לדלג לתוכן

משנה יומא ז דפוסים

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
<< | משנה יומא ז דפוסים | >>

בא לו כהן גדול לקרות.

אם רצה לקרות בבגדי בוץ, קורא.

ואם לא, קורא באצטלית לבן משלו.

חזן הכנסת נוטל ספר תורה ונותנו לראש הכנסת, וראש הכנסת נותנו לסגן, והסגן נותנו לכהן גדול, וכהן גדול עומד ומקבל (וקורא עומד), וקורא אחרי מות ואך בעשור.

וגולל ספר תורה ומניחו בחיקו, ואומר: יותר ממה שקראתי לפניכם כתוב כאן.

ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה.

ומברך עליה שמונה ברכות: על התורה, ועל העבודה, ועל ההודאה, ועל מחילת העון, ועל המקדש (בפני עצמו), ועל ישראל (בפני עצמן) (ועל ירושלים בפני עצמה), ועל הכהנים (בפני עצמן), ועל שאר התפילה.

הרואה כהן גדול כשהוא קורא, אינו רואה פר ושעיר הנשרפים.

והרואה פר ושעיר הנשרפים, אינו רואה כהן גדול כשהוא קורא.

ולא מפני שאינו רשאי, אלא שהיתה דרך רחוקה, ומלאכת שניהן שוה כאחת.

אם בבגדי בוץ קורא, קידש ידיו ורגליו, פשט ירד וטבל, עלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי זהב, ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ויצא ועשה את אילו ואת איל העם, ואת שבעת כבשים תמימים בני שנה, דברי רבי אליעזר.

רבי עקיבא אומר: עם תמיד של שחר היו קרבין, ופר העולה ושעיר הנעשה בחוץ (היו קרבין) עם תמיד של בין הערבים.

קידש ידיו ורגליו, ופשט, וירד וטבל, ועלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי לבן, ולבש, וקידש ידיו ורגליו.

נכנס להוציא את הכף ואת המחתה.

קידש ידיו ורגליו, ופשט, וירד וטבל, עלה ונסתפג.

הביאו לו בגדי זהב ולבש, וקידש ידיו ורגליו, ונכנס להקטיר קטורת של בין הערבים ולהיטיב את הנרות, וקידש ידיו ורגליו, ופשט.

הביאו לו בגדי עצמו, ולבש.

ומלווין אותו עד ביתו.

ויום טוב היה עושה לאוהביו בשעה שיצא בשלום מן הקודש.

כהן גדול משמש בשמונה כלים, וההדיוט בארבעה.

בכותנת ומכנסים ומצנפת ואבנט.

מוסיף עליו כהן גדול, חושן ואפוד ומעיל וציץ.

באלו נשאלין באורים ותומים.

ואין נשאלין אלא למלך ולבית דין ולמי שהציבור צריך בו.

<< | משנה יומא ז דפוסים | >>