משנה יומא ז ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר מועד · מסכת יומא · פרק ז · משנה ה | >>

לחצו כאן למהדורת ויקיטקסט המבוארת

[עריכה]

כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה.

בכותנת ומכנסים ומצנפת כ ואבנט.

מוסיף עליו כהן גדול, חושן ואפוד ומעיל וציץ.

באלו נשאלין באורים ותומים.

ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהציבור צריך בו.

משנה מנוקדת

[עריכה]

כֹּהֵן גָּדוֹל מְשַׁמֵּשׁ בִּשְׁמוֹנָה כֵּלִים,

וְהַהֶדְיוֹט בְּאַרְבָּעָה,
בְּכֻתֹּנֶת וּמִכְנָסַיִם וּמִצְנֶפֶת וְאַבְנֵט.
מוֹסִיף עָלָיו כֹּהֵן גָּדוֹל, חֹשֶׁן וְאֵפוֹד וּמְעִיל וְצִיץ.
בְּאֵלּוּ נִשְׁאָלִין בְּאוּרִים וְתֻמִּים.
וְאֵין נִשְׁאָלִין אֶלָּא לְמֶלֶךְ וּלְבֵית דִּין וּלְמִי שֶׁהַצִּבּוּר צָרִיךְ בּוֹ [נ"א: שֶׁצֹּרֶךְ הַצִּבּוּר בּוֹ].

נוסח הרמב"ם

כוהן גדול - משמש בשמונה כלים.

וההדיוט - בארבעה.
בכתונת, במכנסיים, במצנפת, ובאבנט.
מוסיף עליו כוהן גדול -
חושן, ואפוד, ומעיל, וציץ.
באלו - נשאלים באורים ותומים.
ואין נשאלין בהן - להדיוט,
אלא - למלך, ולבית דין,
ולמי - שצורך הציבור בו.

פירוש הרמב"ם

אמרם באלו נשאלין - רוצה לומר שאין נשאלין באורים ותומים, אלא בכהן גדול לבוש אלו השמונה בגדים.

וצורת השאלה כיון שזכרנו אותה כך היא, כהן גדול היה מחזיר פניו לארון, והשואל היה מחזיר פניו לאחורי הכהן, והיה אומר לו "האעשה כך וכך, או לא?", והכהן היה משיבו "עשה, או לא תעשה" כפי הנראה לו בחושן. כי בחושן יש אלפא ביתא שלימה, לפי שיש שם כתוב אברהם יצחק ויעקב, ושמות שנים עשר שבטים כמו שפירש הכתוב, ושם כתוב אחר שמותם "שבטי יה".

והכהן הנשאל אינו אלא נביא, כי הקבלה אצלנו כל כהן שמדבר ברוח הקודש ושכינה שורה עליו שואלין בו, ושאין מדבר ברוח הקודש ואין שכינה שורה עליו אין שואלין בו.

ומה שהתנה שלא ישאל אלא מלך ואב בית דין וכיוצא בהם, למה שאמר ביהושע שהיה מלך "ולפני אלעזר הכהן יעמוד, ושאל לו במשפט האורים לפני ה'"(במדבר כז, כא), ובאה הקבלה "וכל בני ישראל" זה משוח מלחמה, "וכל העדה" זה סנהדרין. וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר "וכל בני ישראל אתו".

וכיון שזכרנו מה שהיה כתוב בחושן, אודיעך איך היו שמות השבטים כתובים על אבני האפוד, וזו היא צורתם:

Rambam-Kipurim c7-m5-d1.jpg









תמצא מנין האותיות שהם בכל אבן ואבן חמשה ועשרים אותיות.

ושם "יוסף" כתוב "יהוסף", והרמז על זה באומרו "עדות ביהוסף שמו"(תהלים פא, ו).

והאבן שכתוב בתחילתה "ראובן" על כתיפו הימני, והאבן שכתוב בתחילתה "שמעון" על כתיפו השמאלי:


פירוש רבי עובדיה מברטנורא

באלו נשאלים - כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים. וכיצד שואלים באורים ותומים השואל פניו אחורי הכהן הנשאל כא והנשאל פניו כלפי הארון, והשואל אומר האעשה דבר פלוני או לא אעשה. ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו, אלא בקול נמוך כב. ורוח הקודש לובשת את הכהן ומביט בחושן. ורואה אותיות בולטות בחושן כנגד פניו עשה כך או לא תעשה כך. לפי שהיו כתובים על אבני החושן שמות של י"ב שבטים ואברהם יצחק ויעקב ושבטי יה, נמצאת כל האלפא ביתא שם, ורוח הקודש היתה מודיעה לכהן איך יצרף האותיות הבולטות זו עם זו, עד שיבין משמעותן של הדברים:

אלא למלך וכו' - דכתיב (במדבר כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא, זה מלך. וכל בני ישראל אתו מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה. אחריו, זה משוח מלחמה [דהיינו] למי שצורך הצבור בו. וכל העדה, אלו סנהדרי גדולה:

פירוש תוספות יום טוב

[ומצנפת. בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמים לחוד. תוספות פרק ב' דף כ"ה. ורש"י מפרש בפירוש החומש דהכל חדא. ותלמידי הר"י כתבו בפרק אין עומדין דמצנפת קטנה ממגבעת. והרמב"ן בפירוש החומש בואתה תצוה כתב שהמצנפת היא כמין צניף שצונף בו את ראשו. מגלגל ומחזיר מגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל ומצנפת של כהן גדול אינה קרויה מגבעת בשום מקום. אבל בכהן הדיוט אמר הכתוב מגבעות. ואף היא מצנפת היא. אלא שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים עליו כמין מגבעת שהוא כובע. כדברי אונקלוס כו'. בחילוף כ"ף וגימ"ל באותיות גיכ"ק. ולפי שהמגבעת כמו מצנפת הזכירו חז"ל תמיד בכהן גדול, ובכהן הדיוט מצנפת וכו'. ולשון הרמב"ם בריש פרק ח' מהלכות כלי המקדש קרוב לדברי הרמב"ן שז"ל מצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו אלא שכהן גדול צונף בה כמי שלופף על השבר ובניו צונפין בה ככובע ולפיכך נקראת מגבעת עכ"ל. אבל הראב"ד השיגו שמגבעות הם ככובעים שלנו חדין מלמעלה והן קצרין ע"כ. ולדבריו צ"ל כדברי התוספות]:

באלו נשאלין. כתב הר"ב השואל פניו אחורי הכהן. וכ"כ הרמב"ם. ואע"ג דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן ה"פ פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל. והכ"מ הכריח שכן הוא בסוף פ"י מהל' כלי המקדש. ומ"ש בקול נמוך, זה לשון הרמב"ם [שם] בקול נמוך כמי שמתפלל בינו לבין עצמו ע"כ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(כ) (על המשנה) ומצנפת. בתורה נקרא דשל הדיוטות מגבעת ולשון תורה לחוד ולשון חכמי' לחוד. תוספ'. ועתוי"ט:

(כא) (על הברטנורא) ואף על גב דלישנא דברייתא פניו כלפי הכהן, הכי פירושו פניו פונות למקום שפונים פני הנשאל:

(כב) (על הברטנורא) כמי שמתפלל בינו לבין עצמו. הר"מ. והיינו דמתפלת חנה ילפינן:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

כהן גדול משמש בשמנה בגדים וכו':    ר"פ ד"מ אמרי' אע"ג דמכנסיים קודמין ללבישה מדכתיב יהיו על בשרו מ"מ תנא אקדים לכתנת בריש מילתיה הואיל וקרא נמי אקדמיה דכתיב כתנת בד וכו' וטעמא דקרא משום דמכסיא כוליה גופא עדיפא ליה ע"כ:

במצנפת:    מכאן הוכיח הרמב"ן ז"ל בפרשת תצוה דמצנפת האמורה באהרן היא המגבעת האמורה בבניו אלא שמפני שכ"ג צונף בה ראשו ומגלגל ומחזיר סביב ראשו כפל על כפל לכן נקראת מצנפת אבל של כהן הדיוט קראה הכתוב מגבעת מפני שקושר בה כל ראשו ומעלה הכפלים על ראשו כעין מגבעת שהוא כובע כדברי אונקלוס כי מגבעת כמו מקבעת בחלוף גימ"ל בקו"ף ע"כ והיא דעת הרמב"ם ז"ל בר"פ שמיני דהלכות כלי המקדש ובירוש' מפני מה כ"ג משמש בשמנה כלים ר' חנניא חברון דרבנן אמר כנגד המילה שהיא לשמנה ימים ע"ש בריתי היתה אתו. מפני מה אינו משמש בבגדי זהב מפני הגאוה א"ר סימון ע"ש אל תתהדר לפני מלך א"ר לוי שאין קטיגור נעשה סניגור ע"כ:

בסיפא דמתני' י"ס דגרסי ולמי שצורך הצבור בו. בסוף פי' ר"ע ז"ל צריך לומ' זה משוח מלחמה וגם מי שצורך הצבור בו. וז"ל הרמב"ם ז"ל וכמו כן כל מי שצורך הצבור בו נכנס תחת מאמר וכל בני ישראל אתו ע"כ. ובילקוט רמז קל"א בספר שמואל כתוב בשם ילמדנו א"ר לוי דואג לא נטרד אלא שהיה ממרא ב"ד אמר לְשָאוּל אין נשאלין אלא למלך בלבד א"ל אבנר ועמשא אמרו רבותינו נשאלין למלך ולב"ד ולמי שצורך הצבור בו ודוד צורך הצבור היה בו והיה ממרא ואומר אין נשאלין אלא למלך בלבד א"ל חזור על כל הסנהדראות וחזר ואמרו לו כשם שאמרו אבנר ועמשא ולא שמע אליהם ויסוב דואג האדומי ויפגע הוא מה הוא אלא שהם לא פגעו בו א"ל הקב"ה מתורתי אתה מורד עלי אני מוציאה מתוך מעיך שנאמר חיל בלע וגו' שהיה משנה לתלמידו והיו סופגין וכו'. וביד פ' עשירי דהל' כ"ה סי' י"ב ושם הכ"מ נתן טעם לשבח למה ששינה הרמב"ם ז"ל לשון הברייתא דבברייתא דבגמ' גרסי' השואל פניו כלפי הנשאל והוא פירש השואל פניו אחורי הכהן הנשאל ע"ש:

תפארת ישראל

יכין

בכתונת:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ומכנסים:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ומצנפת:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ואבנט:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

חשן:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ואפוד:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ומעיל:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

וציץ:    וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

באלו נשאלין באורים ותומים:    דכהן המשוח למלחמה לומר לעם אל ירך לבבכם וגו' הוא הנשאל ג"כ באורים ותומים [אב"י וכתב הרמב"ם בפי' המשנה והכהן הנשאל היה נביא שמדבר ברוה"ק ושכינה שורה עליו] דהיינו שלובש ח' בגדי כהונה ככה"ג, אשר בין כפלי החושן מונחים האורים ותומים [עי' בקופת הרוכלין]. ואחר שלבשן, עומד ופניו כלפי ארון, והשואל אותו, פניו לאחורי הכהן [אב"י כ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ובחבורו הלכות כלי המקדש פ"י הלי"א, ולרש"י וכפי פשטות מהגמ' השואל פניו כלפי הכהן], ושואל לכהן בלחש, "האעשה דבר זה או לא". והכהן מביט באבני החושן שעל לבו, ורואה שם אותיות בולטות ונוצצות, וברוח הקודש שלובשתו צופה ומצרף את האותיות כפי הראוי לתשובת השאלה ששאלוהו, ומשיב להשואל:

ולבית דין:    ר"ל או לסנהדרין:

ולמי שהצבור צריך בו:    ר"ל או לאדם שהצבור צריך לו, שהוא שר צבא ישראל כיואב בן צרויה [כך נ"ל כוונות הש"ס בסוף פרקן, במה דקאמר הש"ס למי שהצבור צריך לו, דהיינו משוח מלחמה. [אב"י וכתבתי בגי' ש"ס שלי שלהכי אמרה הגמ' בדיוק, זה משוח מלחמה דהכהן הנשאל נקרא כהן המשיח]. דאם משוח מלחמה ממש, הרי הוא הכהן הנשאל, כמ"ש שם דע"ג א']:

בועז


להלכתא גבירתא של תפארת ישראל לחץ כאן

פירושים נוספים