רש"ש על המשנה/מעשרות/ג
רש"ש על המשנה מסכת מעשרות פרק ג
<< · רש"ש על המשנה · מסכת מעשרות · >>
פירושים רבי עובדיה מברטנורא ● פירוש תוספות יום טוב • פירוש יכין ובועז (תפארת ישראל) ● פירוש מלאכת שלמה ● עיקר תוספות יום טוב ● פירוש המשניות לרמב"ם ● מפרשי המשנה
א[עריכה]
ברע"ב ד"ה הרי אלו כו' ולגבי לוקח חשיבי כנגמרה מלאכתן שהלוקח עיניו במקחו [כ"ה בר"ש] והנראה שם מפירש"י והתוספות דכיון שלקח לאכול כולם מיד הוויין לדידיה נגמרו מלאכתם משא"כ בעה"ב שיש לו עוד הרבה שמשאירן לעשותן קציעות וכדומה לכן אף מה שאוכל הוויין כמו שלנ"מ דלעיל מיירי שהחליף הרבה לקצות וחזר הלוקח להיות כבעה"ב וכן בעה"ב אם לא לקט אלא כדי אכילתו הוה נ"מ ואם הוא בחצר חייב כמבואר בתוס' שם ודברי התוי"ט בכאן אינם מחוורין כלל וגם הלא מבואר בפרק דלעיל מ"ב דבית של אחר אינו קובע וא"כ מאי מהני חצר דבעה"ב לפועל: שם בתוי"ט ד"ה בניו וב"ב אוכלים ופטורים. בירושלמי פריך ואין להם מזונות כו' ומשני כמאן דאמר אין מזונות לאשה מד"ת [מובא גם בר"ש] לכאורה יפלא דמשמע דאם היה מה"ת הוה כמקח. דמ"ש מפועלים בפרק דלעיל מ"ז. וי"ל דבשלמא פועל אוכל מה"ת אותו המין שהוא עושה דוקא אבל אשתו יכול לתת לה מזונות איזה שירצה וכשהוא נותן לה מן התאנים הוה כמחליף עמה במחיר המזונות שחייב לה ודומה לשם מ"ח היה עושה בלבסים ל"י בב"ש ומ"מ מסיק בירושלמי דאפי' למ"ד דאוכלת מה"ת שרי ע"ש ברא"פ ובשנ"א ותמיהני על הר"ש שלא הביאו ולא עוד אלא שבפ"ד דכתובות מ"ד כ' התוי"ט דסתם מתניתין דהכא כמ"ד דאינו מה"ת:
ד[עריכה]
בתוי"ט ד"ה ובזיתים כו' פירש הר"ב כו' אבל יעשר דמאי בלבד הרמב"ם כו' שי"ל דפטור מתרומה מטעמא דמ"ד פ"ה ותמוה דהתם טעמא קאמר מפני שהתורם בלבו כו' והכא בעל האילן לא תרם כלל כוון שעדיין הפירות מחוברין: שם ד"ה מפני שהוא מחזיר אה"מ פי' הרמב"ם והוא ראיה שארעי מאכיל וק"ל דהא לבהמה שרי אפי' קבע קודם שנ"מ (פאה ספ"ק) ולענ"ד הנל"פ דמחזיר אה"מ הוא לטעם דמפני זה נקראו עדיין לא נ"מ וע"ד שכתבתי במ"א ובשבת (י"א ב') ועי' בחבורו בפ"ג מה"מ ה"ו וה"כ ובכ"מ ודע שבפי' הר"ש ד"ה מוריד יש ט"ס ובמקום אבל (לעולם) צ"ל לעולא:
י[עריכה]
בתוי"ט ד"ה ובבתי ע"ח הכל הולך אחר העקר. כתב הר"ש סתם מתניתין ר"מ בפרק כו' ר"מ אומר אף השדות והוא מחלק בין אילן לשדה דאילן הוה בכלל בית טפי משדה ונ"ל ראיה לדבריו מעירובין (כ"ג ב') נזרע רובו ה"ה כגינה נטע רובו ה"ה כחצר ובב"ב (כ"ד ב' ס"ח א') מחלק ג"כ הגמרא בין שדה לאילן לענינים כיוצא בזה והגנות שכ' הרמב"ם בחבורו ע"כ צ"ל שאין כוונתו על גנות של זרעים אלא דאילנות ובק"א דס' מעשה רב שתמה על הרמב"ם בד"ז נעלם ממנו משנה זו וכל האמור בה מהתוי"ט: