רמב"ם על כתובות א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

{

רמב"ם · על כתובות · א · >>

כתובות פרק א[עריכה]


משנה א[עריכה]

מה שחייב שתנשא בתולה ביום רביעי ולא תנשא באחד בשבת, כדי שיטרח בצרכי החופה ויכין שלשה ימים קודם ההכנסה, ולא פחות מזה לבנות ישראל.

ואלמנה ביום חמישי - כדי שישמח עימה שלושה ימים חמישי וששי ושבת.

וזה במקומות שאין בית דין יושבין בהם אלא בחמישי ושני. אבל אם היה בית דין קבוע בכל יום יכול לישא כל זמן שירצה חוץ מיום ראשון ויום ששי, והטעם שמא יחלל שבת מפני צורך הסעודה. ושאר הימים מותרים, ובתנאי שיטרח לצרכי הסעודה שלושה ימים קודם לכן.

ואינו מותר לו לעשות מלאכה שלושה ימים אם נשאה בעולה, ואם היתה בתולה שבעה ימים. ואלו הימים שמחה, ואין הפרש בנשואין בין בחור או אלמון לעניין שמחה. אבל יש הפרש בנשואין לעניין הברכה, לפי שאם היה הבעל בחור ואפילו היתה בעולה, או היתה האשה בתולה ואפילו היה הוא אלמון, יתחייב בברכה שבעת ימים, ואם היה אלמון שנשא אלמנה, יהיה הברכה יום אחד בלבד רוצה לומר ברכת חתנים.

ופירוש טענת בתולים - חשש הבתולים, והוא שיטעון שהוא לא מצאה בתולה.

משנה ב[עריכה]

העיקר אצלנו שכל מי שנבעלה והיא פחותה משלש שנים ויום אחד הרי היא כאילו לא נבעלה, ויש לה טענת בתולים.

ואמרו בכאן גדול - רוצה לומר בן תשע שנים ויום אחד, כמו שנתבאר במסכת יבמות בכמה מקומות, שביאתו ביאה.

והקטן - שאין ביאתו ביאה, מי שהוא פחות מאלו השנים.

וגדולה - שהיא בת שלש שנים ויום אחד ולמעלה, אשר ביאתה ביאה.

והקטנה - נקראת כאן מי שהיתה פחותה מאלו השנים.

וכבר ידעת, שהשבויה וגיורת ושפחה בחזקת בעולות לעולם.

והיה מנהגם בערי יהודה כשאדם מקדש אשה, שעושים לו סעודה בבית אביה רוצה לומר סעודת ארוסין, ומתייחד עם ארוסתו, ולכך אם נשאה אחר כך אינו יכול לטעון טענת בתולים.

והלכה כחכמים:

משנה ג[עריכה]

( ראו משנה ב' )

משנה ד[עריכה]

( ראו משנה ב' )

משנה ה[עריכה]

( ראו משנה ב' )

משנה ו[עריכה]

והלכה כרבן גמליאל שאמר נאמנת. אבל יש לו להשביעה שבועת היסת שאמת היא טוענת כדין כל טוען. ואם היא מכחשת ואומרת בתולה מצאני, הוא נאמן ואינו חייב שבועה ותפסיד שטר הכתובה, לפי שהם אמרו חכמים תקנו כתובה לאשה, והם האמינוהו שאם אמר פתח פתוח מצאתי נאמן, חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה.

וממה שאתה צריך לידע שהבוגרת, והיא שהיו לה ששה חדשים שלמים אחר הבאת שתי שערות, ובתנאי כמו כן שיצמחו השתי שערות אחר שנים עשר שנה, אין לה טענת בתולים, רוצה לומר טענת דמים, לפי שכלו בתוליה, אבל יש לה טענת פתח פתוח. כן הורו כל הגאונים שידענו דבריהם. ומה שנתבאר אצלי הוא שהדבר בהפך, וטענת דמים יש לה, פתח פתוח אין לה:

משנה ז[עריכה]

מדברת - כנוי על הייחוד.

וטיב - היא סיבה. ובכמה מקומות הם אומרים "טיב גיטין וקדושין", "טיב עבודה זרה ומשמשיה", רוצה לומר סיבתם.

ורבי יהושע מחמיר, ואף על פי שהיא ייחדה אדם ידוע והוא בתכלית הכשרות אינה נאמנת, אלא היא בחזקת בעולה לפסולים, ותהיה פסולה לכהונה לפי שהיא בחזקת שנבעלה בעילת זנות.

והלכה כרבן גמליאל.

וממה שאתה צריך לידע, שהכהן אם ארס בתולה, ואחר הארוסין לזמן נשאה טוען שלא מצאה בתולה, הרי היא אסורה עליו וכופין אותו לגרשה, לפי ששוייה אנפשיה חתיכה דאיסורא. שאנו חוששין אחר הקדושין היא שנבעלה והיא זונה, ואסורה על הכהן בין שנבעלה באונס או ברצון, על העיקר הידוע "אונס בישראל מישרא שרי, ובכהנים אסיר":

משנה ח[עריכה]

( ראו משנה ז' )

משנה ט[עריכה]

כשאמר רבן גמליאל נאמנת - אין עניינו שתהא נאמנת שזה העובר בן פלוני וירשנו, אבל עניינו שהיא נאמנת שנבעלה לכשר והיא כשרה לכהונה. [וכן העובר אם היתה בת הנה היא גם כן כשרה לכהונה.]

והלכה כרבן גמליאל.

אבל לכתחילה אינו מותר לזאת המעוברת או לכל מי שנבעלה לספק שתנשא לכהן, שיש לנו לחוש שמא נבעלה לפסול, אלא אם כן היו רוב כשרים אצלה, והוא שיהיו רוב אנשי העיר ישראלים כשרים, ויפרוש אחד מן הרוב ויבעול זו חוץ לעיר, ואז תינשא לכתחילה לכהן היא ובתה:

משנה י[עריכה]

זה המעשה היה חוץ מן המדינה ורובה כשרים, והיה חוץ מזאת המדינה סיעה רובן כשרים כמו כן, ופירש אחד מזאת הסיעה ואנסה, והיו תרי רובי, רוב העיר ורוב סיעה של מקום שנאנסה בו.

וזאת חומרא שאין אנו צריכים אלא חד רובא, אבל מעלה עשו ביוחסין שהיא לא תינשא לכתחילה אלא בתרי רובי.

והלכה כרבי יוסי: