משנה דמאי ה א
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ה · משנה א | >>
הלוקח מן הנחתום, כיצד הוא מעשר?
נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר:
אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי א בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לוב. זה שעשיתי מעשר – עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות.
הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר?
- נוֹטֵל כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר:
- אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר;
- וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ.
- זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו.
- וְהַשְּׁאָר חַלָּה.
- וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ,
- וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:
הלוקח מן הנחתום, כיצד הוא מעשר? -
- נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר:
- "אחד ממאה ממה שיש כאן -
- הרי בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לו.
- זה שעשיתי מעשר -
- עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה.
- ומעשר שני -
- בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות".
- "אחד ממאה ממה שיש כאן -
- נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר:
דע שהלקוח מן הנחתום, הוא דמאי.
וכבר בארנו בתחילת המסכתא, שמפרישין מן הדמאי תרומת מעשר, והיא חלק מאה, ומעשר שני. ואם יהיה לחם, יתחייב בחלה, ולא יפריש ממנו מעשר ראשון. וכבר בארנו הטעם.
ותרומת מעשר, אי אפשר להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה, והוא מעשר ראשון, כאשר בארנו בברכות (ברכות ז, ז). אבל הסדר - להוציא מעשר ראשון, ואחר כך יוציא ממנו עשיריתו, והיא תרומת המעשר, כמו שאמר הכתוב: "מעשר מן המעשר"(במדבר יח, כו).
ובשביל זה הוצרכנו לזה המעשה הנזכר, והוא - כי מי שיקח ככר לחם מן הנחתום, יפרושו ממנו שיעור חלה [ותרומת] המעשר המחויבת לאותו הככר. ולא יפריש מה שפירש מן הככר, אבל יניחהו מחובר, ויאמר: "חלק ממאה מן העוגה הזאת, והוא מזה הצד, מעשר", רוצה לומר, בצד אשר הפריש; "ושאר המעשר סמוך לו" רוצה לומר, התשעה חלקים המחוברים בו, ויהיה החלק ההוא מעשר ראשון. ואחר כן יאמר: "זה החלק אשר שמתיהו מעשר, עם המחובר לו, שמתי אותו תרומת מעשר, על התשעה חלקים המחוברים בו, והנוסף שיש בו על החלק ממאה, הוא חלה". ונמצא שהוציא תרומת מעשר, אחר שקרא שם למעשר ראשון; ונמצא מוציאו על סדר, כמו שביארנו.
ומפריש אחר כן החלה, וחוזר אחר כן ואומר: "מעשר שני מאותו הככר, הוא בצד פלוני ממנו", ויאמר אחר כן: "הרי מחולל על המעות". ומצניע אותם המעות, עד שיעשה בהם מה שיעשו במעות מעשר שני.
ואחר כן, יפריש מה שפירש מן הככר תחילה, שהוא כדי תרומת מעשר וחלה, ויתנם לכהן, ויאכל שאר הככר.
והקשו בתלמוד: מפני מה הקדים הפרשת מעשר, קודם החלה?, ואמרו: כי הראוי להקדימה תחילה על המעשרות כולם. כי נתחייבנו בה כשנכנסו בארץ ישראל, והוא שאמר הכתוב: "והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו"(במדבר טו, יט). אבל איחרו אותה, מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון "ראשית", ולא קרא שם מעשר שני "ראשית", ולפיכך תיקנו להפרישה אחר מעשר ראשון, וקודם מעשר שני.
ושמור אלו העיקרים, וזה העניין, בשאר מתנות הנזכרות בזאת המסכתא, ואל תשאל ממני לשנותם:
כיצד מעשר. לעיל בפ' ב' (מ"ד) פירשתי דהתם נחתום מעשר והא לוקח מעשר:
אחד ממאה. היינו שיעור מעשר דמאי דממאה מפרישים י' למעשר ראשון ומאותן עשר אחת לתרומת מעשר הרי שחלה עצמה מתקנת מן המעשר ומתרומת מעשר ופריך בירו' (הל' א) וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע"ה להפרישה חבר וכה"ג מחלק ר' אושעיא בירושלמי לעיל בפ"ק (הל' ג) כדפרשי' אבל סוגי' זו כר' יוחנן דאמר התם היא הדא היא הדא ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב"ש היא ותני כן ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון חלה ב"ש מחייבים וב"ה פוטרין ופריך כלום אמרי ב"ש אלא דבר שהוא לזריעה אלו הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר שמא אינו פוטר פי' כל הני מיתנו לפטור לעיל בפ"ק בבבא דחלת ע"ה ולכך קשי' ליה כלום אמרו ב"ש לחייב בחלה אא"כ יחמירו כמו כן בכל הני ואילו לוקח לזרע ולבהמה ולעורות ולנר שמא אינו פוטר למתני' דהכא ומדלא תני להו הכא לחיובא כמו חלה ש"מ דלא אתיא כבית שמאי ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות כלומר הא דפטרא מתני' דפ"ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה ולא תקבל טומאה החלה שמע מינה תקוני תקון חלתו ופריך לא כן אמר רבי יוסי בר' חנינא דר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא היא הא כרבנן לא כלומר לא פטרו חכמים חלת עם הארץ שמגבלה במי פירות וא"כ לא אתיא מתני' כרבנן ומשני אלא כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתני' דפ"ק שטרח להביא גבל שיגבל בטהרה דמסתמא ודאי תקון והדר קאמר אלא כר"א כלו' איכא לשנויי כר"א כאן וכאן בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר אבל מתני' בפ"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן כדתניא בפ"ק דחלה בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האיש העושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארחין אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריכה תיקון כדתני בירושלמי (שם) העושה עיסה מטבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש חלה ועוד משני בירושלמי דהכי קאמר אחד ממאה חוץ מן הראוי' ליקדש לשם חלה דחיסר ממנו אחד ממ"ח דהוא שיעור חלה וכן מכל העשרה של מעשר ראשון היינו עשרה חוץ משיעור חלה שבהן ואע"פ שמפריש כך מפריש מעשר ראשון תחלה כדמפרש בירושלמי (שם) אמר ר' מתניה בדין הוא שתקדים חלה לכל ולמה קדמה מעשר ראשון משום שקדמה לגורן וכתוב בו ראשית שני אע"פ שקדמה לגורן אין כתוב בו ראשית פי' ראשון מעשר ראשון וכתב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל מעשר שני אין בו ראשית:
ושאר מעשר סמוך לו. כלומר ט' סאים אחרים כיוצא בזה שחסרים שיעור חלה שצריך להפריש לשם מעשר ראשון יהיו סמוכין לזו הסאה:
זה שעשיתי מעשר. כלומר הסאה הראשונה שקראתי שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר עליו כלומר על אותן ט' סאין:
והשאר חלה. היינו אחד ממ"ח *אבל המאה שמתחלה נטל כדי תרומת מעשר וחלה:
ומחולל על המעות. הקרן ואין צריך להוסיף חומש:
הלוקח מן הנחתום - כשהנחתום מוכר במדה גסה הלוקח ממנו חייב לתקן מה שהוא לוקח והנחתום פטור. והא דתנן לעיל בפרק ב' שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה, התם מיירי במוכר במדה דקה שמפני שהוא משתכר הרבה הטילו עליו לעשר, אי נמי מפני התינוקות שלוקחים ממי שמוכר בדקה כדי שלא יאכלו טבלים הטילו עליו לתקן. מדה גסה ודקה מפורשים לעיל ספ"ב:
נוטל כדי תרומת מעשר - דהיינו אחד ממאה וכדי חלה אחד ממ"ח. ולא שיפרישם מן הככר שלקח מן הנחתום, אלא קובע להם מקום ומניחם מחוברים במקומם:
אחד ממאה ממה שיש כאן - מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר, ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה:
ושאר מעשר - דהיינו עוד תשעה סמוך לו הרי קבע מקום לכל המעשר, ואותו האחד שקראתי לו שם מעשר תחילה עשוי תרומת מעשר על התשעה הסמוכים לו:
והשאר חלה - א' ממ"ח שהפרשתי חלה:
ומעשר שני בצפונו או בדרומו - קובע לו מקום ואחר כך מחללו, ואינו צריך להוסיף חומש:
אחד ממאה ממה שיש כאן. לשון הר"ב מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה וכו'. כבר כתבתי בפ"ק מ"ג מדתנן התם וחלת דמאי פטורה מן המעשרות מה שנראה בזה לדעת הר"ב:
[הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעות מקום ולא ידעתי למה אומר כאן בצד זה ולא בצפונו או בדרומו כדלקמן אבל מ"ש הר"ב שלא יפרישם הוא כפי מ"ש הרמב"ם בפירושו אבל בחבורו פרק ט מהל' מעשר פיסקא ה כתב מפריש וכו' ומניחה בצד הפירות]:
ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר וכו'. ומסיים הרמב"ם בפ"ט מהלכות מעשר לענין מעשר את הדמאי וה"ה ללוקח מנחתום דהכא וז"ל ונוטל אותה ונותנה לכהן שאינו רשאי להפריש תרומת מעשר קודם המעשר לכתחלה ע"כ. וז"ש הר"ב לעיל אדתני נוטל כדי ת"מ וחלה ולא שיפרישם מן הככר ע"כ. והטעם מפורש בפי' הרמב"ם שא"א להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה ע"כ. וכמ"ש בכ"מ שאם אין המעשר היאך יפריש עשירתו. (ויש שם טעות סופר שצ"ל אבל תרומת מעשר קודם מעשר לא) ע"כ. ולפי שההפרשה היא לתרומת מעשר בלבד. אבל המעשר אין צריך להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו תו הוי הלוי המוציא מחבירו עליו הראיה הלכך קובע מקום ומסיים לאחד ממאה ולא לכל המעשר דהיינו לעשרה חלקים ממאה לפי שאח"כ יצטרך להפריש עוד אחד מהעשרה. ושתי קביעות מקום לשתי שיעורים למה לי. אלא קובע לשיעור אחד ממאה שזה יפריש אח"כ ואומר ששאר מעשר סמוך לו בלא שיעור רק קובע בסתם שאר מעשר סמוך לו:
והשאר חלה ומעשר שני כו'. כתב הרמב"ם והקשו בש"ס מפני מה הקדים הפרשת מעשר [ראשון] קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא"י והוא שאמר הכתוב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו. אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מעשר שני ראשית ולפיכך תקנו להפריש אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ע"כ. ופי' הר"ש דראשון שקראו הכתוב ראשית כלומר שיש בה תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית ע"כ. וא"ת והרי חלה נקרא נמי ראשית כדכתיב (שם) ראשית עריסותיכם לא קשיא דתרומה נקראת (דברים יח) ראשית דגנך והדגן קודם לעריסה:
[בצפונו או בדרומו. שכן דרכם של בני אדם בהושטת ידם ליקח ממה שלפניהם שלוקחים ממה שאצל מימינו או שאצל משמאלו ושכנגד ימינו הוא שמאלו של אותו דבר לכן מקדים צפונו. נ"ל]:
(א) (על המשנה) הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעת מקום:
(ב) (על המשנה) תרומת מעשר. לפי שהפרשה הוא לתרומת מעשר בלבד אבל המעשר א"צ להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו הרי הלוי המוציא מתבירו עליו הראיה הלכך מסיים לאחד ממאה שזה יפריש אח"כ וא"נ יותר. תוי"ט:
תרומת מעשר וחלה: בירושלמי פריך וחלה מי חייבת בדמאי והתנן לעיל בפרקא קמא חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי, ובעי לאוקמה כבית שמאי דמחייבי בחלה וכמו שאמרו שם, אבל בתר הכי מסיק דמתניתין דפרקא קמא במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן אבל הכא במוכר ברבים אנן קיימין. ובירושלמי דריש פ"ב דערלה גרסינן א"ר יוסי בר' בון תנאי בית דין הוא שתהא חלתו בצפון צפונו.
וראיתי להעתיק פה כל פירוש הרא"ש ז"ל וזה לשונו, ובירושלמי פריך וחלה חייבת במעשר והא תנן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי, והיה יכול לחלק בין הפרישה עם הארץ להפרישה חבר כמו שחילק ר' אושעיא לעיל בפרקא קמא אלא אליבא דר"י פריך דאמר התם היא הדא היא הדא, ושקיל וטרי עלה בירושלמי טובא עד דמשני אליבא דר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה, דהכא מיירי בעושה בטומאה הלכך צריך לתקן אף החלה וההיא דפרקא קמא בשטרח להביא גבל לעשותה בטהרה הלכך תלינן דודאי תיקן. ומטעם זה חלק נמי ר"י לעיל בין נחתום לנחתום דלעיל אמרינן דנחתום מפריש תרומת מעשר והכא אמרינן דלוקח מפריש, ור' אלעזר דלא שני הכי לעיל מוקי לה כאן וכאן בעושה בטהרה ולעיל מיירי כשמתארח אצלו, וכהאי גוונא מצינו דהקילו חכמים בתוספתא דחלה פרקא קמא הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה בשוק צריך להפריש חלת דמאי בעל הבית ומתארח אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי.
והכי נמי אמרינן בעבודה זרה פרק אין מעמידין אין לוקחין ימ"ח מח"ג *הערה 1: בסוריא אלא מן המומחה, וכולן אם נתארח אצל בעל הבית מותר, אבל חלת ודאי טבל בעיא תיקון כדתני בירושלמי העושה עיסתו טבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיפריש עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ואף על גב דאמרינן בפרק יוצא דופן דמדומע פטור מן החלה דוקא שקרא לה שם תרומה קודם גלגול אבל הכא דלא קרא לה שם תרומה קודם גלגול כבר נתחייבה בחלה. ירושלמי למה קדם ראשון משום דקדם לגרן וכתיב בה ראשית, שני אף על פי שקדם לגרן אין כתוב בו ראשית, פירוש שֶׁלָמָה קדם מעשר ראשון לחלה כי היה ראוי שיקדים החלה שקרויה ראשית וגם יש בה מיתה לזר האוכלה, ומשני משום שקדם לגרן שחל חיובו קודם חיוב החלה ועוד שכתוב בו ראשית בתרומת מעשר דפתיכא ביה ותרומה קרויה ראשית, אבל מעשר שני אף על פי שקדם לגרן אין כתוב ביה ראשית. ועוד משני התם, פירוש אפרכא דוחלה חייבת במעשר, דהכי קאמר אחד מן המאה חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה דחלה לא בעינן תיקון עכ"ל ז"ל:
יכין
הלוקח מן הנחתום: שמוכר דמאי במדה גסה. ופטור מתמ"ע וחלה. דדוקא במוכר בדקה. דמשתכר הרבה. חייב כפ"ב מ"ד. והכא מיירי שקנה לחם מהנחתום חבר [ועי' פ"ד מ"ה]:
כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר: ר"ל א' מק'. ולא שיפריש תמ"ע מוד דאף דתמ"ע א"צ מוקף רק מד"ס [כתוס' גיטין ד"ל ע"ב] ומכ"ש בדמאי. עכ"פ לתרום ממוקף עדיף טפי. ואם יפרישנה השתא לא יהא מן המוקף סמוך למעשר כשיפרישנה אח"כ באמת ויאמר שתהיה תרומת מעשר. ותו דכשיפריש יקדים תמ"ע למעשר. רק כוונת מתני' שיסמן מקום:
וחלה: אם הקונה בעה"ב. אז שיעור חלה א' מכ"ד. ואם פלטר א' ממ"ח:
ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר: עוד ט'. ולהכי לא קאמר כפשוטו. א' מי' שיש כאן הרי זה בצד זה מעשר. והר"ז תמ"ע עליו. צ"ל דזהו כדי למעט בירור המעשר שלא יתנה ללוי. בכל מה שיכול. ולא יראה כאוכל מעשרותיו להדיא:
סמוך לו זה שעשיתי מעשר: בתחילה:
עשוי תרומת מעשר עליו: ויתנו לכהן:
והשאר: חלק מ"ח שהפרשתי ולהכי לא קאמר בפירוש וחלק מ"ח. דמדכבר הפריש המעשר תו אינו חייב חלק מ"ח. דהרי מהמעשר אינו חייב חלה:
ומע"ש בצפונו או בדרומו: של התמ"ע שכבר קבע לו מקום ודו"ק:
ומחולל על המעות: וא"צ להוסיף חומש:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת