶץ" (עמוס, נבואת חומת האנך וחורבן בית ירבעם)
- אבל Locust פירושו גם חרוב, מהחרובים נהגו להכין דבש
- הערת המהדיר (משתמש:פשוט): יוצר גובי, פירושו התכנסות (מלשון אצירה ואוצר - לפי רד"ק) החגבים, ולפי זה פירושו של אביתר כהן: הארבה התכנס מיד לאחר קציצת (גז) החרובים. הקב"ה מקבל בהמשך את תפילתו של עמוס, ומחליט לא לחסל את כל עם ישראל (ואולי הכוונה לכך שנותרת ממלכת יהודה).
לקש כתמר
[עריכה]- יתכן לדעתי גם לקשור לקש לתמר.
אולי יש קשר בין לקש ללכש (ולכיש...)
- לכש: סיבי כפות הדקלים שמכינים מהם חוטים לקליעה
- כך שלכש / לקש (ואולי גם קש) קשור כנראה לתמר (דבש תמרים).
- "מלך" לכיש – היה "יפיע"
- יפיע עניינו רם – תמיר – תמר.
פשתה - ירחו עצד פשת
[עריכה]עצד / מעצד – כלי לקצירה (או צבט עבור חרש ברזל)
- "חָרַשׁ בַּרְזֶל - מַעֲצָד, וּפָעַל - בַּפֶּחָם, וּבַמַּקָּבוֹת - יִצְּרֵהוּ,
- וַיִּפְעָלֵהוּ בִּזְרוֹעַ כֹּחוֹ,
- גַּם רָעֵב וְאֵין כֹּחַ, לֹא שָׁתָה מַיִם - וַיִּיעָף..." -- (ישעיהו, נבואת 'אני ראשון ואני אחרון')
- "כִּי חֻקּוֹת הָעַמִּים - הֶבֶל הוּא:
- כִּי עֵץ מִיַּעַר כְּרָתוֹ, מַעֲשֵׂה יְדֵי חָרָשׁ בַּמַּעֲצָד! -- (ירמיהו, אגרת ותפילת ירמיהו)
- וְהַפִּשְׁתָּה וְהַשְּׂעֹרָה נֻכָּתָה, כִּי הַשְּׂעֹרָה - אָבִיב, וְהַפִּשְׁתָּה - גִּבְעֹל.
- וְהַחִטָּה וְהַכֻּסֶּמֶת לֹא נֻכּוּ, כִּי אֲפִילֹת הֵנָּה" -- (פרשת בא (מכת ברד בעשרת המכות))
מקורות
[עריכה]על-פי מאמר של אביתר כהן שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2007-08-12.
ראו גם
[עריכה]- פסודו של יום: על שמות חדשי השנה - סדרת מאמרי הרחבה באתר ויקעברית לרעיונות המצויים כאן.
הערות
[עריכה]- ^ הערת המהדיר: (משתמש:פשוט): יש קשר מעניין גם בין המספרים בלע"ז שבהם שמונה הוא Eight או "אחת", ו- Two באותיות עבריות עתיקות אינו אלא "תשע". Three הוא תרי - שניים בארמית, Four ווער - שיכול אותיות רבע, six אותיות שית - שהם שש בארמית. באופן זה Seven הוא שון, או שמן כדעת כותב המאמר.
- ^ הערת המהדיר: (משתמש:פשוט): לא ברור מה הקשר בין פסוק זה לירחו זרע, או לכך שמרחשוון הוא חודש השמן. אולי הכוונה לפסוקי ההמשך: "...חֻקַּת עוֹלָם לוֹ, וּלְזַרְעוֹ אַחֲרָיו".
- בכל אופן, כיום, חג השמן (חנוכה) נחוג בסוף כסליו, וכך גם אצל הנוצרים ב-25 בדצמבר. על "חג אורים" קדום בתקופה זו, ואולי מקור קדום לחנוכה, למדים בפרק אלו אידיהן: הגמרא מפרשת את המשנה: "ואלו אידיהן של עובדי כוכבים: קלנדא (ראש חודש בלוח השנה הרומאי), וסטרנורא, וקרטיסים, ויום גנוסיא של מלכיהם. ויום הלידה, ויום המיתה - דברי רבי מאיר." ומסבירה שמדובר ב"יום התקופה" היום הקצר ביותר, החל בסביבות חודש טבת: "אמר ר' חנן בר רבא: 'קלנדא' - ח' ימים אחר תקופה (1 בינואר), 'סטרנורא' - ח' ימים לפני תקופה (בירושלמי: סטורנליה - חג רומאי שהחל ב-17 בדצמבר), וסימנך: (תהלים מזמור "ה' חקרתני ותדע") אחור וקדם צרתני וגו' וכו'. תנו רבנן: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: "אוי לי! שמא בשביל שסרחתי 'עולם חשוך בעדי' (ציטוט מתוך איוב) - וחוזר לתוהו ובוהו (ציטוט מבראשית), וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים." עמד - וישב ח' ימים בתענית, כיוון שראה תקופת טבת, וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא. הלך ועשה שמונה ימים טובים, לשנה האחרת עשאן לאלו ולאל ימים טובים. הוא - קבעם לשם שמים, והם (כלומר: הנכרים) קבעום לשם עבודת כוכבים...
דף זה הוסב אוטומטית ממאמר מאתר הניווט בתנך ועבר עריכה ידנית בידי עורכי ויקי-מקור.
קיצור דרך: tnk1/messages/ljon_jorj_xnf2_0