רמב"ם הלכות כלים כה
דפוס[עריכה]
הלכה א[עריכה]
כל פשוטי כלי עץ העשויין לישיבה או לשכיבה או לרכיבה מתטמאין במדרס כגון המטה והכסא וכיוצא בהן.
הלכה ב[עריכה]
המטה והכר והכסת של מת וכסא של כלה ומשבר של חיה וכסא של כובס שכובס עליו את הכלים וכסא של קטן שיש לו רגלים אע"פשאין בו גובה טפח כל אלו מתטמאין במדרס.
הלכה ג[עריכה]
כסא של ברזל שעושין בבית הכסא והעור נתון עליו הרי הוא מתטמא במדרס ובשאר טומאות הפריש עור המחופה על הברזל העור מתטמא במדרס והברזל מתטמא בשאר טומאות אבל לא במדרס.
הלכה ד[עריכה]
טרסקל של גמי וכיוצא בו המחופה בעור מתטמא במדרס ובשאר טומאות הפריש העור מעליו העור מתטמא במדרס אבל הטרסקל טהור מכלום שהרי נעשה כשברי כלים.
הלכה ה[עריכה]
ספסלין שבמרחץ ששתי רגליו של עץ מתטמא במדרס היתה אחת של עץ ואחת של שיש אינו מקבל טומאה.
הלכה ו[עריכה]
נסרים שבמרחץ ששגמן אינן מקבלין טומאה שאינן עשויין לישיבה אלא כדי שיהלכו המים תחתיהן.
הלכה ז[עריכה]
הכלכלה והסל שמלאן תבן או מוכין אע"פ שהתקינן לישיבה אינן מקבלין טומאת מדרס שאינן ראויין לישיבה ואם סרגן בגמי או במשיחה על פיהן מתטמאין במדרס.
הלכה ח[עריכה]
קורת בית הבד שעשה ראשה האחד כסא אינו מתטמא במדרס מפני שאומרין לו עמוד ונעשה מלאכתנו אבל אם קבע את הכסא בקורת בית הבד הכסא מתטמא במדרס ואם דרס הזב על הקורה לא נטמא הכסא וכן אם קבע הכסא בקורה גדולה או עשה ראש הקורה הגדולה כסא אין טמא אלא מקום הכסא בלבד ושאר הקורה טהור וכן הדין בכסא שקבעו בעריבה שהוא טהור.
הלכה ט[עריכה]
קצת הקורה שמתקן המסתת את האבן לישב עליו הרי מקום ישיבתו מתטמא במדרס ומקום ישיבה שאחורי הקרון טהור שאינה אלא ישיבת צער.
הלכה י[עריכה]
ראשי כלונסות שיושבין עליהן האומנין ושפין את האבנים וכיוצא בהן טהורין וכן כופת של תמרה שהוא יושב עליו אפי' גבוה טפח טהור שאין זה כלי וכן בול של עץ אף על פי שסרקו וכרכמו ועשאהו פנים לשער וכיוצא בו אינו כלי ולא מקבל טומאה עד שיחוק בו.
הלכה יא[עריכה]
ראשי כלונסות החקוקין אם חקקן לדעת מקבלין טומאה מצאן חקוקין אם חישב עליהן מקבלין טומאה מכאן ולהבא ואם חישב עליהן חרש שוטה וקטן או אדם שאינן שלו טהורין וכן כל כיוצא בהן מדברים שאינן מקבלין טומאה אלא במחשבה שאין לך מחשבה מועלת אלא מחשבת בעלים שהן בני דעה.
הלכה יב[עריכה]
העושה כפה מן השאור וייבשה וייהדה לישיבה הרי בטלה מתורת אוכל ומתטמא במדרס שהרי משמשת תשמישי העץ.
הלכה יג[עריכה]
מחצלת הקש מתטמאה במדרס ושל קנים ושל חלף טהורין מפני שאינה ראויה למדרס ושאר המחצלאות אם עשאה לשכיבה מקבלת טומאה עשאה לסיכוך טהורה עשאה סתם גדולה סתמה לסיכוך קטנה סתמה לשכיבה.
הלכה יד[עריכה]
מחצלת שעשה לה קנים לאורכה טמאה מדרס שעדיין ראויה לשכיבה עשאה כמין כי טהורה עשה לה קנים לרוחבה אם אין בין קנה לחבירו ארבעה טפחים טהורה נחלקה לרוחבה עדיין מקבלת טומאה לאורכה נשתיירו בה שלשה מעדנים של ששה טפחים עדיין היא ראויה למדרס ומתטמאה פחות מכאן טהורה וכן אם התיר ראשי מעדנים טהורה ואף טומאת מדרס לא תקבל המחצלת עד שתגמר מלאכתה ותתנקב כמו שביארנו.
הלכה טו[עריכה]
תיבה שפתחה מלמעלה טהורה מן המדרס שאינה ראויה לישב עליה ומקבלת שאר טומאות פתחה מצידה טמאה במדרס ובשאר טומאות.
הלכה טז[עריכה]
עגלה של קטן מתטמאה במדרס שהרי נשען עליה.
הלכה יז[עריכה]
מקל של זקנים טהור מכלום שאינו אלא לסייע.
הלכה יח[עריכה]
סנדל של סיידין והוא סנדל של עץ מתטמא במדרס מפני שהסייד פעמים מטייל בו עד שמגיע לביתו.
הלכה יט[עריכה]
קב של קיטע שיש בו בית קיבול כתיתין מתטמא בשאר טומאות מפני בית קיבולו ומתטמא במדרס שהרי נשען עליו.
הלכה כ[עריכה]
ואלו טמאין משום מרכב:
מרדעת של חמור וטפיטן של סוס וכר הגמל ואוכף של נאקה וכל כיוצא בהן הלוחות שמניחין על גבי החמור ואח"כ נותנין עליו המשאוי טהורות ואם היתה ראויה למרכב טמאה.
הגהה[עריכה]
לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.