שולחן ערוך אורח חיים ח ו
<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · ו · >>
צבעי אותיות סימון הפרשנים: טורי זהב (ט"ז) · מגן אברהם · באר היטב · משנה ברורה · ביאור הלכה · כף החיים · באר הגולה
זעל טלית קטן יכול לברך "להתעטף", אף על פי שאינו מתעטף וטזאלא לובשו.
- הגה: ויש אומרים שמברכין עליו זזח"על מצות ציצית", וכן נוהגין יזואין לשנות (כל בו סימן כ"ב ונימוקי יוסף בהלכות קטנות דף פ"ו ע"ב).
מפרשים
(ז) על טלית קטן — מנחות מב.
(ו) אלא לובשו — והברכה ד"להתעטף", נוסח הברכה היא כך, כמו "לישב בסוכה".
(ז) על מצות ציצית — כתב דרכי משה טעם המנהג, כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה, לפי שאין בו עיטוף. ולכן לא מברכין "להתעטף", דהוי משמע דמקיימין המצוה כתיקונה; רק מברכין להשם יתברך שנתן לנו מצות ציצית, ואף שאין מקיימין עכשיו כתיקונו. ובזה מתורץ, שמברכין לשון "על" דמשמע לשעבר, עד כאן לשונו. ועיין סימן ט"ז דין טלית קטן כמה שיעורו.
ויש אומרים כו' — כיון שאין בו עיטוף. ועיין לעיל סימן ד סעיף כב, ובנדרים מט ב "שעטני מעיל" ועיין ר"ן ורא"ש שם. וסברא הראשונה סבירא להו דאין קפידא, דנוסח הברכה כך הוא, כמו "לישב בסוכה", ועיין רא"ש פרק ד דסוכה וכיוצא בו. וקושית מהרי"א האיך מברכין, הא בעינן עובר לעשייתן, ודרכי משה דחק עצמו בזה, איני מבין קושייתו, וטעות סופר בדבריו, ועיין רא"ש פרק קמא דפסחים:
(ז) על מצות ציצית: עיין ב"י מה שמביא בשם מהר"א, שהקשה איך מברכין "על מצות ציצית", והא קי"ל על לשעבר משמע וכו' ע"ש. ובד"מ כתב טעם למנהג, ומסיים: לפיכך מברכין לשון על דמשמע לשעבר ע"ש. לכאורה קשה, דאיתא בפסחים דף ז' ע"ב דאסיקנא שם והלכתא "על ביעור חמץ". פרש"י שם דלהבא נמי משמע, עיין מ"ש הרא"ש בפ"ק דפסחים בשם ר"ח, ומה שכתבו התוס' בסוף ר"א דמילה ד"ה אבי הבן וכו', ומ"ש הכ"מ סוף הלכות ברכות, ובתשובות מהר"י מינץ סי' ק"י ובתשובת מהרי"ל סי' י"ד.
(ח) על מצות — עיין באר היטב. וכוונת הדרכי משה נראה שרוצה לומר דלשעבר נמי משמע, מה שאין כן "להתעטף" דלא משמע רק להבא. ועיין מה שכתבנו לעיל ס"ק ד', דאם לובש הטלית קטן דרך עטיפה אפשר דגם להרמ"א שפיר עדיף טפי שיברך להתעטף, עיין שם:
(טז) אלא לובשו – והברכה הוא "להתעטף", כי נוסח הברכה כך הוא, כמו "לישב בסוכה".
(יז) ואין לשנות – היינו בטלית קטן שלנו, שאין מתעטפין בו. אבל בטלית קטן שמתעטף בו, כמבואר בסעיף ג', יכול לכתחילה לברך "להתעטף". ובדיעבד, אם בירך בכל טלית קטן "להתעטף", או שבירך על טלית גדול "על מצוַת ציצית", יצא.
ודע, דאין לברך על טלית קטן עד שיהיה על כל פנים אורכו שלושת רבעי אמה לכל צד, ונקב בית הצוואר אין עולה מן המניין. וגם שיהיה פתוח רובו. ואנשי מעשה נוהגין אמה מלפניהם ואמה מלאחריהם. ועיין במשנה ברורה וביאור הלכה בסימן ט"ז מה שכתבתי עוד מעניין זה.
(כה) סעיף ו: על טלית קטן יכול לברך להתעטף וכו' — השו"ג ס"ק ט' כתב דדעת מרן ז"ל דיכול לברך "להתעטף" גם כן אם ירצה, עיין שם. אבל הרב חלקו של ידיד כתב דדעת מרן ז"ל אין לברך כלל "על מצות ציצית", עיין שם. ועיין עוד בדברינו לקמן אות כז.
(כו) שם: אף על פי שאינו מתעטף אלא לובשו — והברכה ד"להתעטף", נוסח הברכה היא כך, כמו "לישב בסוכה". בית יוסף, ט"ז ס"ק ו.
(כז) שם בהג"ה: יש אומרים שמברכין עליו על מצות ציצית וכו' — וכן כתב ר' זלמן אות ז', קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ט. וטעם המנהג שנהגו לברך "על מצות ציצית", כתב בדרכי משה אות ה' כי חששו לדברי הפוסקים שאין יוצאין בטלית קטן כזה, ולכן לא תקנו לשון מברכין "להתעטף" או "להתלבש", דאז הוי משמע דעכשיו מקיימי המצוה כהוגן; רק מברכין להשם יתברך שנתן לנו מצות ציצית, ואף שאין מקיימים אותה עכשיו כתקנה, ולכן תקנו לשון "על" דלשעבר משמע, עד כאן לשונו. והביאו ט"ז ס"ק ז. ועיין שערי תשובה אות ג' ואות ז', שכתב אף לדעת הרמ"א, אם לובש טלית קטן בדרך עטיפה, עדיף טפי שיברך "להתעטף", עיין שם. וכן כתב השו"ג באות הנזכר, דרמ"א ומרן לא פליגי, דדעת שניהם אם ירצה להתעטף בטלית קטן יכול לברך "להתעטף", יעויין שם. וזה לשון התשב"ץ חלק ב' סימן מ': אינו תלוי החילוק של ברכת "להתעטף" לברכת "על מצות" בין טלית קטן לגדול, רק בין אם מכסה בו דרך עטיפה ללובשו דרך מלבוש, עיין שם, והביאו עיקרי הד"ט סימן ב' אות נו"ן. אמנם התשב"ץ ז"ל הסכים לברך "להתעטף" בין דרך עטיפה בין דרך מלבוש, והביאו ער"ה אות ג' ושערי תשובה שם. והאר"י ז"ל, כשהיה לובש טלית קטן, היה נוהג לעטוף בו ראשו ממש, והיה מברך "להתעטף בציצית", ואחר כך היה שומטו מעל ראשו ומורידו על שני כתפיו כדרך לבישתו. שער הכוונות בדרושי הציצית דרוש ו', וכן כתב פרי עץ חיים בשער הציצית פרק א', עולת תמיד דף כ"ד עמוד א', מצת שימורים דף י"ב עמוד ד', נגיד ומצוה בדרושי הציצית. ולעניין דינא, אם רוצה להתעטף בו בשעת ברכה, יברך "להתעטף"; אבל אם לובשו כדרכו בלא עטיפה, יברך "על מצות", וכן כתב בן איש חי נר"ו שם אות ו'.
ירא שמים הרוצה לקיים מצות טלית קטן כתקונה, יקח טלית של צמר, גדול קצת כדי שיתכסה ראשו ורובו, ויברך "להתעטף בציצית" ויתעטף בו כדי הילוך ד' אמות, ויפשטנו על אחריו כמו שעושה בטלית גדול ממש, ושוב יניחנו על צוארו כמנהג. ואם אינו גדול כשיעור זה, או אינו של צמר, לא יברך עליו, כי ברכות אינן מעכבין. ואף שניתנה רשות לברך אפילו בקטן מזה, ואפילו אינו של צמר, ויכול לברך "על מצות ציצית" אפילו אינו מתעטף, שכן פשט המנהג וגדול כוח המנהג – מכל מקום ירא שמים יחוש לעצמו ולא יברך במידי דתלי בפלוגתא, שב ואל תעשה עדיף. חס"ל אות ה', והביאו פני יצחק נר"ו מערכת הטי"ת אות קכ"ז. ועיין לקמן סימן טז אות ב, כי שם נתבאר עיקר דין שיעור הטלית, יעויין שם.
(כח) שם: על מצות ציצית — הוא"ו בפתח. קיצור שולחן ערוך שם.
פירושים נוספים