רמב"ם הלכות כלים טז

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר טהרה · הלכות כלים · פרק ששה עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

תנור גדול שיריו ארבעה טפחים והקטן שיריו רובו כיצד אם נשבר בגדול ארבעה ובקטן רובו מקבל טומאה פחות מכאן אינו מקבל טומאה וכן אם נטמא ונתצו עד ששייר בו פחות מארבעה בגדול או בפחות מרוב בקטן טהור נשאר בו ארבעה או רוב בקטן עדיין הוא בטומאתו והכירה שיריה שלש אצבעות הכופח שעשאהו לאפייה שיעורו כתנור לבישול שיעורו ככירה:

הלכה ב[עריכה]

תנור שנטמא ולא רצה לכתתו כיצד מטהרין אותו חולקו לשלשה חלקים וגורר את הטפילה שעל החרסים עד שנמצא כל חרס מהן עומד על הארץ בלא טיט על גביו חילקו לשנים אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא והקטן טהור חילקו לשנים בשוה כל אחד מהן טמא לפי שאי אפשר לכוין אבל טבלא של חרס שיש לה דופן שנחלקה לשנים טהורה ואם היה אחד גדול ואחד קטן הגדול טמא:

הלכה ג[עריכה]

תנור שחילקו לשלשה ואחר גדול כשנים הגדול טמא והשנים הקטנים טהורין חתכו חוליות לרחבו אם היה גובה כל חוליא וחוליא פחות מארבעה טפחים טהור חזר וסידר החוליות זו על גבי זו והמריח עליהם בטיט והחזירו תנור כשהיה הרי זו כמו שעשה תנור אחר ואינו מקבל טומאה אלא מכאן ולהבא והוא שיסיקנו כדי לאפות בו סופגנין אחר שמירחו הרחיק ממנו את הטפילה ונתן חול או צרורות בין החוליות ובין הטפילה אינו מקבל טומאה לעולם וזהו שאמרו הנדה והטהורה אופות בו והוא טהור היתה בו חוליא אחת שיש בה ארבעה טפחים היא מתטמאה במגע ולא מתטמאת באויר ושאר החוליות טהורות:

הלכה ד[עריכה]

תנור שבא מחותך מבית האומן ועשה לו סמוכין שמקבצין אותו להיות כאחד ונתנם עליו והוא טהור ונטמא כשיסיר את הסומכין אותו יטהר ואפילו החזירן הרי הוא טהור מירחו בטיט מקבל טומאה להבא ואינו צריך להסיקו שכבר הוסק:

הלכה ה[עריכה]

תנור שחתכו חוליות ונתן חול בין חוליא לחוליא וטח בטיט על הכל מבחוץ ה"ז מקבל טומאה:

הלכה ו[עריכה]

יורת הערביים שהוא חופר בארץ וטח בטיט אם יוכל הטיט לעמוד בפני עצמו מקבלת טומאה ואם לאו טהור:

הלכה ז[עריכה]

המביא שבר חרס ודבקן זה בזה ועשאן תנור ועשה לו טפילה מבית ומבחוץ והסיקו הרי זה מקבל טומאה אף על פי שאין בכל אחד מהן כשיעור:

הלכה ח[עריכה]

פטם שקרזלו ועשאוהו תנור ועשה לו טפילה מחוץ אע"פ שמקבל על דפנותיו כשיעור הרי זו טהור שכלי חרס שטהר אין לו טומאה לעולם אא"כ עשאהו תנור ועשה לו טפילה מבית ומבחוץ:

הלכה ט[עריכה]

תנור של סדקין שעשה טפילה לכל אחד ואחד ומקום הסדקין מגולה אינו מקבל טומאה נתן טיט או סיד או גפסיס על גבי הסדקין הרי זה מתטמא נתן עליהן חרסית או זפת וגפרית שעוה ושמרים בצק או גללים טהור זה הכלל דבר שאין עושין ממנו תנור אינו מחבר את הסדקין:

הלכה י[עריכה]

סדק תנור שנתנו כלפי זוית ומירח בטיט מן הצדדין טהור:

הלכה יא[עריכה]

דף של תנור שנתנו בזוית להיות אופה בו טהור ואם יש בו רוב תנור מקבלת טומאה:

הלכה יב[עריכה]

תנור שנתן בו עפר עד חציו אם נטמא מאוירו בלבד אינו מתטמא אלא מעפר ולמעלה ואם נטמא במגע ונגעה טומאה בו מתוכו נטמא כולו אף מעפר ולמטה:

הלכה יג[עריכה]

הכירה מקום שפיתת שתי קדרות והכופח מקום שפיתת קדירה אחת לפיכך כירה שנחלקה לאורכה טהורה לרוחבה עדיין מקבלת טומאה הכופח שנחלק בין לארכו בין לרחבו טהור:

הלכה יד[עריכה]

הקלתות של בעלי בתים שנפחתה קרקעיתה אם היה עומק הפחת פחות משלשה טפחים הרי זו מקבלת טומאה שאם יסיק בפחת מלמטה תתבשל הקדירה מלמעלה היה הפחת עמוק שלשה או יתר אינה מקבלת טומאה שהרי האש רחוקה מן הקדירה ואינה בשלה נתן אבן או צרור על פי הפחת עדיין היא בטהרתה מירחו בטיט נעשת האבן קרקע הכירה ומקבלת טומאה מכאן ולהבא:

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.