מ"ג תהלים קלה ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים קלה · ז · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מעלה נשאים מקצה הארץ ברקים למטר עשה מוצא רוח מאוצרותיו

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
מַעֲלֶה נְשִׂאִים מִקְצֵה הָאָרֶץ בְּרָקִים לַמָּטָר עָשָׂה מוֹצֵא רוּחַ מֵאוֹצְרוֹתָיו.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
מַעֲלֶ֣ה נְשִׂאִים֮ מִקְצֵ֢ה הָ֫אָ֥רֶץ
  בְּרָקִ֣ים לַמָּטָ֣ר עָשָׂ֑ה
    מֽוֹצֵא־ר֗֝וּחַ מֵאֽוֹצְרוֹתָֽיו׃


רש"י (כל הפרק)(כל הפסוק)

"ברקים למטר עשה" - הם זהרורי הרקיע המבריקים ומאירים לפני המטר שקורין אשליילד"ש בלע"ז

"מוצא" - ל' מציאה כלומר אוצרות תקן לרוח ושם הם מצויים לו לשלחם במשלחתו

מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"שמעלה נשאים מקצה הארץ", שהמטר הוא המעיד על ההשגחה הפרטיית התמידית, כמו שבאר באורך באיוב סי' ל"ו ל"ז, והמטר יתהוה ע"י שיעלה נשיאים, שהם האדים המתנשאים ועולים מן הארץ עד מקום העבים ועיגול הנשימה, והאדים האלה הם מלאים רוח ואויר, שעל ידי זה הם מסוגרים ונעלמים מן העין על ידי שיסוד האש העצור בתוכם יפיץ את האדים על כנפי רוח, והיה בהשגחת ה', "שברקים למטר עשה", בעת ירצה שירד המטר יפרד מהם יסוד האש והעלעקטרי ויתהוה הברק, ועי"ז "יוציא הרוח מאוצרותיו", יוציא יסוד הרוח האצור באדים, ועי"כ יתהוה המטר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"מוצא" - הוא מוציא את הרוח ממקום אוצרו

"ברקים" - לעת בוא המטר מבריק ברקים ואין המטר מכבה אותם

"מקצה הארץ" - ר"ל כאשר המה נראים למראה העין שהם בשפולי הרקיע בקצה הארץ אז מעלה אותם ברום הרקיע אל המקום אשר ירצה להמטיר שמה

<< · מ"ג תהלים · קלה · ז · >>