רמב"ם על יומא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על יומא · ז · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

בא לו כהן גדול לקרות אם רצה לקרות כו': אצטלית לבן משלו להודיע כי הקריאה אינה עבודה ומותר לו לקרות באיזה בגד שירצה. ואמר אם רצה בבגדי בוץ קורא הודיעך כי מותר לו ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה כי העיקר אצלנו בגדי כהונה נתנו ליהנות שלא בשעת עבודה. והיו נותנין ספר תורה מיד ליד לתפארת וגדולה. והקריאה היתה בעזרת הנשים שמותר לאדם לישב שם כי אמרו עומד ראיה שהיה יושב קודם לכן אבל בעזרת ישראל ומה שאחריה לא ישב שום אדם כלל אלא מלכי בית דוד בלבד כמו שכתוב [ד"ה א יז] ויבא המלך דוד וישב לפני ה'. ומה שחייב שיקרא ובעשור שבחומש הפקודים על פה לפי שאין אדם אחד קורא בשני ספרי תורה משום פגם ראשון ואין ראוי לגלול ספר תורה בצבור משום כבוד צבור לפיכך לא היה גולל ספר תורה כדי שיגיע לחומש הפקודים ולא היה ג"כ קורא בספר שני משום פגם ראשון נמצא שקורא על פה. ואלו השמנה ברכות הראשונה אשר בחר בנו מכל העמים וכו' ואחר שישלים קריאתו מברך אשר נתן לנו תורת אמת וכו' והיא הברכה השנית והשלישית רצה ה' אלהינו והרביעית מודים אנחנו לך והחמישית סלח לנו והששית מתפלל בהתמדת השכינה במקדש ושיקיים השם הדרו יהודו והשביעית יתפלל שיברך השם לכהנים ויקבל קרבנותיהם וכיוצא בזה והשמינית יתפלל שיושיע השם לישראל ויצילם וחותם ברוך אתה ה' שומע תפלה:

משנה ב[עריכה]

הרואה כהן גדול כשהוא קורא כו': הודיעך כי מותר לאדם שיניח מלראות עבודה לילך לראות עבודה אחרת:

משנה ג[עריכה]

אם בבגדי בוץ קירא קדש ידיו ורגליו כו': רבי אליעזר סובר כי סדר הקרבת יום צום כיפור הוא על סדר הכתובים והוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו עבודת היום כאשר קדם בו הסיפור ואחריו תמיד של בין הערבים לפי שעבודת יוה"כ בחומש ויקרא ופר העולה ושבעה כבשים בחומש הפקודים. ורבי עקיבא אומר שהסדר הוא שיקריב תמיד של שחר ואחריו פר העולה ושבעה כבשים לפי שהן קרבן מוסף והשם אמר במוספין [במדבר כט] מלבד עולת הבקר וגו' וסמך אותן לתמיד של שחר. ורבי אליעזר אומר שכן הוא אבל לא ביום העבודה. ואחר כך עבודת היום ואח"כ שעיר הנעשה בחוץ ואח"כ אילו ואיל העם ואח"כ אימורי חטאת ואח"כ תמיד של בין הערבים. והלכה כרבי עקיבא:

משנה ד[עריכה]

קדש ידיו ורגליו ופשט וירד וטבל ועלה ונסתפג כו': כהן גדול משמש בשמונה כלים וההדיוט בארבעה כו': אמרם באלו נשאלין רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים. וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא כהן גדול היה מחזיר פניו לארון והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן והיה אומר לו האעשה כך וכך או לא והכהן היה משיבו עשה או לא תעשה כפי הנראה לו בחשן. כי בחשן יש אלפא ביתא שלימה לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב ושם כתוב אחר שמותם שבטי יה. והכהן הנשאל אינו אלא נביא כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו. ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיונא בהם למה שאמר ביהושע שהיה מלך ולפני אלעזר הכהן יעמוד ושאל לו במשפט האורים לפני ה' [שם כז] ובאה הקבלה וכל בני ישראל זה משוח מלחמה וכל העדה זה סנהדרין וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד: וזהו צורתם ראובן שמעון לוי יהודה יששכר זבולן נפתלי דן גד אשר יהוסף בנימן תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות ושם יוסף כתיב יהוסף והרמז על זה באומרו (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו ואבן שכתוב בתחילתו ראובן על כתיפו הימני ואבן שכתוב בתחילתו שמעון על כתיפו השמאלי:

משנה ה[עריכה]

(ראו פירוש רבינו למשנה ד')