רמב"ם על אהלות ח
ראו גם נוסח המשנה אהלות ח רמבם
אהלות פרק ח
[עריכה]"הבאת הטומאה" - הוא שיאהיל דבר ממה שנזכר על הטומאה ועל אדם וכלים.
ו"חציצה בפני הטומאה" - הוא שיחוץ אחד מן הדברים בין המקום אשר בו הטומאה ובין מקום אחר עד שלא תעבור לה הטומאה.
וכבר התבאר גם כן שהאוהל מציל מן הטומאה, לפי שהוא חוצץ בפני הטומאה להוצאתו ממנו, ויציל כל מה שתחתיו מכלים ואדם מאלו הכלים אשר התנו בהם שהם מחזיקים ארבעים סאה, כבר קדם זכרונם אחד אחד והתבאר סיבת היותם שלא יקבלו טומאה בחמישה עשר מכלים.
וכבר התבאר סקורטיא שהיא כיסוי עור אשר ישב בה, וקטבליא העור אשר יאכלו עליו, וביאור מפץ ומה הוא ומה דינו, בעשרים וארבעה מכלים.
ואמר שהן עשויין אהלים, לפי מה שביארנו פעמים שהאוהל מביא את הטומאה למה שתחתיו עם הטומאה, וחוצץ בפני הטומאה למה שהוא חוצה ממנו.
וכן אם היתה טומאה בבית והלכה בתוך הבית, הנה כל מה שבתוך האוהל טהור שהאוהל חוצץ בפני הטומאה, ודע זה. וזהו עניין אמרו "עשויין אהלים", לפי שהן אם לא יהיו אוהלין הרי הן ככלים ויטמאו ולא יחוצו בפני הטומאה כמו שקדם.
ועדר בהמה - הוא שיהיה ראש כל בהמה בין רגלי האחרת ויתחברו כולם, ויהיו עומדות לא הולכות, וכן יתבאר בתוספתא.
ומכונות חיה - קבוץ החיות המדבריות. וכמו שיאמר לכלל בעלי חיים הבייתות "עדר", כן יאמר לכלל החיות [המדבריות] "מכונות", ובתנאי גם כן שיהיו אלו החיות עומדות דבוקות.
והעוף ששכן - שיהיה קשור על כותל או על אילן.
והעושה מקום לבנה בשבלים - שיחפה לשבלים מקום דומה לבית.
ואירוס - "אל-סיסנבר".
וקיסוס - "אל-לבלאב".
וירקות חמור - אמרו שהם "קתא אלחמאר", והוא "אלתקם", ואמרו שהוא יאכלו אותו החמורים והכוונה בזה שהוא עשב לא יאכלנו האדם למזון.
ואוכלים טהורים - לפי שהטמאים לא יחוצו בפני הטומאה. וידוע שהאוכלין לא יטמאו אלא אחר הכשר כמו שהתבאר פעמים.
ועגול של דבילה - תאנים מדובקים כדמיון עוגה.
ואין הלכה כרבי יוחנן בן נורי.
זיזין וגזריות - הם הבריחים או אבנים הבולטים היוצאים מן הכותל. ותרגום "יציע"(מלכים א ו, ה) "זיזא".
וגזיריות - מאמר הבניין והגזרה.
והזיז - לה תוספת ממה שימשך לארץ, כזה:
והגזרה - ממה שימשך לשמים, כזה:
ושובכות - קיני היונים היוצאים מן הכותל.
ושקיפים - תוספת ההרים, ותרגום "סעיפי הסלעים"(ישעיה נז, ה) "שקיפי (סלעיא) [כפיא]".
והסלעים - האבנים הבולטות מכתלים.
והגהרים - הוא תוספת הכותל, מן "ויגהר ארצה"(מלכים א יח, מב).
והשננים - קבוץ שן הסלע, והוא קצה ההר.
וסככות ופרעות - כבר בארנום, "וסככות" לקוח מן "סוככים בכנפיהם"(שמות כה, כ), "ופרעות" מן "גדל פרע שער ראשו"(במדבר ו, ה).
והתנה בזה כולו שיהיה לו מן הכוח והאפשרות שיוכל לסבול גג ומעזיבה כאשר ישימו עליו קצות נסרי הגג ולא תפול, ואז תחוץ בפני הטומאה ותביא את הטומאה כמו שקדם, אולם אם היה הדבר הזה הבולט חלוש עד שכאשר ישימו עליו מעזיבה לא יסבלוהו אבל תפול, הנה לא יחוץ בפני הטומאה.
והמעזיבה - תתחלף, כי יש גג שעושין אותו מנסרים עבים אפילו הכתלים לא תסבול אותם, וכבר יעשו גג מדקי הערבה או מקנים וישימו עליו טיט מעט וזה קל המשא.
ואמר רבי מאיר, כי כאשר תסבול זה המשא הקל תביא את הטומאה. וחכמים אומרים, עד שתסבול מעזיבה ממוצעת בין כבדות לקלות.
ואין הלכה כרבי מאיר:
אמרו שאין להם שולים ואין מחזיקים - אין עניינן שיהיו שוות הקצוות יחד, אבל שתהיה עודפת האחת על האחרת, לפי מה שהשרשנו בחמשה עשר מכלים.
ואמר שאין עשויין אהלים - כמו שיהיו שטוחין על חלון שבין בית לעליה או בין גגה, הוא דקיימא לן שיריעה וסדין שפרוסה בין שני בתים [אינה] חוצצת. "ועשויים כאוהלים" היא שנויה לקמן בהלכה חמישית בפרק חמישה עשר שהם אז לא יחוצו. וכן אם נתפשטו על הטומאה ועל הכלים שם יטמאו הכלים ולא יחוצו למה שלמעלה מהם, אפילו היה אוהל בשווי ממנו על הארץ.
ובהמה וחיה שמתו ואוכלים טמאים - כולן טמאים, וכבר ביארנו שהשורש אצלנו שדבר טמא אינו חוצץ. ואין רצונו באמרו אוכלים טמאים שכבר נטמאו קודם, אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאין ואינם חוצצין, לפי שכאשר היו בחלון או נעשה מהן מחיצה יתטמאו במת, וטמא אינו חוצץ כמו שקדם.
ואמרו מוסף עליהן הרחים של אדם - רוצה לומר שהן נוספים על הפך הדברים אשר נאמר בהן "מביאין וחוצצין", לפי שהוא הפכיים להן להשתנות העניין בו והיה מביא ולא חוצץ, ונוסף ריחים של אדם רוצה לומר של יד, שהוא גם כן אם היה על ארובה שבין בית לעליה או בחלון שבין שני בתים שהוא אינו חוצץ, אם לא שם אותו כמו אבן מהאבנים שהן חוצצין, לפי שמתנאי הדברים החוצצים שלא יהיה דעתו לפנותו כמו שביארנו בששי מזאת המסכתא:
מסכת פרוסה - היא מחצלת הפשוטה.
וחבילי המטה - כמו אריגת חבלים נמשכים מארובה לארובה.
ומשפלות - היא הקופה אשר ישאו בה הבהמות הזבלים, והוא כמו סבכה מחבלים, אבל אין בכל נקב ונקב כי אם פחות מטפח.
והסריגות שבחלונות - הסבכות אשר בחלונות, תרגום "שבכה"(מלכים א ז, יז) "סריגה", ובתנאי שלא יהיה בנקבי הסבכות נקב טפח על טפח ואז יחוץ, ודע זה:
חוץ מן הירקות שמנו - רוצה לומר המנויות למעלה והם אירוס וקיסוס וירקות חמור ודלעת יונית, שאלו המנויות אין להם השארות וקיום בזמן הקיץ, וישיגם מה שכבר קדם הדין בהן שהן מביאין וחוצצין ואף על פי שהן מחוברים כמו שאמר.
הסככות - אילן שהוא מיסך על הארץ.
וכיפה של ברד ושלג וכפור וגליד ומלח - אם נעשה אוהל מאחד מאלו הדברים הנה אלו אינם אוהל, לפי שאלו כולן אין קיום להן והן במהירות ההתכה.
וכפור - הוא מה שיקפה מהמים היורדים, ולזה יהיה דק.
וגליד - הוא מה שיקפה מהמימות בנהרות, ויתקבצו המים מחוזק הקור.
ודולג - הוא שיהיה רגלו אחת קיימת בארץ, וידלג בשני למקום אחר.
וקופץ - הוא שיסיר שתי רגליו יחד מהארץ, ויקפוץ למקום אחר.
וטלית המנפנפת - שתחזיקה הרוח באויר כמו קובה.
כבש את האבן על גבי הטלית - הוא שתהיה האבן על קצת הטלית, עוד תשוב הרוח שם ותגביה אמצעיתו ותהיה אוהל.
ובית הספינה - הוא אשר יקרא אוהל הספינה.
ואמר רבי יוסי, שהיות כלל הספינה בלתי מחובר בארץ אבל עוברת במים, יהיה דינה כדין טלית המנפנפת, וזאת הספינה אשר על המים אין קיום לה.
ואין הלכה כרבי יוסי:
כבר קדם לך שחצי שיעור לא יטמא. וכבר קדם לך כי כאשר יהיה בבית כזית מן המת, בין שיהיה נחתך לחתיכות או יהיה הגוף אחד, הנה הבית טמא ויטמא כל מה שבו, אלא אם כן היה מוקף צמיד פתיל לפי תנאו. וכבר ביארנו בשמיני מכלים כי כאשר היתה הטומאה תחת צמיד פתיל הנה היא תטמא הבית, ואף על פי שהוא צמיד פתיל לטומאה. ואם תהיה זכור אלו השורשים, הנה דברו בשתי חביות מבואר.
ואולם אומרו בשני חדרים והוא מקום ספוק לפי מה שאבאר לך, וזה שאמר כמו שבאלו שתי חביות יצטרף חצי זית אשר בזה החבית לחצי זית אשר בחבית האחרת לטמא מה שהוא חוץ מהן, לא לטמא הכלי אשר בו חצי זית, כן הדין בחדר שבבית, אם היה חצי שיעור בחדר וחצי שיעור בבית יתחבר חצי שיעור אשר בחדר לחצי שיעור אשר בבית לטמא הבית אשר הוא חוץ מהחדר, לא לטמא החדר, כמו שאמרנו כאן "הבית טמא והחבית טהורה". ולשון התוספתא בזה העניין הוא, שאם היו שלשה בתים זה לפנים מזה וזה לפנים מזה, כחצי זית בפנימי או באמצעי וכחצי זית בחיצון, החיצון טמא והפנימי והאמצעי טהורים, כחצי זית בפנימי וכחצי זית באמצעי, הפנימי טהור והחיצון והאמצעי טמאים. הנה כבר התבאר כל מה שזכרנו:
משנה אהלות, פרק ח':
הדף הראשי • מהדורה מנוקדת • נוסח הרמב"ם • נוסח הדפוסים • ברטנורא • עיקר תוספות יום טוב