משנה דמאי ה א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ה · משנה א | >>

משנה זו במהדורה המבוארת

[עריכה]

הלוקח מן הנחתום, כיצד הוא מעשר?

נוטל כדי תרומת מעשר וחלה, ואומר:

אחד ממאה ממה שיש כאן, הרי א בצד זה מעשר, ושאר מעשר סמוך לוב. זה שעשיתי מעשר – עשוי תרומת מעשר עליו, והשאר חלה, ומעשר שני בצפונו או בדרומו, ומחולל על המעות.

משנה מנוקדת

[עריכה]

הַלּוֹקֵחַ מִן הַנַּחְתּוֹם, כֵּיצַד הוּא מְעַשֵּׂר?

נוֹטֵל כְּדֵי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר וְחַלָּה, וְאוֹמֵר:
אֶחָד מִמֵּאָה מִמַּה שֶּׁיֵּשׁ כָּאן, הֲרֵי בְּצַד זֶה מַעֲשֵׂר;
וּשְׁאָר מַעֲשֵׂר סָמוּךְ לוֹ.
זֶה שֶׁעָשִׂיתִי מַעֲשֵׂר, עָשׂוּי תְּרוּמַת מַעֲשֵׂר עָלָיו.
וְהַשְּׁאָר חַלָּה.
וּמַעֲשֵׂר שֵׁנִי בִּצְפוֹנוֹ אוֹ בִּדְרוֹמוֹ,
וּמְחֻלָּל עַל הַמָּעוֹת:

נוסח הרמב"ם

הלוקח מן הנחתום כיצד הוא מעשר נוטל כדי תרומת מעשר וחלה ואומר אחד ממאה ממה שיש כאן הרי בצד זה מעשר ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר עשוי תרומת מעשר עליו והשאר חלה ומעשר שני בצפונו או בדרומו ומחולל על המעות.

פירוש הרמב"ם

דע שהלוקח מן הנחתום הוא דמאי וכבר בארנו בתחלת המסכת שמפרישין מן הדמאי תרומת מעשר והיא חלק ממאה ומעשר שני ואם יהיה לחם יתחייב בחלה ולא יפריש ממנו מעשר ראשון וכבר בארנו הטעם ותרומת מעשר אי אפשר להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה והוא מעשר ראשון כאשר בארנו בברכות (פ"ז) אבל הסדר לה.וציא מעשר ראשון ואח"כ יוציא ממנו עשיריתו והוא תרומת המעשר כמו שאמר הכתוב מעשר מן המעשר ובשביל זה הוצרכו לזה המעשר הנזכר והוא כי מי שיקח ככר לחם מן הנחתום יפריש ממנו שיעור חלתה ותרומת מעשר המחויבת לאותו הככר. ולא יפריש מה שפירש מן הככר אבל יניחהו מחובר ויאמר חלק ממאה מן העוגה הזאת והוא מזה הצד מעשר ר"ל בצד אשר הפריש:

ושאר המעשר סמוך לו. ר"ל התשעה חלקים המחוברים בו ויהיה החלק ההוא מעשר ראשון ואחר כן יאמר זה החלק אשר שמתיהו מעשר עם המחובר לו שמתי אותו תרומת מעשר על התשעה חלקים המחוברים בו והנוסף שיש בו על החלק ממאה הוא חלה ונמצא שהוציא תרומת מעשר אחר שקרא שם למעשר ראשון ונמצא מוציאו על סדר כמו שביארנו ומפריש אח"כ החלה וחוזר אחר כן ואומר מעשר שני מאותו הככר הוא בצד פלוני ממנו ויאמר אחר כן הרי מחולל על המעות ומצניע אותם המעות עד שיעשה בהם מה שיעשה במעות מעשר שני ואחר כן יפריש מה שפירש מן הככר תחלה שהוא כדי תרומת מעשר וחלה ויתנם לכהן ויאכל שאר הככר והקשו בגמרא מפני מה הקדים הפרשת מעשר קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא"י והוא שאמר הכתוב והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מע"ש ראשית ולפיכך תקנו להפרישה אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ושמור אלו העקרים וזה הענין בשאר מתנות הנזכרות בזאת המסכתא ואל תשאל ממני לשנותם:

פירוש רבינו שמשון

כיצד מעשר. לעיל בפ' ב' (מ"ד) פירשתי דהתם נחתום מעשר והא לוקח מעשר:

אחד ממאה. היינו שיעור מעשר דמאי דממאה מפרישים י' למעשר ראשון ומאותן עשר אחת לתרומת מעשר הרי שחלה עצמה מתקנת מן המעשר ומתרומת מעשר ופריך בירו' (הל' א) וחלה חייבת בדמאי בתמיה והתנן חלת עם הארץ והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע"ה להפרישה חבר וכה"ג מחלק ר' אושעיא בירושלמי לעיל בפ"ק (הל' ג) כדפרשי' אבל סוגי' זו כר' יוחנן דאמר התם היא הדא היא הדא ומשני בשם ר' יוסי בר' חנינא ב"ש היא ותני כן ר"ש בן יהודה משום ר' שמעון חלה ב"ש מחייבים וב"ה פוטרין ופריך כלום אמרי ב"ש אלא דבר שהוא לזריעה אלו הלוקח לזרע ולבהמה וקמח לעורות ושמן לנר שמא אינו פוטר פי' כל הני מיתנו לפטור לעיל בפ"ק בבבא דחלת ע"ה ולכך קשי' ליה כלום אמרו ב"ש לחייב בחלה אא"כ יחמירו כמו כן בכל הני ואילו לוקח לזרע ולבהמה ולעורות ולנר שמא אינו פוטר למתני' דהכא ומדלא תני להו הכא לחיובא כמו חלה ש"מ דלא אתיא כבית שמאי ומשני אלא במגבל עיסתו במי פירות כלומר הא דפטרא מתני' דפ"ק בטורח לגבל במי פירות דלא הוכשרה ולא תקבל טומאה החלה שמע מינה תקוני תקון חלתו ופריך לא כן אמר רבי יוסי בר' חנינא דר' אליעזר בן יהודה איש ברתותא היא הא כרבנן לא כלומר לא פטרו חכמים חלת עם הארץ שמגבלה במי פירות וא"כ לא אתיא מתני' כרבנן ומשני אלא כר' יוחנן כאן בעושה בטומאה כאן בעושה בטהרה מתני' דפ"ק שטרח להביא גבל שיגבל בטהרה דמסתמא ודאי תקון והדר קאמר אלא כר"א כלו' איכא לשנויי כר"א כאן וכאן בטהרה אלא במתארח אצלו אבל ברבים אינו נאמן עד שיקבל עליו ברבים וכה ברבים אנן קיימין כלומר אבל מתני' בפ"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן כדתניא בפ"ק דחלה בתוספתא הלוקח מן הנחתום ומן האיש העושה למכור בשוק צריך להפריש חלת דמאי מבעל הבית ומתארחין אצלו אין צריך להפריש חלת דמאי אבל חלה של ודאי טבל צריכה תיקון כדתני בירושלמי (שם) העושה עיסה מטבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיוציא עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש חלה ועוד משני בירושלמי דהכי קאמר אחד ממאה חוץ מן הראוי' ליקדש לשם חלה דחיסר ממנו אחד ממ"ח דהוא שיעור חלה וכן מכל העשרה של מעשר ראשון היינו עשרה חוץ משיעור חלה שבהן ואע"פ שמפריש כך מפריש מעשר ראשון תחלה כדמפרש בירושלמי (שם) אמר ר' מתניה בדין הוא שתקדים חלה לכל ולמה קדמה מעשר ראשון משום שקדמה לגורן וכתוב בו ראשית שני אע"פ שקדמה לגורן אין כתוב בו ראשית פי' ראשון מעשר ראשון וכתב בו ראשית כלומר שיש בו תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית אבל מעשר שני אין בו ראשית:

ושאר מעשר סמוך לו. כלומר ט' סאים אחרים כיוצא בזה שחסרים שיעור חלה שצריך להפריש לשם מעשר ראשון יהיו סמוכין לזו הסאה:

זה שעשיתי מעשר. כלומר הסאה הראשונה שקראתי שם מעשר תחלה עשוי תרומת מעשר עליו כלומר על אותן ט' סאין:

והשאר חלה. היינו אחד ממ"ח *אבל המאה שמתחלה נטל כדי תרומת מעשר וחלה:

ומחולל על המעות. הקרן ואין צריך להוסיף חומש:

פירוש רבי עובדיה מברטנורא

הלוקח מן הנחתום - כשהנחתום מוכר במדה גסה הלוקח ממנו חייב לתקן מה שהוא לוקח והנחתום פטור. והא דתנן לעיל בפרק ב' שהנחתומים חייבים להפריש כדי שיעור תרומת מעשר וחלה, התם מיירי במוכר במדה דקה שמפני שהוא משתכר הרבה הטילו עליו לעשר, אי נמי מפני התינוקות שלוקחים ממי שמוכר בדקה כדי שלא יאכלו טבלים הטילו עליו לתקן. מדה גסה ודקה מפורשים לעיל ספ"ב:

נוטל כדי תרומת מעשר - דהיינו אחד ממאה וכדי חלה אחד ממ"ח. ולא שיפרישם מן הככר שלקח מן הנחתום, אלא קובע להם מקום ומניחם מחוברים במקומם:

אחד ממאה ממה שיש כאן - מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה שהפריש עשוי מעשר, ונמצא מפריש מעשר אף מן החלה:

ושאר מעשר - דהיינו עוד תשעה סמוך לו הרי קבע מקום לכל המעשר, ואותו האחד שקראתי לו שם מעשר תחילה עשוי תרומת מעשר על התשעה הסמוכים לו:

והשאר חלה - א' ממ"ח שהפרשתי חלה:

ומעשר שני בצפונו או בדרומו - קובע לו מקום ואחר כך מחללו, ואינו צריך להוסיף חומש:

פירוש תוספות יום טוב

אחד ממאה ממה שיש כאן. לשון הר"ב מכל מה שיש כאן משמע אף עם כדי שיעור חלה וכו'. כבר כתבתי בפ"ק מ"ג מדתנן התם וחלת דמאי פטורה מן המעשרות מה שנראה בזה לדעת הר"ב:

[הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעות מקום ולא ידעתי למה אומר כאן בצד זה ולא בצפונו או בדרומו כדלקמן אבל מ"ש הר"ב שלא יפרישם הוא כפי מ"ש הרמב"ם בפירושו אבל בחבורו פרק ט מהל' מעשר פיסקא ה כתב מפריש וכו' ומניחה בצד הפירות]:

ושאר מעשר סמוך לו זה שעשיתי מעשר וכו'. ומסיים הרמב"ם בפ"ט מהלכות מעשר לענין מעשר את הדמאי וה"ה ללוקח מנחתום דהכא וז"ל ונוטל אותה ונותנה לכהן שאינו רשאי להפריש תרומת מעשר קודם המעשר לכתחלה ע"כ. וז"ש הר"ב לעיל אדתני נוטל כדי ת"מ וחלה ולא שיפרישם מן הככר ע"כ. והטעם מפורש בפי' הרמב"ם שא"א להפרישה קודם המעשר שהיא לו תרומה ע"כ. וכמ"ש בכ"מ שאם אין המעשר היאך יפריש עשירתו. (ויש שם טעות סופר שצ"ל אבל תרומת מעשר קודם מעשר לא) ע"כ. ולפי שההפרשה היא לתרומת מעשר בלבד. אבל המעשר אין צריך להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו תו הוי הלוי המוציא מחבירו עליו הראיה הלכך קובע מקום ומסיים לאחד ממאה ולא לכל המעשר דהיינו לעשרה חלקים ממאה לפי שאח"כ יצטרך להפריש עוד אחד מהעשרה. ושתי קביעות מקום לשתי שיעורים למה לי. אלא קובע לשיעור אחד ממאה שזה יפריש אח"כ ואומר ששאר מעשר סמוך לו בלא שיעור רק קובע בסתם שאר מעשר סמוך לו:

והשאר חלה ומעשר שני כו'. כתב הרמב"ם והקשו בש"ס מפני מה הקדים הפרשת מעשר [ראשון] קודם החלה ואמרו כי הראוי להקדימה תחלה על המעשרות כולם כי נתחייבו בה כשנכנסו בא"י והוא שאמר הכתוב (במדבר טו) והיה באכלכם מלחם הארץ תרימו. אבל אחרו אותה מפני שקרא הכתוב שם מעשר ראשון ראשית ולא קרא שם מעשר שני ראשית ולפיכך תקנו להפריש אחר מעשר ראשון וקודם מעשר שני ע"כ. ופי' הר"ש דראשון שקראו הכתוב ראשית כלומר שיש בה תרומת מעשר ותרומה קרויה ראשית ע"כ. וא"ת והרי חלה נקרא נמי ראשית כדכתיב (שם) ראשית עריסותיכם לא קשיא דתרומה נקראת (דברים יח) ראשית דגנך והדגן קודם לעריסה:

[בצפונו או בדרומו. שכן דרכם של בני אדם בהושטת ידם ליקח ממה שלפניהם שלוקחים ממה שאצל מימינו או שאצל משמאלו ושכנגד ימינו הוא שמאלו של אותו דבר לכן מקדים צפונו. נ"ל]:

פירוש עיקר תוספות יום טוב

(א) (על המשנה) הרי זה. פירוש זה האחד ממאה יהיה בצד זה מעשר והיינו קביעת מקום:

(ב) (על המשנה) תרומת מעשר. לפי שהפרשה הוא לתרומת מעשר בלבד אבל המעשר א"צ להפריש דכיון שקרא שם ונטל תרומתו הרי הלוי המוציא מתבירו עליו הראיה הלכך מסיים לאחד ממאה שזה יפריש אח"כ וא"נ יותר. תוי"ט:

מלאכת שלמה (שלמה עדני)

תמ"ע וחלה:    בירוש' פריך וחלה מי חייבת בדמאי והתנן לעי' בפ"ק חלת ע"ה והמדומע פטורין מן הדמאי ובעי לאוקמה כב"ש דמחייבי בחלה וכמש"ש אבל בתר הכי מסיק דמתני' דפ"ק במתארח אצלו דאקילו ביה רבנן אבל הכא במוכר ברבים אנן קיימין. ובירוש' דרפ"ב דערלה גרסי' א"ר יוסי בר' בון תנאי ב"ד הוא שתהא חלתו בצפון צפונו. וראיתי להעתיק פה כל פי' הרא"ש ז"ל וז"ל ובירו' פריך וחלה חייבת במעשר והא תנן חלת ע"ה והמדומע פטורין מן הדמאי והיה יכול לחלק בין הפרישה ע"ה להפרישה חבר כמו שחילק ר' אושעיא לעיל בפ"ק אלא אליבא דר"י פריך דאמר התם היא הדא היא הדא ושקיל וטרי עלה בירוש' טובא עד דמשני אליבא דר' יוחנן כאן בעושה בטהרה כאן בעושה בטומאה דהכא מיירי בעושה בטומאה הלכך צריך לתקן אף החלה וההיא דפ"ק בשטרח להביא גבל לעשותה בטהרם הלכך תלינן דודאי תיקן ומטעם זה חלק נמי ר"י לעי' בין נחתום לנחתום דלעי' אמרי' דנחתום מפריש תמ"ע והכא אמרי' דלוקח מפריש ור' אלעזר דלא שני הכי לעי' מוקי לה כאן וכאן בעושה בטהרה ולעי' מיירי כשמתארח אצלו וכה"ג מצינו דהקילו חכמים בתוספתא דחלה פ"ק הלוקח מן הנחתום ומן האשה שעושה בשוק צריך להפריש חלת דמאי בעל הבית ומתארח אצלו א"צ להפריש חלת דמאי. וה"נ אמרי' בע"ז פ' אין מעמידין אין לוקחין ימ"ח מח"ג בסוריא אלא מן המומחה. וכולן אם נתארח אצל בעה"ב מותר. אבל חלת ודאי טבל בעיא תיקון כדתני בירושלמי העושה עיסתו טבל בין הקדים חלה לתרומה בין הקדים תרומה לחלה מה שעשה עשוי חלה לא תאכל עד שיפריש עליה תרומה תרומה לא תאכל עד שיפריש עליה חלה. ואע"ג דאמרי' בפ' יוצא דופן דמדומע פטור מן החלה דוקא שקרא לה שם תרומה קודם גלגול אבל הכא דלא קרא לה שם תרומה קודם גלגול כבר נתחייבה בחלה. ירושלמי למה קדם ראשון משום דקדם לגרן וכתיב בה ראשית. שני אע"פ שקדם לגרן אין כתוב בו ראשית. פי' שֶׁלָמָה קדם מע"ר לחלה כי היה ראוי שיקדים החלה שקרויה ראשית וגם יש בה מיתה לזר האוכלה. ומשני משום שקדם לגרן שחל חיובו קודם חיוב החלה ועוד שכתוב בו ראשית בתמ"ע דפתיכא ביה ותרומה קרויה ראשית אבל מע"ש אע"פ שקדם לגרן אין כתוב ביה ראשית. ועוד משני התם. פי' אפרכא דוחלה חייבת במעשר. דה"ק אחד מן המאה חוץ מן הראוי ליקדש לשם חלה דחלה לא בעי' תיקון עכ"ל ז"ל:


פירושים נוספים