רמב"ם על דמאי ה

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

<< · רמב"ם · על דמאי · ה · >>

דף זה נוצר מתוך המרת סריקת קבצים אוטומטית בתוכנת OCR. דרושה הגהה מלאה. יתכנו טעויות הקלדה, השמטות, ערבובי משפטים ושורות. יש לעבור ולהגיה את הטקסט מלמעלה למטה (רצוי מול צפיית טקסט מקורי) ולהזיז תבנית זו למקום בו בוצעה ההגהה האחרונה.

משנה א[עריכה]

דע שהלוקח מן הנחתום הוא דמאי וכבר בארנו בתחלת המסכת שמפרישין מן הדמאי תרומת מעשר והיא חלק ממאה ומעשר שני ואם יהיה לחם יתחייב בחלה ולא יפריש ממנו מעשר ראשון וכבר בארנו הטעם ותרומת מעשר אי אפשר להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה והוא מעשר ראשון כאשר בארנו בברכות (פ"ז) אבל הסדר לה.וציא מעשר ראשון ואח"כ יוציא ממנו עשיריתו והוא תרומת המעשר כמו שאמר הכתוב מעשר מן המעשר ובשביל זה הוצרכו לזה המעשר הנזכר והוא כי מי שיקח ככר לחם מן הנחתום יפריש ממנו שיעור חלתה ותרומת מעשר המחויבת לאותו הככר. ולא יפריש מה שפירש מן הככר אבל יניחהו מחובר ויאמר חלק ממאה מן העוגה הזאת והוא מזה הצד מעשר ר"ל בצד אשר הפריש:

ושאר המעשר סמוך לו. ר"ל התשעה חלקים המחוברים בו ויהיה החלק ההוא מעשר ראשון ואחר כן יאמר זה החלק אשר שמתיהו מעשר עם המחובר לו שמתי אותו תרומת מעשר על התשעה חלקים המחוברים בו והנוסף שיש בו על החלק ממאה הוא חלה ונמצא שהוציא תרומת מעשר אחר שקרא שם למעשר ראשון ונמצא מוציאו על סדר כמו שביארנו ומפריש אח"כ החלה וחוזר אחר כן ואומר מעשר שני מאותו הככר הוא בצד פלוני ממנו ויאמר אחר כן הרי מחולל על המעות ומצניע אותם המעות עד שיעשה בהם מה שיעשה במעות מעשר שני ואחר כן יפריש מה שפירש מן הככר תחלה שהוא כדי תרומת מעשר וחלה ויתנם לכהן ויאכל שאר הככר והקשו בגמרא מפני מה הקדים הפרשת מעשר קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא"י והוא שאמר הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מע"ש ראשית ולפיכך תקנו להפרישה אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ושמור אלו העקרים וזה הענין בשאר מתנות הנזכרות בזאת המסכתא ואל תשאל ממני לשנותם:

משנה ב[עריכה]

כבר בארנו שתרומה גדולה חלק מחמשים ותרומת מעשר חלק ממאה ובכללם מה שיתקבץ של תרומה ותרומת מעשר שלשה חלקים ממאה והיא חלק משלשה ושלשים ושליש לפיכך פירש החלק ההוא והוא שלשה חלקים ממאה כמו שאמרנו ולא יפרישהו ואח"כ יאמר חלק ממאה מכלל זה הרי הוא בצד זה חולין ותהיה כוונתו בדבר זה *לג' חלקים שפירש וישארו ב' חלקים והוא שיעור תרומה ויאמר היא תרומה גדולה המחויבת לכל זה אחר כן יאמר מאה חולין שיש בכאן הרי בצד זה מעשר ותהיה כוונה לחלק הנשאר מן הג' חלקים שנעשו חולין ושאר הדבר הוא מבואר כפי מה שבארנו בהלכה שהקדמנו:

משנה ג[עריכה]

המה. הוא הלחם החם וצוננת הוא הלחם הקר ור' מאיר אומר *שיכלול הכל ויוציא המתנות שחייב בהם *בכל מאיזה שירצה מן הצונן או מן החם:

וטפוסין. הוא כמו דפוסין לפי שהיו עושין הלחם בדפוסין:

ור' יהודה אוסר. אפי' יהיה הכל עשוי בדפוס אחד שהוא חושש שמא יהיה זה הלחם מחטה ישנה וזה האחר מחטה חדשה והעיקר בידינו שאין מעשרין מן החדש על הישן ולא מן הישן על החדש ועוד יתבאר זה במאמר ב' בזה הסדר והלכה כר' שמעון:

משנה ד[עריכה]

מי שילוש הקמח ועושה אותה ככרים ואופהו נקרא נחתום והלוקח מן הנחתום למכור לבני אדם נקרא פלטר ועיקר מחלוקת ר'מאיר ור' יהודה שרבי מאיר אומר שהמתקן הלחם יתקנהו בדפוס אחד יהיה קטן או גדול וכשנמצא אצל זה המוכר דפוסים הרבה משתנים זה מזה נדע שהוא לקח מאנשים רבים ועל כן מעשר מכל דפוס ודפוס לפי שלכל דפוס מין ממיני הזרע ורבי יהודה אומר כי הנחתום בעצמו המתקן הלחם אפשר שיעשה מעיסה אחת מינים הרבה מן הלחם בדפוסים משתנים זה מזה לפיכך אלו הדפוסים המשתנים אשר נמצאו אצל פלטר זה מאיש אחד לקחם:

ומנפול. פי' הוא מוכר הלחם כמו כן אבל הוא קונה משני נחתומים שלא יכירם כגון שיהיו ט' מוכרים ועשרה נחתומין נותנין להם הלחם ואין ספק שאחד מאלו הט' מוכרים לקח משנים על כן כל מי שלוקח מאחד מהם מעשר מכל דפוס ודפוס והלכה כרבי יהודה:

משנה ה[עריכה]

בולל ונוטל. הוא שיערב הכל ויוציא המעשר מהכל וזה יהיה כשיתנו לו הרבה לפי שנאמר מאחר שנתן זה הנותן מתנה גדולה איש נדיב הוא ולא יקשה בעיניו המעשר ונאמר שעכ"פ הוציא המעשרות ויתעשר הכל דמאי ואם היתה מתנה מועטת נחשב עליו שהוא עכ"פ כילי ולא עישר ולפיכך לא יתערב הכל שמא יפריש מדמאי על הודאי וזה אינו מותר כמו שיתבאר אחר כן והלכה כרבי יהודה שהוא (*מפריש הרבה מהמוקדם):

משנה ו[עריכה]

סיטון. הוא המוכר פירות וכל דבר לח כגון דבש ושמן:

וסוג. קופה גדולה כמו שיתבאר במשנה כלים ודבר זה מבואר כולו:

משנה ז[עריכה]

חזקת בעה"ב הוא שימכור מה שנמצא אתו מגנותיו ושאר הדבר מבואר:

משנה ח[עריכה]

??

משנה ט[עריכה]

כבר בארנו שאין קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות ולמדו מן הענין הזה כי הנכרי כשיקנה קרקע בארץ ישראל היו פירותיו חייבין במעשר כמו פירות ישראל ולפיכך מעשרין מזה על זה וזה דעת ר' מאיר ואינה הלכה אלא יש קנין לנכרי בארץ ישראל להפקיע מן המעשרות:

ור' אליעזר אוסר בכותים. כי יש מהם מי שנזהר מהמעשרות מאד ומהם מי שלא יפרישם כלל שכך הם מינים משתנים אלו מאלו וכשיפריש מזה על זה אפשר שיעשר מן החיוב על הפטור וזה אסור כמו שנבאר וכבר הודעתיך בברכות כי הכותים מוחזקין בתורת נכרים בכל דבריהם:

משנה י[עריכה]

עציץ. הוא כלי שחורשין בו* וכשיהיה נקוב כפי שיעור שורש קטן והוא פחות מכזית היא נחשבת כארץ מפני שהיא נחברת לארץ ומה שצומח בכלי ההיא כמו הצומח בארץ ומה שצומח בארץ הוא חייב בתרומה ומעשרות מן התורה והצומח בכלים שאינם נקובים אינם חייבים בתרומה ולא במעשרות אלא מדרבנן לפי שהם נבדלין מן הארץ: ומה שאמר תרומה ויחזור ויתרום עוד יתבאר במסכת תרומות היאך דין א] הראשונה והשניה: ומה שאמר מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל לפי שהיא כמו טבל ואסור לכהן לאכול שכל דבר הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בתרומ' מן התורה לפיכך היא חובה להוציא מזרע אחר התרומה והמעשרות המחויבות לתרומה זו ואז יתננה לכהן ויהיה מותר לאכילה:

משנה יא[עריכה]

כל זה מבואר כשתבין מה שהקדמנו בהלכה הקודמת לפי שהדמאי כמו הגדל בעציץ שאינו נקוב והודאי כמו הגדל בארץ שהוא חייב בתרומה ומעשרו' בלי ספק אבל אם תרם מעציץ שאינו נקוב על שאינו נקוב תרומתו תרומה לפי ששניהן בערך אחד וחיוב התרומ' לשניהם מדרבנן ואינו כן תרומת דמאי על הדמאי שאפשר שאחד מהם טבל בלי ספק והוא חייב במעשרות מן התורה ע"כ אמר תרם מן הדמאי על הדמאי תרומתו תרומה ויחזור ויתרום: