ברטנורא על יומא ז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

בא לו כהן גדול לקרות - פרשת היום:

בבגדי בוץ - שעבד בהם עבודת היום:

קורא - שמותר ללבוש בגדי כהונה אפילו שלא בשעת עבודה, דבגדי כהונה נתנו ליהנות בהן:

באצטלית - לבוש עשוי כמין חלוק לבן משלו שקריאת הפרשה אינה עבודה:

חזן הכנסת - שמש :

ראש הכנסת - על פיו נחתכים כל צרכי הכנסת, מי מפטיר ומי פורס על שמע ומי עובר לפני התיבה. ונותנים ס"ת מזה לזה משום יקרא דכהן גדול להראות שיש שררות הרבה למטה ממנו:

עומד ומקבל - מכלל דעד השתא יושב הוה, נמצינו למדים דבעזרת נשים היה קורא , דאי בעזרת ישראל וכ"ש במקום המקודש יותר ממנה אסור לישב אלא למלכי בית דוד הותר להם לישב בעזרה, דכתיב (שמואל ב ז) ויבא המלך דוד וישב לפני ה':

וקורא אחרי מות ואך בעשור - שבפרשת אמור. שמותר לדלג בתורה בענין אחד כשהוא קרוב בכדי שלא יפסיק התורגמן. אבל אם קודם שיגלול ס"ת עד מקום הדלוג יפסיק התורגמן המתרגם פסוק שקרא הקורא, אסור לדלג ולגלול, שנמצאו צבור יושבים ומצפים ואין זה כבוד הצבור:

יותר ממה שקריתי לפניכם כתוב כאן - שלא להוציא לעז על ספר תורה, כשרואין אותו קורא פרשה שלישית על פה יהיו סבורים שס"ת חסר אותה פרשה:

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה - שהיא רחוקה מפרשת אחרי מות ואך בעשור, יותר מכדי שיפסיק התורגמן, לפיכך אינו יכול לגלול ספר תורה עד שם, לפי שאין גוללים ס"ת בצבור מפני כבוד הציבור, וס"ת אחר אינו יכול להביא משום פגמו של ראשון שלא יאמרו הראשון חסר הוא:

על התורה - שתי ברכות אחת לפניה ואחת לאחריה כדרך שמברכין בבית הכנסת:

על העבודה ועל ההודאה - רצה ומודים:

ועל מחילת העון - סלח לנו:

ועל המקדש - שתשרה בו שכינה:

ועל הכהנים - שיתברכו ויהיו קרבנותם לרצון:

ועל ישראל ועל שאר התפלה - מפרש בגמרא. תחנה רנה בקשה מלפניך שעמך ישראל צריכין להוושע ברוך אתה ה' שומע תפלה:

(ב)

לא מפני שאינו רשאי - דמהו דתימא הרואה עבודה אחת אינו רשאי להניחה כדי לילך לראות עבודה אחרת דאין מעבירין על המצות, וראיית עבודה מצוה היא משום ברוב עם הדרת מלך, קמ"ל דלא מעבר מצוה הוא, כיון שאינו עסוק בה:

(ג)

אילו ואיל העם - טעמא דר"א, משום דאילו ואיל העם ואימורי חטאת והוצאת כף ומחתה כל הני דכתיבי ברישא בתורת כהנים בפרשת היום, עביד להו ברישא , והדר עביד מוספין פר העולה ושבעה כבשים ושעיר הנעשה בחוץ, כולן עם תמיד של בין הערבים דכתיב לבסוף, בחומש הפקודים:

ור"ע אומר - פר העולה ושבעה כבשים של מוספין:

עם תמיד של שחר היו קרבין - דכתיב (במדבר כח) מלבד עולת הבוקר אשר לעולת התמיד וגו' אלמא מוספין עם עולת הבקר נעשים בסמוך לה, ואחר כך עבודת היום, ואחר כך שעיר הנעשה בחוץ, ואף על פי שהוא מן המוספין אינו יכול להקדים לעבודת היום לפי שנאמר בו (שם כט) מלבד חטאת הכפורים, למדנו ששעיר הפנימי שהוא מעבודת היום קודמו, ואחר כך אילו ואיל העם ואחר כך אימורי חטאת כל אלו בטבילה שלישית. ואח"כ הוצאת כף ומחתה ואח"כ תמיד של בין הערבים . והלכה כר' עקיבא:

(ד)

ולהטיב את הנרות - הטבה זו, הדלקה היא :

(ה)

באלו נשאלים - כהן הנשאל באורים ותומים צריך ללבוש שמונה בגדים. וכיצד שואלים באורים ותומים השואל פניו אחורי הכהן הנשאל והנשאל פניו כלפי הארון, והשואל אומר האעשה דבר פלוני או לא אעשה. ואינו שואל בקול רם ולא מהרהר בלבו, אלא בקול נמוך . ורוח הקודש לובשת את הכהן ומביט בחושן. ורואה אותיות בולטות בחושן כנגד פניו עשה כך או לא תעשה כך. לפי שהיו כתובים על אבני החושן שמות של י"ב שבטים ואברהם יצחק ויעקב ושבטי יה, נמצאת כל האלפא ביתא שם, ורוח הקודש היתה מודיעה לכהן איך יצרף האותיות הבולטות זו עם זו, עד שיבין משמעותן של הדברים:

אלא למלך וכו' - דכתיב (במדבר כז) ולפני אלעזר הכהן יעמוד וגו' הוא, זה מלך. וכל בני ישראל אתו מי שכל בני ישראל אתו לצאת למלחמה. אחריו, זה משוח מלחמה [דהיינו] למי שצורך הצבור בו. וכל העדה, אלו סנהדרי גדולה: