רמב"ם על יבמות ט

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על יבמות · ט · >>

יבמות פרק ט[עריכה]


משנה א[עריכה]

אמרו כשר וכשרה - רוצה לומר כהן כשר וכוהנת כשרה.

והנראה מזאת המשנה שכוהנת כשרה אסורה לחלל, וזה מאמר דחוי לפי שעיקר אצלנו לא הוזהרו כשרות להנשא לפסולין, אלא מותר חלל בכוהנת כשרה:

משנה ב[עריכה]

מה שחייב לומר כאן קידש ולא אמר נשא, לפי שאלו נשא תהיה חללה ואסורה אפילו לכהן הדיוט, ותהיה אסורה לזה ולזה:

משנה ג[עריכה]

רוצה לומר באמרו בשניה אין לה כתובה - עיקר כתובה. והוא מנה לבעולה ומאתים לבתולה, בין הכיר בה בין לא הכיר בה, אבל תוספת יש לה ואפילו לא הכיר בה.

ולא מזונות - רוצה לומר בשלוותה ואכלה במזונותיה והיה בעלה במדינת הים, כשיבא בעלה לא יחייבוהו לפרוע זה החוב כמו שיחייבוהו בנשואין גמורין בלא עבירה.

ובלאות - מה שנשתמשה בבגדיה ובכליה עד שבלו ונאבדו כולם, לא תוציאם ממנו. ומה שאנו אומרים שאין לה בלאות, בלאות של נכסי מלוג, אבל של נכסי צאן ברזל יש לה. וזה הדין אמנם הוא קנס לשניה על העבירה, לפי שהדעת נוטה אחר שאין לה כתובה, שלא יהיו לבעל חוקי הנשואין ולא יהנה מנכסי מלוג, אבל מצד הקנס עשינו נכסי מלוג שלה כנכסי שאר הנשים. והעיקר אצלנו בכל מי שיש לו נכסי מלוג מה שאמרו "עיילא ליה גלימא פירא הוי ומכסי ביה עד דבלאי", והיא הלכה פסוקה, ולכך לא יתחייב הבעל בבלאות נכסי מלוג בשום צד. ונשתנה בזה העניין דין השניה כדין זולתה. וזה כולו בשאין בלאותיה קיימין כמו שפירשנו, אבל כשבלאותיה קיימין אידי ואידי אית לה, רוצה לומר בלאות של נכסי מלוג ושל נכסי צאן ברזל.

ועניין שאמרו אין לה פירות - שהיא לא תוציא מיד הבעל מה שאכל מן הפירות לא מנכסי מלוג ולא מנכסי צאן ברזל, לפי שיעלה על הדעת אחר שהנשואין בעבירה שאין לו פירות והיא תוציאם ממנו.

ובאמרו באלמנה לכוהן גדול וחברותיה, יש להן כתובה, וכן בלאות ומזונות ופירות, רוצה לומר שהיא תוציא ממנו פירות שאכל ותזון מנכסיו אחר מותו, אבל בחייו אין לה מזונות לפי שיש לנו להכריחם על הגירושין, ואין לנו לסבב להם שום צד שיתקיימו יחד.

וזה כולו כשהכירו בהם, אבל לא הכירו בהם אין להם לא כתובה ולא פירות ולא בלאות ולא מזונות, אבל תוספת יש להם. מה שאמרו באלמנה לכוהן גדול וחברותיה כשלא הכיר בהם אין להם בלאות, במה שנאבד ונפסד מנכסי צאן ברזל, לפי שהם ברשות הבעל קיימי ולכך לא תוציאם ממנו אפילו נאבדו בעין, אבל נכסי מלוג דברשות האשה כל מה שנאבד מן הבלאות חייב בהם. וזה כולו בדליתנהו בעינייהו, אבל איתנהו בעינייהו לבלאות אידי ואידי שקלא ואית לה.

וטעם שאין לשניה כתובה, וחייבי לאוין מן התורה יש להן כתובה, לפי שהללו דברי סופרים וצריכין חיזוק, והללו דברי תורה ואין צריכין חיזוק:

משנה ד[עריכה]

כבר נתבאר שהעובר והיבם והארוסין פוסלין ולא מאכילין. ואלו המשניות אמנם הם דעת רבי מאיר שאומר מעשר ראשון אסור לזרים, אבל הנראה מן התלמוד שמעשר ראשון מותר לזרים.

ומה שאמר רבי מאיר בכאן כי בת כהן ללוי לא תאכל בתרומה ולא במעשר - רוצה לומר אין חולקין לה מעשר בבית הגרנות, גזירה משום גרושה בת ישראל שהיא אסורה לאכול מעשר לדעת רבי מאיר אחר שנתגרשה מן הלוי. וכשחלקה בבית הגרנות בעודה עם הלוי, לא יוודע לבני האדם שבשביל בעלה היא אוכלת אבל יחשבוה לויה, ולכך לא תחלוק אשה לדעת רבי מאיר בבית הגרנות כלל בין שתהיה לויה או כהנת גזרה משום גרושה בת ישראל.

ואמרו בכאן מאורסת - כמו כן אפילו היתה נשואה בת לוי לכהן או בת כהן ללוי אין חולקין לה בבית הגרנות, אבל אמר מאורסת לפי שאמר במה שקדם בבת ישראל לכהן מאורסת לכהן, שהיא מאורסת דוקא, לפי שאם היתה נשואה תאכל:

משנה ה[עריכה]

כל זמן שיהיה לישראלית זרע מכהן, כפי מה שפרשתי בפרק שביעי (הלכה ז) תאכל בתרומה וחזה ושוק. וכן פירשו "היא בתרומת הקדשים תאכל"(ויקרא כב, יב), במורם מן הקדשים תאכל:

משנה ו[עריכה]

כתוב בתורה "מלחם אביה תאכל"(ויקרא כב, יג) ואמרו חכמים מלחם ולא כל לחם, ובא בקבלה "חוזרת היא לתרומה, ואינה חוזרת לחזה ושוק".

וכבר הודעתיך שמעשר ראשון מותר לזרים: