משנה דמאי ה י
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר זרעים · מסכת דמאי · פרק ה · משנה י | >>
עציץ נקוב, הרי זה כארץ.
תרם מהארץ על עציץ נקוב, מעציץ נקוב על הארץ, תרומתו תרומה.
משאינו נקוב על הנקוב, תרומה ויחזר ויתרום.
מן הנקוב על שאינו נקוב, תרומה, ולא תיאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות.
משנה מנוקדת
עָצִיץ נָקוּב, הֲרֵי זֶה כָּאָרֶץ.
- תָּרַם מֵהָאָרֶץ עַל עָצִיץ נָקוּב,
- מֵעָצִיץ נָקוּב עַל הָאָרֶץ,
- תְּרוּמָתוֹ תְּרוּמָה.
- מִשֶּׁאֵינוֹ נָקוּב עַל הַנָּקוּב,
- תְּרוּמָה, וְיַחֲזֹר וְיִתְרֹם.
- מִן הַנָּקוּב עַל שֶׁאֵינוֹ נָקוּב,
- תְּרוּמָה;
- וְלֹא תֵּאָכֵל, עַד שֶׁיּוֹצִיא עָלֶיהָ תְּרוּמוֹת וּמַעַשְׂרוֹת:
נוסח הרמב"ם
עציץ נקוב - הרי הוא כארץ.
- תרם -
- מן הארץ - על עציץ נקוב,
- או מעציץ נקוב - על הארץ,
- - תרומתו תרומה.
- ומשאינו נקוב - על הנקוב,
- - תרומה, ויחזור ויתרום.
- מן הנקוב - על שאינו נקוב,
- - תרומה,
- ולא תיאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות.
- - תרומה,
פירוש הרמב"ם
עציץ - הוא כלי שחורשין בו.
וכשיהיה נקוב, כפי שיעור שורש קטן, והוא פחות מכזית, היא נחשבת כארץ, מפני שהיא נחברת לארץ; ומה שצומח בכלי ההוא, כמו הצומח בארץ. ומה שצומח בארץ, הוא חייב בתרומה ומעשרות מן התורה. והצומח בכלים שאינם נקובים, אינם חייבים בתרומה ולא במעשרות, אלא מדרבנן, לפי שהם נבדלין מן הארץ.
ומה שאמר, "תרומה, ויחזור ויתרום" - עוד יתבאר במסכת תרומות היאך בו הראשונה והשנייה.
ומה שאמר, "מן הנקוב על שאינו נקוב, תרומה ולא תאכל" - לפי שהיא טבל ואסורה לכהן לאכלה, שכל דבר הגדל בעציץ שאינו נקוב אינו חייב בתרומה מן התורה, לפיכך היא חובה להוציא מזרע אחר התרומה והמעשרות החייבות לתרומה זו, ואז יתננה לכהן, ויהיה מותר לאכילה:
פירוש רבינו שמשון
הרי הוא כארץ. ופירותיו טבל מדאורייתא :
משאינו נקוב על הנקוב. בפרק האשה רבה (דף פט.) ובפ' האיש מקדש (דף מו.) מפרש לה:
תרומה ויחזור ויתרום. דמן הפטור על החיוב קא מפריש ומן הדין אינה תרומה אלא לא חשו לה חכמים אי אכיל לה כהן הכי כיון דפטור מדאורייתא :
ויחזור ויתרום את הנקוב:
תרומה ולא תאכל. דמדאורייתא טבל הוא וטעמא דכולה מתניתין מפורש בהאשה רבה:
פירוש רבי עובדיה מברטנורא
עציץ נקוב - כלי שמשימין בתוכו עפר וזורעים בו, אם נקוב כדי שרש קטן שהוא פחות מכזית הרי הוא כארץ ופירותיו טבל גמור דאורייתא:
תרם מן הארץ - אפילו לכתחלה נמי מצי לתרום, ומשום סיפא נקט לשון דיעבד:
תרומה ויחזור ויתרום - דמן הפטור על החיוב הפריש ולאו תרומה היא הלכך יחזור ויתרום, ומכל מקום כיון שקרא לה שם תרומה נותנה לכהן דלא ליתי לזלזולי בתרומה. ואין צריך להוציא עליה תרומה ומעשר כמו בסיפא משום דמדאורייתא לאו טבל הוא, אבל מן הנקוב על שאינו נקוב דמן החיוב על הפטור הפריש התרומה הויא טבל דאורייתא יח, הלכך לא יאכל עד שיוציא עליה תרומה ומעשרות:
פירוש תוספות יום טוב
עציץ. מ"ש בפירוש הרמב"ם שחורשים בו. רוצה לומר שזורעים בו. וכן בריש פרקין דלקמן כתב גם כן ואחר כך חרשה לחטים ולשעורים. ונמצא כן בכתוב פרשת ויגש אשר אין חריש וקציר ותרגם אונקלוס דלית זרועא וחצדא דתכלית חרישה לזריעה:
תרומה. ועיין במשנה ה פ"ב דחלה ומ"ש שם בס"ד. ומ"ש הר"ב כיון שקרא לה שם וכו' עיין משנה ו פ"ז:
[משאינו נקוב על הנקוב וכו'. ואם גם על שאינו נקוב עיין מ"ש בשם הרמב"ם במשנה דלקמן]:
ולא תאכל וכו'. פירש הר"ב משום דהוי טבל דאורייתא. [ואסור אף לכהנים כדתנן במשנה ב פרק ח דתרומות] ודרשו בספרי פרשת קרח יכול יאכלו לוים וכהנים פירותיהן בטבלן תלמוד לומר (במדבר יח) כן תרימו גם אתם. אתם אלו הלוים גם אתם לרבות את הכהנים וכתבה הרמב"ם בריש הלכות מעשר:
[עד שיוציא וכו'. הבעל הבית ואחר כך יתננה לכהן. הרמב"ם]:
פירוש עיקר תוספות יום טוב
(יח) (על הברטנורא) ואסור אף לכהנים כדתנן במ"ב פ"ח דתרומות ונדרש מפסוק כן תרימו גם אתם לרבות כהנים ולוים:
מלאכת שלמה (שלמה עדני)
לשון ר"ע ז"ל תרם מהארץ אפי' לכתחלה וכו'. אמר המלקט נראה דמתני' דלא כרבי שמעון דאיהו משוי עציץ נקוב לשאינו נקוב ע' בתוספות דשבת ד' צ"ה:
מן הנקוב וכו': כ' הרש"ש ז"ל בשם רש"י ז"ל לאו דוקא עד שיפריש עלי' תרומה ומעשרות ממקום אחר דה"ה דמפריש עליה הכהן מיניה וביה. ואיכא למידק דהא עציץ שאינו נקוב נמי טבל הוי מדרבנן ואמאי לא תני נמי גבי משאינו נקוב על הנקוב לא תאכל עד שיוציא עליה תו"מ וכו'. וי"ל דברישא תני יחזור ויתרום דהוי אזהרה לבעה"ב משום דגבי דידיה הוי טבל דאורייתא דסבר דהנקוב נשאר מתוקן. וגבי כהן אין כאן אלא טבל דרבנן. וכן בסיפא תני לא תאכל עד וכו' דהוי אזהרה לכהן דטבל הוי גבי דידיה דלא חל שם תרומה ממה שהפריש מן הנקוב ולגבי בעה"ב פשיטא דהוי טבל דאיהו לא חשיב נקוב מתוקן דלא תרם אלא על שאינו נקוב וכי נמי אכיל בעה"ב שאינו נקוב אין כאן אלא איסור דרבנן. וכללא דתני תנא הדינין היכא דרמי איסור טבל החמור וכ"ז למדנו מתוך דברי רש"י ז"ל דהאיש מקדש ע"כ:
תפארת ישראל
יכין
עציץ נקוב: זאאט טאפף בל"א מנוקב כדי שורש קטן. והוא פחו' מכזי'. ומלאו עפר והגדל בו טבל מדאו':
תרם מהארץ על עציץ נקוב מעציץ נקוב על הארץ תרומתו תרומה: ואפי' לכתחילה תורם הכי:
משאינו נקוב על הנקוב תרומה ויחזור ויתרום: דאף דתרם מפטור אחיוב. על כל פנים שלא יזלזל בתרומה. להכי יתנה לכהן. וא"צ להוציא עליה תומ"ע. דמדאורייתא שאינו נקוב פטור:
מן הנקוב על שאינו נקוב תרומה ולא תאכל עד שיוציא עליה תרומות ומעשרות: דמדהפריש מחיוב אפטור. הו"ל התרומה טבל דאורייתא. מיהו לא יתרום מיניה וביה דלמא אתו למיכל השיריים לזרים [תוס' יבמות דפ"ט ב]. ונ"ל דלהכי לא קתני ממקום אחר. משום דבדיעבד גם מיניה וביה מהני:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת