רמב"ם על הוריות ג
הוריות פרק ג
[עריכה]- ראו גם נוסח המשנה הוריות ג רמבם
שעיר - אמרה תורה בנשיא "אשר נשיא יחטא, או הודע אליו חטאתו, והביא את קרבנו שעיר עזים"(ויקרא ד, כג), ואמרו "על חטאתו אשר חטא" מורה שמביא חטאתו הראויה לו והוא נשיא, אף על פי שירד מגדולתו בעת הקרבן, הואיל שהיה בשעת חטאו נשיא:
כהן גדול אם עבר במום או זקן וכיוצא בהם הוא עומד בקדושתו, לפי ששמן המשחה שנמשח בו אינו מבטל מעשיהן. ואין הפרש בינו ובין כהן גדול המשמש בכל הדברים זולתי בעבודה בלבד ומה שהוא תלוי בה, רוצה לומר פר יום הכיפורים ועשירית האיפה שמקריב בכל יום כמו שנתבאר.
אבל הנשיא אין לו גדולה אלא כשמצוותו נעשית, וכשבטל עניין זה הרי הוא כהדיוט:
אמר הכתוב "אשר נשיא יחטא"(ויקרא ד, כב), [שחטא] והוא נשיא.
ואמר "אם הכהן המשיח יחטא"(ויקרא ד, ג), שחטא והוא משיח.
ונשאר עלינו לבאר קרבן נשיא, ואף על פי שהוא מתבאר ממה שקדם אבל אוסיף ביאור עד שלא ישאר בו ספק. וזה כי הנשיא כשעשה בהוראת בית דין עם הציבור הוא מתכפר לו עם הציבור, אבל אם שגג בעצמו באחת המצוות שההדיוט חייב על שגגתו חטאת כשבה או שעירה, הוא חייב שעיר חטאת, ובזה בלבד הוא מופרש משאר העם. והוא אינו צריך הוראה לעצמו כגון כהן משיח, אלא על שגגת מעשה בלבד, יתחייב שעיר כשהוא עושה בשגגה:
מרובה בגדים - הוא שלא נמשח בשמן המשחה אבל לבש שמונה בגדים. ובלבשו אותם נתרבה על שאר הכהנים לפי שהוא גם כן מינוי, כמו שבאר ואמר "ומלא את ידו, ללבוש את הבגדים"(ויקרא כא, י). וכן היו כהני בית שני שנעדר בו שמן המשחה, וכבר זכרנו זה פעמים.
ועשירית האיפה - הוא שאמר הכתוב "זה קרבן אהרן ובניו"(ויקרא ו, יג). והוא נקרא "חביתי כהן גדול" לפי שנעשה על מחבת.
ומה שמבואר שיעבור כהן גדול ממשיחותו הוא שאירע בו מום, או שימנוהו לעבודת יום הכיפורים שמא יארע פסול בכהן גדול ביום הכיפורים ויעבור אחר יום הכיפורים, כמו שקדם ביאורו במקומו:
פורם מלמטן - הוא שיקרע כנף בגדו הסמוך לרגליו, כשמת לו מת שהוא חייב עליו לקרוע.
וההדיוט מלמעלן - בעליון הבגד כשאר העם, כמו שנתבאר בדיני הקריעות במסכת מועד קטן.
וכבר בארנו פעמים שאנינות דאורייתא הוא ביום המיתה בלבד, כלומר כשמת מת לאדם מי שהוא חייב עליו אבילות, הוא נקרא אונן באותו היום, והוא אנינות דאורייתא. ואם שהה המת שלא נקבר, הוא נשאר אונן מדרבנן, וזהו שאמרו "יום מיתה דאורייתא, יום קבורה דרבנן". ואם היה יום מיתה ויום קבורה יום אחד בעצמו, הוא באותו היום אונן מדאורייתא ובלילה אונן מדרבנן, לפי שיום קבורה תופס לילו מדרבנן, וזהו עניין אמרם "אנינות לילה מדרבנן, ואפילו יום מיתה", וזה הוא המתבאר מדבריהם.
מצאנו שאמר יום מות נדב ואביהוא והוא אונן "ואכלתי חטאת היום, הייטב בעיני ה'"(ויקרא י, יט), הנה כי הוא לא ראה עבירה לעצמו זולתי אכילתה כשהוא אונן, לא הקרבתה. והוא בלבד שהוא כהן גדול יש בו זה הדין, אבל בניו לא מקריבין ולא אוכלין:
אמר הכתוב "מלבד עולת הבקר, אשר לעולת התמיד"(במדבר כח, כג), רצונו לומר שעולת התמיד קודמת. ולמדנו מזה כל התדיר מחבירו, קודם את חבירו.
ונאמר גם כן "וקדשתו, כי את לחם אלהיך הוא מקריב"(ויקרא כא, ח) וגו', ולמדנו מפי הקבלה לכל דבר שבקדושה לפתוח ראשון, ולברך ראשון, וליטול מנה יפה ראשון, וידענו שהגדול בקדושה קודם.
ולפי שכהן גדול הוא שיכפר על עצמו ואחר כך יכפר על זולתו, והוא אמרם "דין הוא שיקדים המכפר למתכפר", כמו שצווה יתברך בצום כפור. וכן פר העלם קודם לפר עבודה זרה, כמו שקדם.
ומעיקרנו כל החטאות קודמות לכל עולות הבאות עמה, ואפילו חטאת העוף לעולת הבהמה, כמו שנאמר "אשר לחטאת ראשונה"(ויקרא ח, ה). ופר עבודה זרה קודם לשעיר עבודה זרה, ואף על פי שזה השעיר חטאת, לפי שבאה הקבלה לאחרו בפירוש. ושעיר עבודה זרה לשעיר נשיא, לפי שהנשיא יחיד. ושעיר נשיא לשעירת יחיד. ושעירת יחיד לכבשת יחיד, [לפי שהשעירה באה על שאר מצוות ועל עבודה זרה, כלומר בחטאת יחיד] כמו שקדם, והכבשה בשאר מצוות בלבד:
כבר ידעת שהמצוות כולם חייבין בהן הזכרים, והנקבות בקצתם כמו שנתבאר בקידושין, והוא מקודש ממנה, ולפיכך קודם להחיות.
ואמרו שניהם לקלקלה רוצה לומר שאם היו שניהם בשביה ושניהם מבקשים אותן לביאה, פודין האיש קודם האשה, לפי שהאיש אין דרכו בכך ובקשו ממנו דבר שאינו טבע לו:
דע שאמרו רז"ל "החכם קודם למלך, ומלך לכהן גדול, וכהן גדול לנביא", וזה יש בו תנאים הרבה, וזה:
- שטעם קדימת חכם למלך אינו אלא באמונה בלבד, לפי שהחכם תועלתו לאומה גדולה מתועלת המלך, אבל במעשה אין להקדים על כבוד המלך שום דבר ואף על פי שהוא עם הארץ, שנאמר "שום תשים עליך מלך"(דברים יז, טו).
- וכמו כן כהן גדול קודם לנביא כשהוא שווה לו בחכמה, אבל כשיש יתרון בחכמה החכם קודם.
- וסדר קדימת האנשים במעלות כשהן שווין בחכמה ובמעשים, כמו שאומר לך:
- משוח בשמן המשחה קודם למרובה בגדים.
- ומרובה בגדים קודם למשוח שעבר מחמת קריו.
- ומשוח שעבר מחמת קריו למשוח שעבר מחמת מומו.
- ומשוח שעבר מחמת מומו למשוח מלחמה.
- ומשוח מלחמה לסגן.
- וסגן לאמרכל.
- ואמרכל לגזבר.
- וגזבר לראש משמר.
- וראש משמר קודם לראש בית אב.
- וראש בית אב קודם לכהן הדיוט.
- וכהן הדיוט ללוי.
- ולוי לישראל.
- וישראל קודם לחלל, לפי שבת חלל פסולה לכהונה ובת ישראל כשרה לכהונה, כמו שנתבאר בקידושין.
- וחלל קודם לשתוקי.
- ושתוקי לאסופי.
- ואסופי לממזר, לפי שהממזר ודאי והאחרים ספק.
- וממזר קודם לנתין, לפי שהממזר ישראל מטיפה כשרה.
- ונתין קודם לגר, לפי שהנתין גדל עם ישראל בקדושה, מה שלא עשה כן הגר.
- וגר שמותר לבא בקהל לאלתר קודם למצרי ואדומי.
- ומצרי ואדומי קודמים לעמוני ומואבי.
- ועמוני ומואבי קודם לעבד משוחרר, לפי שעבד משוחרר ארור, רוצה לומר ממה שכתוב בתורה "ארור כנען"(בראשית ט, כה).
ואמרו בכהן גדול עם הארץ - כמו שבארנו בראשון ממסכת כפורים, כשכהן גדול מעט בחכמה והממזר יותר גדול בחכמה, שהממזר באשר הוא גדול ממנו בחכמה קודם לכהן גדול עם הארץ, לפי שנאמר "יקרה היא מפנינים"(משלי ג, טו), יקרה היא מכהן גדול שמשמש לפני ולפנים:
- סליק פירוש המשניות להרמב"ם ז"ל ממסכת הוריות
משנה הוריות, פרק ג':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב