עיקר תוי"ט על יומא ז

משנה יומא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

(א)

(א) (על המשנה) לקרות. פרש"י דילפינן ממלואים ואמרינן בפ"ק דף ה' מנין שאף מקרא פרשה שנצטוו בואתה תצוה מעכב ת"ל זה הדבר אשר צוה ה' לעשות בעשיית המלואים בצו אפילו דיבור מעכב:

(ב) (על הברטנורא) ונקרא חזן שהוא לשון חוזה שצריך לראות מה הם צרכי צבור:

(ג) (על המשנה) הכנסת. בה"כ היה סמוך לעזרה בהר הבית. רש"י:

(ד) (על הברטנורא) דלא תימא שזה שהסגן אינו מקבלו מהחזן לפי שהחזן חולק כבוד לסגן שיקבלו מראש הכנסת. וקיי"ל דאין חולקים כבוד לתלמיד במקום רב אלא היכא דרביה פליג ליה יקרא ואנן סתמא תנן דלעולם המנהג כן. תו':

(ה) (על הברטנורא) גמרא. ונראה טעמא אי משום יקרא דכהן גדול שלא יהיה עומד כל כך זמן רב. בלא עבודה מתחלת שלוח השעיר עד הגיעו למקומו וא"נ משום חולשא דכ"ג. תוי"ט:

(ו) (על המשנה) שבחומש הפקודים. ספר וידבר שמתחיל במנינן של ישראל. רש"י:

(ז) (על הברטנורא) והר"מ כתב דהני ח' ברכות כולן לאחריהם הן שכתב ומוסיף לאחריה ז' ברכות:

(ח) (על המשנה) ועל העבודה כו'. מברך בשביל העבודה שעבד. וההודאה סמוכה לעבודה דכתי' (תהלים נ) זובח תודה יכבדנני אחר העבודה תודה והוא הודאה. רש"י:

(ט) (על הברטנורא) כד"א אל הרנה ואל התפלה ותרגם יונתן צלותא ובעותא. ובגמרא דברכות אל הרנה ואל התפלה רנה זו תפלה פי' שבח. ובירמיה ז' מתרגם, רנה בעותא. ובמדרש רבה זו קלוסו של הקב"ה:

(ב)

(י) (על המשנה) כאחת. ואף על גב דכתיב יוציא אל מחוץ למחנה ושרפו בתר אילו ואיל העם ואימורי חטאת. יליף בגמרא דכתיב נמי והמשלח בתר הכי, ומה המשלח דמעיקרא דאין עמידה שלו אלא עד מתן דמים דחבירו כמ"ש ברפ"ו, ה"נ והשורף יכבס דמעיקרא וקראי דלא כסדרן כדלקמן. תוי"ט:

(ג)

(יא) (על המשנה) קדש כו'. דאלו קרא באצטלית כבר קידש קודם שפשט בבגדי בוץ ואינו צריך עתה אלא טבילה וקידוש. הרא"ש:

(יב) (על הברטנורא) דאמרינן בגמרא דמתניתין לאו מתקנתא הוא דהא לא קאמר פר ושעיר ואימורי חטאת אימתי עביד להו אלא כדקתני בברייתא כמ"ש הר"ב. ופירוש התוספ' דמ"מ לאו משכשתא הוא ושייר. עתוי"ט:

(יג) (על המשנה) עם תמיד כו'. קאי אז' כבשים ופר העולה נמי עם של שחר וכדכתב הר"ב מטעם הגמרא:

(יד) (על הברטנורא) לפי שהוא מן המוספין היה ראוי להקדימו אלא דקרא קאמר מלבד כו' ומיהו בתריה לא מאחרינן ליה:

(טו) (על הברטנורא) והא דלא קתני להו משום דר"א מודה לו דטבילה שלישית הוי:

(טז) (על הברטנורא) ונ"ל דטעמו משום דואת חלב החטאת כתיב בתר ויצא ועשה את עולתו:

(יז) (על הברטנורא) ור"ל בטבילה ד' וטעמא מפורש בגמרא דכתיב ובא אהרן כו' ופשט את בגדי הבד אשר לבש. כלום אדם פושט אלא מה שלבש ומה ת"ל אשר לבש שלבש כבר. אלמא זו היא פשיטה שניה ש"מ דיש הפסקת חילוף בגדים בין עבודת היום להך ביאה כו' ובהוצאת כף ומחתה איירי. וכיון דש"מ דאיכא הפסק. ש"מ דהך קרא שלא כסדרו ודכתיב בתריה ויצא ועשה את עולתו כו' מוקדם לשל זה:

(יח) (על הברטנורא) בטבילה חמישית. רש"י. ועתוי"ט באריכות:

(ד)

(יט) (על הברטנורא) דהא בשחר מטיב את הנרות דהיינו דשונן ותקון הפתילות החדשות אלא הטבה זו הדלקה היא אבל הר"מ ס"ל דבשחר נמי מדליקן אחר שמטיבן וא"כ בערב היה צריך לחזור ולתקנן ולהדליקן ולדידיה שפיר תנן להטיב:

(ה)

(כ) (על המשנה) ומצנפת. בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תוספ'. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) ואף על גב דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן, הכי פירושו פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל:

(כב) (על הברטנורא) כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. הר"מ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן: