רמב"ם הלכות מכירה א
ספר המצוות עשה רמה: "המצוה לדון קונה ומוכר על-פי דין תורה"
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
המקח אינו נקנה בדברים ואפילו העידו עליהם עדים כיצד בית זה אני מוכר לך יין זה אני מוכר לך עבד זה אני מוכר לך ופסקו הדמים ורצה הלוקח ואמר קניתי ורצה המוכר ואמר מכרתי ואמרו לעדים הוו עלינו עדים שמכר זה ושלקח זה הרי זה אינו כלום וכאילו לא היו ביניהם דברים מעולם וכן בנותן מתנה ומקבלה.
הלכה ב[עריכה]
אבל אם נקנה המקח באחד מהדברים שהוא נקנה בהם קנה הלוקח ואינן צריכין לעדים כלל ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
הלכה ג[עריכה]
ובמה יקנה המקח? הקרקעות באחד משלשה דברים בכסף או בשטר או בחזקה.
הלכה ד[עריכה]
כיצד בכסף? מכר לו בית, מכר לו שדה, ונתן לו הדמים, קנה. במה דברים אמורים? במקום שאין כותבין את השטר; אבל במקום שדרכן לכתוב שטר מכר, לא קנה עד שיכתוב את השטר. ואין קרקע נקנית בפחות משוה פרוטה.
הלכה ה[עריכה]
התנה הלוקח ואמר אם רציתי אקנה בכסף או אקנה בשטר ונתן הכסף על תנאי זה הרי זה קיים ואין המוכר יכול לחזור בו מפני התנאי והלוקח יכול לחזור בו עד שיכתוב את השטר וכן אם התנה המוכר כזה.
הלכה ו[עריכה]
האומר לחבירו תן מנה לפלוני ויקנה ביתי לך כיון שנתן קנה הבית מדין ערב.
הלכה ז[עריכה]
כיצד בשטר כתב לו על הנייר או על החרס או על העלה שדי נתונה לך שדי מכורה לך כיון שהגיע השטר לידו קנה אע"פ שאין שם עדים כלל ואף על פי שאין השטר שוה כלום במה דברים אמורים במוכר שדה מפני רעתה אבל בשאר קרקעות אע"פ שהגיע שטר של מכר לידו ואפילו היו בו עדים לא קנה עד שיתן את הדמים.
הלכה ח[עריכה]
כיצד בחזקה מכר לו בית מכר לו שדה או שנתן אותה במתנה כיון שנעל או גדר או פרץ כל שהוא והוא שיועיל במעשיו הרי זה קנה בד"א כשהחזיק בפני המוכר או הנותן אבל שלא בפני המוכר או הנותן צריך שיאמר לו לך חזק וקנה ואח"כ אם החזיק קנה אף על פי שאינו בפני הבעלים.
הלכה ט[עריכה]
המוכר בית לחבירו ומסר לו את המפתח הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה וכן המוכר את הבור כיון שמסר לו דליו הרי זה כמי שאמר לו לך חזק וקנה וכשהחזיק יקנה.
הלכה י[עריכה]
כיצד המחזיק בנעילה קנה כגון שמכר בית או חצר והיה הפתח פתוח ונעל הלוקח את הפתח וחזר ופתחו הרי זה החזיק וקנה שהרי נשתמש בה שימוש המועיל.
הלכה יא[עריכה]
כיצד המחזיק בגדירה כל שהוא קנה כגון שהיה שם גדר והיו עולין בנחת והוסיף עליו כל שהוא והשלימו לעשרה ונמצא שאין עולין אלא בדוחק הרי זה הועיל וקנה וכן אם היתה שם פרצה והיו נכנסים בה בדוחק והרחיב הוא בה כל שהוא עד שנמצא נכנס בריוח הרי הועיל וקנה.
הלכה יב[עריכה]
נתן צרור והועיל כגון שחבר בו המים לשדה או נטל צרור והועיל כגון שפתח בנטילתו המים לשדה הרי זה קנה וכן כל כיוצא בזה.
הלכה יג[עריכה]
המוכר שדה לחבירו בצד שדהו או שנתנה לו במתנה כיון שדש את המצר שבין שתי השדות ונעשו שתיהן כשדה אחת קנה אבל אם הלך בה לארכה ולרחבה אין הילוך זה מועיל כלום ואם שביל של כרמים מכר לו הואיל ונעשה להילוך קנה בהילוך.
הלכה יד[עריכה]
וכמה שיעור רוחב הדרך שיקנה בהילוכו אם היה מסויים במחיצות קנה כדי שיגביה רגל ויניח רגל בצדה ואם אין שם מחיצות קנה ברוחב כדי שתהיה על ראשו חבילה של שריגים ויסוב בה.
הלכה טו[עריכה]
היתה הקרקע צחיח סלע שאין בה לא גדר ולא פרצה ואינה בת זריעה הרי החזקה שקונה אותה שטיחת פירות או העמדת בהמה שם וכיוצא בזה משאר התשמיש.
הלכה טז[עריכה]
המוכר שדה לחבירו ונכנס בה הלוקח וזרעה או נרה או שאסף פירות האילן או זמרו וכל כיוצא בדברים אלו הרי זה קנה שהרי החזיק ואין אחד מהן יכול לחזור בו וכן אם אסף המוכר סל של פירות ונתן ללוקח קנה לוקח מיד בחזקה שהרי גילה דעתו שהקנה לו שדה זו קניין גמור ונעשו פירותיה שלו.
הלכה יז[עריכה]
העכו"ם אינו קונה בחזקה אלא בשטר הוא שקונה עם נתינת הכסף וישראל הבא מחמת העכו"ם הרי הוא כעכו"ם ואינו קונה אלא בשטר:
כל המחובר לקרקע הרי הוא כקרקע ונקנה או בכסף או בשטר או בחזקה ואם אינו צריך לקרקע כגון ענבים העומדות ליבצר הרי זה כמטלטלין לקניין ויש להן אונאה.
הלכה יח[עריכה]
כשם שהקרקע נקנה בכסף בשטר ובחזקה כך שכירות הקרקע נקנה בכסף לבדו או בשטר לבדו או בחזקה ואין אחד מהן יכול לחזור בו.
הלכה יט[עריכה]
המוכר לחבירו עשר שדות בעשר מדינות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן ואפילו היתה אחת מהן הר גבוה והשנית מצולה שהרי תשמיש של זו אינה תשמיש של זו אע"פ כן כיון שהחזיק באחת מהן קנה השאר.
הלכה כ[עריכה]
במה דברים אמורים שנתן דמי כולן אבל אם לא נתן דמי כולן לא קנה אלא כנגד מעותיו לפיכך אם היו הכל במתנה קנה כולן וכן בשכירות כיון שהחזיק באחת מהן קנה כולן כל זמן השכירות היו מקצת הקרקעות במכר ומקצתן בשכירות כיון שהחזיק בין במכירה בין בשכירות קנה הכל.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.