משנה אהלות ח ג
זרעים · מועד · נשים · נזיקין · קדשים · טהרות
<< | משנה · סדר טהרות · מסכת אהלות · פרק ח · משנה ג | >>
אלו מביאין ולא חוצצין: השידה, והתיבה, והמגדל, וכוורת הקש, כוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית, שאין להם שולים ואינן ח מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש.
ויריעה, וסקורטיא, וקטבליא, וסדין, ומפץ, ומחצלת, שאין עשויין אהלים.
ובהמה וחיה שמתו, ואוכלים טמאיםט.
מוסף עליהם הרחים של אדםי.
אֵלּוּ מְבִיאִין וְלֹא חוֹצְצִין:
- הַשִּׁדָּה, וְהַתֵּבָה, וְהַמִּגְדָּל,
- כַּוֶּרֶת הַקַּשׁ, כַּוֶּרֶת הַקָּנִים, וּבוֹר סְפִינָה אֲלֶכְּסַנְדְּרִית,
- שֶׁאֵין לָהֶם שׁוּלַיִם
- וְאֵינָן מַחֲזִיקִים אַרְבָּעִים סְאָה בַּלַּח
- שֶׁהֵם כּוֹרַיִם בַּיָּבֵשׁ,
- וִירִיעָה, וּסְקוֹרְטְיָא, וְקָטָבֹלְיָא,
- וְסָדִין, וּמַפָּץ, וּמַחְצֶלֶת,
- שֶׁאֵין עֲשׂוּיִין אֹהָלִים,
- וּבְהֵמָה וְחַיָּה שֶׁמֵּתוּ,
- וָאֳכָלִים טְמֵאִים.
- מוּסָף עֲלֵיהֶם הָרֵחַיִם שֶׁל אָדָם:
אלו מביאין ולא חוצצין -
- השידה, והתיבה, והמגדל,
- וכוורת הקש, וכוורת הקנים,
- ובור ספינה אלכסנדרית - שאין להם שולים,
- ואינן מחזיקין ארבעים סאה בלח - שהן כוריים ביבש,
- ויריעה, וסקורטיה, וקטבוליה,
- וסדין, ומפץ, ומחצלת - שאינן עשויין אוהלים,
- ובהמה וחיה שמתו,
- ואוכלין טמאין.
- מוסיף עליהן - הריחיים של אדם.
אמרו שאין להם שולים ואין מחזיקים - אין עניינן שיהיו שוות הקצוות יחד, אבל שתהיה עודפת האחת על האחרת, לפי מה שהשרשנו בחמשה עשר מכלים.
ואמר שאין עשויין אהלים - כמו שיהיו שטוחין על חלון שבין בית לעליה או בין גגה, הוא דקיימא לן שיריעה וסדין שפרוסה בין שני בתים [אינה] חוצצת. "ועשויים כאוהלים" היא שנויה לקמן בהלכה חמישית בפרק חמישה עשר שהם אז לא יחוצו. וכן אם נתפשטו על הטומאה ועל הכלים שם יטמאו הכלים ולא יחוצו למה שלמעלה מהם, אפילו היה אוהל בשווי ממנו על הארץ.
ובהמה וחיה שמתו ואוכלים טמאים - כולן טמאים, וכבר ביארנו שהשורש אצלנו שדבר טמא אינו חוצץ. ואין רצונו באמרו אוכלים טמאים שכבר נטמאו קודם, אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאין ואינם חוצצין, לפי שכאשר היו בחלון או נעשה מהן מחיצה יתטמאו במת, וטמא אינו חוצץ כמו שקדם.
ואמרו מוסף עליהן הרחים של אדם - רוצה לומר שהן נוספים על הפך הדברים אשר נאמר בהן "מביאין וחוצצין", לפי שהוא הפכיים להן להשתנות העניין בו והיה מביא ולא חוצץ, ונוסף ריחים של אדם רוצה לומר של יד, שהוא גם כן אם היה על ארובה שבין בית לעליה או בחלון שבין שני בתים שהוא אינו חוצץ, אם לא שם אותו כמו אבן מהאבנים שהן חוצצין, לפי שמתנאי הדברים החוצצים שלא יהיה דעתו לפנותו כמו שביארנו בששי מזאת המסכתא:
ואין מחזיקין ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש ויריעה וסקורטיא. דכיון דמקבלין טומאה אין חוצצין: שאין עשויין אהלים. אין נטויים כעין אהל אלא מרודדין ע"פ ארובה: רחיים של אדם. היינו רחייא דידא שהם מיטלטלין ומקבלין טומאה למעוטי רחיים של בהמה דאין מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:
תניא בתוספתא [פ"ט] נרתק הרחיים שהעובדי כוכבים בתוכה והנדה בתוכה בגדיו טמאין מדרס. אי זו הרחיים כל שעוקרין אותה ודוחפין אותה ממקומה ולענין טמא מת בגדיו טהורים עד שיהו בגדיו נוגעין בפותח טפח. פי' נרתק שהבגדים בתוכו ומיטמא שגם הם לסטים ולשון מדרס קשה אבל מת אין לו היסט ואין מיטמא אלא אם כן נכנסים באהל של רחיים ושיהא באהל פותח טפח:
ואין מחזיקים ארבעים מאה בלח - דכיון דמקבלי טומאה, אין חוצצין:
שאין עשויין אהלים - אין נטועים כעין אוהל, אלא מרודדים על פי ארובה:
מוסף עליהם הריחים של אדם - היינו ריחים דיד, שהן מיטלטלין ומקבלים טומאה. למעוטי ריחים של בהמה דלא מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:
אלו מביאין ולא חוצצין. וכן נמי השנויין בריש פ"ו:
שאין להם שולים ואינן מחזיקים כו'. אין ענינן שיעדר השני ענינין יחד. אבל כל זמן שנעדר א' מהן לבד לפי מה שהשרשנו בט"ו מכלים. הרמב"ם בנא"י:
שאין עשויין אהלים. לשון הר"ב אין נטועין כעין אהל. ולשון הר"ש אין נטויין. ומכל מקום אין להגיה בלשון הר"ב שהרי רש"י מפרש בלשון אחד כאהלים נטע כשמים המתוחים כאהל:
ואוכלים טמאים. שהשרש אצלינו [שדבר טמא אינו חוצץ ואין רצונו באמרו אוכלים טמאים] שכבר נטמאו קודם אבל אם היו מוכשרים הנה הם מביאין ואינם חוצצין לפי שכאשר היו בחלון או נעשה מהן מחיצה מיטמאו במת. וטמא אינו חוצץ כמו שקדם. הרמב"ם:
מוסך. עליהם הרחים של אדם. פי' הרמב"ם בנא"י דלהכי קתני מוסף לפי שאלו כולן דמביאים ולא חוצצים הן הן מאותם שאמר בהם מביאים וחוצצים משא"כ רחים שאינן מאותן ששנויין כבר. לפיכך אמר מוסף. ע"כ. ומצאתי כדברים האלה גם כן בדברי מהר"ם:
הרחים של אדם. אם היה על ארובה שבין בית לעליה או בחלון שבין שני בתים שהוא [אינו] חוצץ אם לא שם אותו כמו אבן מהאבנים. שהן חוצצים. לפי שמתנאי הדברים שחוצצים שלא יהיה דעתו לפנותו. כמו שבארנו בששי מזאת המסכתא. הרמב"ם:
של אדם. כתב הר"ב למעוטי רחים של בהמה כו'. וכך כתב הר"ש. וכתב מהר"ם. והא דלא תנא ברישא רחים של בהמה נ"ל דתנא ושייר. ואע"ג דתני אלו. יש מקומות דתני אלו. ושייר. אי נמי י"ל דבכלל שידה תיבה מגדל הם. מיהו רחים של אדם לא דמו לשידה כו'. דפחותים מארבעים סאה להכי תנייה בסיפא. ע"כ:
(ח) (על המשנה) ואינן. או או קתני. הר"מ:
(ט) (על המשנה) טמאים. פירוש, מוכשרים. לפי שכאשר היו בחלון או שנעשה מהן מחיצה מיטמאו במת. הר"מ:
(י) (על המשנה) מוסף. לפי שאלו כולן הן הן מאותן דרישא שמביאים וחוצצים, משא"כ ריחים דלא תני ברישא. הר"מ. והא דלא תנא ברישא ריחים של בהמה, י"ל דתני ושייר, אף דתני אלו. אי נמי יש לומר דבכלל שידה תיבה ומגדל הם, ושל אדם לא דמו לשידה כו', דפחותים מארבעים סאה, להכי תנייה בסיפא. מהר"מ:
שאין להם שוליים ואינם מחזיקים מ' סאה. ואני מצאתי מוגה פה שיש להם שוליים ואינם מחזיקים וכו' וכן בקצת דפוסים וכן הגיה ה"ר יהוסף ז"ל:
שאינם עשויין אהלים. פי' אלא מתוחין בלבד ואין להם שפוע ואין שם כותלים:
מוסף עליהן הרחים של אדם. ולשון הר"מ שם פי"ג ורחיים של יד שהרי היא בכלל אבנים ע"כ וכתב שם מהרי"ק ז"ל שרבינו ז"ל סובר דמדתנן סתמא ולא חוצצין משמע בכל גוונא אפילו בחור או בחלון שבין בית לבית וקצת סעד לדבריו ממה שמנו בכלל המביאים ואינם חוצצים רחים של יד שאלו יותר ראויין לחוץ בין בית לבית מלהיות אהל ע"כ. ועיין ג"כ שם פי"ז סימן ה':
יכין
: או או קתני:
ואינן מחזיקים ארבעים סאה בלח שהם כוריים ביבש: דהרי מק"ט ואין חוצצין:
שאין עשויין אהלים: אכולהו קאי שאינן נטויין כאהל עם גג ודפנות. רק פרוסים על קונדסין באויר נמצא שיש כאן גג בלי דפנות. [והר"ב פירש דר"ל שפרוס ע"ג ארובה שבין בית לעליה. ותמוה הרי אמרינן [עירובין דמ"ו] ר' יוסי ור"ש הלכה כר' יוסי. והרי [לעיל פ"ז סמ"ב] ס"ל לר' יוסי דכה"ג מחשב אהל וחוצץ ומביא. ואין לחלק ולומר דהתם שאני מדהוא רדוד מאהל שלם עם גג ואהל ליתא דהרי הר"ב בעצמו כתב שם דכשהטומאה תחת הרדוד. הבא להאהל טהור. א"כ לא שייך כלל הרדוד להאהל. וא"כ היאך נצרף הכא דפנות האהל להרדוד. ואת"ל אם גם בכל יריעה על ארובה ס"ל לר' יוסי דמביא וחוצץ. א"כ למה נקט התם פלוגתייהו ברדוד מאהל. י"ל משום רישא התם דמיירי ברדוד נקט נמי פלוגתא בסיפא ברדוד. א"נ לרבותא דר"ש נקט רדוד ודו"ק. וגם א"א לאוקמא הכא דמיירי בדפנות בלי גג. וכגון שהיריעה פרוסה באמצע הבית בין טומאה לטהרה. ליתא דהרי גם בכה"ג כיון דסמוך לדפנות הבית חוצץ בין מן הצד ובין מטה למעלה [כלקמן פט"ו מ"ד]. מיהו לתוס' שהבאנו לעיל סי' י"ז הא דקאמר הכא שאינן עשויין אהלים ר"ל שאינן קבועים בארץ]:
ובהמה וחיה שמתו: דהרי הן נבילות וכל הטמא אינו חוצץ:
ואוכלים טמאים: ואפי' רק הוכשרו דהרי נטמאו השתא מהטומאה שתחוץ בפניה:
מוסף עליהם: ר"ל דכל הנזכרים לעיל בהמשנה. הן ההיפוך מהנך דתנא במשנה א' וב' דמביאין וחוצצין. ומדלא ידעינן אם הם בהיפוך היאך דינן. לפיכך אצטריך למתניי' דכשהן בהיפוך אז מביאין ולא חוצצין ולפיכך קאמר הכא. דעוד נוסף על ההפוכין דלעיל רחיים של יד אדם. דאע"ג שהוא כלי אבנים ובכה"ג אפי' אינו מחזיק מ"ס אמק"ט. אפ"ה כל חציצה היינו רק כשאין דעתו לפנותו משם [וכמש"ל]. משא"כ רחיים דיד דרכו להתטלטל ולהשאילו לאחרים [כגיטין פ"ה מ"ט] ולפיכך אינו חוצץ. אבל רחיים דבהמה. או של מים אין דרכו להתטלטל וחוצץ. והא דלא תני לה ברישא תנא ושייר והרי גם במשנתינו שייר אדם וכל הכלים [כרפ"ו]:
בועז
פירושים נוספים
- כתבי יד סרוקים של המשנה ב"אוצר כתבי יד תלמודיים" של הספרייה הלאומית
- דפים מכל רחבי ויקיטקסט שמקשרים למשנה זו
- מהדורת ויקיטקסט המבוארת