קטגוריה:תהלים קלה ז

<< | ספר תהלים • פרק קל"ה • פסוק ז' | >>

מהדורת הכתיב:

מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו.

המהדורה המנוקדת:

מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו.

המהדורה המוטעמת:

מַעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ
בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה
מֽוֹצֵא־ר֗֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃

הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה. לפרטים ראו ויקיטקסט:מקרא.

מהדורות נוספות

המהדורה הדקדוקית:

מַֽעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִ/קְצֵ֪ה הָ֫/אָ֥רֶץ בְּרָקִ֣ים לַ/מָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ מֵ/אֽוֹצְרוֹתָֽי/ו׃

תרשים הפסוק ע"פ טעמי המקרא
(מקור):

מַֽעֲלֶ֣ה מונח (משרת, דרגא 5) נְשִׂאִים֮ צינור (משנה, דרגא 3)

מִקְצֵ֪ה גלגל (משרת, דרגא 5) הָ֫אָ֥רֶץ עולה ויורד, מרכא (מלך, דרגא 2)

בְּרָקִ֣ים מונח (משרת, דרגא 5) לַמָּטָ֣ר מונח (משרת, דרגא 5) עָשָׂ֑ה אתנחתא (מלך, דרגא 2)

מֽוֹצֵא־ר֝וּחַ גרש מוקדם (שליש, דרגא 4)

מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו סוף פסוק\סילוק (קיסר, דרגא 1)

עריכה

פיסוק ופירוש מודרני:

מַעֲלֶה נְשִׂאִים עננים מִקְצֵה הָאָרֶץ, בְּרָקִים לַמָּטָר הבאים לפני הגשם (ונראה כאילו הם גרמו לו) עָשָׂה, מוֹצֵא מוציא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו.

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ברקים למטר עשה" - הם זהרורי הרקיע המבריקים ומאירים לפני המטר שקורין אשליילד"ש בלע"ז "מוצא" - ל' מציאה כלומר אוצרות תקן לרוח ושם הם מצויים לו לשלחם במשלחתו

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

מעלה - כתוב בירמיה: היש בהבלי הגוים מגשימים ואם השמים בתולדותם יתנו רביבים רק הכל בחפץ השם.

וכן אמר איוב: עושה גדולות עד אין חקר ואחריו הנותן מטר.

נשיאים - איד הארץ שיעלה.

וטעם מקצה הארץ כנגד מקצה השמים מוצאו, כי העגול אין לו ראשית רק כנגד המחל וכנגד הסמך הדבר אליו והנם הטעם מכל מקום.

וטעם ברקים - כי הם אש עם מטר שהוא מים, ולמ"ד למטר בעבור, וטעם אוצרות לרוח שהם בכח, כי הכח דבר אצור והנה התברר כי כל חפצו יעשה והנה ראיה אחת וראיה שנית אותות השם במצרים. והזכיר תחלה מכת בכורות, בעבור שני דברים: האחד: כי עיקר יציאתנו ממצרים היה בעבור מכת בכורות וכן כתוב הנה אנכי הורג את בנך בכורך.

והשני: בעבור שנמלטו בכורי ישראל והנה היה נס בתוך נס.

מצודות

עריכה

• לפירוש "מצודות" על כל הפרק •

מצודת דוד

"מוצא" - הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו

"ברקים" - לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם

"מקצה הארץ" - ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

"שמעלה נשאים מקצה הארץ", שהמטר הוא המעיד על ההשגחה הפרטיית התמידית, כמו שבאר באורך באיוב סי' ל"ו ל"ז, והמטר יתהוה ע"י שיעלה נשיאים, שהם האדים המתנשאים ועולים מן הארץ עד מקום העבים ועיגול הנשימה, והאדים האלה הם מלאים רוח ואויר, שעל ידי זה הם מסוגרים ונעלמים מן העין על ידי שיסוד האש העצור בתוכם יפיץ את האדים על כנפי רוח, והיה בהשגחת ה', "שברקים למטר עשה", בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי"ז "יוציא הרוח מאוצרותיו", יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי"כ יתהוה המטר: