קטגוריה:שיר השירים ח ה

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק • לכל הפירושים על הפסוק •

משל:

(ה) "מי" [דברי המשורר] שואל מי זאת אשר התרחקה מעיר מושב אל המדבר והיא מתרפקת אל דודה, [תשובת הדוד] תחת התפוח עוררתיך בפעם הראשון שמצאתי אותך מצאתי אותך ישנה תחת התפוח ושם עוררתיך וגם שם תחת התפוח, חבלתך אמך, שם הולידה אותך, וגם שם חבלה ילדתך. גם אמך נולדה תחת התפוח. ר"ל היא למודה להיות במדבר לא בעיר, כי שם נמצאה ושם נולדה היא ואבותיה:

מליצה:

(ה) "מי זאת". שואלים מה מהות הנפש היקרה הזאת אשר היא עולה מן המדבר. ר"ל כי בצאתה אל המדבר. שהוא אחרי נפרדה מן הגויה, הנה היא עולה במעלות הסולם למעוני שחקים ושם היא מתרפקת על דודה להדבק בדוד העליון הצח ואדום, להיות צרורה בצרור החיים את ה' אלהיה מה שלא יהיה כן לכל הנפשות שתגוענה עם הגויה. ואין להם קיום אישיי רק קיום מיני, ומה נשתנה הנפש הזאת. (תשובת ה') תחת התפוח עוררתיך, זה הוא יען שהנפש היקרה הזאת היא אצולה ממרום וממקום קדוש תתהלך. כי בעת עוררתי אותך ממקומך לרדת אל הגויה, היית תחת התפוח בחקל תפוחין קדישין באצילות העליון בעולם האורה ששם מקור הנשמות, שמה חבלתך אמך בעת נקשרת בחבלי יולדה אל אמך שהיא הגויה שמה היית תחת התפוח העליון, וגם שמה חבלתך ילדתך כי שם שרשך, והיית שם עצם רוחני נבדל חיה ורבת פעלים, ולכן שבת למקומך אשר באת משם, (והנה בכל השיר דבר אליה בלשון נקבה ופה בלשון זכר ומלבד שימצא שיתפוס לשון זכר לנקבה כמ"ש הרד"ק במכלול דף ט' ודף י' עיי"ש יש פה טעם כי הנפש כשעומדת בפ"ע נפרדת מן הגויה אינה מתפעלת ומקבלת רק היא עצם רוחני נבדל כאישים העליונים ולא יצדק לדבר עליה בלשון נקבה):

ה.    [ עריכה ]
מי זאת עולה מן המדבר עלוויה מהמדבר, סילוקה מן המדבר, מיתתה מן המדבר, הדא מה דאת אמר: (במדבר י"ד) במדבר הזה יתמו ושם ימותו. מתרפקת על דודה אמר רבי יוחנן: שהיא מנחת פרקי תורה ופרקי מלכות לעתיד לבא. תחת התפוח עוררתיך דרש פלטיון איש רומי ואמר: נתלש הר סיני ונצב בשמי מרום, והיו ישראל נתונים תחתיו שנאמר: (דברים ד') ותקריבון ותעמדון תחת ההר. דבר אחר: תחת התפוח עוררתיך זה סיני. ולמה נמשל בתפוח? אלא מה תפוח זה עושה פירות בחדש סיון, כך התורה נתנה בסיון. דבר אחר: תחת התפוח עוררתיך למה לא באגוז ואילן אחר? אלא כל אילן דרכו מוציא עליו תחלה ואח"כ פירותיו, ותפוח זה מוציא פירותיו תחלה ואחר כך מוציא עליו, כך הקדימו ישראל עשייה לשמיעה, שנאמר: (שמות כ"ד) נעשה ונשמע. אמר הקב"ה: אם אתם מקבלים עליכם תורתי מוטב, ואם לאו, הריני כובש עליכם ההר הזה והורג אתכם. שמה חבלתך אמך וכי שמה חבלה? אמר ר' ברכיה: לאחד שהלך במקום סכנה וניצל פגע ביה חבריה. א"ל: בההוא אתרא דסכנתא עברת? כמה סכנתא עברת, כדון ילדך אמך, כמה צערה עברה עליך, וכדין איתברית ברייה חדתא. אמר רבי אבא בר כהנא: שמה חבלה ושמה חובלה חבלה, בשעה שאמרו: (שם) כל אשר דבר ה' נעשה ונשמע. שמה חובלה, בשעה שאמרו לעגל: (שם ל"ב) אלה אלוהיך ישראל, וחובלו נתמשכנו. תני ר' שמעון בן יוחאי: זיין שנתן לישראל בחורב שם המפורש היה חקוק עליו, וכשחטאו נוטל מהם. רבי איבו ורבנן רבי איבו אמר: מאליו היה נקלף. ורבנן אמרי: מלאך היה יורד ומקלפו. אמר רבי שמעון בן חלפתא: עלובה היא הכלה שמקלקלת בתוך חופתה. אמר רבי יוחנן: אבדו עצה טובה שנתנה להם בסיני, שנאמר: (משלי א') ותפרעו כל עצתי ואין עצה, אלא תורה שנאמר: (שם ח') לי עצה ותושיה. ר' יהושע דסכנין בשם ר' לוי: כתיב: (דברים ט') ובחורב הקצפתם את ה'. אמר הקדוש ברוך הוא: באתי לברך אתכם ומצאתי חככם נקוב שאינו מחזיק ברכה, שנאמר: (שמות ל"ב) וירא משה את העם כי פרוע הוא ואין פרוע, אלא נקוב, היך מה דאת אמר: ותפרעו כל עצתי. רבי לוי אמר: עשיתם להקב"ה כאלו מתאבל עליכם, אית אתרין צווחין לבית אבלה בית קצופה: