תקנות ההגנה (שעת חירום)
(הופנה מהדף תקנות ההגנה (שעת-חירום))
תקנות ההגנה (שעת חירום) מתוך
תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945
2001267
ע״ר 1945, תוס׳ 2, 855, 968, 1033, 1099; ע״ר 1946, תוס׳ 2, 121, 569, 901, 1142, 1167, 1195, 1209, 1282; ע״ר 1947, תוס׳ 2, 67, 135, 277, 349, 353, 429, 473, 515, 540, 621, 707, 945, 947, 955, 1280, 1382; ע״ר 1948, תוס׳ 2, 27, 66, 473 (אנגלית), 507 (אנגלית), 555 (אנגלית), 585 (אנגלית); מתוך שימוש בכוחות, המסורים לנציב העליון בסעיף 6 של דבר־המלך במועצה על ארץ־ישראל (הגנה), 1937, ובכל הכוחות האחרים שבידו, מתקין בזה מנהל ענייני הממשלה את התקנות הבאות:
דבר־המלך במועצה על ארץ־ישראל (הגנה), 1937 בוטל החל מיום 14.5.1948 מכוח דבר־המלך במועצה על ארץ־ישראל (ביטולים), 1948, שפורסם בבריטניה הגדולה ימים ספורים לפני תום המנדט. אולם, הביטול לא פורסם בישראל בעתון רשמי. לכן, נשאר דבר־המלך העיקרי – ואתו תקנות אלו – בתוקף, מכוח האמור בסעיף 11א לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 (כפי שתוקנה ביום 2.9.1949), לפיו, חוק שדימו לחוקק בתקופה שבין ט״ז בכסלו תש״ח (29 בנובמבר 1947) ובין ו׳ באייר תש״ח (15 במאי 1948), ושלא פורסם בעתון הרשמי למרות היותו נמנה עם סוג חוקים שפרסומם בעתון הרשמי היה חובה או מנהג – הינו ”חוק נסתר“, ואין לו ומעולם לא היה לו תוקף.
מכוח האמור בסעיפים 14 ו־15 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948, כל סמכות שהיתה נתונה על פי החוק בידי מלך בריטניה או בידי הנציב העליון תהא נתונה לממשלה, וכל מקום בו נאמר בחוק ”פלשתינה (א״י)“ ייקרא מעתה ”ישראל“. פורסמה הודעה על הענקת סמכויות הנציב העליון לשר הבטחון (ע״ר תש״ח, 22). מכוח האמור בסעיף 11 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948 – לפיו החוק הקיים בארץ־ישראל נשאר בתקפו, בשינויים הנובעים מתוך הקמת המדינה ורשויותיה – מקום בו נאמר ”קצין מפקד כללי“ ייקרא מעתה ”רמטכ״ל“, מקום בו נאמר ”מזכיר הכספים“ ייקרא מעתה ”שר האוצר“, מקום בו נאמר ”יועץ משפטי“ ייקרא מעתה ”יועץ משפטי לממשלה“, מקום בו נאמר ”אינספקטור“ ייקרא מעתה ”מפקח“ ומקום בו נאמר ”האינספקטור הכללי“ ייקרא מעתה ”המפקח הכללי“. לפי סעיף 2 לפקודת המטבע, תש״ח–1948, כל מקום בו נאמר ”פונט“ הכוונה היא ללירה ישראלית. לפי סעיף 1 לפקודת הנמלים (תיקון), תש״ט–1948, במקום ”פקודת החופים“ יבוא ”פקודת הנמלים“ ובמקום ”רשות החופים“ יבוא ”רשות הנמלים“. לפי סעיף 13 לחוק המעבר, תש״ט–1949, כל מקום בו נאמר בחוק ”עתון רשמי“ ייקרא מעתה ”רשומות“. לפי חוק השופטים (תיקון מס׳ 2), תשכ״ד–1964, כל מקום בו נאמר ”שופט שלום“ ייקרא מעתה ”שופט של בית משפט השלום“.
תוכן עניינים
חלק א׳ – מבוא
שם קצר
התקנות האלה תיקראנה ”תקנות ההגנה (שעת חירום), 1945“.
פירוש [תיקון: 1946, 1946-2, 1946-5, 1946-6, תש״ח, תשע״ו]
(1)
בתקנות האלה –
”אחיזה“ מובנה כמובנה של ”חזקה“ בסעיף 5 של פקודת החוק הפלילי, 1936;
”בית־משפט צבאי“ מובנו בית־משפט שנתכונן בהתאם לחלק ב׳ של התקנות האלה;
”דבר־מלך במועצה“ מובנו דבר־המלך במועצה על ארץ־ישראל (הגנה), 1937;
”חוק הפרלמנט בדבר הצבא“ - (תוקף ההגדרה נשלל מכללא);
”חיל משטרה“ מובנו חיל המשטרה של מדינת ישראל שנתכונן לפי פקודת המשטרה, ומונח זה כולל משטרה מוספת ונוטרים, שעליהם נקבעו קביעות הפקודה ההיא;
”חילות הממשלה“ מובנם כל אחד מחילות הממשלה בים, ביבשה או באוויר, לרבות כל חלק מאותם חילות;
”חפץ נפיץ או מבעיר“ מובנו כל דבר או חומר (לרבות נוזל או גאז), שנועד או מוכשר לשמש גורם התפוצצות או דליקה;
”יועץ משפטי לממשלה“ כולל משנה ליועץ משפטי לממשלה;
”לקיחה באנגריה“ - (נמחקה);
”מפקד צבאי“ מובנו הקצין שנתמנה לשמש או לכהן כממלא־מקום בתפקיד הזה לפי תקנה 6;
”נשק־אש“ פירושו כל כלי־נשק מכל מין, העשוי להמית, ולו צינור, שאפשר ליידות מנו ירי, כדור או קלע, ומונח זה כולל כל חלק מרכיב של כלי־נשק כזה, וכל אביזר של כל כלי־נשק כזה, שתוקן או הוסגל למעט את הרעש או הבריקה הנגרמים מתוך ירייה בכלי־הנשק;
”עבירה שנדונים עליה בבית־משפט אזרחי“ מובנה עבירה על התקנות האלה, שנדונים עליה או שיש להיות נדונים עליה בבית־משפט שלום או בבית־משפט מחוזי;
”עברה שנדונים עליה בבת־משפט צבאי“ מובנה עבירה על התקנות האלה, שאינה עבירה שנדונים עליה בבית־משפט אזרחי;
”תובע בבית־משפט צבאי“ מובנו כל קצין בעל כתב־מינוי בחילות הממשלה וכל קצין או בן־אדם, שהרשהו הרמטכ״ל בדרך־כלל או במיוחד, לתבוע בבתי־משפט צבאיים;
”רמטכ״ל“ [במקור: קצין מפקד כללי] מובנו הקצין שבידו הפיקוד מזמן לזמן על החילות הצבאיים של הממשלה בישראל;
”קרקע“ כוללת קרקע של כל סוג או חזקה, וכל בניין, עץ או דבר אחר המחוברים לקרקע וכל חלק מן הים, או מן החוף או נהר, וכל זכות, טובת־הנאה או זכות־שימוש בקרקע או במים או ממעל להם;
”רכב מנועי“ - (נמחקה);
”שוטר“ מובנו כל חבר של חיל־המשטרה;
”שירותים הכרחיים“ מובנם שירותים הכרחיים להבטחת שלום הציבור או להגנת ישראל, או לקיום סדר ציבורי או הספקה, וכל שירותים הכרחיים לחיי הציבור.
(2)
(בוטלה).
(3)
(בוטלה).
(4)
(בוטלה).
[תיקון: 1946-6, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
חלותה של פקודת הפירושים
(1)
בתקנה הזאת הביטוי ”תחיקת שעת־חירום“ מובנו כל תקנה, שהותקנה לפי דבר־המלך במועצה ולפי כל צו, הוראה, דרישה או הודעה שניתנו או שהוצאו מכוח תקפה של כל תקנה כזאת.
(2)
קביעותיה של פקודת הפירושים, 1945, להבדיל מאלה של פסקאות (ב) ו־(ד) של סעיף 19 ואלה של סעיפים 20, 35, 36 ו־37 של הפקודה ההיא, תחולנה על כל תחיקת שעת־חירום, אלא־אם נקבע שלא־כן, ולצרכיה של אותה חלות יהיו רואים תקנות, שהותקנו לפי דבר־המלך במועצה, כפקודות.
(3)
פרסומה של כל תחיקת שעת־חירום ברשומות תשמש הוכחה מכרעת, בכל בתי־משפט ולכל תכליות שהן, כי נתינתה ותכנה של התחיקה הם כהלכה.
פעולה
(1)
בתקנה זו הביטוי ”תעודת שעת חירום“ מובנה כל תעודה המיומרת להיות כלי (בין שהוא מחוקק ובין שהוא מבצע), שניתן או שהוצא בהמשך אל, או לצרכיהם של, דבר־המלך במועצה, או קביעה כל־שהיא, הכלולה בתקנות כל־שהן, שהותקנו לפי דבר־המלך האמור, והתקנות האלה בכללן, או שנודעת לה נפקות מכוח תקפן של הנ״ל.
(2)
לא יהיה צורך לפרסם כל תעודת שעת־חירום ברשומות.
(3)
מקום שניקבו בתעודת שעת־חירום זמן, תאריך או הזדמנות כזמן, תאריך או הזדמנות, שבהם תיכנס זו לתקפה, תיכנס זו לתקפה בהתאם לכך. בכל מקרה אחר תיכנס התעודה לתקפה בתאריך הרשום בה או זה שבו ניתנה.
(4)
בלי לפגוע בקביעותיה הקודמות של התקנה הזאת, אפשר לתת או להוציא בעל־פה כל צו, הוראה, דרישה, הודעה, או מינוי לפי תקנות כל־שהן (והתקנות האלה בכללן), שהותקנו לפי דבר־המלך במועצה, אם הרשות הנותנת או המוציאה אותם מוצאת לנכון לעשות כן.
(5)
הרשות הנוהגת או המוציאת אותם צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כל־שהם שנזכרו בתקנת־משנה (4), תגרום לכך שתימסרנה ידיעות על נפקותם בהקדם האפשרי ובאותו אופן שתמצא אותו נחוץ, כדי להסב אליהם את תשומת־לבם של כל בני־אדם הצריכים – לדעתה – לכך שתהיינה בידיהם אותן ידיעות, אך שום צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כאלה לא יהיו, ולא ייעשו, נטולי תוקף לגבי אדם כל־שהוא, שעליו הם משפיעים, עקב העובדה, שתשומת־לבו לא הוסבה, על הצו, ההוראה, הדרישות ההודעה או המינוי.
(6)
כל כוח שהעינוקוהו תקנות כל־שהן (והתקנות האלה בכללן), שהותקנו לפי דבר־המלך במועצה, לתת או להוציא כל צו, דרישה, הודעה או מינוי, יתבאר ככולל את הכוח שיש להשתמש בו באותו אופן עצמו ומתוך כפיפות לאותם התנאים עצמם, אם יש כאלה בנמצא, להפקיע או לשנות כל צו, הוראה, דרישה, הודעה או מינוי כאלה.
קביעות, זכויות וכוחות לא יגרעו מקביעות, זכויות וכוחות אחרים
מתוך כפיפות לקביעותיהן של התקנות האלה יהיו קביעותיהן של התקנות האלה והזכויות והכוחות שהוענקו בהן מוסיפים על קביעות כל־שהן של כל חוק אחר או זכויות או כוחות כל־שהם, שהוענקו בכל חוק אחר או באופן אחר, ולא גורעים מהם.
מינוי וכו׳ של מפקדים צבאיים [תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(1)
הרמטכ״ל רשאי למנות – בהסכמתו של שר הבטחון – מפקד צבאי בכל שטח או מקום. כל מינוי כזה יכול להיערך בנקיבת שם או משרה, ואם נערך בנקיבת משרה, יהיה האדם, המחזיק מזמן לזמן במשרה שצויינה, המפקד הצבאי בשטח או במקום הנדון.
(2)
מקום שנתמנה מפקד צבאי כנ״ל, רשאי הוא להשתמש בכל הכוחות שהוענקו למפקד צבאי בתקנות האלה, ולמלא את כל החובות שהוטלו עליו בהן, בגין השטח או המקום שעליו נתמנה.
(3)
(בוטלה).
(4)
(בוטלה).
(5)
כל הכוחות, המסורים למפקד צבאי בתקנות האלה או כל החובות המוטלות עליו בהן, או המסורים למושל־המחוז או מוטלות עליו בהמשך לתקנת־משנה (4), רשאי להשתמש בהם או למלא אותן הרמטכ״ל בגין כל שטח או מקום בישראל. כל צו, הוראה, דרישה, הודעה, מינוי, רשיון, תעודת־היתר, הסכמה, הרשאה, פיטורים, אות או כל אמצעים אחרים שהם, שניתנו, נעשו או ננקטו בידי הרמטכ״ל מתוך שימוש בכל כוח כזה או מתוך מילוא כל חובה כזאת בגין שטח או מקום כל־שהם יהיה כוחם יפה יותר ויבואו במקום כל אמצעי קודם שנקט בו מפקד צבאי או מושל־המחוז, שהוא בלתי־עקבי להם.
הפקעה וכו׳
(1)
עם כניסתן של התקנות האלה לתקפן תופקענה התקנות הבאות, היינו: התקנות לשעת חירום, 1936, התקנות לשעת־חירום (ייצור חמרי־פיצוץ), 1936, תקנות ההגנה (בתי־משפט צבאיים), 1937, תקנות ההגנה (פיקוח על המשטרה), 1938, תקנות ההגנה (מפקדים צבאיים), 1938, תקנות ההגנה (פיצויים בעד נכסים שמשתמשים בהם לצרכים ציבוריים), 1939 ותקנות ההגנה (עליה), 1940.
(2)
כל צווים, הוראות, דרישות, הודעות, מינויים, רשיונות, תעודות־היתר, הסכמות, פקודות, הרשאות ופיטורים שנעשו, הוענקו או ניתנו לפי, או מכוח תקפן של, התקנות האלה, שהופקעו בזה, ועמדו בתקפם עובר לכניסתן של התקנות האלה לתקפן, יוסיפו לעמוד בתקפם (מתוך כפיפות לכוחות שהוענקו בתקנות האלה ובפקודת־הפירושים, 1945), ויהיו רואים אותם כאילו נעשו, הוענקו או ניתנו לפי, או מכוח תקפן של, קביעותיהן המתאימות של התקנות האלה, ובידי הרשויות המתאימות.
(3)
כדי להסיר ספק מצהירים בזה שההפקעה אשר בוצעה בתקנת־משנה (1) לא תשפיע על שום חקירה, אחריות, עונש, שמט או הענשה, שבהם נתחייבו לפי תקנה כל־שהיא מן התקנות שהופקעו כנ״ל, וכל חקירה, משא־ומתן משפטי בדרך החוק או תקונה כאלה, אפשר לכוננם, להמשיכם או לכפותם, וכל עונש, שמט או הענשה כאלה אפשר להטילם או לבצעם בידי הרשות הנאותה, או בפניה, לפי התקנות האלה, וכל משא־ומתן משפטי התלוי ועומד בבית־משפט צבאי, שנתכונן לפי תקנות־ההגנה (בתי־משפט צבאיים), 1937, או בפניו, או שהיה מובא, אלמלא התקנות האלה, בפני בית־משפט צבאי כזה, אפשר להמשיכו או להביאו לבית־משפט צבאי, שנתכונן לפי התקנות האלה, או בפניו.
שימוש בכוחות
מקום, שהוענק כוח לפקיד או לאדם כל־שהם בתקנות האלה, או בצו, הוראה, הודעה או דרישה כל־שהם לפיהן, רשאים הפקיד או האדם ההם, וכל בני־אדם אחרים הפועלים לפי הוראותיהם, להשתמש באותו כוח ואותם פקיד או אדם וכל בני־אדם אחרים הפועלים כנ״ל רשאים להשתמש בכל אמצעי־כוח, הנחוץ באופן מסתבר, לשם השימוש בכוח הנ״ל.
רשיונות, תעודות־
(1)
כל רשיון, תעודת־היתר, הסכמה, הרשאה או פיטורים, שעל הענקתם נקבעה קביעה בתקנות האלה או בכל צו, הוראה, הודעה או דרישה לפיהן, אפשר להעניקם מתוך כפיפות לאותם תנאים, שתהיה הרשות המעניקה אותם עשוייה למצוא לנכון להטילם, וכל אותם רשיון, תעודת־היתר, הסכמה, הרשאה או פיטורים עשוייה אותה רשות בכל זמן להפקיעם או להתלותם, וכל תנאים שצורפו אליהם עשוייה אותה רשות בכל זמן להפקיעם, לשנותם או להוסיף עליהם. כל אדם, המפר כל תנאי כזה העומד בתקפו מזמן לזמן, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(2)
כל אדם, המחזיק ברשיון, בתעודת־היתר, בהסכמה, בהרשאה או בפיטורים כנ״ל, שחדל מהראותם, לפי דרישתו של כל חבר לחילות הממשלה או של כל שוטר, שהורשה לדרוש כי יראום, לאדם הדורש זאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(3)
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק ב׳ – בתי־משפט צבאיים
כינון ושיפוט של בתי־משפט צבאיים
כינון בתי־
הרמטכ״ל יכונן אותם בתי־משפט צבאיים, שיהיה עשוי למצאם נחוצים לצרכיהן של התקנות האלה.
הרכב [תיקון: תש״ח]
בית־משפט צבאי יהיה מורכב מנשיא, שיהיה קצין בן דרגת קצין־שדה או בן דרגה גבוהה ממנה, ומשני חברים שיהיו קצינים בעלי כתב־מינוי בדרגה כל־שהיא. הנשיא והחברים יתמנו בפקודה חתומה בידי הרמטכ״ל.
מושבים
בית־משפט צבאי ישב באותם זמנים ומקומות שיורם הנשיא.
כוח־
לכל בית־משפט צבאי יהיה כוח־שיפוט לדון על כל עבירה על התקנות האלה שנעשתה בישראל, בין שהיא עבירה שהוכרז עליה בתקנה 57 שיש להיות נדונים עליה רק בבתי־משפט צבאיים בלבד ובין עבירה אחרת, וכשתהיה העבירה יכולה להיות נדונה אף בבית־משפט אזרחי – להטיל כל הענשה, שלא תעלה על ההענשה הגדולה ביותר שהיה בית־משפט מחוזי יכול להטילה, או – אם היתה העבירה יכולה להיות נדונה רק בבית־משפט שלום בלבד – להטיל כל הענשה שלא תעלה על ההענשה הגדולה ביותר שהיה בית־משפט שלום יכול להטילה:
בתנאי כי –
(א)
אם יהיה הפועל או חדלון המעשה המהווים עבירה שבה נאשם חבר לחילות הממשלה (הקרוי להלן בתנאי הזה ”אותו חבר“), גם עבירה שנדונים עליה בבית־דין של הצבא, והקצין המפקד בישראל על החיל או האנייה, שאותו חבר משרת בהם מבכר בכתב, בכל זמן קודם להתחלת השפיטה בבית־המשפט הצבאי, שאותו חבר יהיה עומד לדין בבית־דין של צבא על העבירה שעליה נדונים כנ״ל, והיא היא הפועל או חדלון־המעשה, יהיה אותו חבר פטור על־ידי־כך מכל משא ומתן משפטי בבית־המשפט הצבאי על העבירה; וכן
(ב)
הרמטכ״ל רשאי בכל זמן לעכב בצו משא ומתן משפטי בפני בית־משפט צבאי, ואז יהיה הנאשם פטור מאותו משא ומתן משפטי, ואולם אותו פטר לא יהיה בו כדי זיכוי.
קביעות שונות בדבר בתי־משפט צבאיים
פקודות־
(1)
בלי לפגוע בשום כוחות, שהוענקו בכל חוק אחר, או בכוחות, שהוענקו בתקנה 72, רשאי כל שופט של בית־משפט שלום או כל קצין בעל כתב־מינוי בחילות הממשלה או כל שוטר ממונה על תחנת־משטרה להוציא כתב־פקודה לאסור כל אדם, שהוא יכול לחשוד בו חשד מסתבר כי עבר עבירה שעליה נדונים בבית־משפט צבאי, וכל כתב־פקודה כזה יהיה הרשאה לכל חבר לחילות הממשלה או כל שוטר או מוכתר או אדם פרטי לאסור אדם כזה.
(2)
כדי להסיר ספק מצהירים בזה, שמתוך כפיפות לקביעותיה של תקנה 17 תחול פקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר וחפושים) על מאסרים שנעשו לפי הכוחות שהוענקו בתקנה הזאת; ולצרכיה של הפקודה ההיא יהיו רואים אדם, שאסרו חבר לחילות הממשלה או מוכתר או אדם פרטי מכוח תקפו של כתב־פקודה שהוצא לפי התקנה הזאת, כאדם שאסרו אדם פרטי ללא פקודה.
שינוי פרק ל״ג [תיקון: תשכ״ד]
למרות קביעותיהן הקודמות של התקנות האלה אפשר להביא – ברשותו של נשיא בית־המשפט הצבאי – כל אדם, אשר נאשם בעבירה שעליה נדונים בבית־משפט צבאי והוא נמצא במשמרה של המשטרה, בפני בית־משפט צבאי, בלי להביאו בפני שופט של בית־משפט שלום, אם הובא כנ״ל במשך ארבעים ושמונה שעות מזמן מאסרו.
שחרור בערבות והחזרה למשמר [תיקון: 1946-4, תש״ח, תשכ״ד]
(1)
מקום שאדם כל־שהוא, הנאשם בעבירה על התקנות האלה (בין שהיא עבירה שעליה נשפטים רק בבית־משפט צבאי ובין שהיא עבירה אחרת) מתייצב או מובא בזמן כל־שהוא בפני שופט של בית־משפט שלום, יעביר השופט של בית־משפט השלום – אם יידרש על־כך על־ידי היועץ המשפטי לממשלה או המשנה ליועץ המשפטי לממשלה או בשמם – את העניין לשפיטה בפני בית־משפט צבאי, וכן – אם נמצא האדם הנאשם במשמר או שוחרר בערבות – ישחרר אותו בערבות או יחזירהו למשמר (כפי שיהיה השופט של בית־משפט השלום עשוי להורות), כדי שיהיה מתייצב בפני בית־המשפט הצבאי:
בתנאי שבמקרה של אדם, שנאסר מפני שעבר, או שחושדים בו שעבר, עבירה שעליה נדונים בבית־משפט צבאי ועליה חייבים מיתה, לא ישחרר השופט של בית־משפט השלום אותו אדם בערבות אלא אם יאשר בכתב שוטר, בדרגה שאינה נמוכה מזו של מפקח [במקור: רב־קצין], כי לדעתו לא יפגע אותו שחרור בעשיית משפט־צדק.
(2)
בית־משפט צבאי רשאי להעניק שחרור בערבות בכל שלב של שפיטה שבפניו, אך לא באופן אחר.
(3)
סעיף 7 של פקודת השחרור בערבות, 1944, לא יחול במקרה של עבירות שעליהן נדונים בבית־משפט צבאי.
(4)
מתוך כפיפות לקביעותיה של התקנה הזאת תחול פקודת השחרור בערבות, 1944, בשינויים הנחוצים ביחס לערבות לפי התקנה הזאת.
הנהגת התביעה לדין וייצוג נאשם [תיקון: 1945-3]
כל תביעה בפני בית־משפט צבאי ינהג אותה קטיגור של בית־משפט צבאי, הנאשם רשאי ללמד זכות על עצמו על־ידי עורך־דין.
עדות
ביחס לעדות ינהגו בתי־משפט צבאיים לפי החוק האנגלי ולפי נהגם של בתי־המשפט המשמשים בשיפוט פלילי באנגליה; בתנאי שיהיה בית־משפט צבאי רשאי – אם נוכח לדעת שמעניין הצדק לעשות כן – להרשות כי תובא כל עדות מסויימת, אף־על־פי שבאנגליה לא היו מרשים להביאה, ואולם בכל מקרה ומקרה כזה ירשום ברשומה את הטעמים שהניעוהו לעשות כן.
קביעה כללית בדבר פרוצידורה
כל שפיטה בבית־משפט צבאי הנוהג באופן תכוף, וביחס לכל עניין של פרוצידורה, שלא נקבע בתקנות האלה, ינקוט בית־המשפט באותו מהלך שיהיה נראה לבית־המשפט כמתכוון ביותר לעשות משפט־צדק.
שפיטות תהיינה כרגיל בפומבי
בית־משפט צבאי רשאי לצוות כי שפיטה כל־שהיא שבפניו תתקיים – כולה או מקצתה – בדלתיים סגורות, אם נוכח לדעת כי לטובת הצדק או הבטיחות הציבורית מועיל הדבר לעשות כן. מתוך כפיפות לכך, תתקיימנה שפיטות בפני בתי־משפט צבאיים בפומבי.
עדים ומתורגמנים חייבים שבועה
שבועה או הודעה בהן־צדק תוטל – לשמיעתו של בית־משפט צבאי – על כל עד ועל כל מתורגמן באותה צורה ובאותו אופן שעליהם יצהיר האדם המושבע, כי הם מחייבים את מצפונו; בתנאי שיהיה בית־המשפט רשאי לקבל – עקב כל טעם שיהיה נראה לו מספיק, ואותו טעם יירשם ברשומה – עדותו של כל עד שלא בשבועה ושלא בהתרעה בהן־צדק.
דיחוי מושב בית־
בית־משפט צבאי רשאי לדחות את ישיבותיו בכל שלב של המשא־ומתן המשפטי, ולחזור ולהתאסף באותו מקום ובאותו זמן שיורה בית־המשפט. אם לא הוענק שחרור בערבות, רשאי בית־המשפט ליתן אותן הוראות, שתהיינה נראות לו נכונות, בדבר משמרו של הנאשם והתייצבותו בישיבה שדוחתה.
רשומת עניין המשפט
נשיא בית־המשפט ירשום או יגרום כי תירשם רשומת ההאשמות, טענת הנאשם, סיכום של כל עדות שניתנה וכל מסירה שנמסרה בידי הנאשם או הקטיגור של בית־המשפט הצבאי, או בשמם, ותוצאות המשפט. הנשיא יחתום על כל צו של בית־המשפט לזיכוי של הנאשם או לחיובו בדין וגזר־דינו. כל אדם, שנדון בבית־משפט צבאי, יהיה זכאי – בכל זמן במשך שנתיים לאחר סיום השפיטה – בהעתק של הרשומה האמורה תמורת תשלום בשיעור של עשר פרוטות הדף שבו שבעים ושתים מלים.
הזמנה או כתב־
מתלבן כי אדם כל־שהוא יכול למסור, או יש באחיזתו, עדות חשובה ואותו אדם לא יבוא להעיד מרצונו, או לא יראה אותה עדות מרצונו, יהיה מותר לכל קצין בעל כתב־מינוי בחילות הממשלה, או לכל שוטר הממונה על תחנת־משטרה, לשלוח הזמנה לאותו אדם, ולדרוש ממנו שיבוא בפני בית־משפט צבאי, או לדרוש ממנו להביא ולהראות לאותו בית־משפט לצרכי עדות כל דברים שבאחיזתו או בשליטתו, העשויים להיות נקובים או מתוארים תיאור מספיק באופן אחר בהזמנה; בתנאי שאם יש לאותו פקיד טעם להיות סבור שהאדם לא יבוא לפי הזמנה, יהיו אותם קצין או שוטר רשאים להוציא כתב־פקודה לאסרו, וכל פקודה כזאת יכולים לבצעה כל חבר לחילות הממשלה או כל שוטר.
שחרור עדים שנאסרו בכתב־
נאסר עד לפי כתב־פקודה, יהיה בית־המשפט הצבאי רשאי לשחררו מן המשמר, לאחר שתומצא ערובה מניחה את הדעת, כי אותו עד יבוא למשפט, וכי יראה לצרכי עדות אותם דברים שבאחיזתו או בשליטתו, שיהיו עשויים להידרש.
מאסר על חדלון ציות להזמנה או להוראה
כל אדם, שהוזמן לבוא בפני בית־משפט צבאי, וללא תירוץ מסתבר חדל מלבוא ומלהראות לצרכי עדות דברים כל־שהם שבאחיזתו או בשליטתו, כאשר נדרש בהזמנה, או שלאחר בואו הוא הולך לו בלי שישיג רשות על־כך מבית־המשפט, או שהוא חדל מלבוא לאחר דיחוי המושב ולאחר שנצטווה לבוא, או כל אדם, שבהיותו נוכח בבית־המשפט, מסרב לציית לכל הוראה נאותה של בית־המשפט, או מעליב את בית־המשפט או כל חבר מחבריו, או מפריע או מעכב את המשא־והמתן המשפטי בבית־המשפט, יהיה בית־המשפט רשאי לגזור את דינו מיד למאסר לתקופה של שנתיים. שום דבר הכלול בזה לא ישפיע על היות כל אדם כזה צפוי לכל עונש או משא ומתן משפטי אחרים בגלל אותם הזנחה או סירוב.
עדים צפויים לחקירה שכנגד וחקירה משנית
כל עדים, להבדיל מאדם נאשם המוסר הרצאת־דברים שלא בשבועה, המעידים בפני בית־משפט צבאי, יהיו צפויים לחקירה, חקירה שכנגד וחקירה משנית.
פסקי־
(תקנה זו בוטלה מכללא לפי סעיף 440ב לחוק השיפוט הצבאי, תשט״ו–1955):
לא יהיה שום ערעור על כל פסק־דין, גזר־דין, צו או הוראה (בין שניתנו שנחרצו או נערכו לפני כניסתן של תקנות־ההגנה (שעת־חירום) (תיקון מס׳ 8), 1947, לתקפן ובין לאחר־מכן), של בית־משפט צבאי, או של הרמטכ״ל ביחס לכל משא־ומתן משפטי, חיוב בדין, או גזר־דין של בית־משפט צבאי, ושום פסק־דין, גזר־דין, צו, הכרעה, או הוראה כאלה לא יהיו נתונים להקשייה או לטענה, בין באמצעות כתב ובין בכל אופן אחר שהוא, מצד כל בית־משפט או בפניו.
חיוב בדין בבית־
שום אדם לא יחוייב בדינו בבית־משפט צבאי בהאשמה כל־שהיא, אלא בחריצת משפט שחרצוה הנשיא והחברים פה אחד.
יחס מיוחד
כוחו של בית־משפט צבאי יהיה יפה לגמול יחס מיוחד בהטילם גזר־דין של מאסר.
[תיקון: 1947, תש״י־2]
(בוטלה).
עבריינים צעירים [תיקון: 1947-15]
כל בית־משפט צבאי יהיה בית־משפט לצרכי סעיפים 10, 11, 12, 13, 15, 18, 19, 20, 21, 22 ו־23 של פקודת העבריינים הצעירים, 1937.
פרוצידורה בשפיטה
האשמה תורצה בכתב
משהובא הנאשם בפני בית־משפט צבאי לשפיטה, תירשם מהות ההאשמה שעל הנאשם בכתב, ותורצה לפניו בלשון שהוא מבין והוא יישאל אם הוא מודה באמיתותה או מכחיש אותה.
צירוף האשמות
תהיה האשמה נפרדת לכל עבירה נבדלת, שעליה אומרים כי אותה עבר הנאשם, אבל אפשר להביא כל מספר של האשמות כאלה בבת אחת ואפשר לשפוט עליהן ביחד או לחוד, הכול כאשר יכריע בית־המשפט בכל זמן. הנאשם יטען טענה נפרדת ונבדלת על כל האשמה.
תיקון או החלפה בהאשמה והפרוצידורה שיש לנהוג לפיה
בית־המשפט רשאי – לפי בקשתם של הקטיגור של בית־המשפט הצבאי או של הנאשם או על דעת עצמו, בכל שלב של המשא־והמתן המשפטי – לתקן את ההאשמה או לגרום שיאשימו את הנאשם בעבירה אחרת. לפני שימשיך בית־המשפט בשפיטה לאחר שתוקנה ההאשמה או ההחלפה כנ״ל, יהיה רשאי להעניק – כאשר יראה לנכון לפי ראות עיניו, בהתחשבו עם טובת ענייניו של הנאשם – דיחוי השפיטה, או להרשות כי הקטיגוריה או הסניגוריה תחזור ותקרא ותחקור עד כל־שהוא.
צירוף נאשמים
כל מספר של נאשמים, שנאמר בהם כי הם אשמים בעבירות דומות או בעבירות הנובעות מאותה טראנסאקציה או מערכת טראנסאקציות, אפשר להאשימם ולשפטם ביחד או לחוד, ככל אשר יכריע בית־המשפט בכל זמן.
הפרוצידורה במקרה שפוקדים על שפיטות נפרדות
מקום שהכריע בית־משפט צבאי, בכל שלב של המשא והמתן המשפטי, כי תיערכנה שפיטות נפרדות, יכולה כל אחת ואחת מאותן שפיטות להימשך מאותה נקודה של המשא ממתן המשפטי המשותף, שבה ציווה בית־המשפט על שפיטות נפרדות.
פרוצידורה בטענת אשם
הודה הנאשם באמיתותה של האשמה כל־שהיא, יווכח בית־המשפט לדעת אם הנאשם מבין כראוי את טיבה של ההאשמה ואת תוצאות הודאתו באמיתותה לפני שיחייב את הנאשם בדינו לפי ההאשמה הזאת; משנוכח לדעת זאת כנ״ל, יהיה בית־המשפט רשאי לחייב את הנאשם בדינו, ולעמוד על העובדות של המשפט מתוך שמיעת עדים כל־שהם או מתוך הרצאת־דבריו של הקטיגור של בית־המשפט הצבאי (במידה שאין הנאשם משיג עליה), לפני שיוציא את גזר־דינו של הנאשם.
פרוצידורה בטענת בלתי־
(1)
לא הודה הנאשם באמיתותה של ההאשמה או שסירב בית־המשפט מלקבל הודאה בהאשמה, יגש בית־המשפט לשמוע את דבריהם של הקטיגור של בית־המשפט הצבאי ושל עדיו, ולשמוע עדות אחרת (אם יש כזאת בנמצא), או לתת את דעתו עליה.
(2)
אין הנאשם נעזר בעורך־דין, ישאל בית־המשפט – עם סיום חקירתו של כל עד מצד התביעה – את הנאשם אם רצונו לשאול את העד ההוא שאלות כל־שהן, ויגרום שתירשם תשובתו ברשומה.
זיכוי עם גמר הצגת המשפט מצד הקטיגוריה
הגיע בית־המשפט לכלל דעה – עם סיום עניין המשפט מצד הקטיגוריה – כי עניין המשפט אין בו כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה כל־שהיא, יזכה בית־המשפט את הנאשם מן ההאשמה ההיא.
פרוצידורה במקרה סניגוריה
(1)
נתלבן לבית־משפט – עם סיום עניין המשפט מצד הקטיגוריה – כי עניין המשפט יש בו כדי לחייב את הנאשם להשיב על האשמה כל־שהיא, ישאל אותו בית־המשפט אם רצונו להגיד מה־שהוא בתשובה על ההאשמה, או אם רצונו למסור עדות או לקרוא לעד כל־שהוא כדי ללמד זכות על עצמו, ובית־המשפט ישמע את עדותו של הנאשם (אם רצונו למסור עדות) ואת עדותם של כל עדים שנקראו ללמד זכות.
(2)
אומר הנאשם שיש לו עדים, אלא שאינם נוכחים, רשאי בית־המשפט לדחות – לפי ראות עיניו – את המשפט, וגם לנקוט – אם יראה לנכון – באמצעים כדי להשיג את בואם של אותם העדים.
נאומי סניגוריה וקטיגוריה
עם סיום עניין המשפט מצד הסניגוריה רשאים הנאשם או עורך־הדין אשר לו לנאום בפני בית־המשפט, ולאחר־מכן רשאי הקטיגור של בית־המשפט הצבאי להשיב.
זיכוי יוכרז מיד
אם יזכה בית־המשפט את הנאשם מהאשמה כל־שהיא, יוכרז מיד כי הנאשם נמצא זכאי, ואם נוגע הדבר בכל ההאשמות ייפטר הנאשם לביתו מיד.
חיוב וגזר־
אם יחייב בית־המשפט את הנאשם על האשמה כל־שהיא, יגש להוציא את גזר־דינו של הנאשם בהתאם לחוק.
דין־
בהקדם האפשרי לאחר סיום המשפט יכין הנשיא דין־וחשבון על עניין המשפט ויעביר אותו לרמטכ״ל יחד עם רשומת עניין משפט.
נוכחות הנאשם בשעת שפיטה [תיקון: 1946-3]
(1)
כל אדם הנדון בבית־משפט צבאי או בבית־משפט צבאי תכוף יהיה זכאי להיות נוכח בבית־המשפט במשך כל השפיטה, כל־זמן שהוא מתנהג כראוי.
(2)
אם מתנהג הוא שלא־כראוי, רשאי בית־המשפט, לפי שיקול דעתו, לצוות לסלק את הנאשם, ולהמשיך בשפיטה בהיעדרו, מתוך שיסדר אותו סידור שיהיה נראה לו – לפי שיקול דעתו – מספיק, כדי להודיע לנאשם על המתרחש בשפיטה ולאפשר לו ללמד זכות על עצמו.
(3)
בית־המשפט רשאי – אם יראה לנכון – להרשות לנאשם להיות מחוץ לבית־המשפט במשך השפיטה, כולה או מקצתה, באותם התנאים שיראם נאותים.
(4)
לקביעותיה של התקנה הזאת, תהיה נודעת נפקות למרות כל דבר סותר שבתקנות האלה.
נאשם שאינו שפוי בדעתו [תיקון: 1947-15, תש״ח]
(1)
נשפט אדם בפני בית־משפט צבאי ונתלבן לבית־המשפט כי אותו אדם אשם בעבירה שבה נאשם אלא שבשעת עשותו את העבירה לא היה מוכשר, עקב מחלה שהשפיעה על שכלו, להבין מה הוא עושה או לדעת שלא היה צריך לעשות את המעשה או שהיה צריך לעשות או אי־המעשה, המהווים את העבירה, יחרוץ בית־המשפט דין מיוחד של ”אשם אך בלתי שפוי“ (או ”אשם אך בלתי שפוי מחמת שכרות“) ויורה שאותו אדם ייעצר למשך זמן שירצה בו שר הבטחון.
(2)
אם תוך כדי שפיטה בבית־משפט צבאי מתלבן לבית־המשפט שהאדם הנאשם אינו שפוי בדעתו עד כדי כך שאי אפשר לשפטו, יורה בית־המשפט כי אותו אדם ייעצר למשך זמן שירצה בו שר הבטחון.
מקום שהעידו שני רופאים ממשלתיים שאדם העצור לפי קביעות תקנת־המשנה הזאת שפוי הוא בדעתו, ונוכח שר הבטחון כי מן הנאות לעשות כן, יורה שאותו אדם יישפט בהתאם לחוק על העבירה שנאשם בה.
(3)
שר הבטחון רשאי לתת, מזמן לזמן, הוראות כפי שיראה לנאות בדבר שמירת בני־אדם שניתנה הוראה לעצרם לפי קביעות התקנה הזאת.
[תיקון: תש״ח]
קיום בידי הרמטכ״ל
חיוב וגזר־
לא יהיה נודע תוקף לחיוב בדין וגזר־דינו של בית־המשפט הצבאי, אלא במידה שיקויימו בידי הרמטכ״ל. עד אשר יקויימו אלה כנ״ל, יצווה בית־המשפט לעצור את הנאשם במשמר, ואותה תקופת־מעצר תיחשב – אם יקויים גזר־הדין והוא גזר־דין של מאסר – לחלק מגזר־הדין של מאסר שהוצא כנ״ל.
כוחותיו של הרמטכ״ל בשעת קיום [תיקון: תש״ח]
הרמטכ״ל רשאי – בשעת הקיום –
(א)
לקיים את החיוב בדין ואת גזר־הדין; או
(ב)
להפוך את מה שמצא בית־המשפט ולזכות את הנאשם ולהורות כי ישוחרר; או
(ג)
לקיים את החיוב בדין ולעשות את כל הדברים הבאים או אחד מהם, היינו, להמתיק את גזר־הדין או למחול עליו, לגמול יחס מיוחד, או להמיר את גזר־הדין בגזר־דין פחות, שבית־המשפט ההוא יכול לגמול לנאשם; או
(ד)
למנוע קיום ולצוות על שפיטה חדשה בפני אותו בית־המשפט עצמו או בפני כל בית־משפט צבאי אחר.
גזרי־דין
משמר עד שיקויים גזר־
לאחר שגמל בית־משפט צבאי גזר־דין לאדם כל־שהוא, ייעצר הלה במשמר עד קיום המשא ומתן המשפטי, ופקודה חתומה בידי הנשיא (או מי שבא אחריו במשרה זו) או בידי כל חבר של בית־המשפט שחרץ את הדין תשמש הרשאה שלמה ומספקת לכל בני־אדם.
צו בשעת קיום יישלח לבית־
לאחר קיום המשא ומתן המשפט יגרום הרמטכ״ל כי יישלח העתק הצו אשר לו, שיהיה חתום בידו, לנשיא בית־המשפט הצבאי (או למי שבא אחריו במשרה זו), שחרץ את־דינו של הנאשם או לחבר כל־שהוא של אותו בית־משפט. משיקבלו את הצו האמור יגרמו הנשיא או החבר כנ״ל, כי תירשם רשומה על־כך ברשומות בית־המשפט.
צו חתום בידי הנשיא או חבר של בית־
העתק הצו של הרמטכ״ל שיהיה חתום בידי הנשיא (או למי שבא אחריו במשרה זו), או בידי חבר של בית־המשפט הצבאי, שחרץ את דינו של הנאשם, ישמש הרשאה שלמה ומספקת לכל בני־אדם בישראל לבצע את גזר־הדין, ולשמור כהלכה כל הוראות הכלולות בצו האמור של הרמטכ״ל.
גזר־
(1)
לקביעותיה של התקנה הזאת תהיה נודעת נפקות במקרה של גזרי־דין מות שנחרצו בבתי־משפט צבאיים.
(2)
כל גזר־דין כזה יורה כי האדם שגזר־דינו נחרץ כן ייתלה בצווארו עד שימות.
(3)
הרמטכ״ל רשאי מזמן לזמן להורות בצו אותן ההוראות (בין שתהיה נודעת להן חלות כללית ובין – מיוחדת), שיהיה עשוי לראותן נאותות, ביחס לכל העניינים הבאים או לעניין כל־שהוא מהם: –
(א)
זמנה ומקומה של ההוצאה להורג,
(ב)
משמר האדם או בני־אדם, שעליהם נחרץ הדין, עד להוצאתם להורג,
(ג)
כל עניין אחר, הנוגע לגזר־הדין או להוצאה להורג, או הנובע ממנו, לרבות מה ייעשה בגופה וקבורתה.
(4)
תקנות 288 עד 303 של תקנות בית־סוהר לא תחולנה במקרה של גזרי־דין מות שנחרצו בבתי־משפט צבאיים, אלא במידה שיהיה מותר להטילן בהוראות שניתנו בצו מאת הרמטכ״ל לפי התקנה הזאת.
(5)
לתקנה הזאת תהיה נודעת נפקות בין אם נחרץ גזר־דין המות לפני כניסתן של תקנות־ההגנה (שעת־חירום) (תיקון מס׳ 8), 1947, לתקפן ובין אם נחרץ לאחר־מכן.
ביצוע גזר־
(1)
כל גזר־דין של מאסר, שגמלו בית־משפט צבאי, יבוצע בבית־סוהר בישראל, שנתכונן לפי פקודת בתי־הסוהר, 1940, או לפי כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה: בתנאי שבמקרה של אדם הכפוף למשמעת צבאית [במקור: הכפוף לחוק־הפרלמנט בדבר המשמעת בצי, לחוק־הפרלמנט בדבר הצבא או לחוק־הפרלמנט בדבר חיל־האוויר], רשאי הרמטכ״ל, באישורו של שר הבטחון, להורות בצו –
(א)
שגזר־הדין יבוצע בבית־סוהר צבאי או בקסרקטין של מעצר בישראל;
(ב)
מקום שהאדם מרצה את גזר־דינו בבית־סוהר, שנתכונן לפי פקודת בתי־הסוהר, 1940, או כל פקודה המתקנת אותה או באה במקומה, שיועבר לרצות את שארית גזר־דינו בבית־סוהר צבאי או קסרקטין של מעצר בישראל;
(ג)
מקום שהאדם מרצה את גזר־דינו בבית־סוהר צבאי או בקסרקטין של מאסר בישראל, שיועבר לרצות את שארית גזר־דינו בבית־סוהר שנתכונן לפי פקודת בתי־הסוהר, 1940, או כל פקודה המתקנה אותה או באה במקומה.
(2)
כל צו שניתן לפי התקנה הזאת יכריע כל צו שניתן קודם לכן לפי התקנה הזאת.
הוראות המלך [תיקון: תש״ח]
סעיף זה בוטל מכללא מכוח סעיפים 11 ו־12 לפקודת סדרי השלטון והמשפט, תש״ח–1948.
פסקה כ״ח בהוראות המלך מתאריך 1 בינואר, 1932, לא תחול על שום משפט־מות שהוציא בית־משפט צבאי.
ביקורה גזרי־
הרמטכ״ל רשאי לבקר בכל זמן – אם נראה לו כי מועיל הדבר לעשות כן – גזר־דין של בית־משפט צבאי שקויים וכוחו יהיה יפה – לאחר אותה ביקורת – להמתיק את גזר־הדין או למחול עליו, לגמול יחס מיוחד, או להמיר את גזר־הדין בגזר־דין פחות ממנו, שהיה בית־המשפט עשוי לגמלו.
כוחות חנינה וכו׳ של שר הבטחון אינם נפגעים [תיקון: תש״ח]
עפ״י סעיף 6 לחוק המעבר, תש״ט–1949, זכות החנינה נתונה לנשיא המדינה.
הכוחות, שהוענקו בתקנות האלה לרמטכ״ל בדבר המתקת־דין, מחילה או המרת גזרי־דין, יהיו נוספים על, ולא גורעים מן, כל אחד מן הכוחות, שהוענקו לשר הבטחון בסעיף 16 של דברי־המלך במועצה 1922–1935 או באופן אחר.
בתי־
(1)
נוסף על בתי־משפט צבאיים כל־שהם, שנתכוננו לפי תקנה 13, רשאי הרמטכ״ל לכונן אותם בתי־משפט צבאיים, שיורכבו מקצין יחיד בעל כתב־מינוי בחילות הממשלה, אשר נתמנה בחתימת ידו של הרמטכ״ל, שיהיה הוא עשוי לראותם נחוצים לתכליותיהן של התקנות האלה, וכל בית־משפט כזה יהיה קרוי להלן ”בית־משפט צבאי תכוף“.
(2)
קביעותיהן של התקנות האלה תחולנה על בתי־משפט צבאיים תכופים, כאילו היו בתי־משפט צבאיים, פרט לכך
(I)
שבית־משפט צבאי תכוף יישב בדין באותם זמנים ומקומות, שיורה אותם הקצין המהווה אותו בית־משפט;
(II)
שכוחו של בית־משפט צבאי תכוף לא יהיה יפה לגזור פסק־דין של מיתה או לגמול מאסר העולה על שתי שנים או קנס העולה על הקנס הקבוע בסעיף 40(2) לחוק העונשין, התשל״ז–1977 או אותם מאסר וקנס גם יחד;
(III)
חיוב בדין וגזר־דין של בית־משפט צבאי תכוף לא יהיו טעונים אישורו של הרמטכ״ל, אלא יהיו בני־תוקף החל מיום תאריכם;
(IV)
ביחס לממצאו וגזר־דינו של בית־משפט צבאי תכוף יהיה הרמטכ״ל רשאי –
(א)
להפוך את הממצא ולזכות את הנאשם ולהורות שישוחרר;
(ב)
להמתיק או למחול את גזר־הדין, לגמול יחס מיוחד או להמיר את גזר־הדין בכל גזר־דין קל ממנו, שהיה בית־המשפט עשוי לגמול לנאשם;
(V)
רשומת המשא והמתן המשפטי של כל שפיטה בבית־משפט צבאי תכוף תכלול את הדברים הבאים בלבד –
(א)
את ההאשמה או ההאשמות;
(ב)
טענת הנאשם;
(ג)
ציון מספיק של העדות שנמסרה, כדי לאפשר הכנת דין־וחשבון על השפיטה, אם ידרוש זאת הרמטכ״ל;
(ד)
המְציא ופסק־הדין;
(VI)
דין־וחשבון על כל משפט שנדון בבית־משפט צבאי תכוף יש להכינו רק לכשידרוש זאת הרמטכ״ל;
(VII)
כתב־פקודה בחתימת־ידו של הקצין, שמינה אותו הרמטכ״ל לכונן בית־משפט צבאי תכוף, ישמש הרשאה מלאה ומספקת לכל בני־אדם בישראל להוציא לפועל את גזר־דינו של בית־המשפט ואת כל ההוראות שיהיה הרמטכ״ל עשוי להורותן לאחר־מכן ביחס לכך.
(3)
בכל זמן לפני שיפסוק את ממצאו על כל אשמה שהובאה לפניו, יהיה כוחו של בית־משפט צבאי תכוף יפה להעביר אשמה כזאת לשפיטה בבית־משפט צבאי שהורכב לפי תקנה 13 ולהחזיר את הנאשם למשמר, או לשחררו בערבות על מנת שיתייצב בפני אותו בית־משפט צבאי, ולאחר מכן יהיה כוחו של אותו בית־משפט צבאי יפה לדון ולהכריע באשמה האמורה ולעשות את כל הדברים בזיקה אל אותה אשמה, באותו האופן כאילו הובאה לפניו האשמה האמורה באינסטאנציה הראשונה.
קנסות שהוטלו בבתי־
(1)
מקום שנתחייב אדם בדין על עברה בפני בית משפט צבאי, רשאי בית־המשפט – מתוך כפיפות לקביעות התקנה 56א(2)(II) – להטיל גזר־דין של מאסר וקנס או של קנס בלבד, תחת להטיל גזר־דין של מאסר.
(2)
בית־משפט צבאי רשאי לגמול אותו גזר־דין של מאסר במקרה של אי־תשלום קנס, שיהיה עשוי להיראות מסתבר לבית־המשפט, נוסף על כל גזר־דין של מאסר, שהוא מוסמך לגמלו באופן אחר.
(3)
לא שולם קנס כל־שהוא, שהטילו בית־משפט צבאי, אפשר לכפות תשלום אותו קנס בכל בית־משפט שלום שנודע לו שיפוט בישראל, כאילו הוטל הקנס בו, וכאילו היה קנס שכוחו של בית־המשפט האמור היה יפה להטילו.
(4)
כל כספים, המתקבלים מתשלום קנסות שהטילום בתי־משפט צבאיים, ישולמו לקופת ההכנסות הכלליות של הממשלה.
[תיקון: 1946]
חלק ג׳ – עבירות שנדונים עליהן רק בבתי־משפט צבאיים בלבד
קביעה כללית [תיקון: 1946]
(1)
הפרות כל קביעה מקביעותיו של החלק הזה או כל צו שלפיו, תהיינה עבירות על התקנות האלה, שעליהן נענשים – לאחר חיוב בדין – בהענשות הנקובות.
(2)
לבתי־משפט צבאיים בלבד יהיה נודע שיפוט לשפוט על אותן עבירות, ואף על האשמות בחיזוק ידיהם של עוברי אותן עבירות ועל נסיונות לעבור אותן עבירות.
(3)
שום דבר בתקנה הזאת לא יפגע בהיותו של כל אדם צפוי להיות נשפט על עבירה כל־שהיא על חוק כל־שהוא מלבד התקנות האלה.
עבירות ביחס לנשק־
שום אדם לא –
(א)
יירה בנשק־אש כל־שהוא על כל אדם או על כל קבוצה של בני־אדם, או לכל מקום שבני־אדם עשויים להימצא בו, או
(ב)
יזרוק או יניח פצצה, רימון־יד או חפץ מבעיר מתוך כוונה לגרום מות או חבלה לאדם כל־שהוא או נזק לרכוש כל־שהוא, או
(ג)
יישא כל נשק־אש, תחמושת, פצצה, רימון־יד או חפץ נפיץ או מבעיר ללא תעודת־היתר שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, או בדרך אחרת מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של אותה תעודת־היתר, או
(ד)
יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני־אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו – בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר – או עוברים עבירה על התקנות האלה.
הענשה: מיתה או אותו עונש פחות מזה, אשר יהיה בית־המשפט עשוי לצוות עליו.
עבירות שונות נגד קיום סדר ציבורי [תיקון: 1946, תש״ח]
שום אדם לא –
(א)
יאחז ברשותו שום נשק־אש, תחמושת, פצצה, רימון־יד או חפץ נפיץ או מבעיר, אלא אם כן מחזיק –
(I)
ברשיון בן־תוקף לעשות כן, שהוצא לפי כל חוק, להבדיל מן התקנות האלה, או
(II)
תעודת־היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו,
והוא ממלא אחר הדברים והתנאים המצורפים אל רשיונו או תעודת־ההיתר שלו, או
(ב)
יאחז ברשותו כל נשק, כלי או חפץ או דבר המתוכן או מסוגל לגרום מות או חבלה רצינית, או
(ג)
ייצר כל נשק־אש, תחמושת, פצצה, רימון־יד, או חפץ נפיץ או מבעיר, ללא תעודת־היתר, שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, או באופן אחר מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של אותה תעודת־היתר, או
(ד)
ישמיד, יזיק, יפריע, יסכן או יפגע, או יעשה כל פעל או יאשם בחדלון־מעשה המחושבים להשמיד, להזיק, להפריע, לסכן או לפגוע כל אחד מן הדברים הבאים, או בפעולתם, בשימושם או בבטחונם של כל אחד מן הדברים הבאים, היינו, כל אנייה, אווירון, נמל, רציף, מסעד, מקום־קשירה, שדה־תעופה, מסילת־ברזל, נתיב־מים, מסילת־טראם, דרך, דרך־עפר, קטר, מרכבה, כלי־משא או עגלה או כל אמצעי אחר של הובלה ציבורית, או כל מפעל, מוסדה, קו־ממסרת או ציוד אחר, המשמש או מסוגל לשמש לייצורם, הספקתם, החסנתם, העברתם, מסירתם או תפלגתם של מים, דלק, גאז או חשמל, או רכוש כל־שהוא של הממשלה או של חילות הממשלה, או
(ה)
יתקרב או יימצא בקרבתו של, או ייכנס אל, כל רכוש כזה, שעליו מרומז בפסקה (ד), לתכלית עשיית כל פעל שנאסר בפסקה ההיא, או
(ו)
יבצר כל שטח או מקום, או
(ז)
יהיה חבר לכל קבוצה או חבר של בני־אדם, שחבר אחד או יותר מהם עברו – בזמן היותם חברים לקבוצה או לחבר – עוברים עבירה של התקנה הזאת.
הענשה: מאסר עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר יהיה בית־המשפט עשוי לצוות עליו.
לבישת מדים שלא בהיתר וכו׳ [תיקון: 1945-3, 1946, תש״ח]
(1)
שום אדם לא –
(א)
ילבש שום מדים של חילות כל־שהם של הממשלה או של חיל המשטרה, או של כל חיל מזויין של ארץ זרה, אם אינו זכאי בכך, או
(ב)
ילבש שום חפץ־מלבוש או חפץ אחר, העלולים להיחשב בטעות לאותם מדים כל־שהם, שנזכרו בפסקה (א), אלא־אם יניח את דעתו של בית־המשפט שלא נתכוון להטעות כך.
הענשה: מאסר־עולם או אותו עונש פחות מזה, אשר יהיה בית־המשפט עשוי לצוות עליו.
(2)
לצרכיה של התקנה הזאת כולל המונח ”מדים“ כיסוי־ראש, תו, סמל, סמל של יד, מלבוש, ציוד וכל חפץ המהווה חלק של מדים.
[תיקון: 1945-3, 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
אימונים צבאיים שלא בהיתר [תיקון: 1946]
שום אדם לא –
(א)
יאמן או יאמן אימון צבאי כל אדם אחר בשימוש בנשק או במלאכת־תרגילים, תנועות או מערכות־פעולה צבאיים, או
(ב)
יאומן כל אימון או אימון צבאי כזה, או
(ג)
יהיה נוכח בכל אימון או אימון צבאי כזה.
הענשה: מאסר שלא יעלה על שבע שנים.
התחפשות [תיקון: 1946, תש״ח]
לא ישתמש שום אדם בהתחפשות כל־שהיא בנסיבות כל־שהן, שבהן עלול השימוש בהתחפשות לפגוע, או להיעשות פוגע, בשלום הציבור או בהגנתה של ישראל או בקיום הסדר הציבורי.
הענשה: מאסר שלא יעלה על שלוש שנים.
מתן מקלט [תיקון: 1946, תש״ח]
לא יעזור שום אדם ולא יתן מקלט לכל אדם אחר, העוסק, או שהיה עוסק, בכל פעולה, הפוגעת בשלום הציבור, בהגנתה של ישראל או בקיום הסדר הציבורי או העובר, או שעבר, עבירה שנדונים עליה רק בבית־משפט צבאי בלבד, בין מתוך מתן ידיעות בין מתוך מתן מחסה, מזון, משקה, כסף, בגדים, נשק, תחמושת, מוחסנות, מספוא, פטרוליאום או דלק אחר, אמצעי־הובלה, ובין בדרך אחרת.
הענשה: מאסר שלא יעלה על חמש שנים.
עדות־
לא יעיד שום אדם עדות שקר בכל משא־ומתן משפטי בפני בית־משפט צבאי או יתנהג התנהגות בלתי־הוגנת בפני כל בית־משפט כזה.
הענשה: מאסר שלא יעלה על חמש שנים.
[תיקון: 1946]
חלק ג׳־א׳ – חיזוק ידיים ונסיון
[תיקון: 1946, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946]
חלק ד׳ – עבירות שעליהן נדונים בבתי־משפט אזרחיים
קביעה כללית [תיקון: 1946, תש״ח]
מבלי לפגוע בקביעותיה של תקנה 15, תהיינה כל עבירות על התקנות האלה, להבדיל מאלה שהוכרז עליהן בתקנה 57 שהן ניתנות להיות נדונות רק בבתי־משפט צבאיים בלבד, ניתנות להיות נדונות בבתי־משפט אזרחיים; ופרט למה שנקבע באופן אחר, יהיה החוק הפלילי הכללי של ישראל עשוי לחול ביחס לעבירות על התקנות האלה כשהן נדונות או יש לדון עליהן כן.
עונש כללי [תיקון: 1946, תש״ח־2]
מקום שלא נקבע עונש מיוחד על העבירה, אפשר לשפוט אדם, שיש לשפטו בבתי־משפט אזרחיים, באופן תכוף, בין בבית־משפט שלום ובין בבית־משפט מחוזי, וכן –
(א)
אם יהיה נשפט באופן תכוף בבית־משפט שלום, יהיה צפוי – משיתחייב בדין – למאסר של ששה חדשים או לקנס של מאה לירות או לאותם מאסר וקנס כאחד;
(ב)
אם יהיה נשפט באופן תכוף בבית־משפט מחוזי, יהיה צפוי – משיתחייב בדין – למאסר של חמש שנים או לקנס של אלף לירות, או לאותם מאסר וקנס כאחד.
[תיקון: 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
פשעים [תיקון: 1946]
כדי להסיר ספק מוצהר בזה, כי עבירות שעליהן נדונים בבית־משפט אזרחי, אשר עליהן נענשים – ללא חיוב קודם בדין – אם נדונים עליהן בבית־משפט מחוזי, עונש מיתה או עונש מאסר ליותר משלוש שנים, הן פשיעות למרות העובדה, שאילו היו נדונות באופן אחר, היו נענשים עליהן איזה עונש פחות מזה.
[תיקון: 1946-4, תשכ״ד, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק ה׳ – קביעות החלות כאחת על עבירות שעליהן נדונים בבית־משפט צבאי ועל עבירות שעליהן נדונים בבית־משפט אזרחי
מאסר [תיקון: תש״ח]
(1)
כל חבר לחילות הממשלה וכל שוטר וכל מוכתר רשאים לאסור ללא פקודה כל אדם, שהם עשויים למצאו עובר – או שהם חושדים בו חשד מסתבר כי עבר – עבירה על התקנות האלה.
(2)
כדי להסיר ספק מצהירים בזה כי – מתוך כפיפות לקביעותיה של תקנה 16 – תחול פקודת הפרוצידורה הפלילית (מאסר ובדיקות) על מאסרים שבוצעו לפי הכוחות, שהוענקו בתקנה הזאת, כדרך שהיא חלה על מאסרים שבוצעו לפי הכוחות שהוענקו בפקודה ההיא; ולצרכיה של הפקודה ההיא יהיו רואים אדם, שנאסר בידי חבר לחילות הממשלה או בידי מוכתר לפי הכוחות שהוענקו בתקנה הזאת, כאילו נאסר בידי אדם פרטי.
[תיקון: תשע״ו]
(בוטלה).
תפיסה, שמט וכו׳ [תיקון: 1946-2, תש״ח]
(1)
רשאי כל חבר לחילות הממשלה וכל שוטר לתפוס ולעצור כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שיש לו טעם לחשוד שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות האלה, או שיש לו טעם לחשוד שבהם השתמשו בעשיית כל עבירה כזאת או בהקילת כל מעשה־עבירה כזה, או שיש לו טעם לחשוד בהם כי הם משמשים ראייה בכל מעשה־עבירה כזה.
(2)
כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שלגביהם נעשתה עבירה על התקנות האלה, או שבהם השתמשו בעשיית כל עבירה כזאת, או בהקילת כל מעשה־עבירה כזה, מכריזים עליהם בזה כי יהיו מוחרמים לממשלת ישראל, וייעשה בהם באותו אופן שיורהו שר הבטחון, בין בדרך כלל ובין בכל מקרה מיוחד או סוג מיוחד של מקרים.
(3)
כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שנתפסו ונעצרו לפי התקנה הזאת כחשודים שהם צפויים לשמט, ונמצא בהם לאחר־מכן שאינם צפויים לכך, ישוחררו.
(4)
כל סחורות, חפצים, תעודות או דברים, שנתפסו ונעצרו לפי התקנה הזאת כחשודים על היותם ראייה למעשה־עבירה, ישוחררו, אם נמצא בהם שאינם משמשים ראייה כזאת.
כוחות להיכנס למקומות, אתרים, כלי־
כל קצין בעל כתב־מינוי בחילות הממשלה, כל חבר לחילות הממשלה, שהרשהו על־כך באופן כללי או באופן מיוחד כל קצין בעל כתב־מינוי שבהם, כל שוטר בדרגת מפקח ובדרגה גבוהה מזאת, או כל שוטר, שהרשהו על־כך באופן כללי או באופן מיוחד שוטר בדרגת סגן־מפקח משטרה או בדרגה גבוהה מזאת, רשאים להיכנס או לרדת – בכל זמן – לכל מקום, אתר, כלי־רכב, אנייה או אווירון, שהם מקום, אתר, כלי־רכב, אנייה או אווירון, שעלול להיות לו טעם לחשוד בהם כי משתמשים בהם – או שהשתמשו בהם זה־מקרוב – לכל תכלית, הפוגעת בשלום הציבור, בהגנה על ישראל, בקיום הסדר הציבורי או לתכלית של התקוממות, מרד או מהומה, או בקשר אליה או שהוא עשוי לחשוד בהם כי נמצאים שם אדם שעבר עבירה על התקנות האלה, או סחורות, חפץ, תעודה או דבר הצפויים להיתפס לפי תקנה 74, ורשאי הוא לחפש כל מקום, אתר, כלי־רכב, אנייה או אווירון וכל אדם הנמצא בהם או היוצא מהם.
חיפוש בבני אדם [תיקון: תש״ח]
כל חבר לחילות הממשלה וכל חבר לחיל־משטרה רשאים לעצור ולחפש כל אדם שיש להם טעם לחשוד בו שהוא משתמש בכל חפץ, או נושא כל חפץ, הצפוי לתפיסה לפי תקנה 74, או כל בעל־חיים, שהוא עשוי לחשוד בו שנמצא עליו כל חפץ כזה.
העמדת כלי־
(1)
כל פקיד, המורשה בתקנות האלה להיכנס או לרדת בכל כלי־רכב, אנייה או אווירון, רשאי להעמיד או לעצור אותם מתוך שימוש בכוח־הזרוע אם יש צורך בכך.
(2)
חדל אדם כל־שהוא, שבידו הפיקוד או הממונות על כל כלי־רכב, אנייה או אווירון, מלהעמיד אותם מיד, משדרש ממנו כל פקיד כזה – בעל־פה או באמצעות אות או באמצעי אחר כל־שהוא – לעשות כן, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
[תיקון: תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק ו׳ – פיקוח בשעת־חירום על כלי־רכב של מנוע
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946-2, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק ז׳ – התאחדויות בלתי־מותרות
[תיקון: 1947-13, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, 1947-16, תש״ח־2, תשכ״ד, תשל״ט, תשל״ט־2, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק ח׳ – צנסורה
פירוש [תיקון: 1947-15, תש״ח]
בחלק זה –
”דפוס“ כולל ליתוגראפיה, כתיבה במכונת־כתיבה, צילום וכל דרכים אחרות של תיאור והעתקה של מלים, ספרות, סימנים, תמונות, מפות, ציורים, אילוסטרציות וחומר אחר כיוצא באלה;
”חבילת־דואר“ מובנה מכתב, גלוייה, גלוייה לתשובה, עיתון, חבילת־דפוס, חבילה או צרור של דגם או דוגמה, וכל חבילה או חפץ הניתנים להעברה בדואר, וכוללת טלגראמה.
”טלגראמה“ מובנה כל דבר, שרשומה עליו בשורה או הודעה אחרת שהועברה, או שהיא ומכוונת להעברה, במכשיר כל־שהוא להעברת בשורות או הודעות אחרות באמצעות אותות חשמליים;
”עיתון“ פירושו כל פרסום המכיל חדשות, ידיעות, דינים־וחשבונות על מה שאירע, או כל הערות, ציונים או פירושים הנוגעים באותם חדשות, ידיעות או מאורעות, או בכל דבר אחר שלציבור עניין בו, שנדפסו בלשון כל־שהיא ונתפרסמו בישראל לשם ממכר או הפצה בחינם בפרקי זמן ריגולאריים או אי־ריגולאריים, ואולם אינו כולל כל פרסום שנתפרסם בידי ממשלת ישראל או למענה;
”פקיד מורשה“ מובנו כל פקיד־מכס, פקיד־עליה, פקיד בשירות הדואר, שוטר, חבר לחילות הממשלה, או כל אדם שהרשהו על־כך הצנסור;
”פרסום“ מובנו כל עיתון, כתב־עת, קובץ או ספר וכל תעודה שנתפרסמה או שהם מכוונים לפרסום, ויהיה מקובל כי תעודה מכוונת לפרסום, אלא־אם יוכח היפוכו של דבר;
”פרסום בלתי־מותר“ מובנו כל פרסום, שביחס אליו עומד בתקפו צו לפי תקנה 88, וכל פרסום המכיל כל עניין שביחס אליו עומד בתקפו צו לפי תקנה 87, כל טופס או חלק מעיתון או של כל הוצאה או גליון שלו, שנדפס או נתפרסם מתוך הפרת תקנה 94, או המכיל חומר שאינו ממלא אחר תקנה 95, וכל תעודה, שנדפסה או נתפרסמה מתוך הפרת תקנה 96, וכל פרסום המכיל חומר שלא הוגש לצנסורה, כנדרש בצו לפי תקנה 97;
”פרסם“ כולל להפיץ, לפזר, למסור, להודיע או לעשות מצוי לכל בן־אדם או בני־אדם;
”צנסור“ פירושו כל אדם שמינה אותו שר הבטחון לכך בכתב;
”תצלום“ כולל כל לוח־צילום, סרט־צילום או חפץ אחר שהוכשר להיות רגיש לאור, שעורטל או פועל באופן אחר, כדי שירשום ידיעות, בין שפותח ובין שלא פותח.
חומר אסור [תיקון: 1947-15, תש״ח]
(1)
הצנסור רשאי לאסור בצו בדרך כלל או במיוחד לפרסם חומר שפרסומו היה עשוי, או עלול להיות עשוי, לפגוע – לדעתו – בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.
(2)
כל אדם, המפרסם חומר כל־שהוא מתוך הפרת צו לפי התקנה הזאת, ובעליו ועורכו של כל פרסום שבו נתפרסם, והאדם שכתב, הדפיס, צייר או שרטט את החומר, יאשמו בעבירה על התקנות האלה.
פרסומים אסורים [תיקון: תש״ח]
(1)
הצנסור רשאי לאסור בצו לייבא או לייצא, או להדפיס או לפרסם, כל פרסום (ויהיו רואים את האיסור כאילו הוא, חל על כל העתק או חלק של אותו פרסום או כל הוצאה או גליון שלו), שייבאו או ייצואו, הדפסתו או פרסומו היו, או עלולים להיות או להיעשות, פוגעים, לדעתו, בהגנתה של ישראל, בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי.
(2)
כל אדם, המפר צו לפי התקנה הזאת, ובעליו ועורכו של פרסום שביחס אליו אירעה ההפרה, וכל אדם, שנמצא באחיזתו או בשליטתו או במקומות שהוא מחזיק בהם כל פרסום, שנאסר לפי התקנה הזאת או שהוא שולח בדואר, מוסר או מקבל כל פרסום כזה, יאשם בעבירה על התקנות האלה, אלא־אם מן ההוגן הוא לנקותו מאשמה לדעת בית־המשפט.
כוח כללי לבחינה וכו׳ [תיקון: 1945-2, תש״ח]
כוחו של הצנסור יהיה יפה לעצור, לפתוח ולבחון, או להורות שייעצרו, ייפתחו וייבחנו –
(א)
כל חבילות־דואר, וכן
(ב)
כל דברי דפוס או כתב, וכל חבילות, חפצים ודברים, הכפופים לבחינתן של רשויות המכס, העלולים להכיל כל דבר דפוס או כתב,
ולמנוע ממסירה או להשמיד כל חבילת־דואר או כל דבר דפוס או כתב, המכיל כל דבר שבו סובר הצנסור כי הוא פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי; ולצנסור, כל פקיד מורשה הפועל יד ביד אתו מתוך סידור כללי או מיוחד, יהיו נודעים כל אותם כוחות שיהיו נחוצים או נאותים כדי לבצע כל אותם אמצעים.
בחינה וכו׳ של חבילות־
(1)
כל פקיד שהורשה על־כך בידי מנהל־הדואר הכללי או בשמו – בין בדרך כלל ובין במיוחד – רשאי לדרוש משולח של חבילת־דואר, בשעת מסירת החבילה למשרד־דואר, לערטל את תכולת החבילה בפני אותו פקיד, ולאחר שנבדקה תכולתה – לסגור את החבילה בנוכחותו של אותו פקיד, ולמסרה מיד לידי אותו פקיד.
(2)
כל אדם המפר כל דרישה כזאת יאשם בעבירה על התקנות האלה, ונוסף על־כך רשאי הפקיד לסרב מלקבל את חבילת־הדואר למשלוח בדואר.
(3)
מנהל הדואר הכללי, או כל פקיד שהורשה על־כך בידו או בשמו, בין בדרך־כלל ובין במיוחד, רשאים להורות שלא תקובל חבילת־דואר למשלוח בדואר, אם סבורים הם כי קבלת החבילה, עלולה לסכן חיים או רכוש.
צמצומים במשלוחם ובהפצתם של חפצים מסויימים [תיקון: תש״ח]
(1)
שר הבטחון, או כל אדם שלו העביר שר הבטחון – לפי תקנת־משנה (3) – תפקיד מתפקידיו לפי התקנה הזאת, רשאים לקבוע בצו כי לא תישלחנה בדואר חבילות־דואר מאותו תיאור כל־שהוא, העשוי להיות נקוב בצו, מישראל לכל מחוז־חפץ שמחוץ לישראל, או לא תימסרנה בישראל, מקום שחבילות־דואר כאלה מתקבלות בישראל, אלא בהתאם לצו. ובמיוחד יכול כל צו כזה להורות – בדבר סוג חבילות־דואר כל־שהוא – ואולם מבלי לפגוע בכללות קביעותיה הקודמות של הפסקה הזאת – ששום חבילת־דואר של הסוג ההוא לא תישלח או תימסר כנ״ל, אלא מתוך הרשאה של תעודת־היתר, שתיערך בידי אותם רשות או אדם, העשויים להיות נקובים בצו, ובהתאם לתנאיה.
(2)
שר הבטחון, או כל אדם שלו העביר שר הבטחון – לפי תקנת־משנה (3) – תפקיד מתפקידיו לפי התקנה הזאת, רשאים לקבוע קביעה בצו, כדי להבטיח כי – מתוך כפיפות לכל פיטורים העשויים להיקבע בצו, ופרט למקרים שבהתאם לאותם תנאים העשויים להיכלל בו – לא יישלחו שום תעודה, דמות תמונות, תצלום או חפץ אחר כל־שהוא, שיש בהם משום רישום ידיעה, ולא יובלו מישראל לכל מחוז חפץ שמחוץ לישראל שלא בדואר, או לו [צ״ל: לא] יובלו לתוך ישראל שלא בדואר ו – בלי לפגוע בקביעותיה הקודמות של הפסקה הזאת – יכול אותו צו –
(א)
להיות נעשה על כל אותם חפצים הנ״ל או על מין או סוג מביניהם;
(ב)
להורות, ביחס לכל החפצים הנדונים או מקצתם, ששום חפץ כזה, ושום חבילה העשוייה להכיל חפץ כזה לא תישלח ולא תובל כנ״ל, ולא תימסר למשלוח ולהובלה כנ״ל, באופן אחר שלא מכוח הרשאתה, ובהתאם לתנאיה, של תעודת־היתר, שהעניקוה אותם רשות או אדם, העשויים להיות ניקבים בצו.
(3)
שר הבטחון רשאי להעביר – כדי אותו היקף ומתוך כפיפות לאותם צמצומים שהוא רואה אותם נאותים – את כל הכוחות שבידו, או כל אחד מהם, לפי תקנות־משנה (1) ו־(2), לאדם או לסוג של בני־אדם כל־שהם, שיהיו נקובים באותה העברה.
(4)
לא יהיה, באחזית אדם כל־שהוא שום חפץ, כדי לשלחו או להובילו מתוך הפרת צו שניתן לפי התקנה הזאת.
(5)
כל אדם המפר את התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
צנסורה בנוסעים [תיקון: תש״ח]
(1)
כל אדם, העומד לעזוב – בהזדמנות כל־שהיא – את ישראל או בא לישראל (ואדם זה ייקרא להלן בפסקה הזאת ”הנוסע“), אם דרש ממנו פקיד מורשה בהזדמנות ההיא לעשות כן –
(א)
יצהיר אם יש או אין אתו כל חפץ שבגינו עומד בתקפו צו לפי תקנת־משנה (2) של תקנה 91;
(ב)
יראה כל חפץ כנ״ל שאתו, והפקיד המורשה, או כל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאים לבחון כל חפץ שעם הנוסע או לחפש בו, כדי לברר אם הוא מוביל או אם מצוי באחיזתו כל חפץ כזה, שעליו חל אותו צו הנ״ל, ואם יש לפקיד המורשה טעם מסתבר לחשוד שעל גופו של הנוסע מצוי חפץ כזה, שעליו חל אותו צו הנ״ל, יהיה רשאי לחפש אותו, ולתפוס כל חפץ, שהוראה כנ״ל או נמצא במשך אותם בחינה או חיפוש כנ״ל, והוא חפץ, שבו יש לפקיד המדרשה טעם מסתבר לחשוד כי הוא חפץ שעליו חל אותו צו כנ״ל: בתנאי שלא תיחפש כל נקבה בהמשך לתקנה הזאת אלא בידי נקבה.
(2)
[במקור סומן בטעות כסעיף קטן (ג)] מקום שאדם כל־שהוא עומד לעזוב את ישראל או בא לישראל בכלי־רכב או אמצעי־הובלה אחר כל־שהם, או בספינה או אווירון כל־שהם, או בלוויתם, יהיו כל פקיד מורשה, או כל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאים להיכנס לתוך כלי־הרכב או אמצעי־ההובלה האחר או לספינה או לאווירון כדי להשתמש בכוחות, שהוענקו להם לפי תקנת־משנה (1), וכן רשאים הם לבחון או לחפש את כלי־הרכב או אמצעי־ההובלה האחר או הספינה או האווירון, כדי לברר אם נמצא בהם חפץ כל־שהוא, שבגינו עומד בתקפו צו לפי תקנת־משנה (2) של תקנה 91.
(3)
[במקור סומן בטעות כסעיף קטן (ד)] מקום כל־שהוא בישראל, שבו נמצא אדם כל־שהוא בהזדמנות כל־שהיא בנסיבות שבהן מסתבר להניח כי בהזדמנות זו בא בדברים או הוא מתכוון לבוא בדברים – במקום ההוא – עם אדם העומד לעזוב את ישראל, או הבא לארץ, תחולנה אז קביעותיה של תקנת־משנה (1) על האדם שנמצא בכך, כדרך שהן חלות על אדם העומד לעזוב את ישראל; ומקום שנמצא אדם כל־שהוא, בהזדמנות כל־שהיא כשהוא נוסע בישראל אל מקום כל־שהוא, או ממנו, באותן הנסיבות כנ״ל, תחולנה עליו הקביעות האמורות כדרך שהיו חלות עליו, אילו היה עומד לעזוב את ישראל בשעה שנמצא כנ״ל.
בחינת משלוחים [תיקון: תש״ח]
(1)
עומד בתקפו צו כל־שהוא לפי תקנת־משנה (2) של תקנה 91, רשאים כל פקיד מורשה, או כל אדם שפועל לפי הוראותיו, לבחון או לחפש כל חפצים המשולחים מישראל למחוז־חפץ שמחוץ לישראל, או ממקום שמחוץ לישראל למחוז־חפץ בישראל, כדי לברר אם נשלח או מובל כל חפץ, שעליו חל אותו צו, ורשאים הם לתפוס כל חפץ שנמצא תוך כדי אותם בחינה או חיפוש, כל זמן שהוא חפץ שיש לפקיד המורשה טעם מסתבר לחשוד בו שהוא חפץ, שעליו חל הצו הנ״ל.
(2)
כל פקיד מורשה, או כל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאים להיכנס לכל כלי־רכב או אמצעי־הובלה אחר או לרדת בכל ספינה או אווירון לשם שימוש בכוחות, שהוענקו להם בתקנת־משנה (1) ביחס לכל חפצים שבתוך כלי־רכב או אמצעי־הובלה אחר, או עליהם, או שבספינה או באווירון.
[תיקון: תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
כוח לדרוש הגשת חומר לצנסורה לפני פרסומו
(1)
הצנסור רשאי לדרוש בצו מבעליו, מעורכו ממדפיסו או ממוציאו לאור של פרסום כל־שהוא, או מבעליו או מנהלו של כל בית־דפוס או עסק של דפוס, או ממחברו של כל חומר, או מכל אדם העומד להדפיס או לפרסם כל חומר, שיגיש לצנסור לפני ההדפסה או הפרסום כל חומר שנועד להדפסה או להוצאה לאור.
(2)
כל צו כזה עשוי להינתן בין בדרך־כלל ובין בדבר נושא מיוחד או לסוג של נושאים, ובמקרה של פרסום המתפרסם לעתים קבועות או בלתי־קבועות הוא עשוי להינתן על כל הוצאה מיוחדת או סוג של הוצאות או על כל ההוצאות במשך תקופה נקובה.
(3)
כל אדם, המפר צו לפי התקנה הזאת, יאשם בעבירה, על התקנות האלה.
עניינים שבצנסורה לא יגולו
(1)
מדפיסו או מוציאו לאור של כל פרסום לא ידפיס ולא יפרסם ללא רשות בכתב מאת הצנסור –
(א)
כל הרצאת־דברים המציינת, או שניתן ללמוד מעניינה, כי נעשו שינוי, הוספה או השמטה כל־שהם בפקודת הצנסור בחומר כל־שהוא שהוגש לו;
(ב)
כל חומר, שהוגש לצנסור באופן שיש בו כדי להראות או להעלות על הדעת כי נעשו שינוי, הוספה או השמט כל־שהם בפקודת הצנסור;
(ג)
כל הרצאת־דברים המציינת שנאסר פרסומו של אותו חומר כזה.
(2)
כל אדם, המפר את התקנה הזאת, ובעליו ועורכו של הפרסום הנדון יאשמו בעבירה על התקנות האלה.
תפיסה וכו׳
בלי לפגוע בכל קביעה אחרת של התקנות האלה רשאי כל פקיד מורשה לתפוס ולעצור כל פרסום בלתי־מותר הבא לידיו.
פעולה על דפוסים וכו׳ האחראים לעבירות [תיקון: תש״ח]
(1)
בלי לפגוע בכל קביעה אחרת של התקנות האלה רשאי הצנסור – בצו –
(א)
להורות כי ישמטו לטובת ממשלת ישראל כל מכונת־דפוס או כלי או מכשיר אחרים, ששימשו בהדפסת פרסום בלתי־מותר כל־שהוא, ולאחר־מכן יהיה, כל שוטר רשאי לתפוס אותם מכונת־דפוס, כלי או מכשיר; או
(ב)
לאסור, למשך אותה תקופה שתהיה עשויה להינקב בצו –
(I)
על כל אדם שהוא להפעיל מכונת־דפוס, כלי או מכשיר ששימש כנ״ל;
(II)
על בעליהם של כל מכונת־דפוס, כלי או מכשיר ששימשו כנ״ל להפעיל את מכונת־הדפוס, הכלי או המכשיר ההם, או כל מכונת־דפוס, כלי או מכשיר אחרים, שנועדו להדפסה.
(2)
כל אדם, המפר צו כל־שהוא שניתן לפי פסקה (ב) של תקנת־משנה (1), יאשם בעבירה על התקנות האלה.
חיפוש וכו׳ [תיקון: תש״ח]
יש לו לצנסור טעם לחשוד שמקום כל־שהוא משמש לתכלית הדפסתו או פרסומו של כל חומר מתוך הפרת החלק הזה או צו שניתן לפיו, או לתכלית הדפסתו או פרסומו של כל חומר שפרסומו פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי, או שמצויים במקום כל־שהוא מכונת־דפוס, כלי או מכשיר הצפויים לשמט לפי תקנה 100, יהיה רשאי להרשות – בצו שבכתב – כל שוטר שדרגתו אינה נמוכה מדרגת מפקח [במקור: אינספקטור] להיכנס ולחפש באותו מקום, ולאחר־מכן יהיו שוטר שדרגתו אינה נמוכה מדרגת מפקח, וכל אדם הפועל לפי הוראותיו, רשאים להיכנס אל המקום ולחפש בו בכל זמן, ואם יש צורך בכך בכוח־הזרוע, וגם כל אדם, בעל־חיים, כלי־רכב או דבר אחר שנמצאו בו, וכל אדם, בעל־חיים, כלי־רכב או דבר אחר, היוצאים מן המקום (בתנאי שרק נקבה תחפש בנקבה), ויהיו רשאים לתפוס ולהחזיק במשמר כל פרסום בלתי־מותר, וכל פרסום המכיל חומר שפרסומו פוגע, או עלול להיות או להיעשות פוגע, בהגנתה של ישראל או בשלומו של הציבור או בסדר הציבורי או בדיכויים של התקוממות, מרד או מהומה, וכל מכונת־דפוס, מכשיר או כלי שהשוטר חושש בהם כי שימשו להדפסת כל פרסום כזה, וכל מכונת־דפוס, מכשיר, או כלי, הצפויים לשמט לפי תקנה 100:
בתנאי שלא ישמטו כל מכונת־דפוס, מכשיר או כלי, שנתפסו כנ״ל (אם לא אותם שהם כבר צפויים לשמט לפי תקנה 100), אלא לפי צו הצנסור.
[תיקון: 1946]
חלק ט׳ – עליה
[תיקון: 1945, 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1945-3, 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1945-3, 1946]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1945-3, 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1946, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1946-6, תש״ח]
(בוטלה).
[תיקון: 1945, 1946, 1946-6, תש״ח]
(בוטלה).
חלק י׳ – צווי־צמצום, השגחת המשטרה, מעצר וגלות
מתי אפשר ליתן צווים לפי החלק הזה [תיקון: תש״ח]
לא יתנו שר הבטחון או מפקד צבאי צו לפי החלק הזה בגין אדם כל־שהוא, אלא־אם־כן סבורים שר הבטחון או המפקד הצבאי, הכול לפי העניין כי נחוץ או מועיל ליתן את הצו לשם הבטחת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה.
צווי־
(1)
מפקד צבאי רשאי לתת צו – בגין אדם כל־שהוא – לכל התכליות הבאות או מקצתן, היינו –
(א)
כדי להבטיח שהאדם ההוא לא יימצא בכל אחד מאותם השטחים בישראל שיינקבו כנ״ל, אלא במידה שהורשה לו הדבר בצו, או בידי אותם רשות או אדם שיהיו עשויים להינקב בצו;
(ב)
כדי לדרוש ממנו שיודיע על תנועותיו, באותו אופן, באותם זמנים ולאותם רשות או אדם שיהיו עשויים להינקב בצו;
(ג)
לאסור או לצמצם את אחיזתו של האדם ההוא בכל חפצים נקובים או את שימושו בהם;
(ד)
להטיל עליו אותם צמצומים שיהיו עשויים להינקב בצו בדבר העבדתו או עסקיו, בדבר בואו בקשרים או בחליפת־ידיעות עם בני־אדם אחרים, ובדבר פעולותיו ביחס להפצת חדשות או דעות.
(2)
מפר אדם כל־שהוא שעליו ניתן צו כנ״ל, את דברי אותו הצו, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
השגחת משטרה [תיקון: תש״ח]
(1)
מפקד צבאי רשאי להורות בצו שיהיה אדם כל־שהוא נתון להשגחת משטרה במשך תקופה כל־שהיא שלא תעלה על שנה אחת.
(2)
כל אדם, שניתן בהשגחת משטרה בצו כנ״ל, יהיה כפוף לכל הצמצומים הבאים, או מקצתם, ככל אשר יהיה המפקד הצבאי עשוי להורות, היינו –
(א)
יהיה נדרש לגור בתחומיו של כל שטח בישראל, שיקוב אותו המפקד הצבאי בצו;
(ב)
לא יורשה להעתיק את מקום־מגוריו לכל שטח אחר שבאותו מחוז־משטרה, עצמו בלא הרשאה בכתב של מפקח המשטרה במחוז, או לכל מחוז־משטרה אחר בלא הרשאה בכתב של המפקח הכללי של המשטרה;
(ג)
לא יעזוב את העיר, הכפר או הנפה, שבהם הוא גר, בלא הרשאה בכתב של מפקח המשטרה במחוז;
(ד)
יודיע בכל זמן למפקח המשטרה במחוז, במחוז־המשטרה שבו הוא גר, את הבית או את המקום שבו הוא גר;
(ה)
יהיה חייב, בכל זמן שידרוש ממנו הפקיד הממונה על המשטרה, בשטח שבו הוא גר, לבוא אל תחנת־המשטרה הקרובה ביותר;
(ו)
יישאר מאחורי דלתות ביתו למן שעה אחת לאחר שקיעת החמה ועד להנץ החמה, והמשטרה תהיה רשאית לבקר אותו במקום מושבו בכל זמן.
(3)
כל שוטר או כל חבר לחילות הממשלה רשאים לאסור כל אדם, שבגינו ניתן צו לפי תקנות־משנה (1) ו־(2), ולהובילו לשטח שהוא צריך להיות בו.
(4)
מפר אדם כל־שהוא, שעליו ניתן צו כנ״ל, את דבריהם של הצו האמור או של התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
[תיקון: 1946, תשל״ט]
(בוטלה).
[תיקון: 1945-3, תשכ״א, תשל״ט]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, 1946-6, 1946-7, 1947-14, תש״ח, תשל״ט]
(בוטלה).
[תיקון: 1945-3, 1946, תש״ח, תשל״ט]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח, תשל״ט]
(בוטלה).
פקידים ציבוריים [תיקון: תש״ח]
כשניתן צו לפי החלק הזה על פקיד ציבורי, רשאי שר הבטחון לצוות כי ישולח אותו פקיד ממשרתו או כי תיעצר משכורתו, כולה או חלקה, במשך הזמן שבו עומד הצו בתקפו.
חלק י״א – לקיחה באנגריה וכו׳
[תיקון: תש״ח, תש״י]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תש״י]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תש״י]
(בוטלה).
[תיקון: תש״י]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תש״י]
(בוטלה).
חלק י״ב – קביעות־ענשים שונות
שמט והריסה של רכוש וכו׳ [תיקון: 1947-12, 1947-15, 1948-4, תש״ח]
(1)
מפקד צבאי רשאי להורות בצו שישמטו לטובת ממשלת ישראל כל בית, מבנה או קרקע, שיש לו טעם לחשוד בהם שמהם נורה נשק־אש כל־שהוא שלא כחוק, או שמהם נזרקו, פוצצו, התפוצצו או נורו באופן אחר פצצה, רימון־יד או חפץ נפיץ או מבעיר כל־שהם שלא כחוק, או כל בית, מבנה או קרקע השכונים בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב, שבהם נוכח לדעת כי תושביהם, או מקצת מתושביהם, עברו, או ניסו לעבור, או חיזקו את ידי העוברים, או היו שותפים שלאחר מעשה לעוברים עבירה על התקנות האלה, עבירה שבה, כרוכות אלימות או הטלת אימה או עבירה שעליה נדונים בבית־משפט צבאי; ומששמטו בית או מבנה או קרקע כל־שהם כנ״ל, רשאי המפקד הצבאי להחריב את הבית או את המבנה או כל דבר הנמצא בבית, במבנה או בקרקע.
מקום שכל בית, מבנה או קרקע שמטו לפי צו מאת מפקד צבאי כאמור לעיל, רשאי שר הבטחון בזמן כל־שהוא – בצו – למחול על השמט כולו או מקצתו ואז תקומנה שנית – כדי מידת אותה מחילה – הבעלות על הבית, המבנה או הקרקע וכל טובות הנאה או זכויות שימוש, בבית, במבנה או בקרקע או עליהם, לקניין בני־אדם שהיו זכאים בהם אילולא ניתן צו השמט וכל שעבודים על הבית, המבנה או הקרקע, יחזרו לכוחם לטובת בני־אדם שהיו זכאים בהם אילולא ניתן צו השמט.
(2)
חברים לחילות הממשלה או לחיל המשטרה, הפועלים בהרשאתו של המפקד הצבאי, רשאים לתפוס ולהחזיק – ללא פיצויים – כל רכוש בכל שטח, עיר, כפר, שכונה או רחוב כאלה הנזכרים בתקנת־משנה (1), לאחר שיפנו משם – ללא פיצויים – את המחזיקים הקודמים, אם ישנם כאלה בנמצא.
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק י״ג – תנועות בני־אדם, תעבורה
העברה ותעבורה [תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(1)
מפקד צבאי, או אדם הפועל בהרשאתו הכללית או המיוחדת של מפקד צבאי, רשאים – בצו או מתוך מתן הוראות או באופן אחר –
(א)
לאסור, לצמצם או להסדיר, או לקבוע קביעות בכדי לאסור, לצמצם או להסדיר, את השימוש בדרכים בדרך־כלל, או בדרכים שבשטח נקוב כל־שהוא או בדרכים נקובות כל־שהן, או לקבוע את קוי הדרכים שבהם צריכים לעבור כלי־רכב או בעלי־חיים בדרך־כלל, או מין או סוג נקובים של כלי־רכב או בעלי־חיים או כלי־רכב או בעלי־חיים נקובים, או בני־אדם בדרך־כלל או בני־אדם ממין או סוג נקובים או בני־אדם נקובים;
(ב)
(בוטלה);
(ג)
לאסור, לצמצם או להסדיר, או לקבוע קביעות כדי לאסור, לצמצם או להסדיר, בין בדרך־כלל ובין בשטחים נקובים, את נסיעתם של בני־אדם בדרך־כלל או של בני־אדם ממין או מסוג נקובים, או של בני־אדם נקובים, באווירונים, ברכבות, במכוניות, באבטובוסים של מנוע או בכלי־רכב אחרים או במיני כלי־רכב אחרים, או באניות המפליגות בין מקומות שבישראל.
(2)
כל אדם, המפר צו, הוראה או דרישה כל־שהם, שנערכו או ניתנו מכוח תקפה של התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
כוחותיו של המפקח הכללי על משטרת ישראל בדבר תעבורה [תיקון: 1947-6, תש״ח]
(1)
בלי לפגוע בכל כוחות אחרים, שהוענקו בתקנות האלה, רשאי המפקח הכללי על המשטרה – בין בצו ובין מתוך מתן הוראות או באופן אחר – לאסור, לצמצם או להסדיר או להתקין כי תיאסרנה, תצומצמנה או תוסדרנה, בין בדרך־כלל ובין בשטחים נקובים, תנועתם וגם/או נהיגתם של מכוניות, אבטובוסים של מנוע, מכוניות משא או כלי־רכב או סוגים של כלי־רכב אחרים.
(2)
המפקח הכללי על המשטרה רשאי להשתמש בכוחותיו לפי התקנה הקודמת ביחס לסוגים או תיאורים של כלי־רכב או לכלי־רכב נקובים בשמם או ביחס לסוגים או תיאורים של בעלים או נהגים של כלי־רכב או ביחס לבעלים או נהגים של כלי־רכב נקובים בשמם או באותו אופן אחר, שיהיה עשוי להיראות לו נאות.
(3)
המפקח הכללי על המשטרה רשאי להקציב הקצבה למען תשלומים־חוזרים או החזרות של דמי־רשיון או דמים אחרים, ששולמו בגין כלי־רכב שהושפעו בצווים, הוראות או באופן אחר לפי התקנה הזאת.
(4)
בתקנה הזאת המפקח הכללי על המשטרה מובנו המפקח הכללי על חיל־המשטרה של ישראל.
(5)
כל אדם, המפר כל צו, הוראה או דרישה, שהותקנו או ניתנו מכוח תקפה של התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
עוצר
מפקד צבאי רשאי לדרוש בצו מכל אדם, בתחומי שטח כל־שהוא שניקב בצו, כי יישאר בפנים הבית במשך אותן שעות שתהיינה, עשויות להינקב בצו, ובמקרה כזה, כל־אדם הנמצא או נשאר מחוץ לבית בתחומי השטח ההוא במשך אותן שעות ללא תעודת־היתר בכתב שהוצאה בידי המפקד הצבאי או בידי כל אדם שהרשהו המפקד הצבאי כהלכה להוציא אותן תעודות־היתר, או בשמם, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
שטחים מסוגרים
מפקד צבאי רשאי להכריז בצו על שטח או מקום כל־שהם, כי הם שטח מסוגר לצרכיהן של התקנות האלה. כל אדם הנכנס לתוך שטח או מקום כל־שהם או יוצא מתוכם – במשך תקופה כל־שהיא, שבה עומד בתקפו צו כזה ביחס לשטח או למקום ההם – ללא תעודת־היתר בכתב שהוצאה בידי המפקד הצבאי או בשמו – יאשם בעבירה על התקנות האלה.
[תיקון: 1948-6, תש״ח]
מסילת הברזל מחיפה לעזה והשטח בתחום חמשים ירדים מכל צד שלה יהיו שטח סגור וכל אדם הנכנס או הנמצא באותו שטח פרט לחילות הממשלה או שוטרים או חברים של פקידות מסילת הברזל הממשלתית, יהיה חייב בעבירה נגד תקנות אלה – בתנאי שתקנות אלה לא יחולו לגבי –
(א)
תחנות רכבת והשטח בסמוך שבין סימני התחנה (הום סיגנלס) או להצטלבות הדרכים הראשית או לכבישים הראשיים של עזה–רחובות ורמלה–חיפה;
(ב)
כל אנשים הפטורים באופן כללי או במיועד בידי המפקד הצבאי.
פיקוח על כבישים [תיקון: תש״ח]
מפקד צבאי רשאי לקבוע בצו – אם הוא מוצא לנחוץ או למועיל לעשותו לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, או קיומו של הסדר הציבורי – כי ייסגר או יוסט כל כביש, או ייאסר או יצומצם השימוש בכל זכות־מעבר או השימוש בכל נתיב־מים וכל אדם, המפר כל צו כזה, יחשב בעבירה על התקנות האלה.
עברה ושוטטות [תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(1)
שום אדם לא –
(א)
יעבור עברה במקום כל־שהוא שעליו חלה התקנה הזאת מעיקרה, או
(ב)
ייכנס או ירד בכל כלי־רכב, אנייה או אווירון, המשמשים או המיוחדים לכל צורך מצרכיו של שירות הממשלה, או יעבור עברה במקום שבשכנותם של אותם כלי־רכב, אנייה או אווירון, וכל אדם, הפועל מתוך הפרת התקנה הזאת, או שנמצא בכלי־רכב, אנייה, או אווירון כל־שהם בכל מקרה שבו נכנס או ירד בהם מתוך הפרת התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה, ובלי לפגוע בכל משא־ומתן משפטי שיהיה עלול להינקט עליו, יהיו כל חבר לחילות הממשלה או כל שוטר רשאים להרחיקו מן המקום או מכלי־הרכב, האנייה או האווירון, הכול לפי העניין.
(2)
כל אדם, שיהיה נמצא – לכל תכלית העשוייה לפגוע בשלומו של הציבור או בהגנה או בקיומו של הסדר הציבורי – בכל מקום, או בשכנותו של כל מקום, שעליהם חלה התקנה הזאת מעיקרה, או בכל כלי־רכב, אנייה או אווירון כאלה הנ״ל, יאשם בעבירה על התקנות האלה; ומקום שהוכח – בכל משא ומתן משפטי, שנקטו בו על אדם מכוח תקפה של תקנת המשנה הזאת, כי היה נוכח – בזמן הנדון – בבניינים, במקום, בכלי־הרכב, באנייה או באווירון הנוגעים בדבר, או בשכנותם, תהיה התביעה רשאית להביא אותה ראייה נוספת לאפיו של אותו אדם (ובכלל זה ראייה כי נתחייב בדין לשעבר על עבירה, כל־שהיא), שתהיה נוטה להראות כי היה נוכח כך לכל תכלית כזאת.
(3)
כל אדם, המשתוטט בשכנותו של מקום כל־שהוא, שעליו חלה התקנה הזאת מעיקרה, או כל כלי־רכב, אנייה או אווירון כאלה הנ״ל, והוא ממשיך להשתוטט בשכנות ההיא לאחר שדרש ממנו חבר לחילות הממשלה או שוטר לעזוב אותם, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(4)
המקומות, שעליהם חלה התקנה הזאת מעיקרה, הם מקומות המשמשים או המיוחדים –
(א)
לאחד מצרכיו של שירות הממשלה או להגנה, או
(ב)
לביצועו של כל שירות עיקרי.
[תיקון: 1946-2]
חלק י״ג־א׳ – פיקוח על סימנים שעל כלי־רכב של מנוע ועל צבעם
[תיקון: 1946-2, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946-2, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946-2, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946-2, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946-2, תשע״ו]
(בוטלה).
חלק י״ד – קביעות שונות
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
צווים לפתוח ולסגור מקומות [תיקון: תש״ח]
(1)
מפקד צבאי רשאי – בצו –
(א)
אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו של הסדר הציבורי, או קיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל – לדרוש מבעליהם או ממנהליהם של חנויות או של עסקים בדרך־כלל, או של כל מין של חנויות או של עסקים, או של כל חנויות או עסקים נקובים, שיש לו טעם להיות סבור בהם כי נסגרו עקב סגירה מאורגנת או כללית של עסקים – בין בכל השטח שלו ובין בכל עיר, כפר, שכונה או רחוב נקובים – כי יפתחום ויעסקו בעסקים כרגיל;
(ב)
אם נראה לו הדבר נחוץ או מועיל לעשות כן לטובת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל או קיומו של הסדר הציבורי, לדרוש מן המחזיקים במקומות מכל מין או סוג נקובים, או במקומות נקובים – בכל רחבי השטח שלו או בכל עיר, כפר, שכונה, או רחוב נקובים – כי יסגרום, יחד עם כל שערים או פתיחות אחרות המובילים אליהם וישמרום סגורים במשך אותה תקופה שתהיה עשוייה להינקב.
(2)
כל אדם, המפר צו כל־שהוא לפי התקנה הזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
שירות טלפון [תיקון: תש״ח]
(1)
שר הבטחון רשאי לקבוע קביעות בצו לשם צמצום השימוש בשירות הטלפון כדי אותם בני־אדם או מיני בני־אדם, שיראם ראויים לכך, או לשם הסדרת השימוש בשירות הטלפון או הטלת תנאים על־כך, ונוסף על־כך יכול כל צו כזה לקבוע קביעות לשם כפיית הצו מתוך הרשאה לסלק קווי טלפון או מכשירים ולהיכנס לרכוש לתכלית ההיא או לעניין אחר.
(2)
כל אדם, שיפר צו כל־שהוא אשר ניתן לפי תקנת־משנה (1) או תנאי כל־שהוא שהוטל בכל צו כזה, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
כוח לעצור בני־
(1)
חדל אדם כל־שהוא – כשחוקרים אותו שוטר או חבר לחילות הממשלה, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם – מלהניח את דעתם של השוטר או החבר לחילות הממשלה בדבר זיהותו או בדבר תכליות שלשמן הוא שוהה במקום שבו נמצא, יהיו השוטר או החבר לחילות הוד רוממות רשאים – אם חושדים הם באדם ההוא שפעל או שהוא עומד לפעול באופן כל־שהוא העשוי לפגוע בשלומו של הציבור או בהגנתה של ישראל או בקיומו של הסדר הציבורי – לאסרו ולעצרו עד שתיערכנה חקירות.
(2)
לא ייעצר שום אדם – לפי הכוחות שהוענקו בתקנה הזאת – למשך תקופה שתעלה על עשרים וארבע שעות, אלא בהרשאתו של שוטר בן דרגה שאינה נמוכה מדרגת מפקח [במקור: אינספקטור], או – מתוך כפיפות למה שנקבע להלן – למשך תקופה של ארבעים ושמונה שעות בסך־הכול:
בתנאי שאם נוכח שוטר כזה הנ״ל לדעת, אי־אפשר להשלים את החקירות הדרושות במשך תקופה של ארבעים ושמונה שעות, יהיה רשאי שוטר בן דרגה שאינה נמוכה מדרגת מפקח משטרה [במקור: אינספקטור] להרשות כי האדם העצור ייעצר מעצר נוסף למשך תקופה נוספת, שלא תעלה על שבעה ימים, ואולם עם מתן כל הרשאה כזאת יודיע תיכף ומיד את הנסיבות למפקח הכללי [במקור: לאינספקטור הכללי] של המשטרה.
(3)
כל אדם, שנעצר לפי הכוחות אשר הוענקו בתקנה הזאת, יהיו רואים אותו כמי שנמצא במשמר שבהיתר, ואפשר לעצרו בכל בית־סוהר, או בכל תחנת־משטרה, או בכל מקום אחר כיוצא באלה, שהורה לתכלית זו – בין בדרך־כלל ובין במיוחד – בידי שר הבטחון.
חקירות מקרי מות וכו׳ [תיקון: 1948-2, תש״ח, תשע״ו]
(1)
(בוטלה).
(2)
למרות כל דבר הכלול בחוק כל־שהוא – מקום שמת חבר לחילות הממשלה בישראל בכל דרך או בכל נסיבות שהן, יהיה מותר לרופא צבאי להוציא תעודת אישור־מיתה בדבר אותו אדם, ואותה תעודת־אישור – לאחר שתיחתם חתימת־אישור משם הקצין המפקד – תשמש הרשאה מלאה ומספקת כדי לקבור את חללו של אותו אדם.
(3)
למרות כל דבר הכלול בכל חוק, יהיה מותר למפקד צבאי לצוות כי גוויתו של כל אדם תקבר באותו מקום שהמפקד הצבאי יורה. המפקד הצבאי רשאי באותו צו להורות מי ומי יקבור אותה הגוויה ובאיזו שעה תיקבר. הצו האמור יהיה הרשאה מלאה ומספקת לקבורתה של אותה גוויה, וכל אדם העובר על אותו הצו או מפריע לו יאשם בעבירה על התקנות האלה.
פינוי לשם הבטחת שלום הציבור [תיקון: 1947-2, 1947-5, תש״ח]
(1)
אם יהיה שר הביטחון סבור כי לשם הבטחת שלום הציבור או קיום סדרי הציבור יהיה מן המועיל, כי –
(א)
יפונו מישראל חבר בני־אדם, ששירותם בלתי־חיוני, ואינם אזרחי ישראל, או
(ב)
בני־אדם, או סוגי בני־אדם, כל שהם – להבדיל מבני־אדם המפונים כן – יהיו כפופים להוראות המועילות להבטחת שלומם האישי,
או אם יהיה שר הביטחון סבור כי מן המועיל כנ״ל שיינקטו אותם שני הצעדים גם יחד, רשאי הוא להורות את המזכיר הראשי לגשת לביצוע הדברים הנ״ל בהתאם לכך ולאחר־מכן –
(I)
אם מורה שר הביטחון כי תינקט פעולה בהתאם לפסקה (א) שלעיל יהיה המזכיר הראשי רשאי לגרום לכך שתימסר לאדם כל־שהוא, שנוכחותו בישראל תיראה לו בלתי־חיונית ושאינו אזרח ישראל, הודעה הנותנת לו הוראות להבטחת פינויו מישראל;
(II)
אם מורה שר הביטחון כי תינקט בפעולה בהתאם לפסקה (ב) שלעיל, יהא המזכיר הראשי רשאי לגרום לכך שתימסרנה לאדם כל־שהוא אותן הוראות שיהיה עשוי לראותן מועילות להבטחת שלומו האישי, וכל אדם המגיע לישראל ימלא אחר כל הוראות שתינתנה לו מאת פקיד עלייה או שוטר כל־שהם להבטחת שלומו האישי עד־אשר תימסרנה לו הוראות מטעם המזכיר הראשי כאמור לעיל.
(2)
כל הוראות שמיומר בהן כי הן הוראות מאת המזכיר הראשי כנ״ל, יהיו מניחים שהן הוראות כאלה, אלא־אם יוכח היפוכו של דבר.
(3)
מפר אדם כל־שהוא, שנמסרו לו הוראות כנ״ל, אותן הוראות כל־שהן, יאשם בעבירה על התקנות האלה, ושוטר כל־שהוא או חבר כל־שהוא לחילות הממשלה יהיו רשאים לנקוט ביחס לאותו אדם בכל פעולה, העשוייה להיות נאותה להגשמת התכלית, שלה צופות אותן הוראות.
[תיקון: תש״ח, תשע״ד, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
ידיעות בעלות ערך צבאי [תיקון: תש״ח]
(1)
כל אדם אשר בשעה שאינו חבר לחילות הממשלה או חבר לחיל המשטרה, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם –
(א)
משיג, או
(ב)
רושם רשומה, או
(ג)
מודיע לאדם אחר כל־שהוא או מפרסם, או
(ד)
אוחז בידו תעודה כל־שהיא, או כל רשומה אחרת שהיא, המכילות –
כל ידיעות שהינן, או מיומרות שהינן, ידיעות בדבר כל עניין מן העניינים הבאים, היינו, מספרם, תיאורם, זיונם, ציודם, סידורם, תנועתם או מצבם של כל חיל מחילות הממשלה או שוטריה, או אניותיהם, כלי־רכבם או אווירוניהם, או פעולותיהם, או פעולותיהם המתוכנות לעתיד, או שבוייהם, או תחמושת־המלחמה אשר להם או כל אמצעים להגנתו או לביצורו של מקום כל־שהוא לשם הממשלה, או כל ידיעות אחרות שנודע להן, או מיומר בהן שנודע להן, ערך צבאי, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(2)
בלי לפגוע בכללותה של פסקה (ג) של תקנת־משנה (1) יהיו רואים אדם, הנותן או שולח אות הנראה או אות אחר או בשורת־הודעה בכל אמצעי שהוא, או בא בקשרים עם כל אדם אחר באותו אופן או באותן נסיבות או באותם אמצעים, שבהם הוא עלול להעביר ידיעות לאדם כל־שהוא כאילו מסר את הידיעות לאדם אחר בגדר מובנה של הפסקה.
נשק־
(1)
מפקד צבאי רשאי – בצו –
(א)
לאסור, לצמצם או להסדיר את קנייתם ומכירתם של נשק־אש, תחמושת או חמרי נפץ, או את העיסוק בהם בדרך אחרת, בשטח הנקוב בצו;
(ב)
להורות לכל אדם, שבאחיזתו או במשמרו נמצאים – בשטח הנקוב בצו – נשק־אש, תחמושת או חמרי־נפץ, שישמרם במקומות שנתאשרו בהתאם לצו;
(ג)
לבטל או להתלות כל רשיון, שהוצא לפי סעיף 15 של פקודת נשק־האש, או כל רשיון לשאת נשק־אש או להשתמש בו, שניתן לפי הפקודה ההיא, או להורות שתהיה נודעת נפקות לכל רשיון כזה מתוך כפיפות לאותם תנאים, שיהיו עשויים להינקב בצו, ורשאי להחרים ולעכב כל נשק־אש שבגינו הוצא רשיון כזה.
(2)
כל אדם, המפר צו כל־שהוא שניתן לפי תקנת־משנה (1), יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(3)
רשות הנותנת רשיונות לפי פקודת נשק־אש או מפקד צבאי רשאים להעניק לכל אדם רשיון לשאת נשקי־אש, אחד או רבים, שפרטיהם יהיו רשומים ברשיון, מתוך כפיפות לאותם תנאים שיהיו רשומים כנ״ל. כל אדם, המפר כל תנאי כזה, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(4)
למרות כל דבר הכלול בסעיף 11 של פקודת נשק־האש יהיה מותר להעניק רשיון לשאת רובה־ציד לפי הפקודה ההיא לאדם כל־שהוא, אף־על־פי שהלה אינו מחזיק ברשיון־ציד לפי הפקודה ההיא.
(5)
בתקנה הזאת יכלול המונח ”חומר־נפץ“ כל חמרי־נפץ וחמרי־נפץ מפוצצים להבדיל מאבקת־שרפה שחורה, כפי שהוגדרה בתקנות המלאכות והתעשיות (יצור אבקת־שריפה שחורה), 1940; ויכלול גם חנקת־נתרן (ניטרת צ׳ילי), חנקת־אמוניון, ניטרו־נפטלינים, ניטרו־בנזינים, ניטרו־טולואנים, ניטרו־גליסרינים, ניטרו־גלוקוזים, ניטרו־צלולוזים וניטרו־פינולים.
[תיקון: 1947-11, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-11, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1948-5, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תשי״ד]
(בוטלה).
שליטה על ספינות במים הטריטוראליים של ישראל [תיקון: 1948, 1948-3, תש״ח, תש״ח־2, תש״ט]
(I)
רשות הנמלים, כמוגדרת בפקודת הנמלים, רשאית לאסור על כל אנייה מלהיכנס לשום מבוא־ים, שום חלק של מבוא־ים, או שום חלק של המים הטריטוריאליים של ישראל.
(II)
רשות הנמלים, כמוגדרת בפקודת־הנמלים, רשאית להורות את רב־חובלה של אנייה, או שום אדם הממונה על אנייה או עובד בה – שבתחומי המים הטריטוריאליים של ישראל – ללכת אל כל מבוא־ים או כל מעגן או מקום־עגינה ליד רציף שבתחומי כל מבוא־ים של ישראל, ורשאית היא ליתן הוראות בדבר האופן והזמן שבהם ילך באנייתו אל שום אנייה, רצופת, מזח או מקום אחר בישראל, או יקרב אליהם או ינוח לצידם או ינוע מהם; בדבר האנייה, הרצופת, הרציף, המזח או המקום האחר שילך אליהם באנייתו, כדי להוריד בה או להעלות ממנה נוסעים, או לטעון בה או לפרוק ממנה סחורות; בדבר טיב הסחורות שיטען או יפורק אל, מן או ליד האנייה, הרצופת, הרציף, המזח, או בדבר דרך הורדתם של נוסעים או סחורות בשום אנייה או דרך העלתם ממנה.
רשות הנמלים רשאית כמו כן לצוות על רב־חובלה או כל אדם שבפיקוחו או בהדרכתו נמצאת האנייה בתוך תחומי המים הטריטוריאליים של ישראל להעמיס מחדש כל סחורות שפורקו בישראל או במים הטריטוריאליים האמורים, ואשר לדעת רשות הנמלים, לא היה צריך לפרקם, או רשאית לצוות על רב־חובלה או האדם האמורים לא לפרוק כל סחורות בישראל במים טריטוריאליים שלה, או רשאית לצוות לרב־חובלה או לאדם האמורים להוביל את האנייה מיד אל מחוץ למים הטריטוריאליים של ישראל ולהורות את הדרך שבה תובל האנייה כך.
(III)
רב־חובלה של – או אדם הממונה על – שום אנייה, המפרים שום איסור שהותקן לפי תקנת־משנה (I) של התקנה הזאת, ורב־חובלה של אנייה, או שום אדם הממונה על אנייה או עובד בה, החדלים מלציית לשום הוראה, שניתנה לפי תקנת־משנה (II) של התקנה הזאת, יאשמו בעבירה על התקנה הזאת, ויהיו צפויים למאסר לפרק־זמן שלא יעלה על שמונה שנים או לקנס שלא יעלה על אלפיים לירות, או לאותם שני הענשים כאחד.
(IV)
התקנה הזאת באה להוסיף על קביעותיה של פקודת הנמלים ולא לגרוע מהן.
פגיעות ברכוש וכו׳ [תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(1)
כל אדם, אשר בשעה שאינו חבר לחילות הממשלה או חבר לחיל־המשטרה, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם –
(א)
פוגע, או עושה פעל כל־שהוא המחושב לפגוע, או למנוע את השימוש או הפעולה הנאותים, בכל בניין ציבורי, מסילת־ברזל, תעלה, גשר, דרך, מסילת־טראם, כלי־רכב, קו טלגראף או טלפון או מכשיר אלחוטי, כבל או מוסדה, מכרה, חנות, בית־חרושת, מפעל־מים, תחנה מחוללת חשמל, או כל מפעל או מוסדה המשמשים או מוסגלים לשמש למדורם, להספקתם, להחסנתם או להעברתם של מזון, דלק, תחמושת, מים, אור, חום או כוח, או
(ב)
מתקרב, או נמצא בשכנות, או נכנס לכל מקום או רכוש כאלה הנ״ל, מתוך התכוונות לפגוע בהם,
יאשם בעבירה על התקנות האלה, אלא־אם יוכיח שפעל בהרשאה מותרת או בהזדמנות מותרת.
(2)
לצרכיה של פסקה (ב) מתקנת־משנה (1) יהיו רואים אדם כאילו הוא מתכוון לעשות מעשה־פגיעה כמתואר בפסקה האמורה אם עקב היותו אוחז בכל חפץ נפיץ או מבעיר או נשק העלול לגרום מיתה או קלע מסוכן, או עקב נסיבות המקרה באופן אחר, או עקב התנהגותו, בא בית־המשפט לכלל דעה שכוונתו היתה לעשות אותו מעשה־פגיעה.
[תיקון: 1946-8, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
הפרעה [תיקון: תש״ח, תשע״ו]
כל אדם, המפריע לחבר לחילות הממשלה או לשוטר כל־שהם, הפועלים בשעת מילוי חובתם מכוח תפקידם, או לכל אדם המשתמש בכוחות כל־שהם או המבצע חובות כל־שהן, שהוענקו לו או הוטלו עליו בתקנות האלה, או בכל צווים, הוראות, דרישות או הודעות שלפיהן, או הממלא באופן אחר תפקידים מותרים הקשורים אל שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו של הסדר הציבורי או לקיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תשע״ו]
(בוטלה).
מכשירי מסירה אלחוטיים [תיקון: 1946, תשע״ו]
כל אדם שיהיו באחיזתו או בשליטתו כל מכשיר מסירה אלחוטי או כל חלק של מכשיר כזה, בלי שהורשה על־כך בתעודת־היתר שהוענקה בידי מפקד צבאי או מטעמו, או באופן אחר מאשר בהתאם לדבריה ולתנאיה של כל תעודת־היתר כזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
כח להשיג ידיעות
(1)
כל אדם – לאחר שקיבל הוראה על־כך מאת מושל מחוז או מפקד צבאי, או בשמם – ימציא או יראה לאותם רשות או אדם, שיהיו עשויים להינקב בהוראה, כל אותם ידיעות או חפץ שברשותו, שהם ידיעות או חפץ, שבהם סבור האדם הנותן את ההוראה כי מן הנחוץ או המועיל – לטובת שלומו של הציבור, ההגנה או קיומו של הסדר ציבורי – לקבלם או לבחנם, ואם מפר אדם כל־שהוא כל הוראה כזאת, יאשם בעבירה על התקנות האלה.
(2)
תביעה על עבירה לפי התקנה הזאת לא תיערך אלא בהסכמתו של היועץ המשפטי לממשלה.
כניסה לקרקע ובדיקתה [תיקון: תש״ח]
כל חבר לחילות הממשלה, הפועל בשעת מילוי חובתו מכוח תפקידו, וכל אדם שהרשוהו על־כך מושל מחוז או מפקד צבאי –
(א)
רשאים להיכנס לכל קרקע לצורך שימוש בכוח מן הכוחות, שהוענקו לגבי הקרקע ההיא בתקנות האלה,
(ב)
רשאים להיכנס לכל קרקע ולבדקה, כדי להחליט אם יש להשתמש באחד מאותם הכוחות לגבי הקרקע, ואם יש – באיזה אופן, וכן
(ג)
רשאים הם לעבור על־פני כל קרקע (עם בעלי־חיים וכלי־רכב או בלעדיהם) לשם תכלית כל־שהיא הקשורה אל הבטחת שלומו של הציבור, הגנתה של ישראל, קיומו של הסדר הציבורי או דיכויים של התקוממות, מרד או מהומה או קיומם של ההספקה או השירותים החיוניים לכלל.
[תיקון: תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1946, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-15, תש״ט־2, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7]
חלק ט״ו – שטחים נתונים לשליטה
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-5, 1947-7, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-5, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תש״ח, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-3, 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
[תיקון: 1947-7, תשע״ו]
(בוטלה).
22 בספטמבר, 1945
- ג׳.ו.ו. שאו
מנהל ענייני הממשלה
אזהרה: המידע בוויקיטקסט נועד להעשרה בלבד ואין לראות בו ייעוץ משפטי. במידת הצורך היוועצו בעורך־דין.
