עם טעמים:
כִּ֤י לֹ֣א לָ֭נֶצַח יִשָּׁכַ֣ח אֶבְי֑וֹן תִּקְוַ֥ת ענוים עֲ֝נִיִּ֗ים תֹּאבַ֥ד לָעַֽד׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"כי", והמאמרים מקבילים, "ישובו רשעים לשאולה כי לא לנצח ישכח אביון", ובהכרח יעניש ה' את הרשעים המריעים לו, "ישובו לשאולה כל גוים שכחי אלהים כי תקות ענוים (לא) תאבד לעד", שה' ימלא מה שהענוים מקוים שתתגלה מלכות ה' וממשלתו להאביד כל השוכחים שמו והכופרים בו, אבל זאת אבקש:
(יט) ועל קידוש שמך אנו חוששים כי על עצמנו אנו בטוחים שתושיענו, "כי לא לנצח ישכח אביון" ולא "תקות ענוים תאבד לעד" באופן שלא על העדר בטחון אנו מתחננים כי אם על דבר כבוד שמך ביני וביני, ולכן (כ) "קומה ה'" מעתה עליהם. ושמא תאמר כי לא הגיע הקץ ואין אנו כדאים להקדים הגאולה, לפחות "אל יעז אנוש", כי תדכאם בצרות מעין מה שמדכאים אותנו, באופן "ישפטו גוים" על ידי עצמם, שישפטו את עצמם ויכירו כי על דכאם את ישראל רעה באה עליהם, וזהו ישפטו גוים את עצמם, שיכירו כי על הצרם את ישראל היה הדבר ויצדיקו את הדין. וגם שלא יאמרו בפירוש לעיני הכל, יהיה "על פניך" שהוא בלב הבלתי גלוי כי אם לפניך, ויתקדש שמך בלבם בצד מה:
