רמב"ם הלכות מעילה ו
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
יש דברים שהאדם נהנה בהן ולא יפגמו כגון המשתמש בכלי זהב טהור ויש דברים שיפגמו כגון בגדים וכלי כסף ונחושת וברזל וכיוצא בהן והנהנה בשוה פרוטה מן ההקדש שאינו מחובר בקרקע אם נהנה בדבר שאין בו פגם כגון שנשתמש בכלי זהב של הקדש מעל נהנה בדבר שנפגם כגון שלבש בגדי הקדש או בקע בקורדום לא מעל עד שיפגום בהקדש בשוה פרוטה באותו דבר עצמו שנהנה בו ויתכוין ליהנות ויפגום ויהנה כאחת נהנה בכחצי פרוטה ופגם בכחצי פרוטה או שנהנה בשוה פרוטה ופגם בשוה פרוטה בדבר אחר ולא נהנה במה שפגם ולא פגם במה שנהנה הרי זה לא מעל עד שיהנה בשוה פרוטה ויפגום באותה הנייה בשוה פרוטה בדבר עצמו כיצד הרי שהתיר מטלית מבגד הקדש ותפרה בבגדו ולבשה ונהנה בה בשוה פרוטה והפסיד בבגד שהתירה ממנה בשוה פרוטה ולא הפסיד במטלית כלום הרי זה לא מעל מפני שנהנה בדבר אחד ופגם בדבר אחר וכבר ביארנו שהנהנה ומהנה חבירו מצטרף ואפילו לזמן מרובה:
הלכה ב[עריכה]
קדשי קדשים התמימים שתלש מצמרן כיון שנהנה בפרוטה מעל אף על פי שלא פגם שהרי הן דומים לכוס של זהב שאינו נפגם שאין תלישת הצמר פוסלת אותן מליקרב אבל אם נפל בהן מום הואיל ולמכירה עומדים והגיזה פוגמת דמיהן לא מעל עד שיהנה ויפגום בפרוטה תלש מהן אחר שמתו כיון שנהנה מעל שאין פגם למתה ומעילה זו מדבריהם כמו שביארנו:
הלכה ג[עריכה]
המועל בקדשי בדק הבית כיון שמעל בשגגה נתחלל הקדש וזה שנהנה אחריו פטור מעל בזדון הואיל ואינו חייב בקרבן מעילה לא נתחלל הקדש אלא הרי הוא בהוייתו ואם בא אחר ונהנה בו בשגגה מעל בד"א כשמעל בקדש והוציאו בתורת חולין והקנהו לאחר אבל אם נהנה בו ופגמו ולא הקנה לאחר יש בו מועל אחר מועל:
הלכה ד[עריכה]
ואין מועל אחר מועל במוקדשים אלא בבהמה וכלי תשמיש בלבד כיצד בקע בקורדום של הקדש ונהנה בפרוטה ופגם ובא חבירו ובקע בו ונהנה ופגם כולם מעלו נטל הקורדום ונתנו לחבירו הוא מעל אבל חבירו לא מעל שתה בכוס של זהב ונהנה בפרוטה ובא חבירו ושתה ונהנה ובא חבירו ושתה ונהנה כולם מעלו נטל הכוס ונתנו לחבירו מתנה או מכרו הוא מעל וחבירו לא מעל רכב על גבי החמור ונהנה בפרוטה ופגם ובא חבירו ורכב עליו ונהנה ופגם ובא חבירו ורכב עליו ונהנה ופגם כולם מעלו נתן החמור לחבירו מתנה או מכרו או השכירו הוא מעל וחבירו לא מעל וכן המשאיל קרדום של הקדש הוא מעל לפי טובת הנאה שבו וחבירו מותר לבקע בו לכתחילה והוא הדין לבהמה:
הלכה ה[עריכה]
בהמת קדשי מזבח אינה כן אלא יש בה מועל אחר מועל עד כמה פעמים כיצד תלש מן החטאת ובא חבירו ותלש ובא חבירו ותלש כולן מעלו וכן אם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו כלן מעלו ויראה לי שדין המנחות והעופות והנסכים וכלי שרת כדין הבהמה שכולן קדושת הגוף הן:
הלכה ו[עריכה]
בהמת קדשי הקדשים שנפל בה מום הואיל והיא עומדת לפדיון הרי הוא כקדשי בדק הבית שהיא קדושת דמים ואם נתנה לחבירו וחבירו לחבירו הראשון בלבד מעל:
הלכה ז[עריכה]
אמרו חכמים שהנוטל אבן או קורה של הקדש ונתנה לחבירו שניהם מעלו ואם נתנה לזה הגזבר שהיתה תחת ידו הוא מעל והגזבר לא מעל ויראה לי שאין אלו הדברים אמורים אלא במועל בזדון שהרי לא נתחלל הקדש הנוטל פרוטה של הקדש על דעת שהיא שלו לא מעל עד שיוציא אותה בחפציו או עד שיתן אותה במתנה נתנה לחבירו הוא מעל וחבירו לא מעל שאין מועל אחר מועל בשאר הקדשות כמו שביארנו וכל כיוצא בזה:
הלכה ח[עריכה]
נטל אבן או קורה של הקדש לא מעל שהרי לא נהנה עדיין בנה אותה בתוך ביתו מעל נתנה על גבי חלון שבתקרה ולא חיברה לא מעל עד שידור תחתיה בשוה פרוטה שאין זו הנייה הניכרת:
הלכה ט[עריכה]
נטל פרוטה של הקדש ונתנה לבלן אע"פ שלא רחץ מעל שהרי נהנה בהיותו רוחץ בכל עת שירצה וכן אם נתנה לאחד מבעלי אומניות מעל אף על פי שעדיין לא עשו מלאכתו:
הלכה י[עריכה]
קנה בה חפץ ולא משך אם מן העכו"ם מעל ואם מן ישראל לא מעל:
הלכה יא[עריכה]
המוציא מעות הקדש בצרכיו על דעת שהן חולין אע"פ שלא הוציאן בדברי חול מעל כיצד המביא חטאתו ואשמו ופסחו מן ההקדש וכן מחוסר כפרה שהביא כפרתו מן ההקדש מעל וכולם אין מועלין עד שיזרק הדם לפיכך המביא מנחות ונסכים ולחם תודה מן ההקדש אף על פי שעבר עבירה לא מעל שאין כאן זריקת דם לכפר עליו:
הלכה יב[עריכה]
נתן שקלו ממעות הקדש כשיתרמו התרומה ויקנו ממנה אפילו בהמה אחת ויזרק דמה ימעול השוקל שהרי חלקו באותה הבהמה שנזרק דמה:
הלכה יג[עריכה]
המפריש שקלו והוציאו בשאר צרכיו בין הוא בין חבירו מעל נתנו לחבירו לשוקלו על ידו הלך ושקלוע"יעצמו אם כבר נתרמה התרומה מעל השוקל שהתורם תורם על העתיד להגבות כמו שביארנו בשקלים וכאילו הגיע שקל זה ללשכה ולפיכך מעל ואם עדיין לא נתרמה תרומה לא מעל ולעולם אין מועלין בשירי הלשכה:
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.