רש"ש על המשנה/מעשרות/ב

רש"ש על המשנה מסכת מעשרות פרק ב

משנה • תוספתא • ירושלמי •

<< · רש"ש על המשנה · מסכת מעשרות · >>

פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה

ב

בשם הכפתו"פ דעבר הירדן דשם הוא מגוף א"י מעבר המערבי ע"ש. א"ל דהוא מפסיק בין גליל ליהודה וכ"מ ממה דחשיב יהודה ועה"י והגליל דבסדר הזה עומדין ועי' חגיגה (כ"ה) דרצועה של כותים מפסקת בין גליל ליהודה: משנה ד עי' בשנ"א ובהגהת בנו ובדברי מהרי"פ. ובמחכ"ת לא ירדו לס"ד הגאון ז"ל המה הבינו בדבריו דלחכמים ג"כ אין תרומה קובעת אלא שעושה את הכלכלה לגמר מלאכה מטעם שבאר וז"א דהרי שפתי הגאון ברור מללו "וחכמים ס"ל דדוקא בדבר שנ"מ" מוכח להדיא דקובעת בדשנ"מ מיהא רק דכלכלת תאנים אף שלנ"מ קודם הרמה דהיינו שלא חפה ולא מלאה מ"מ בזה שתרמה גילה דעתו שלא ילקוט בה עוד וזהו ג"מ כדלעיל פ"א מ"ה ומש"כ התוי"ט דיש מחליקין כבס"פ דלעיל שם ואמר בעגול של דבלה אבל כלכלת תאנים ג"מ שלה כמה שכתב ועל זה פליג ר' שמעון ואומר א"ת קובעת מק"ו אולם בזה דהרמה עושתה לג"מ ל"פ ונ"מ דחצר או מקח קובעה אח"כ:

ג

ברע"ב ד"ה וכן בחזרה. אם קודם שהגיע ליהודה כו' עד שיגיע לגליל [כ"כ הר"ש] לכאורה תמוה כיון דלא הגיע ליהודה א"כ עדיין עומד בגליל ומה זה דקאמר אוכל כו' עד שיגיע לגליל. אמנם לפמש"כ התור"ע בפ"ט דשביעית

ה

ל"י עד שיעשר דר"מ כו'. נ"ל דר"מ לטעמיה בס"פ דמקח קובע אפי' בדשלנ"מ דבירושל' מוקי לת"ק דשם כר"מ וכדשמעינן ליה בברייתא שהובאה שם על מתניתין דהכא הלוקח תמרים והוא עתיד לדרסן כו' אסור לאכול מהן ארעי כו' דר"מ ור"י לטעמיה שם דא"ק אלא בדבר שנ"מ ואם צרף שנים הוה כג"מ דאיקרי גורן כדאסמכינן אקרא בב"מ (ד' פ"ט ב') וכן חצר קובע בצירוף שתים כבפ' דלק' מ"ח (ועי' ב"מ (פ"ח) בתד"ה בעה"ב) וזהו הטעם דשם מ"ב וג' ודלא כטעם הרע"ב שם דא"כ בעה"ב נמי:

ו

הילך איסור זה בעשר כו'. נ"ל משום שהתנה שיבור ומסתמא יברור הטובים והמובחרים לכן מחירם בכפל מסיפא דא"ל אלו וכמו באינך דברישא נותן איסר באחד ובסיפא בשנים וזה דלא כהתוי"ט:

ח

ברע"ב ד"ה זה לאכול וזה לקצות. כ"ה בפי' הרמב"ם ולענ"ד נל"פ דתרווייהו חליפת תאנים בתאנים הם רק לאכול פי' לאכלם כמות שהם ולקצות פי' לעשות מהן קציעות וכ"נ מפירש"י בספ"ד דביצה והרווחנו בזה דסתמא דמתניתין דלעיל אתיא אפי' כר"י דהתם היינו לאכול כמות שהן ודלא כהתוי"ט ועמש"כ בר"פ דלקמן: שם בתוי"ט ד"ה ר"י אומר וכו'. ועוד דר' אליעזר ור' מאיר הוויין כשיטה דלית הלכתא כו'. נ"ב הש"ך יו"ד סי' רצ"ד ס"ק ל"א כתב אפשר דלא אמרינן כל כה"ג שיטה אלא בש"ס בבלי אבל לא בש"ס ירושלמי ע"כ והרמ"ע מפאנו בתשוב' סי' י"ג כתב אין הלכה כשיטה דווקא כשנאמר פלוני ופלוני כולהו ס"ל הכי אבל כשנאמר פו"פ אמרו דבר אחד אפשר דהלכתא כוותייהו דבכה"ג מר אמר חדא ומר א"ח ולא פליגי כו' עכ"ל. אמנם הרשב"א בתשו' סי' תל"א (וכפול בסי' תרפ"ו) דכ"מ שאמרו כולן אמרו דבר אחד הוא שאין הלכה כחד מנייהו. אבל כל שאמרו כולן יש להם כן וכן אע"פ שאין הלכה בכולהו יש מהם שהלכה כמותו כו' ע"כ. ועי' בר"ן פ"ק דסוכה סי' תתקפ"ז והתוי"ט הביאו פסחים פ"ד מ"ג ד"ה בן בתירא. [ועי' הרשב"א בחי' לשבת פ"ז - מהגרמ"ש]: