רמב"ם הלכות אבל יא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
הקדמה · המדע · אהבה · זמנים · נשים · קדושה · הפלאה · זרעים · עבודה · קרבנות · טהרה · נזקים · קנין · משפטים · שופטים


<< | משנה תורה לרמב"ם · ספר שופטים · הלכות אבל · פרק אחד עשר | >>

דפוס וורשא-ווילנא · הגהה על פי כתבי-יד

נושאי כלים על הפרק: כסף משנה מגיד משנה משנה למלך לחם משנה
כלים חיצוניים לפרק זה: נוסח הפרק על פי כתבי יד תימניים (כתיב או מנוקד), ונושאי כלים על פרק זה

דפוס[עריכה]

הלכה א[עריכה]

אף על פי שאין אבלות במועד קורע על מתו במועד וחולץ כתיפו ומברין את האבלים לחם במועד כל אלו בחולו של מועד אבל ביום טוב אפילו ביום טוב שני אין קורעין ולא חולצין ולא מברין.

הלכה ב[עריכה]

אין קורעין במועד ולא חולצין אלא הקרובים שחייבין באבל או הקורע והחולץ על החכם או על אדם כשר או מי שהיה עומד בשעת יציאת נשמה ומברין הכל על החכם במועד לתוך הרחבה כדרך שמברין את האבלים שהכל אבלים עליו.

הלכה ג[עריכה]

כשמברין את האבלים במועד אין מברין אלא על מטות זקופות ואין אומרין ברכת אבלים במועד אבל עומדין בשורה ומנחמין ופוטרין ואין מניחין את המטה ברחוב שלא להרגיל את ההספד שהמועד אסור בהספד ובתענית וכן אין מלקטים עצמות אביו ואמו במועד שאבל הוא לו ואין צריך לומר שאר קרובים וכן אין מספידין את המת בחנוכה ובפורים ולא בראשי חדשים אבל נוהגין בהן כל דברי אבלות ומותר לספוד לפני חנוכה ופורים ולאחריהן.

הלכה ד[עריכה]

הנשים במועד מענות אבל לא מטפחות ובראשי חדשים ובחנוכה ובפורים מענות ומטפחות אבל אין מקוננות לא בזה ולא בזה נקבר המת לא מענות ולא מטפחות.

הלכה ה[עריכה]

אי זהו ענוי שכולן עונות כאחת קינה שאחת אומרת וכולן עונות אחריה שנאמר ולמדנה בנותיכם נהי ואשה רעותה קינה במה דברים אמורים בשאר העם שמתו אבל תלמיד חכם שמת סופדים אותו במועד ואין צריך לומר בחנוכה ובפורים וראשי חדשים אבל לא ביום טוב שני ואין סופדין אותו בימים אלו אלא בפניו נקבר אסורין בהספד ויום שמועתו כבפניו הוא וסופדין אותו אף על פי שהיא רחוקה.

הלכה ו[עריכה]

לא תעורר אשה על מת שלה שלשים יום קודם לחג כדי שלא יבא החג והם דוים שאין המת משתכח מן הלב שלשים יום בד"א במת ישן אבל אם מת בתוך שלשים יום סמוך לחג מעוררת.

הלכה ז[עריכה]

שבעת ימי החתנות הרי הן כרגל ומי שמת לו מת בתוך ימי המשתה אפילו אביו ואמו משלים שבעת ימי השמחה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות ומונה השלשים מאחר ימי השמחה.

הלכה ח[עריכה]

הכין כל צרכי הסעודה ואפה פתו וטבח טבחו כדי שיכנסו לשמחה ומת לו מת קודם שיכנסו לשמחה אם לא נתן מים על גבי בשר מוכר הבשר והפת ונוהג שבעת ימי אבלות ואחר כך נוהג שבעת ימי המשתה ואם נתן מים על גבי בשר שהרי אי אפשר למוכרו מכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהג שבעת ימי המשתה ואח"כ נוהג שבעת ימי אבלות וכל אותן הימים נוהג בדברים שבצנעה כשבת לפיכך הוא ישן בין האנשים ואשתו ישנה בין הנשים כדי שלא ישמש מטתו ואין מונעין תכשיטין מן הכלה כל שלשים יום היו במקום שאפשר למכור הבשר אע"פשנתן עליו מים מוכר ונוהג אבילות תחלה היו במקום שאי אפשר למכור הבשר אע"פ שלא נתן עליו מים נוהג שבעת ימי המשתה תחלה במה דברים אמורים כשמת אביו של חתן או אמה של כלה שאם יפסידו סעודה זו אין להם מי שיטרח להם אבל אם מת אביה של כלה או אמו של חתן או שאר קרוביהם נוהגין שבעת ימי האבל תחילה ואחר כך תכנס לחופה וינהגו שבעת ימי המשתה.

הגהה[עריכה]

לפרק זה אין טקסט מוגה. הנך מוזמן להוסיף אותו לפי השיטה המוסברת בויקיטקסט:רמב"ם.