משנה מקואות ו יא

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת מקואות · פרק ו · משנה יא | >>

[עריכה]

המטהרת שבמרחץ, התחתונה מלאה שאובין והעליונה מלאה כשרין, אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין, פסול^כב.

כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשה לוגין, אחד משלש מאות ועשרים לבריכה, דברי רבי יוסי.

ורבי אלעזר אומר, אפילו התחתונה מלאה כשרים והעליונה מלאה שאובין ויש בצד הנקב שלשה לוגין, כשר, שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַמַּטְהֶרֶת שֶׁבַּמֶּרְחָץ, הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה כְשֵׁרִין, אִם יֵשׁ כְּנֶגֶד הַנֶּקֶב שְׁלשָׁה לֻגִּין, פָּסוּל. כַּמָּה יְהֵא בַנֶּקֶב וְיִהְיֶה בוֹ שְׁלשָׁה לֻגִּין. אַחַד מִשְּׁלשׁ מֵאוֹת וְעֶשְׂרִים לַבְּרֵכָה, דִּבְרֵי רַבִּי יוֹסֵי. וְרַבִּי אֶלְעָזָר אוֹמֵר, אֲפִלּוּ הַתַּחְתּוֹנָה מְלֵאָה כְשֵׁרִים וְהָעֶלְיוֹנָה מְלֵאָה שְׁאוּבִין וְיֵשׁ בְּצַד הַנֶּקֶב שְׁלשָׁה לֻגִּין, כָּשֵׁר, שֶׁלֹּא אָמְרוּ אֶלָּא שְׁלשָׁה לֻגִּין שֶׁנָּפְלוּ.

נוסח הרמב"ם

[עריכה]

המטהרת שבמרחץ,

התחתונה מלאה שאובין, והעליונה מלאה כשרין -

אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין - פסול.

כמה יהא בנקב, ויהא בו שלשת לוגין? -

אחד משלש מאות ועשרים לבריכה - דברי רבי יוסי.

ורבי אלעזר אומר:

אפילו התחתונה מלאה כשרין, והעליונה מלאה שאובין,

ויש כנגד הנקב שלשת לוגין - כשר,

שלא אמרו - אלא שלשת לוגין שנפלו.

פירוש הרמב"ם

[עריכה]

(שלושה לוגין שנפלו) מטהרת - המטהרת.

היה תבניתה אצלם שהוא שני רהטים האחד יותר גבוהה מן השנית, ובמחיצה ובמסך המבדיל בין שני הרהטים נקב, כפי זאת הצורה:

ואם תהיה התחתונה מים שאובין, הנה נחשוב כל מה שבחלל זה הנקב מים שאובין, שהגיע במקווה כשר אשר למעלה והוא בצדו.

ואחר אמר כמה יהיה שיעור הנקב שיכללוהו שלושת לוגין מים שאובין, ואמר שאם יהיה כשיעור שיעבור בזה הנקב חלק משלש מאות ועשרים מכל המים שאובין אשר במקווה התחתון, אשר הוא כולו מים שאובין. וזאת החלוקה אמנם זכרתיה, לפי שזה המקווה התחתון אשר בו מים שאובין יש בו שיעור ארבעים סאה לבד, שלושה לוגין יהיה חלק מאלו השלש מאות ועשרים. וזה שהסאה ששה קבין, והקב ארבעה לוגין, ובארבעים סאה יש תשע מאות וששים לוגין, ושלושה לוגין מתשע מאות וששים הרי חלק משלוש מאות ועשרים. ואם היו המים השאובין יותר מארבעים סאה או פחות, הנה ראוי שישוער הנקב ויחלוק חלוקה יהיה בחללות הנקב שלש לוגין. משל בזה אומר, אילו היו המים אשר בתחתונה עשרים סאה, יחוייב שיהיה הנקב שיעור יכלל החלק משש מאות וארבעים. וזה כולו מבואר. וזאת הסברא לרבי יוסי.

אמנם סברת רבי אלעזר יאמר שאפילו היות העליונה אשר בהם מים שאובין, אשר היה אומר שאם יגרו אל התחתון יגרו מלמעלה למטה, ואפילו היה בנקב די שיכללהו שלושת לוגין מים שאובין, [לפי שהמים התחתונים כשרים עד שיפלו בהם שלושת לוגין מים שאובים], לא שתמששם, לאמרם שלשת לוגין מים שנפלו.

והלכה כרבי יוסי, אשר אמר בהיות זאת הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו לתוך המקווה:

פירוש רבינו שמשון

[עריכה]

המטהרת שבמרחץ. שקתות המים העשויות במרחץ מכל צדדין ונמשכין בהם מים צוננין ברהטים דלאחר שרחצו בחמין משתטפין בצונן ומטהרין את עצמן ופעמים שהן נקובות זו לזו וגבוהות זו מזו שיש עומדות בגובהו של מרחץ ויש בשיפולו והמים באים מזו לזו דרך הנקבים:

אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין פסול. אם אין בו מ' סאה נפסל להקוות עליו אע"פ שהכשר לצד העליון ואין דרך מים לעלות וכל שכן אם הכשר לצד תחתון:

אחד משלש מאות ועשרים. דשלשת לוגין אחד משלש מאות ועשרים בארבעים סאה דאמה על אמה ברום ג' אמות הוא שיעור מקוה המחזיק ארבעים סאה צא וחשוב שיעור הנקב אחד משלש מאות ועשרים של אמה על אמה ברום שלש אמות: אפי' התחתונה מליאה כשרים והעליונה מלאה שאובים שדרך מים לירד אפי' הכי אין שלשת לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה:

שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור"א לטעמיה דמכשר כמו כן בברייתא שהבאתי לעיל בפרק שני גבי גיסטרא שהיא משוקעת בקרקע בור של גת דפסלי רבנן מפני שהן גרורין על גבי כלים ור"א מכשיר שאין המים פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

[עריכה]

המטהרת שבמרחץ - שיקתות המים העשויות במרחץ שנמשכים להם מים צוננים להשתטף בהן כדי לטהר עצמן לאחר שרחצו בחמין, ופעמים שהן שתי שקתות זו בצד זו אלא שהאחת עליונה מחברתה, ויש נקב בכותל שבין שתיהן שהמים יוצאים מזו לזו:

אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין - שהנקב רחב וארוך כשיעור שיכנסו בו שלשה לוגין, נפסלה העליונה מחמת המים שאובין שבתחתונה דחשיב כאילו המים שכנגד חלל הנקב שאובין הן באמצע העליונה, לא מן הצד, ושלשה לוגין מים שאובין פוסלים כשהן באמצע אע"פ שאין פוסלין מן הצד. ורבותא נקט שהתחתונה מים שאובין והעליונה מים כשרים, שדרך המים לרדח ואין דרכן לעלות, ואעפ"כ נפסל העליון. וכל שכן שיפסל כשיהיה הכשר לצד תחתון:

כמה יהא בנקב - השתא אתא לאשמועינן כמה שיעורו של נקב שיצאו ממנו שלשה לוגין בבת אחת:

אחד משלש מאות ועשרים בבריכה - דשלשה לוגין אחד משלש מאות ועשרים [בארבעים] סאה. כיצד, הסאה ששה קבין, והקב ארבעה לוגין, נמצאו ארבעים סאה הן תשע מאות וששים לוג, הרי שלשה לוגין חלק אחד משלש מאות ועשרים בבריכה, כלומר במקוה כשר של ארבעים סאה, ושיערו חכמים שיעור מקוה שמחזיק ארבעים סאה, אמה על אמה ברום שלש אמות, הרי שיעור הנקב המחזיק שלשה לוגין הוא אחד משלש מאות ועשרים מאמה על אמה ברום שלש אמות המחזיק ארבעים סאה. ורמב"ם כתב, שאם היתה הבריכה פחות או יותר מארבעים סאה, מחשבין הנקב בפחות וביותר לפי חשבון זה, כגון אם היה בבריכה עשרים סאה, צריך להיות הנקב אחד ממאה וששים ^כג אפילו התחתונה מלאה בשרים והעליונה מלאה שאובין. שדרך מים לירד, אפילו הכי אין שלשה לוגין שאובין שבנקב פוסלין את התחתונה:

שלא אמרו אלא שלשה לוגין שנפלו - ואין השאובין פוסלין את המקוה עד שיפלו לתוכו. והלכה כרבי יוסי:

פירוש תוספות יום טוב

[עריכה]

התחתונה וכו' והעליונה כו'. שאחת עומדת בגובהו של מרחץ ואחת בשפולו. הר"ש:

פסול. אם אין בו ארבעים סאה. הר"ש:

אחד מש"ך. כתב הר"ש בשם הרמב"ם אם היתה הבריכה עשרים סאה כו'. ואם יש בו שמנים צריך שיהיה בו אחד מתר"מ בבריכה. כן לשונו בנא"י:

שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור"י אומר בהיות [זאת] הנגיעה באמצע המים הנה הם מים שאובין שנפלו תוך המקוה. הרמב"ם:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

[עריכה]

(כב) (על המשנה) פסול. אם אין בו ארבעים סאה. הר"ש:

(כג) (על הברטנורא) ואם יש בו שמונים, צריך שיהא בו אחד טשש מאות וארבעים בבריכה. הר"מ בנוסחת ארץ ישראל:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

[עריכה]

ור' אלעזר אומר וכו':    עד שלא אמרו אלא ג' לוגין שנפלו. ור' אליעזר לטעמיה דמכשר כמו כן בברייתא שהבאתי לעיל בפ' שני בסי' ד' גבי גיסטרא וכו'. ושמעת מינה דגרסי' ר' אליעזר ביו"ד אע"ג דר' יוסי דפליג עליה נזכר בראשונה והוא תימה וגם אי הוה גרסי' ר' אלעזר בלתי יו"ד הוה תימה דאתי ר' אלעזר כר' אליעזר דשמותי ודלא כת"ק דהתם בתוספתא:

ויש בצד הנקב:    מ"מ אם יש כנגד הנקב שלשת לוגין וכו':

תפארת ישראל

יכין

[עריכה]

המטהרת שבמרחץ:    נ"ל דמטהרת הוא סדן של עץ ארוך קלאטץ בל"א. שחקוקים בו ב' סילונות לארכו. זו תחת זו ממש. כזה [ציור] ובסילון העליון מקלחין מים כשרים להמקוה ממקום רחוק מהמקוה. שנקווים שם כשירדו גשמים. ובכל פעם מקלחין רק פחות ממ' סאה בסילון העליון. ורק אעפ"כ כשירדו גשמים פעמים הרבה. יתאספו אחת לאחת בהמקוה עד למ' סאה. וע"כ דהמים הכשירים מקלחין ממי גשמים מיירי. דאי ממי מעין שמקלחין בהסילון להמקוה. א"כ אפילו אינן מ' סאה לא היו נפסלין מהשאובין שנתערבו בהן [כסי' ר"א סט"ז] ורק לכתחלה נהגו להחמיר [שם ס"מ]. אולם בסילון התחתון מקלחין שאובין. שהשתמשו בהן במרחץ ונתמאסו. לכן כדי לנקות המרחץ שופכין אותן בפה הסילון בפנים. כדי שיקלחו ויצאו לחוץ. ושולי סילון העליון הן גג הסילון התחתון. דשניהן עשויין בבול א' של עץ וכדאמרן. והשולים הללו נקובים. כדי שיפלו לשם העפרוריות שבמים הכשרים שיבואו בסילון העליון. דרך הנקבים לתוך סילון התחתון. וכך היו רגילים כדי לנקות המים שיביאו למקוה. וכדאשכחן [לעיל פ"ד מ"ג] שעשו מה"ט בצנור בית קבול צרורות. אלא דהתם מיירי ששטף המים שמקלחין בצנור אינו בא בשפע רב. ומדנוזלים לאט. להכי אין עושין בשולי הצנור נקבים מעבר לעבר כי הכא. כדי שיצא דרך שם כל עפרורית המים. מדחששו שכשיגיעו המים לשם יצאו גם הם דרך הנקב. אבל הכא מיירי שהמים שבסילון העליון מקלחין בשטף רב וחזק. וכגון שנקב העליון שבסילון הוא בשפוע. ועי"ז יזרמו המים ממעל להנקב. ולא יצאו בו. רק יקלחו לתוך המקוה. ורק העפרורית שבקלוח הזה מפני כבדותו ירד ויצא דרך הנקב מהסילון העליון לתחתון שבו השאובין. ויצא עמהן לחוץ. ועל שם זה נקרא כלי שיש בו ב' סילונות בשם מטהרת. משום שבסילון העליון מתטהרים המים העליונים הנכנסים להמקוה. ע"י הנקב שיש בשוליו שמשם יצא העפרורית שבהמים. וגם ע"י סילון התחתון יתטהר בית המרחץ ממים המטונפים שרחצו בהן כשמזחילין אותן לחוץ:

והעליונה מלאה כשרין:    פשוט דאיירי שבקלוח שבסילון עליון עם המים שמחוברין בהקלוח בב' ראשיו. כולן כיחד אינן מ' סאה. דאל"כ לא היו נפסלין מכל שאובין שבעולם [כי"ד ר"א סט"ז]:

אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין:    ר"ל אם הוא באופן. שבאו ג' לוגין בסילון התחתון נגד הנקב. תוך הזמן שירדו מ' סאה כשרים בסילון העליון למקוה. בין שיהיה זה ע"י שהנקב שבין הסילונות גדול. או ע"י שהשאובין שבסילון התחתון מקלחין במהירות בשטף חזק יותר מקלוח העליון:

פסול:    דכל שהגיעו ג' לוגין שאובין נגד הנקב קודם שקלחו מ' סאה כשרים בהעליון. אע"ג שלא הגיעו הג' לוגין בפעם א' נגד הנקב. רק בקלוח זה אחר זה. עכ"פ כיון דידע בתחלה שירדו לבסוף ג' לוגין קודם שיגיעו מ' סאה לתוך המקוה הו"ל כאילו נפלו הג' לוגין תוך הכשרים העליונים בפעם א' ונפסלו [ועי' לעיל פ"ג מ"ג] . וכ"ש כשהוא איפכא שיש בהעליון שאובין ובהתחתון יש כשרים. הו"ל טפי כאילו נפלו השאובין להתחתון:

כמה יהא בנקב ויהיה בו שלשה לוגין:    ר"ל כיון דע"כ מיירי בשאין הסילון מחזיק מ' סאה [כמבואר בסי' פ"ה]. ורק שלכשירדו כל פעם מי גשמים רחוק מהמקוה. ויקלחו דרך הסילון להמקוה. יתקבצו אחת לאחת עד שיהיו מ' סאה בהמקוה. נמצא שאע"פ שא"צ שיהיה הנקב גדול כל כך כדי שיצאו בו הג' לוגין בפעם אחת לתוך המים הכשרים. דהרי אפי' נפלו הג' לוגין בכמה פעמים נפסלו הכשרים [כלעיל ספ"ג]. אפ"ה עכ"פ צריך לנקב כדי שנדע שיצאו הג' לוגין דרך הנקב קודם שירדו המ' סאה כשרים בהסילון להמקוה. דהשאובין שירדו אח"כ אינן פוסלין. להכי שואל התנא כמה יהיה בנקב וכו'. ר"ל כמה מים צריך שיחזיק הנקב נגד כל קלוח וקלוח שבסילון העליון שהוא כל פעם פחות ממ' סאה. עד שנוכל לשער שיגיעו ג' לוגין שאובין נגד כל הקלוחין שהן בין הכל מ' סאה חסר משהו:

אחד משלש מאות ועשרים לבריכה:    ר"ל שיהיה נגד הנקב חלק ש"כ מכל כינוס המים הכשרים כולן. ומדלא קאמר א' מש"ך במקוה. ש"מ דלאו בכינוס המי מקוה שמי הסילון מקלחין לשם מיירי. אלא ר"ל א' מש"ך מכל המי גשמים המכונסים רחוק מהמקוה. שמשם מקלחין להסילון. וממנו להמקוה. דמדכולן מחוברין יחד ע"י קלוח [שלא במקום מדרון וקטפרוס] מצטרפין בין לקולא ובין לחומרא. והיינו דקאמר הכא. דמאחר דחשבינן השאובין שעומדין בכל קלוח וקלוח נגד הנקב. כאילו נפלו לתוך המים הכשרים שבסילון העליון. לפיכך אין מי המקוה נפסלין עד שיחזיק נגד הנקב חלק ש"ך מהמים שבבריכה עם הקלוח שמקלח להסילון. דלמשל אם המים שבבריכה בשעה שמקלח בהסילון הוא ש"ך לוגין [חסר משהו] בקלוח א'. אז צריך שיהיה הנקב גדול כל כך שיחזיק מול חללו לוג. דאז בג' קלוחין שירדו בהסילון העליון. שיהיו יחד תתק"ס לוגין [חסר משהו]. יחשב כאילו נתערבו בהן ג' לוגין שאובין שעמדו באותו זמן נגד הנקב. והרי התתק"ס לוגין הנ"ל הם מ' סאה [חסר משהו]. כיצד. סאה הוא ו' קבין. וקב הוא ד' לוגין. נמצא שכל סאה הוא כ"ד לוגין. ומ' פעמים כ"ד הוא תתק"ס. נמצא דמ"ס הוא תתק"ס. והרי ג"פ ש"ך הוא ג"כ תתק"ס. וא"כ אם בקלוח של ש"ך לוגין יתערב לוג. הרי בג' קלוחין שהן תתק"ס לוגין [חסר משהו]. שהן מ' סאה חסר משהו. יתערבו בהן ג' לוגין. ונפסלו כל המים:

והעליונה מליאה שאובין:    תמוה דכיון שהשאובין למעלה. הרי ודאי נפלו לשם. ונ"ל דה"ק דהא דקאמרת דכל שהכשירים ושאובין זה למעלה מזה. אפי' כשהכשירים למעלה. אפ"ה כמעורבין דמי. אני אומר אפי' כל הג' לוגין שאובין בצד הנקב למעלה מהכשרים. אפ"ה לא חשבינן להו כמעורבין בכשירים. מה אמרת הרי בכה"ג וודאי נתערבו השאובין ונפלו למטה. עכ"פ כיון שאין ידוע כמה נתערב מהן בהתחתון. או שמא בשעה שעברו השאובין בהסילון שלמעלה. היה הסילון שלמטה מלא מכשירים. עד שלא היה להשאובין מקום ליפול למטה. ולפיכך הו"ל ספק מים שאובין וטהור [כלעיל פ"ב מ"ג]:

בועז

[עריכה]

פירושים נוספים

• כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
• דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
• מהדורת ויקיטקסט המבוארת

גביעי גביע הכסף

מתוך: גביעי גביע הכסף/ש"ס (עריכה)

(משנה, מקואות ו, יא) ד"ה אם יש כנגד הנקב שלשה לוגין וכו':    פי' הרע"ב נגד רחב וארוך כשיעור שיכנסו בו ג' לוגין כמה יהא אחת משלש מאות ועשרים בבריכה. ופירושו צ"ע גדול.

ונראה לפרש דרך משל

אם יש שני מקוואות ושניהם שוים ונפרצו מלמטה, אם יש נגד הפירצה א' משלש מאות ועשרים בבריכה, פי' שהיתה כאן מקוה של ארבעים סאה וסמוכה לה מקוה שאובה גם כן ארבעים סאה ואורך שני המקוואות היו מאה ועשרים אמות, ונפרץ הכותל המפסיק ביניהם אמה א' -- נמצא שיש נגד הנקב אמה א' א' מעשרים ומאה בבריכה וחשבינן כל המאה שכנגד הנקב כאילו היא בתוכם ממש, אעפ"י שהיא בשיפולה ומצדה ואפשר שלא תכנס רק מעט ממנה לתוך הכשירה או לא תכנס כלל לתוך הכשירה, עם כל זה פסול לר' יוסי. ור"א חולק עליו ואמר אפילו עליונה מלאה שאובים והתחתונה כשרים, שיותר נראה שנכנסין מן עליונה לתחתונה ממה שיכנסו מי תחתונה לעליונה -- אפילו הכי כשירה.