ברטנורא על אהלות ח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(א)

יש מביאין את הטומאה - שאם האהילו על הטומאה ואדם וכלים מביאין את הטומאה על האדם והכלים, ואע"פ שלא נגעו בטומאה:

וחוצצים - אם הטומאה תחתיהן מצילין אדם וכלים שעל גבן, לפי שהן חוצצים בפני הטומאה. וכן אם טומאה על גבן מבחוץ, מצילין כלים שתחתיהן:

שידה - תיבה גדולה של עץ כמין ארון:

תיבה - קטנה כעין שולחנים:

מגדל - של עץ עשוי לאוצר:

כוורת הקש - קופות גדולות עשויות מקש או מערבה או כפות תמרים:

כוורת הקנים - כמין סלים עשויין מקנים:

ובור ספינה אלכסנדרית - הספינות הגדולות שמפליגים בהם בים הגדול, עושין בתוכן כלי גדול של עץ כמין בור שמשימים בו המים המתוקין הראויין לשתיה:

והן מחזיקים ארבעים סאה בלח - דכיון שהן גדולים במדה זו שוב אינן מקבלים טומאה, וחוצצים בפני הטומאה:

סקורטיא - עור שלובשים העבדנים בשעת מלאכתן:

קטבליא - עור שמציעין למטה ושוכבין עליו, וקורין לו בערבי נט"ע:

שהן עשויין אהלים - נטויין כעין אוהל. ואע"ג דיריעה וסקורטיא וקטבליא וסדין ומפץ ומחצלת כלים נינהו ומקבלי טומאה, מכל מקום כשהן נטויין כאהלים חוצצים בפני טומאה, דאוהל אע"ג דמקבל טומאה חוצץ בפני הטומאה:

ועדר בהמות - כשהן עומדות ולא מהלכות וראשו של זה בין רגליו של זה:

ומכונות חיה ועוף - קיני חיה ועוף . לשון מכון לשבתך (שמות טו):

והעוף ששכן - שהיה קשור על הכותל או על האילן:

והעושה מקום לבינה בשבלים - שמחפה לשבלים מקום דומה לבית:

האירוס והקיסום ודלעת יונית וירקת חמורים - כל אלו מיני ירקות שעלים שלהן רחבים :

חוץ מן העיגול של דבילה - לפי שתחת צל עיגול של דבילה היו רגילים לישב יותר משאר אוכלים. והכי תניא בתוספתא. ואין הלכה כר' יוחנן בן נורי:

(ב)

הזיזין - עץ או אבן יחידי היוצא מן הכותל קרוי זיז:

גזריות - כמו גזוזטראות. בנין של אבנים או של עצים היוצא מן הכותל:

והשובכות - של יונים:

והשקיפים והסלעים - פירשנו לעיל סוף פרק ג':

גהרים - מין חורים שמשם בא האור. ויש מפרשים מין מערות וחוחים:

והשננים - שיני הסלע:

מעזיבה רכה - כגון שעושים מערבה ומקנים ומשימים עליהם טיט מועט:

מעזיבה בינונית - אבל אם אינן יכולים לסבול אלא מעזיבה רכה, אין מביאים את הטומאה ולא חוצצים. והלכה כחכמים:

אילן המיסך - לשון סוככים בכנפיהם:

והפרעות היוצאות מן הגדר - דרך גדר שנותנים בראשו קוצים וברקנים , ועודפים על הגדר ובולטים לחוץ. ופרעות, לשון גדל פרע:

(ג)

ואין מחזיקים ארבעים מאה בלח - דכיון דמקבלי טומאה, אין חוצצין:

שאין עשויין אהלים - אין נטועים כעין אוהל, אלא מרודדים על פי ארובה:

מוסף עליהם הריחים של אדם - היינו ריחים דיד, שהן מיטלטלין ומקבלים טומאה. למעוטי ריחים של בהמה דלא מיטלטלין ולא מקבלי טומאה:

(ד)

מסכת פרומה - חוטי השתי כמו שהן פרוסים בכלי האורג קודם שיארג הבגד, אם היו פרוסים על פני ארובה שבין בית לעליה וטומאה תחתיה, מצלת על הכלים שלמעלה. אבל אם מאהלת על המת ועל הכלים אין מביאה את הטומאה, דלא חשיבא אוהל עד שתיארג :

וחבילי המטה - חבלים של מטה כשהיא מסורגת:

והמשפלות - קופות שמוציאים בהן את הזבל:

והסריגות שבחלונות - סבכות שעושים בחלונות, חוצצים, שאין הטומאה עוברת לצד אחר. ובלבד שלא יהיה בכולן נקב כפותח טפח, שנקב פותח טפח מביא את הטומאה:

(ה)

ירקות שמנו - הנך דתנן בריש פירקין, אירוס וקיסוס וירקות חמורים ודלעת יונית. והנהו במחוברים. דאי בתלושים, אי בשהוכשרו לקבל טומאה, לא חייצי, דדבר המקבל טומאה אינו חוצץ בפני הטומאה. ואי בשלא הוכשרו, היינו אוכלים טהורים:

כפת הברד - חתיכת הברד. לשון משליך קרחו כפיתים (תהלים קמז). אי נמי, ברד העשוי ככיפה. ארקוול"ט בלע"ז:

והכפור - מים הנוזלים ויורדים שקפאו:

גליד - מי נהרות קפואים:

והמלח - כל הני אין מביאים ולא חוצצים. לפי שהן נימוחים ואינם מתקיימים:

דולג - בהמה וחיה. וקופץ, באדם. ויש אומרים, דולג וקופץ תרוייהו באדם , אלא דולג שרגלו אחת מונחת בארץ ודולג בשניה, וקופץ, בשתי רגליו:

והטלית המנפנפת - שמניפתה הרוח ועומדת באויר כמו קובה:

כבש את האבן על גבי הטלית - שהיתה אבן מונחת בקצה אחד של טלית והניף הרוח הקצה השני ונעשה כמין אוהל:

מביאה את הטומאה - אם האהילה על המת ועל הכלים מביאה את הטומאה על הכלים:

הבית שבמפינה - כגון שהבית בראש הספינה ומאהלת על הכלים שבספינה ועל המת שבים בשעה שהיא מהלכת. פירוש אחר, הבית שבספינה ואינו יכול לעמוד ברוח מצויה, אפילו האהיל על המת והכלים שבספינה אינו מביא את הטומאה, דלא חשיב אוהל. ואין הלכה כר' יוסי:

(ו)

כשני חצאי זיתים - חצי זית בזו וחצי בזו:

הבית טמא - דאין צמיד פתיל מציל על הטומאה שתחתיו שלא תטמא הבית, ואע"פ שהן בשתי חביות, הואיל ושתיהן בבית מצטרפים לכשיעור לטמא הבית. והחביות טהורות, דאין טומאת חצי זית שבחברתה נכנסת לתוכה הואיל ומוקפת צמיד פתיל:

וכן שני חדרים שהן פתוחים לבית - ודלתותיהן נעולות, וחצי זית בחדר זה וחצי זית בחדר זה. הבית טמא, דסוף טומאה לצאת, וחדרים טהורים דאין דרך טומאה ליכנס: