תוספתא/מעשרות/ב

הלכה א

החמרין ובעלי [הגתים] שהיו עוברין ממקום למקום אוכלין ופטורין עד שמגיעין לאותו מקום אם ייחד להן בעל הבית בית בפני עצמן אם לנין שם חייבין לעשר ואם לאו פטורין מלעשר.

הלכה ב

מעשה שהלך ר' יהושע אצל רבי יוחנן בן זכאי לברור חיל והיו בני עיירות [מוציאין] להם תאנים אמר מה אנו לעשר אמר להם אם לנין אנו אנו חייבין לעשר ואם לאו פטורין מלעשר הגיעו למקום לינה אפי' שתי שעות צריכין לעשר ר' מאיר אומר הגיעו למקום שביתה אפי' ביום השני [פטורה] מלעשר.

הלכה ג

התורם גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן רבי אליעזר אומר לא יאכל מהן עראי וחכ"א אוכל מהן עראי מודה רבי אליעזר לחכמים בתורם שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין שיאכל מהן עראי ומודים חכמים לרבי אליעזר בכלכלה [של תרומה] עד שלא נגמרה מלאכתה שלא יאכל ממנה עראי ור' שמעון מתיר מק"ו ומה אם בשעה שיש עליה זיקת שלשה מעשרות אוכל הימנה ארעי שעה שאין עליה אלא זיקת שני מעשרות אינו דין הוא שיאכל הימנה עראי.

הלכה ד

הלוקח גרוגרות ועתיד לדורסן תמרים ועתיד לדושן רבי מאיר אומר לא יאכל מהן עראי ומעשרן דמאי וחכמים אומרים אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי מודה רבי מאיר לחכמים בלוקח שבלין ועתיד לעשותן גורן ענבים ועתיד לעשותן יין זיתים ועתיד לעשותן שמן שאוכל מהן עראי ומודים חכמים לרבי מאיר בפירות שאין צריכין גמר מלאכה שלא יאכל מהן עראי.

הלכה ה

הבוצר כרמו לשוק שאם לא מצא להן שוק מחזירן לגת זיתים לשוק אם לא מצא להן שוק מחזירן לבד אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי.

הלכה ו

אמר לו צא ולקט לך תאנים מן התאנה אוכל מהן עראי ומעשרן ודאי צא ומלא לך כלכלה זו אוכל מהן עראי ומעשרן דמאי בד"א בעם הארץ אבל בחבר אוכל ואין צריך לעשר דברי רבי רשב"ג אומר בד"א בעם הארץ אבל בחבר לא יאכל עד שיעשר שלא נחשדו חברין תורמין שלא מן המוקף א"ר יהודה [רואה אני את] דברי מדברי [רשב"ג] מוטב יתרמו חבירין שלא מן המוקף ואל יאכילו את עמי הארץ טבלים.

הלכה ז

אמר לו צא ולקט לי תאנים מן התאנה אוכל ואינו חושש משום גזל צא ומלא לי כלכלה זו הרי זה חושש משום גזל בין כך ובין כך מוציא עליה תרומה ומעשרות משל בעל הבית ואינו חושש.

הלכה ח

אמר לו צא ולקט לך עשרים תאנים מתוך שלי ואני אמלא כרסי מתוך שלך המלקט במנין חייב הממלא כריסו פטור רבי אליעזר ב"ר צדוק אומר המצרף שלש תאנים בתוך פיו פטור ארבע הרי זה חייב אמר לו צא ולקט לך כלכלה גדולה אין פחותה מסאה בינונית אין פחותה מתרקב קטנה אין פחותה מקביים.

הלכה ט

המביא תאנים מן השדה לאכלן בחצר שפטורה מן המעשרות שכח והכניסו לתוך ביתו מוציאן לחצר ואוכל מהן עראי.

הלכה י

המביא תאנים מן השדה לאוכלן [בחצר שפטורה מן המעשרות שכח והעלן לראש הגג אפילו בתוך] ביתו אוכל מהן עראי המביא תאנים מן השדה לאכלן בראש גגו [שכח והכניסן לתוך חצר חבירו] לא יאכל עד שיעשר רבי יוסי ב"ר יהודה אומר מעלן לראש הגג ואוכל.

הלכה יא

המוציא את פועליו לשדהו אין רשאי להאכילן אלא אם כן עישר והן אינן רשאין לאכול אלא אם כן עישרו ואם היה בעל הבית מוציא ונותן לפניהן בעין יפה אוכלין ואין צריכין לעשר.

הלכה יב

האומר לחבירו הילך איסר זה ותן לי בו חמש תאנים אוכל אחת אחת ופטור אם צרפן חייב [אם] היה בעל הבית מוציא ונותן לו [אוכל ואין צריך לעשר] דברי ר"מ ר' יהודה אומר בין כך ובין כך אוכל אחת אחת ופטור ואם צרף חייב.

הלכה יג

הלוקח גרוגרות מן המוקצה לא יאכל עד שיעשר דר"מ [א"ר] יהודה בד"א בליקט מתוך שלו אבל בליקט מתוך של חבירו אוכל ואין צריך לעשר.

הלכה יד

פועלין שהיו מנכשין בשדה ומעדרין בשדה לא יאכלו מן הזית ומן התאנה אא"כ נתן להן בעה"ב רשות [לפיכך אם] נתן להם בעה"ב רשות אוכלין ומצטרפין ופטורין בד"א בזמן שאין להם [עילוי] מזונות אבל אם יש להן [עילוי] מזונות אוכלין ופטורין ואם צירפו חייבין.

הלכה טו

פועלין שהיו עודרין בתאנים וגודרין בתמרים ומוסקין בזיתים אוכלין ופטורין שהתורה נתנה להן רשות לא יספות במלח ויאכל אא"כ נתן לו בעה"ב רשות ולא יאכל בהן פתו אלא א"כ נתן לו בעה"ב רשות.

הלכה טז

השוכר את הפועל לנכש בבצלים מקרטם עלה עלה ואוכל לא יאחז קלח בידו [ויאכל] אלא מקרטמו במחובר [ובקרקע] ואוכל.

הלכה יז

פועלין שהיו עוקרין בבצלים ואוגדין בבצלים אוכלין ופטורין שהתורה נתנה להן רשות.

הלכה יח

מצא כריכות ברשות היחיד אסורות משום גזל וחייבות במעשרות ברשות הרבים מותרות משום גזל ופטורות מן המעשרות והאלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים אסורות משום גזל וחייבות במעשרות.

הלכה יט

מצא תבואה ממורחת העשויה כרי אסורה משום גזל מפוזרת מותרת משום גזל בין כך ובין כך עושה אותה תרומה ומעשרות [על פירות של בעל הבית] ואינו חושש מצא כלכלה מחופה אסורה משום גזל וחייבת במעשרות [כיצד הוא עושה] עושה אותה דמים.

הלכה כ

מצא קציצות לא יהא קוצץ והולך בהן לפי שנחשדו רוב אדם עליהן היתה לו ערימה של בצלים ושל גרוגרות ושל חרובים בראש גגו בורר ואוכל בורר ומניח על השלחן בורר ומשליך לפני בהמתו ר"ש בן אלעזר אומר אין בהמה אוכלת עראי בחצר וכולן שהכניסן מן השדה לעיר לא יאכל מהן עראי לפי שאין סופו להחזיר את המותר לעולם [יהא מאכיל] פקיעי עמיר עד שיעשה חבילות.

הלכה כא

ר"ש בן אלעזר אומר משום ר"ע כל שאחד פותח ואחד נועל [כגון שני שותפין שנים דיורין] הגגות פטורין אע"פ שהן של חצר חייבת מעלין לראש הגג ואוכל.

הלכה כב

בית הכנסת ובית התלמוד אם יש בהן בית דירה אין אוכל בהן עראי ואם לאו אוכל בהן עראי האוריות והאוצרות שבשדה העשויות למכנס אוכל בהן עראי לבית דירה אין אוכל בהן עראי רבי נחמיה אומר חצר [הנעדרים] הרי היא כגנה ואוכל בה עראי.

הלכה כג

סוכת היוצרים אחרים אומרים משום רבי נתן הפנימית חייבת והחיצונה פטורה תאנה [שעומדת בגנה ונוטה לחלון] אוכל כדרכו ופטור אם ליקט והניח על השלחן אפילו אחת חייב.

הלכה כד

אילן שמקצתו נטוע בארץ ומקצתו בחוצה לארץ הואיל ומקצתו נטוע בארץ כאילו כולו נטוע בארץ דברי רבי רבן שמעון בן גמליאל אומר [חצר] הנטוע בארץ ישראל הרי הוא כארץ ישראל [חצר] הנטועה בחוצה לארץ הרי הוא כחו"ל.