רמב"ם הלכות תמורה ג
דפוס
[עריכה]כיצד דין התמורות ליקרב תמורת העולה תקרב עולה ואם היתה תמורתה נקבה או בעלת מום תרעה הנקבה עד שיפול בה מום ותמכר ויביא בדמיה עולה תמורת החטאת תמות כמו שביארנו בפסולי המוקדשין תמורת האשם תרעה עד שיפול בה מום ויפלו דמיה לנדבה תמורת השלמים כשלמים לכל דבר טעונה סמיכה ונסכים ותנופת חזה ושוק תמורת התודה כתודה אלא שאינה טעונה לחם כמו שביארנו בהלכות פסולי המוקדשין תמורת הפסח אם המיר בה קודם חצות יום ארבעה עשר אין תמורתו קריבה אלא תרעה עד שיפול בה מום ויביא בדמיה שלמים ואם המיר בה אחר חצות הרי התמורה עצמה תקרב שלמים תמורת הבכור והמעשר אינם קריבין לעולם שנאמר בבכור לה' הוא מפי השמועה למדו הוא קרב ואין תמורתו קריבה ודין המעשר בבכור תמורתן תרעה עד שיפול בה מום ותאכל:
תמורת הבכור לכהנים ותמורת המעשר לבעלים וכשם שאין פודין בכור ומעשר שנפל בהן מום כמו שביארנו בהלכות איסורי מזבח כך אין פודים תמורתן:
בהמה שהקדישה חצייה עולה וחצייה שלמים תמורתה כמוה וכן כל בהמת הקדש שאינה קריבה מפני תחילת הקדשה הרי תמורתה כמוה אמר חצי בהמה זו תמורה וחציה עולה הרי זו תקרב עולה חציה עולה וחציה מעשר תקרב עולה חציה תמורה וחציה מעשר הרי זו ספק ואינה קריבה:
המקדיש בעלת מום עובר ואין צריך לומר תמימה ואח"כ נולד בה מום קבוע ונפדית והמיר בה אחר שנפדית הרי זו תמורה ואינה קריבה ואינה נפדית אלא מניחה עד שתמות אינה קריבה מפני שבאה מכח קדושה דחויה ואינה נפדית שאין בכח קדושתה לתפוש פדיונה:
כל התמורות שהיו בעלי מומין קבועין מתחילתן הרי אלו יפדו ואינן יוצאין לחולין לכל דבר כדי שיהיו מותרין בגיזה ועבודה אחר פדיונן שהקדושה חלה בתמורה על בעלת מום קבוע שנאמר או רע בטוב ורע האמור כאן הוא בעל מום וכיוצא בו שאינו ראוי לקרבן ואף על פי כן כתוב בו יהיה קודש:
עולה שנתערבה בזבחים והמיר באחת מן התערובות הרי זה מביא בהמה אחרת ואומר אם תמורת עולה היא זו הרי בהמה זו שלמים ואם תמורת שלמים היא זו הרי בהמה זו עולה ונמצא הבהמה שהביא עם התמורה כעולה ושלמים שנתערבו זה בזה חזר והמיר באחת משתיהן ואין ידוע באי זו מהן המיר מביא זבח אחר מתוך ביתו ואומר על התמורה השנייה אם תמורת תמורה היא זו הרי זו שהביא חולין ואם תמורת עולה או שלמים היא הרי זה שהביא עולה או שלמים והרי זה שהביא עם התמורה השנייה כזבח ותמורה שנתערבו זה בזה וכבר ביארנו דין התערובות בהלכות פסולי המוקדשין:
שלמים שנתערבו בבכור או במעשר והמיר באחד מהן הרי זה לא יקרב אלא ירעה עד שיפול בו מום ויפדה ויאכל כבכור או כמעשר כמו שביארנו:
הגהה
[עריכה]לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.