תפארת ישראל על יומא ז

משנה יומא, פרק ז':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

יכין

משנה א

בא לו כהן גדול: לעזרת נשים:

לקרות: פרשת היום:

אם רצה לקרות בבגדי בוץ: בגרי לבן שעבד בהן:

קורא: קמ"ל אף דרשאי לקרות באצטלי' הנ"ל אפ"ה רשאי גם לקרות בבגדי קודש ולא הוה כמועל בהן [כיומא ס"ח ב']:

ואם לא קורא באצטלית לבן: חלוק לבן:

משלו חזן הכנסת: המשגיח לשמש הצבור בביה"כ שבהר הבית:

נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת: הוא ראש הצבור שם, לצוות מי יעבר לפני תיבה, בביה"כ שבהר הבית לפני שער המזרח [ועי' מ"ש תענית פ"ב סי' נ"ו] והוא מצוה מי פורס שמע, מי יפטיר וכדומה:

וראש הכנסת נותנו לסגן: הוא הממונה תחת כה"ג, שאם ימצא פסול בכה"ג ישמש סגן תחתיו, ונותנין זל"ז הס"ת, משום יקרא דכה"ג להראות ששררות רבות תחתיו:

וכהן גדול עומד: מכלל שהיה יושב, דבעזרת נשים מותר לישב משא"כ בעזרה אין ישיבה רק למלכי בית דוד:

ומקבל וקורא עומד וקורא אחרי מות: עד סוף פרשת יו"כ:

ואך בעשור: שבפרשת אמור:

וגולל ספר תורה: ר"ל סוגרו:

ומניחו בחיקו: היינו תחת זרועו והוא עומד:

ואומר יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן: שלא יחשבו שחסר פרשה בס"ת, כשיראו שיקרא פרשה שלישית בעל פה:

ובעשור שבחומש הפקודים: ר"ל שבספר במדבר:

קורא על פה: דדוקא אחרי מות ואך בעשור שסמוכין הם, גולל בצבור, אבל בעשור שבחומש הפקודים, אין זה כבוד הציבור שימתינו עד שיגלל לשם. וס"ת אחר א"א להביא, דחד גברא בתרי ספרא איכא פגמא לס"ת ראשונה, ורק בהפסיק אחר ביניהם שרי [מג"א ססקמ"ד] ומכאן ראיה לתוס' ב"ק שהביא המג"א [סי' מ"ט] דבא"א באופן אחר מותר לקרות בע"פ דברים שבכתב]:

ומברך עליה שמנה ברכות: ואלו הן, על וכו':

על התורה: א' לאחריה מלבד א' לפניה, כמו שמברכין בביה"כ. הרי א' ואע"ג דהיו ב' ברכות חשיב להו כחד, דלא חשיב תנא רק מה שמברך כה"ג יותר מאחר הקורא אחר קריאתו בתורה, דאחר שהיה קורא בזמן המשנה מברך לאחריה רק ברכה א', דהפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה [כמגילה כ"א ב']:

ועל ההודאה: רצה, ומודים עד הטוב שמך, הרי ג':

ועל מחילת העון: סלח לנו אבינו וכו', וחותם מלך מוחל וסולח וכו', הרי ד':

ועל המקדש בפני עצמו: שיתקיים המקדש. וחותם בא"י שוכן בציון, הרי ה':

ועל ישראל בפני עצמן: שיצליח הקב"ה לכללות האומה ותתנשא מלכותם, וחותם בא"י הבוחר בישראל, הרי ו':

ועל ירושלים בפ"ע: ברמב"ם [פ"ג מיו"כ] ל"ג לה, וכן בש"ס: שתתקבל עבודתם ויתברכו וחותם בא"י מקדש הכהנים. הרי ז':

ועל שאר התפלה: ר"ל שיושיע הקב"ה לכל יחיד מצרותיו, וחותם בא"י שומע תפלה, הרי ח':

ועל שאר התפלה: לפי הך גי' דגרס ועל הכהנים ועל ישראל ועל שאר התפלה גרסינן נמי ועל ירושלים. ועל ישראל ושאר תפלה, לחדא חשיב להו [ונ"ל דכל הברכות שנזכרו במשנתינו שנוסחתן מורגלת וידוע לכל, א"צ תנא לומר אצל מלות "בפני עצמן" רק בשאין ידוע נוסחתן, מפרש תנא וקאמר בפני עצמן, שלא נטעה למכלל תרי בחד, כדכללינן לחד גרס' ועל ישראל ועל שאר התפלה]:

משנה ב

ולא מפני שאינו רשאי: דסד"א דאסור לעזוב ראיית עבודה א' לילך לראות אחרת, דאין מעבירין על מצות ברוב עם הדרת מלך, קמ"ל דמדלא עסיק במצוה רק בראייה ולא במעשה שרי:

משנה ג

אם בבגדי בוץ קורא קדש ידיו ורגליו: דאם היה קורא באיצטלית שלו, כבר קידש כשפשט הבוץ ולא היה צריך עתה רק טבילה וקידוש בי:

הביאו לו בגדי זהב ולבש וקדש ידיו ורגליו ויצא: נ"ל דמשום דהכיור היה עומד בין האולם למזבח ושם היה מקדש ידיו ורגליו, שייך גביה לומר השתא, שיצא השתא לצפונו של מזבח שהוא רחוק טפי מההיכל ואע"ג דכה"ג קידש היום בקיתון זהב [כלעיל פ"ד מ"ה] ואפילו הכי מסתמא הי' מקדש במקום הכיור כמו שאמרה תורה ונתת הכיור בין אה"מ ובין המזבח:

ועשה את אילו ואת איל העם: הן שניהן עולות ושייכים נמי לחובת היום ואינן שייכים למוספין, ובהנך ה"ע מודו דכשינח וגמר עבודת היום בטבילה ב' הדר עביד בטבילה שלישית זו אילו ואיל העם ומקריב אז ג"כ אימורי פר ושעיר הנשרפין [דשייר להו במתני']. ורק במוספין פליגי ר"א ור"ע כלקמן:

דברי רבי אליעזר: מתני' לאו מתקנתא היא, דבאמת ס"ל לר"א, דכל המוספין דהיינו כבשים ופר העולה ושעיר החטאת כולן קרבין בטבילה חמישית קודם תמיד שבין הערבים:

ופר העולה: ר"ל הז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף קרבין בטבילה ראשונה, אחר תמיד השחר, אבל ושעיר וכו':

ושעיר הנעשה בחוץ: הוא שעיר החטאת של מוסף שזורק את דמו על מזבח החיצון, אבל שעיר החטאת של ב' השעירים שהוגרל עליהן וזורק דמו לפנים נקרא מה"ט פנימי:

היו קרבין עם תמיד של בין הערבים: לאו דוקא שיקריב שעיר המוסף בטבילה ה' עם תמיד הערבים ממש, רק ר"ל לאפוקי שיקריבו כשאר המוספים אחר תמיד השחר מיד, אלא יקריבום אחר עבודת היום, דהיינו סמוך לתמיד הערבים, דר"ע ס"ל שמקריב השעיר בטבילה ג' קודם אילו ואיל העם נמצא סדר העבודה כך הוא: לר"א בטבילה ראשונה מקריב תמיד השחר בבגדי זהב. ובטבילה שנייה עבודת היום בבגדי לבן ובטבילה ג' אילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין בבגדי זהב. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה בבגדי לבן, ובטבילה ה' כל המוספין ותמיד הערביים קטורת ונרות הכל בבגדי זהב. ולר"ע בטבילה א' תמיד השחר וז' כבשי מוסף ופר העולה של מוסף. ובטבילה ב' עבודת היום, ובטבילה ג' שעיר חטאת המוסף ואילו ואיל העם ואימורי פר ושעיר הנשרפין. ובטבילה ד' הוצאת כף ומחתה, ובטבילה ה' תמיד הערביים וקטורת והטבת נרות [כך פי' רש"י אמנם לתוס' גם באימורי הנשרפין פליגי דלר"א מקריב להו בטבילה ג' אחר אילו ואיל העם, ולר"ע מקריב להו בטבילה ה' קודם תמיד הערביים, ולרמב"ם שכיר המוסף ואילים ואימורי הנשרפין ותמיד הערביים, הכל קרבין בטכילה ג', ואח"כ טבילה ד' להוצאת כף ומחתה. ובטבילה ה' א"צ רק לקטורת והטבת נרות]:

משנה ד

ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים: אחר שמקריב התמיד בחוץ [ולרמב"ם שהבאנו לעיל מתני' כמשמעה דלהכי לא תני הכא תמיד הערביים מדכבר תנא ליה סוף משנה ג']:

ולהטיב את הנרות: ר"ל להדליקן:

ויום טוב: ר"ל משתה ויו"ט:

משנה ה

בכתונת: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ומכנסים: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ומצנפת: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ואבנט: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

חשן: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ואפוד: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

ומעיל: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

וציץ: וכו' עד סי' מה) עי' פירושן בקופת הרוכלין בבגדי קודש:

באלו נשאלין באורים ותומים: דכהן המשוח למלחמה לומר לעם אל ירך לבבכם וגו' הוא הנשאל ג"כ באורים ותומים [אב"י וכתב הרמב"ם בפי' המשנה והכהן הנשאל היה נביא שמדבר ברוה"ק ושכינה שורה עליו] דהיינו שלובש ח' בגדי כהונה ככה"ג, אשר בין כפלי החושן מונחים האורים ותומים [עי' בקופת הרוכלין]. ואחר שלבשן, עומד ופניו כלפי ארון, והשואל אותו, פניו לאחורי הכהן [אב"י כ"כ הרמב"ם בפי' המשנה ובחבורו הלכות כלי המקדש פ"י הלי"א, ולרש"י וכפי פשטות מהגמ' השואל פניו כלפי הכהן], ושואל לכהן בלחש, "האעשה דבר זה או לא". והכהן מביט באבני החושן שעל לבו, ורואה שם אותיות בולטות ונוצצות, וברוח הקודש שלובשתו צופה ומצרף את האותיות כפי הראוי לתשובת השאלה ששאלוהו, ומשיב להשואל:

ולבית דין: ר"ל או לסנהדרין:

ולמי שהצבור צריך בו: ר"ל או לאדם שהצבור צריך לו, שהוא שר צבא ישראל כיואב בן צרויה [כך נ"ל כוונות הש"ס בסוף פרקן, במה דקאמר הש"ס למי שהצבור צריך לו, דהיינו משוח מלחמה. [אב"י וכתבתי בגי' ש"ס שלי שלהכי אמרה הגמ' בדיוק, זה משוח מלחמה דהכהן הנשאל נקרא כהן המשיח]. דאם משוח מלחמה ממש, הרי הוא הכהן הנשאל, כמ"ש שם דע"ג א']:

בועז

הלכתא גבירתא