שולחן ערוך אורח חיים ח ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · שולחן ערוך אורח חיים · ח · ה · >>

מקרא לצבע סימון האותיות: ט"ז מגן אברהם באר היטב משנה ברורה ביאור הלכה כף החיים באר הגולה

שולחן ערוך

המברך "להתעטף זהויבציצית".

ואם שניים או חשלושה מתעטפים היאבטלית וזיבכאחת (פירוש, בפעם אחת), כולם מברכים. יגואם רצו, ידאחד מברך, טוהאחרים יענו אמן.

מפרשים

באר הגולה

(ה) מברך להתעטף — תוספות בפרק ב' דברכות.


(ו) אם שנים או שלשה — א"ח הביאו ב"י בסימן כ"ב, מהר"י ואגור בשם מהר"י מולין וא"ח.



טורי זהב - מגן דוד

(ה) בטלית כאחד — פירוש, כל אחד מתעטף בטלית מיוחד, אלא שבפעם אחת נעשו כל העטיפות.

מגן אברהם

(ז) בציצית — בשו"א (לבוש). וב"ח סימן י"ד כתב על פי הדקדוק לומר בפת"ח.


(ח) שלשה — כתב בהגהות מיימוניות סוף פרק ג' דראש השנה, שאם אחד מתעטף בציצית, יכול חבירו לברך לו. ובתרומת הדשן סימן ק"מ כתב: מי שקושר תפילין לחבירו בראשו, מסתמא לא יברך אלא הלובש וכו', עד כאן. וצריך לומר דהגהות מיימוניות מיירי שהמתעטף אינו בקי בברכה. ועיין סימן תקפה סעיף ב.


(ט) והאחרים — ועל פי זה נהגו שיברך הש"ץ בקול רם, להוציא רבים ידי חובתם (דרכי משה).

באר היטב

(ה) בציצית:    בשו"א תחת הבי"ת. לבוש, וכ"כ שכנה"ג וש"ת. והב"ח סי' י"ד כ' לומר בפתח.


(ו) כאחת:    ר"ל כל חד וחד מתעטף בטלית מיוחד, אלא שבפעם אחד נעשה כל העטיפות.

שערי תשובה

(ו) בציצית — עיין באר היטב, וכן כתב במחזיק ברכה, שיש לומר הב' בשו"א, בשם מהר"מ דלונזאנו על פי דקדוק ומהר"מ זכותא על פי הסוד, עיין שם:


(ז) כאחת — עיין באר היטב, ועיין לעיל סימן ו' ס"ק ה' מה שכתבנו בשם תשובת המבי"ט, ועיין מה שכתב בזה בתבואות שור סימן י"ט ס"ק ח'. ושם כתב בשם המבי"ט הטעם שאם רצו כולן מברכין, משום שאין כולם מזומנים יחד, ויצטרך להיות כל אחד טליתו בידו ולהמתין, וכן בתפילין יעמדו בזרועות מגולות. והמחבר כאן לשיטתו אזיל סוף סימן וא"ו שאין חשש בזה שיברך כל אחד בפני עצמו בכל דוכתיה, רק שאם רצו, אחד מברך לכולם:

ביאור הגר"א

מברך כו' — ברכות ס ב, ובתוספתא וירושלמי פרק בתרא דברכות:

אם שנים כו' — משמע מדבריו דיותר נכון דיהא כל אחד מברך לעצמו; וליתא, דדווקא אחד מברך לכולם לכתחילה, כמו שכתוב בפרק ח דברכות, וכן לשון התוספתא: עשרה כו' היו עושין מצוה אחת, אחד מברך לכולן, יחיד כו', וכן בפרק ו דברכות: לאחר המזון כו', וכן בברכת המוציא וברכת המזון ושאר ברכות, כמו שכתב שם:

והאחרים כו' — לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו לא ענה יצא, כמו שכתוב בפרק ג דסוכה וכמו שכתוב לקמן סימן רי"ג סעיף ב. ושם משמע דלכתחילה יש לענות, וכן בסוף פרק ח דברכות:

משנה ברורה

(י) בציצית – בשו"א תחת הבי"ת:


(יא) בטלית – והוא הדין בתפילין וכל ברכת המצוות.


(יב) כאחת – פירוש, כל אחד מתעטף בטלית מיוחד, אלא שבפעם אחת נעשו כל העטיפות, לאפוקי לאחר כדי דיבור לברכתו דהוי הפסק, וצריך כל אחד לברך לעצמו. ועיין לקמן סימן ר"ו סעיף ג'.


(יג) ואם רצו – מלשון זה משמע דיותר טוב שכולם יברכו. ובאמת אדרבה, לכתחילה יותר טוב שאחד יברך ויוציא את האחרים, משום "ברוב עם הדרת מלך", וכדלקמן בסימן רח"צ סעיף י"ד. אך לא נהגו עכשיו כן. ואפשר משום שאין הכל בקיאין להתכוון לצאת ולהוציא. ועיין בשערי תשובה.


(יד) אחד מברך – ומוציא את האחרים, ואפילו הם בקיאים. ובלבד שיתכוין השומע לצאת והמשמיע להוציא. ויותר מזה, דאפילו אם המברך כבר יצא לעצמו, או שאינו מתעטף כלל, יכול להוציא אחרים בברכתו, דכל ישראל ערבים זה בזה. אך בזה יש אומרים דאינו מוציא אלא דווקא מי שאינו בקי.
כתב הפרי מגדים: אם כמה אנשים קנו טליתים חדשים, ועשו בהם ציצית, ולא ברכו "שהחיינו", דמברכין בעיטוף ראשון כמבואר בסימן כ"ב, נהי דאחד יכול לברך "להתעטף" בשביל כולם, אבל ברכת "שהחיינו" – כל אחד בעצמו יברך.


(טו) יענו אמן – אף דבלאו הכי צריך לענות אמן אחר כל ברכה, מכל מקום בזו שרוצה לצאת בה – החיוב יותר, שֶמורֶה בזה בפועל שהוא מתכוין לצאת בה. מיהו בדיעבד אפילו לא ענה אמן יצא, וכדלקמן בסימן רי"ג סעיף ב'.

ביאור הלכה

כף החיים

(יט) סעיף ה: מברך להתעטף בציצית — כתב הב"ח סימן כד שצריך להיות הב' בפתח. וכן כתב מצת שימורים דף כ"ג עמוד ד'. וכן כתב הרב המקובל החסיד מהר"מ ר' יעקב צמח ז"ל בהגהותיו לאורח חיים כתב יד, הביאו הברכי יוסף אות ד'. וכן כתב קיצור שולחן ערוך סימן ט אות ח. אמנם הלבוש כתב שצריך להיות הב' בשו"א, וכן כתב שיורי כנסת הגדולה בהגהות הטור אות ג' שמנהג המדקדקים כהרב הלבוש, וכן כתב עולת תמיד אות ו', אליה רבה אות א', סולת בלולה במקור חכמה אות א', וכן כתב המחזיק ברכה אות ז' והברכי יוסף שם בשם מהר"ם זכות על פי הסוד, ובשם מהר"מ די לונזאנו על פי הדקדוק, וכן כתב הש"צ דף כ"ט עמוד ד' וסידור בית יעקב אות כ"ב, שערי תשובה אות ה' בשם הנזכרים, רוח חיים אות ב', וכן כתב היפה ללב נר"ו שם אות ב' וכן עיקר.


(כ) שם: להתעטף בציצית — ואם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית", מפורש יוצא מדברי הזרע אברהם חלק א' סימן ב' דלא יצא, דהוה ליה משנה מטבע שטבעו חכמים בברכות דלא יצא, עיין שם. ולי נראה דיצא בדיעבד ואינו חוזר ומברך "להתעטף", דאין בזה משום משנה מטבע וכו', וכמו שהוכחתי בתשובותי. סידור בית יעקב אות א', וכן כתב חיי אדם כלל י"ב אות ד' דאם בירך על טלית גדול "על מצות ציצית" ועל טלית קטן "להתעטף" יצא, עיין שם, וכן כתב פני יצחק מערכת הטית אות קי"ג. וכן אם בירך "להתלבש בציצית" יצא בדיעבד, משום דיש פוסקים דסבירא להו דיברך על טלית קטן "להתלבש", מהר"מ הובא בתרומת הדשן סימן מ"ה, וכן כתב האגור בשמו והביאו בית יוסף. וכן כתב התשב"ץ חלק ב' סימן מ', שאם רצה לברך "ללבוש ציצית" הרשות בידו, אלא שאינו ניכר מברכותיו שהוא תלמיד חכם. והביאו שערי תשובה אות ג'. וספק ברכות להקל.


(כא) שם: אם שנים או שלשה וכו' — ואם רצו, אחד מברך והאחרים יענו אמן. אבל אדם אחר שאינו מתעטף עכשיו בציצית, אינו יכול לברך כדי לפטור את המתעטף, אלא אם כן המתעטף הוא בור שאינו יודע לברך, אז יכול לברך לו אחר, אף על פי שאינו צריך עכשיו לברכה זו. מגן אברהם ס"ק ח', ר' זלמן אות י"א, פרי מגדים אשל אברהם אות ח', וכתב דלא כאליה רבה אות ו'. וכן הוא דעת מרן סימן רעג סעיף ד, דאין לברך לאחרים אלא אם כן אינם יודעים. ואף על גב דגמרא ערוכה היא (ראש השנה כט א): תני רב אהבה בריה דרבי זירא: כל הברכות כולם אף על פי שיצא מוציא, חוץ מהנהנין, וכן פסקו הרמב"ם ז"ל פרק א מהלכות ברכות הלכה יו"ד והטור אורח חיים סימן תרצב בהלכות מגילה, מכל מקום הא כתב רש"י שם דברכת הנהנין לית ערבות, לא ליתהני ולא ליבריך, והעתיקו מגן אברהם סימן קסז ס"ק מ. ואם כן, גבי ציצית יש לומר דאין חיוב ללבוש בגד בת ד' כנפות עם ציצית, הוה אמינא דאין זה ערבות, ולכך קא משמע לן המגן אברהם, ולכך נקיט המגן אברהם ציצית, ושם בהג"א נקיט תפילין גם כן, אלא כדכתיבנא, אשל אברהם שם. ומכל מקום אם אפשר שיאמר לו הברכה מלה במלה חוץ ממלת "ה' אלהינו" עדיף טפי.


(כב) שם: מתעטפים בטלית כאחת — פירוש בפעם אחת, לאפוקי לאחר כדי דיבור דהוי הפסק, עיין סימן רו סעיף ג. פרי מגדים שם.


(כג) שם: כולם מברכים — פשוט הוא, כגון שאינו רוצה לצאת בברכת חבירו. עולת תמיד אות ז'.


(כד) שם: ואם רצו אחד מברך והאחרים יענו אמן — היינו לכתחילה, אבל בדיעבד אפילו לא ענו אמן יצאו, כמו שכתוב סימן ל ריג סעיף ב, וכן כתב עולת תמיד שם, ישועות יעקב אות ד', ביאורי הגר"א אות י"ג.




▲ חזור לראש