רמב"ם על מקואות ו

<< · רמב"ם · על מקואות · ו · >>

ראו גם נוסח המשנה מקואות ו רמבם

מקואות פרק ו

משנה א

ידוע הוא שבעת שיאמר בזאת הכוונה מערה, רוצה לומר מקווה שבמערות.

וכוונת אמרו כמה שהן, אף על פי שיהיה החיבור בין זה המקום ובין המקווה היותר מעט שבדברים, ואפילו היו המים אשר בין המים שבמקווה ובין המים אשר בסדק כחוט השערה, ואפילו היו המים גם כן אשר בהם כל שהוא, לפי שהוא מכלל המקווה יחשב.

ועוקת (יחשב) המערה - היא החפירה תחת שטח המקווה בקבוב, ולכן יצטרך שיהיה פי זה המחבוא כשפופרת הנוד, ואז יחשובו המים אשר תוכן עם המים אשר למעלה מהם אשר הם מי מערה.

וכבר באר רבי יהודה, שזה אמנם הוא אם תהיה מעמדת זאת העוקה מוחזקת מצד שתמנע עצמה מהתחברות במקווה, אמנם אם היה ההבדל בין המקווה והעוקה גשם דק מן העפר עד שאילו טבל בו נפל ונתחברו המים במים, הנה הוא יחשב מכלל המקווה ולא תצטרך התחברות כשפופרת הנוד.

ודברי רבי יהודה אמת:

משנה ב

אמר שהוא אם הטביל הדלי ובו כלים נטהרו הכלים, ואפילו היה פי הדלי בתכלית הצרות. זה אם היה הדלי גם כן טמא, לפי שאנחנו נאמר "מגו דסלקא טבילה לדלי, סלקא נמי למה שבתוכו".

אמנם אם היה הדלי טהור, הנה לא תועיל טבילה לכלים אשר בתוכו עד שיהיה פי הדלי כרוחב שפופרת הנוד, והוא אמרם אם לא טבל, רוצה לומר אם אינו צריך הדלי טבילה, אלא שהיה טהור, ואין הכנסתו באלה המים על צד הטבילה, אין המים מעורבין עד שיהיו מעורבין כשפופרת הנוד. זה כולו לתרומה, אבל לקודש הנה העיקר אצלנו שאין מטבילין כלים לתוך כלים [טהורים] לקודש, כמו שביארנו בסוף חגיגה (דף כא:):

משנה ג

כבר הודעתיך שמים שאובין לא יפסלו מקווה שיש בו ארבעים סאה. ולכן אם היה השאוב מן הצד בעת בואם אל שלושת המימות, וגברו המים ונתערבו השני מקוואות אשר כל אחד מהם עשרים סאה כשרין, ושב מקווה מארבעים סאה, ונתערב עמו העשרים סאה מים שאובין, ושב הכל מקווה טהור, ולכן הטובלין טהורין והמקוואות טהורין.

אמנם אם היה השאוב באמצע, הנה ישוב תגבורת המים אשר נתערבו במקווה אשר בו עשרים סאה עם מים שאובין אשר בצדו והפסיד הכל, וכן המקווה אשר בצד האחר, ולכן הטובלין כמו שהיו, רוצה לומר טמאין:

משנה ד

ספוג - הוא ספוג הים.

והוא [הדלי] אשר ישאר המים שאובין בתוכו ולא יתערבו במי המקווה, וזה אפשר בצרות פי הכלי, ולזה אמר שלא אמרו, אלא שלושת לוגין שנפלו, רוצה לומר שיהיו המימות עצמם הנשפכים במקווה:

משנה ה

אמרו מטבילין בהם כמה שהם - רוצה לומר שאנחנו לא נצריך שיהיה הקופה נקובה כשפופרת הנוד, לפי שהמים אשר בהם מתערב במים אשר במקווה, להתרחבות אריגתן ורוב הנקבים אשר יכנס מהם המים וגודלן.

וכן גם כן אם תהיה תחת הצנור, והיו המים נוזלין תוך הקופה ויצאו למקווה, ולא יפסלוהו לפי שאינם מים שאובין.

וכן מי שהטביל שק או קופה יטביל כדרכו ויעלהו, אף על פי שיעלם מלאים מים וירדו מהם במקווה, ואינם מים שאובין להתרחבות נקביהם.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה ו

ועוד יתבאר לך במסכת (עוקצין) [ידים] (פ"ג), שמי שהכניס ידיו בחלל תנור טמא שנטמאו ידיו. וכן יתבאר פעמים רבות שכלי חרס הטמא יטמא משקין, ויטמאו אלה המשקין כלים.

וזאת הגסטרא, הוא כלי חרס תעשה (לזלח) [לקבץ] המים כמו שביארנו בכלים.

אם תהיה הגסטרא טמאה בתוך המקווה, והיא כבר נתמלאה מים ממושבה מתחת, ותהיה חיצונה נותרת על המים חוצה מן המקווה, והטביל כלים בתוכה, בעת מה שיעלה הכלים והיא מטפחת ותיגע בחיצוני זאת הגסטרא היוצאת, והיו אלו הכלים טמאים על גב כלי חרס.

וכן אם טבל במעיין אשר בקערורות התנור, בעת צאתו והגיע ידיו באויר התנור הטמא ויטמאו ידיו. ואם המים גוברין על התנור עד שיהיו עולות אליו כשיעור העלות הידים, מצד שאם הניע ידו למעלה מהתנור יצאו ממנו והם טבולות במים, ותהיינה ידיו טהורות:

משנה ז

כעוביה וכחללה - כמו עובי גישמה וניקבה.

ושיעורה, אמר שיעור ניקבה קוטר שתי אצבעות.

ואם תהיה בין שני המקוואות נקב שיעורו זה השיעור, נתערבו שני מקוואות ושבו מקווה אחד.

ואמרו שהיא מן התורה - רוצה לומר חיוב הטבילה במקווה מים.

ולשון התוספתא "כזית מן הנבלה וכעדשה מן השרץ, ספק יש בהן כשיעור ספק אין בהם כשיעור, ספקן טמא, שכל דבר שעיקרו מן התורה ושיעורו מדברי סופרים ספקו טמא". וכבר ביארנו שזה לא יחסר מאמרם "שיעורין הלכה למשה מסיני", לפי שכל מה שאינו בפסוק יקראוהו מדברי סופרים.

ומבריית המים - כמו עדשי המים והבעלי חיים הם מתילדים במים. אמר שהם אם יהיו בזה המקווה אשר היא כשפופרת הנוד, לא יצר אותו.

ואין הלכה כרבן שמעון בן גמליאל:

משנה ח

כבר ביארנו שהסילון לא יפסול את המקווה, ולא ישוב המים ההולכין עליו מים שאובין לפי שאינו מקבל היטב, ואפילו היה מקבל כפי מה שקדם שהוא לא נעשה לקבלה.

ואמרו של חרס ושל אבר - והוא העופרת, כפי הידוע.

ובתוספתא אמר בזאת ההלכה "מביא סילון של עץ ושל עצם ושל זכוכית, ומניח ידו תחתיו". הנה כבר התבאר לך שהכוונה סילון מכל מקום. ואם הושם קצה הסילון במקווה התחתון כשר, וילחוץ המים בידיו עד שימלא הסילון, ואחר יגביההו עד שיגיע קצהו האחרון למקווה השני, הנה מעת שיפגוש קצה הסילון במים אשר בו למים אשר במקווה, נתחברו המים במים, ונשלם השיעור.

ואמרו ממלא בכתף ונותן לעליון, כפי העיקר הידוע שמקווה שיש בו ארבעים סאה לא יפסלוהו מים שאובים:

משנה ט

שתי - הוא האורך, וכמוהו בכותל מלמעלה למטה.

וערב - הרוחב, וכמוהו בכותל מימין לשמאל.

וכוונת מצטרף, שנצטרפו השני מקוואות וישלם השיעור יחד.

ורבי יהודה מהפך ואומר, לערב מצטרף, לשתי אינו מצטרף.

ואמרו נפרצו זה לתוך זה - שנהרסה המבדלת העליונה. הנה מעת שיעבור המים למעלה מן המבדלת, ואפילו בעובי קליפת השום ברוחב שתי אצבעות, ונתערבו המים בזה השיעור, שב מקווה אחד.

ואין הלכה כרבי יהודה:

משנה י

אמבטי - הוא רהט המרחץ.

ואביק - הוא "אל-נביק".

והמים אשר יגרו לתוך האמבטי ולתוך האביק הם מים כשרין, אך כל מה שיגיע מהם בתוך האביק הם פסולין לפי שהם ישובו שאובין, לפי שהאביק הוא כלי להיותו ניתך לארץ, וזהו אמרם ממנו בתוספתא "שלא נעשה אלא לשמש עם הקרקע". ומצורת בניינם ותבנית זה האביק יהיה מובן זה המחלוקת.

והעיקר כבר ידעת אשר בהם התיקון, והוא שמים שאובין בצד מים כשרים לא יפסלום ואף על פי שימששום מים למים, ובאמצע פוסל לפי שכבר הגיעו המים שאובין לתוך המקווה.

והלכה כחכמים:

משנה יא

(שלושה לוגין שנפלו) מטהרת - המטהרת.

היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית, ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב, כפי זאת הצורה:

ואם תהיה התחתונה מים שאובין, הנה נחשוב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין, שהגיע במקווה כשר אשר למעלה והוא בצדו.

ואחר אמר כמה יהיה שיעור הנקב שיכללוהו שלושת לוגין מים שאובין, ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקווה התחתון, אשר הוא כולו מים שאובין. וזאת החלוקה אמנם זכרתיה, לפי שזה המקווה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור ארבעים סאה לבד, שלושה לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים. וזה שהסאה ששה קבין, והקב ארבעה לוגין, ובארבעים סאה יש תשע מאות וששים לוגין, ושלושה לוגין מתשע מאות וששים הרי חלק משלוש מאות ועשרים. ואם היו המים השאובין יותר מארבעים סאה או פחות, הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלוקה יהיה בחללות הנקב שלש לוגין. משל בזה אומר, אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה, יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק משש מאות וארבעים. וזה כולו מבואר. וזאת הסברא לרבי יוסי.

אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפילו היות העליונה אשר בהם מים שאובין, אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה, ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלושת לוגין מים שאובין, [לפי שהמים התחתונים כשרים עד שיפלו בהם שלושת לוגין מים שאובים], לא שתמששם, לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו.

והלכה כרבי יוסי, אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקווה:

משנה מקואות, פרק ו':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב