שיטה מקובצת על הש"ס/בבא בתרא/פרק ג/דף נב

על ש"ס: שיטה מקובצת | ראשונים | אחרונים

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

דף נב עמוד א[עריכה]

הא דתנן ולא לאב בנכסי הבן כו'. לא תימא דבבן שהיה שותף עם אביו בנכסים עסקינן דאם כן היינו שותפים. ועוד מדקתני בנכסי הבן מכלל שאין לאביו בהם שותפות אלא כולן לבן הן ועכשיו הוא שרוצה האב לטעון בהן שלקחן ממנו והחזיק בהן וכמו כן נמי מדתנן בנכסי האב מכלל שכולן לאביהם ואיו לבן בהם שותפות ועכשיו הוא שטוען בהן שלקחן ממנו הואיל והחזיק בהן. ועוד דלשון לא לאב בנכסי הבן ולא לבן בנכסי האב משמע דבשביל שהוא אביו ובשביל שהוא בנו הוא שגרם להם שלא יחזיקו זה בנכסי זה ולא זה בנכסי זה ולא בשביל שהן שותפים דאם כן מאי מהני שם האב ושם בן בכאן והא אמרינן דאפילו חלקו ואיפסיקא הלכתא דחלקו לא לאו מכלל דשותפין הויא מעיקרא אלא חלקו דאמרינן מלשון החולק על ישיבתו של רבו הוא שהוא פירש מישיבתו לעשות לו ישיבה בפני עצמו. תדע דהא אמרינן תניא נמי הכי בן שחלק ואשה שנתגרשה הרי הן כשאר כל אדם דהוה ליה בן שחלק דומיא דאשה שנתגרשה מה אשה שנתגרשה פרישתה מבעלה הוא שגרם לה שתהא כשאר כל אדם ולאו חלוקה בנכסים אף בן שחלק נמי פרישתו מאביו הוא שגרם לו שיהא כשאר כל אדם ולאו חלוקה בנכסים אלא פרישה מאביו כלומר בן שפירש מאביו ונעשה זה בבית בפני עצמו וזה בבית בפני עצמו הרי הן כשאר כל אדם לפי שזה ששנינו ולא לאב בנכסי הבן כו' באב ובבן שהן על שלחן אחד והן מעורבים זה עם זה עסקינן הואיל ואין מקפידים זה על זה וכיון שחלקו כלומר פירשו זה מזה ועושה זה לבדו וזה לבדו נעשו כשאר כל אדם ומחזיקים זה על זה. הר"י ן' מיגש ז"ל.

אמר רב עליו להביא ראיה. פירש רבינו חננאל ז"ל עליו להביא ראיה שהיה לו סגולה ממקום אחר כשיעור זה. ולפי פירושו מה שאמרו אימא מעיסתו קמץ בלבד אם ראו בית דין שהיה יכול לקמץ מעיסתו באותו סך. הרשב"א ז"ל.
כתב בעל השרדי ז"ל ובתשובה לקמאי שאף אם לא יעלו הקימוץ לפי אומד הדעת ממון השטרות אמרינן מההוא פורתא נזדמן ביה רווחא דזימנין דקובץ על יד הרבה ודוקא שזמן השטרות אחר חילוק עיסתן ואיכא מאן דפליג ואמר שצריך להיות מאומד הקימוץ כמו ממון השטרות. עד כאן שיטה לא נודעה למי.

דף נב עמוד ב[עריכה]

ראיה במאי רבה אמר ראיה בעדים כו'. נראה לי דרבה סבירא ליה כרב ורב ששת סבירא ליה כשמואל כו' וכן נראה שהרב ז"ל אמר כן שלא הביא מחלוקת רבה ורב ששת ולא פסק הלכה כאחד מהן אלמא בפלוגתא דרב ושמואל פליגא וכבר איפסיקא הלכתא כרב.
וזה לשון הרשב"א ז"ל: ראיה במאי רבה אמר ראיה בעדים רב ששת אמר ראיה בקיום השטר. פירש ר"ש ז"ל דאדרב דאמר עליו להביא ראיה קיימי וקיום השטר דקאמר רב ששת קיום בית דין קאמר כלומר שיש בו אשרתא דדייני וקסבר רב ששת דלא נזקקו בית דין לו לקיימו עד שחקרו ומצאו שהוא משל עצמו. ואינו מחוור דאטו כל שטר הבא לבית דין לקיימו נזקקים לו בית דין לדעת מעות משל מי ואם הלוה משלו ומשל אחרים דמה להם לבית דין אצל זה אם משלו היו הרי טוב ואם לאו כמו שכתב בשמו כך כשיקבל מעות יחזירם לאמצע ועוד דהא קיימא לן דמקיים את השטר אף על פי שלא קראוהו ובודאי הכין משמע שלא קראוהו כלל ולא ידעו מי המלוה ומי הלוה. ונראה כפירושו של הראב"ד ז"ל דרבה ורב ששת בדרב ושמואל פליגי רבה כרב ורב ששת כשמואל והכי קאמר אין לו לזה אלא כשיתבע בעל חובו יקיים שטרו ויגבה חובו ולא מפני ערעור האחים אלא אם יערער הלוה ונראה לי ראיה לדבריו מדקאמר ליה רבה לרב נחמן הא רב והא שמואל הא רבה ורב ששת מר כמאן סבירא ליה אלמא רבה ורב ששת בפלוגתא דרב ושמואל פליגי. ועוד דכי אהדר ליה מתניתא אנא ידענא דמוכחא כרב תו לא בעא מיניה אכתי כרבה או כרב ששת ואם כפירוש ר"ש ז"ל אכתי לא ידענא אי כרבה אי כרב ששת. ודכוותה יש בפרק מי שמת גבי הוא אומר שכיב מרע הייתי והן אומרים בריא היית הוא מוציא מידן בלא ראיה והן אין מוציאין מידו אלא בראיה וחכמים אומרים המוציא מחברו עליו הראיה ואמרינן עלה ראיה במאי רב הונא אמר ראיה בעדים רב חסדא ורבה בר רב הונא אמרי ראיה בקיום השטר.

ולענין פסק הלכה כרב דעליו להביא ראיה דהא רב נחמן קאי כוותיה ותניא כוותיה. ואם מת על האחים להביא ראיה דהא אמר שמואל מודה לי אבא שאם מת על האחין להביא ראיה. ואף על גב דאקשינן כלום נטעון להו ליתמי מידי דלא מצי טעין אבוהון ועמדה בקושיא כתב רבינו חננאל ז"ל שקבלה מן הגאונים ז"ל דכל שעמדה בתיובתא נדחית אבל כי קיימא בקושיא לא דחינן מימרא בקושיא דקים בהו דהכין הלכתא אלא דלא קים להו בתירוץ מאי דקשיא להו.

חסורי מחסרא והכי קתני במה דברים אמורים בחזקה שיש עמה טענה כו'. פירש ר"ש ז"ל דקאי במה דברים אמורים לחזקת שלש שנים כלומר אבל בנעל גדר ופרץ מספיק כל שהו. ונראה לי דקאי נמי לדסליק מניה לאומנין ואריסין ואפוטרופסים ואיש לאשתו דדוקא חזקה שלש שנים שהיה לראיה אין להם אבל נעל גדר ופרץ שהוא למקניא בה יש להן כגון נותן מתנה ואחין שחלקו ומחזיק בנכסי הגר נקט משום חזקת שלש שנים ולפיכך נקט האי במה דברים אמורים הכא ולא נקט לה מיד בתר רישא דמתניתין דקתני הרי אלו שלש שנים. שיטה לא נודעה למי.

אבל בנותן מתנה והאחין שחלקו כו'. לאו דוקא הני אלא הוא הדין ללוקח אלא תנא הני אף על גב דלא יהבי דמי וכל שכן לוקח דקא יהיב דמי. ואי נמי אורחא דמלתא נקט שבאותם שלשה מקומות דרכן לקנות בחזקה אבל במכר במקום שקונים בכסף ואי נמי בכסף ושטרא סתמא דמלתא אין המוכר נותן לו רשות למחזיק בו עד שיתן דמים. הרשב"א ז"ל.

וכן פירש הר"י ז"ל בעליות וזה לשונו: לענין מכר אי דייקינן ממתניתין דלא קניא ביה חזקה עד שיתן דמים מדקתני נותן מתנה כו'. ואלו מכר לא קתני והא דתנן בקדושין נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף ובשטר ובחזקה במתנה מיירי כדאמרינן התם לענין שטר לא שנו אלא בשטר מתנה אבל במכר כו'. ורבותינו ז"ל פירשו דבין במכר ובין במתנה חזקה קונה והא דלא קתני הכא מכר משום דאורחא כו'. ונראה לי להביא ראיה מהא דתני רב הושעיא בקידושין דבי לוי נעל גדר כו' ומסתמא ברייתא זו נשנית בקידושין לפרש משנתנו ששנינו נכסים שיש להם אחריות נקנין בכסף כו' ומדקא בעי רב עלה במתנה האיך אלמא מתוקמא למה ברייתא במכר לבד שמע מינה דהא דקתני נקנין בחזקה במכר נמי מתוקמה דהא ברייתא דבי לוי לפרושי חזקה דמתניתין אתיא. והא דגרסינן נמי בפרק הפרה המוכר בית לחברו כיון שמסר לו את המפתח קנה ומפרש התם כיון שמסר לו את המפתח קנה בחזקה מאי צריך למימר ליה לך חזק וקנה. ולכאורה משמע קני בחזקה בלא מתן דמים מדקאמר קנה ולא קאמר הרי זו חזקה והסברא כך מכרעת דחזקת קרקעות במקום משיכה במטלטלים וקנה בלא מתן דמים. ע"כ.

יש מי שפירש דכי אמרינן נעל נעל ופתח קאמרינן וכהאי גוונא לא הוי מבריח ארי שהרי חזר ופתחו והוי חזקה שהרי החזיק כמחזיק בשלו והיינו דאמרינן בההיא דפרק הזורק ותיחות ותפתח וכך הם דברי הרמב"ם ז"ל בפרק א' מהלכות מכירה שכך כתב כיצד המחזיק בנעילה כו'. ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו כו'. ולא מחוור דאם איתא דפתיחה מעכבת היכי תנן סתמא נעל ואם מההיא דאמרינן התם תיחות ותפתח לא איריא וכמו שאכתוב בסמוך בסייעתא דשמיא. הר"ן ז"ל.
וכן פירש רבינו יונה בעליות וזה לשונו: שלשה עניני חזקה הם: האחד נעילת דלתות הבית והוא הדין פתיחת דלתות כדאמרינן התם ותיחות ותפתח ואף על פי שאין בכך תיקון לבית דרך חזקה היא כשמחזיק בה כמו שאדם מחזיק ונוהג בשלו שנועל ביתו ומונע כל אדם מליכנס שם ופתיחה נמי אין דרך בני אדם לפתוח בית שאינו שלו כשהוא נועל מבחוץ. והשני גדר ופרץ שהוא מתקן השדה והוא הדין לכל תיקון כגון חרישה והשקאה. והשלישי מציע מצעות בנכסי הגר אף על פי שאינו מתקן וכו'. עד כאן.