רי"ף על הש"ס/ברכות/דף ה עמוד א

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

גאולה לתפילה ונמצא מתפלל ביום. אמר רבי זירא: מאי קראה? "ייראוך עם שמש" (תהלים עב). וכן הלכתא, אלא מיהו לית כל אינש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא. ואפילו הכי מצווה למיקרי קודם הנץ החמה מעט, כדי שלא יתפלל אלא לאחר הנץ החמה, שנמצא מתפלל ביום, ואף על פי שאינו עם הנץ החמה דווקא.

אמר רבי יוחנן, בתחילה אומר: "ה' שפתי תפתח" (תהלים נא), ובסוף אומר "יהיו לרצון אמרי פי" וגו' (תהלים יט).

אמרף0091 רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: המתפלל - צריך שיכוון את רגליו, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה" (יחזקאל א).

ואמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב: מנין למתפלל שלא יעמוד במקום גבוה ויתפלל? שנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהלים קל). תניא נמי הכי: מנין למתפלל שלא יעמוד לא על גבי כסא, ולא על גבי ספסל, ולא על גבי מקום גבוה ויתפלל? לפי שאין גבהות לפני המקום. ואף על פי שאין ראיה לדבר, זכר לדבר, שנאמר: "ממעמקים קראתיך ה'" (תהלים קל), וכתיב: "תפילה לעני כי יעטוף" (תהלים קב).

ואמר רבי יוסי בר חנינא משום רבי אליעזר בן יעקב, מאי דכתיב: "לא תאכלו על הדם" (ויקרא יט)? לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם. אמר רבי יצחק, אמר רבי יוחנןף0092 משום רבי אליעזר בן יעקב: כל האוכל ושותה קודם שיתפלל, עליו הכתוב אומר: "ואותי השלכת אחרי גוך" (מלכים א יד), אל תקרי "גוך" אלא גאיך. אמר הקב"ה: לאחר שאכל ושתה ונתגאה זה, קיבל עליו מלכות שמיים?!


רבי יהושע אומר עד שלוש שעות – אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי יהושע.

הקורא מכאן ואילך לא הפסיד כאדם שקורא בתורה - אמר רב חסדא אמר מר עוקבא: מאי לא הפסיד? לא הפסיד ברכות. תניא נמי הכי: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה, אבל מברך הוא לפניה ולאחריה.



מתניתין:

בית שמאי אומרים: בערב כל אדם יטו ויקראו, ובבוקר יעמדו, שנאמר: "בשכבך ובקומך" (דברים ו). ובית הלל אומרים: כל אדם קורין כדרכן, שנאמר: "ובלכתך בדרך" (שם). אם כן למה נאמר: "ובשכבך ובקומך"? - בשעה שבני אדם שוכבין, ובשעה שבני אדם עומדין.


גמרא

תנו רבנןף0093, בית הלל אומרים: עומדין וקורין, יושבין וקורין, מטין וקורין, עוסקין במלאכתן וקורין. והני מילי בפרק שני; אבל בפרק ראשון, אינו קורא ועוסק במלאכתו, כדבעינן למימר קמןף0094.

תני: העושה כדברי בית שמאי – עשה, כדברי בית הלל – עשה. ורב יוסף אמר: העושה כדברי בית שמאי – לא עשה ולא כלום. רב נחמן בר יצחק אמר: העושה כדברי בית שמאי – חייב מיתה, דתנן: אמר רבי טרפון: אני הייתי בא בדרך, והטיתי לקרות כדברי בית שמאי, וסיכנתי בעצמי מפני הליסטים. אמרו לו: כדאי היית לחוב בעצמך, שעברת על דברי בית הלל.



מתניתין:

בשחר מברך שתיים לפניה ואחת לאחריה, ובערב מברך שתיים לפניה ושתיים לאחריה. אחת ארוכה ואחת קצרה.

 

תלמידי רבנו יונה

זה לכהנים שהיו בבית המקדש, שהם היו קמים קודם, אלא לשאר עמא דירושלם שלא היו קמים כל כך בהשכמה, היתה הכירא זו. הנה שלאחר הנץ היו קורין אותה, אלא שהיה מקדימין לקרותה מיד.

וכתב הרי"ף ז"ל: מיהו לית כל איניש יכול לכווני ולמעבד כי הא מילתא, ואפילו הכי מצוה למקרי קודם הנץ החמה וכו'. ותמהני עליו על זה הלשון, שזהו מה שהיו עושין ותיקין עצמן, שהיו קורין מעט קודם הנץ כדי שיגמרו עם הנץ, ויתפללו מיד ויסמכו גאולה לתפילה. והיכי קאמר: אלא מיהו לית כל איניש יכול לכווני וכו', דמשמע שבא לומר עת אחרת? ואומר מורי הרב נר"ו, שכוונת הרי"ף ז"ל היא, דוותיקין מפני שהיו משערין בדקדוק, היו מצמצמין ומכוונין שמיד כשיגיעו ל"גאל ישראל" תהיה הנץ החמה. ושאר בני אדם אינם בקיאין לשער כל כך, ואם יבואו לעשותו, שמא יטעו ותנץ החמה קודם קריאת שמע ויעבור זמן לכתחילה, ועל כן צריך שלא ישערו בצמצום אלא בעניין שיוכלו לכל הפחות לקרוא קודם הנץ פרשה ראשונה ושתהיה הנץ החמה מקריאת פרשה ראשונה עד גאל ישראל, כי זה נקל הוא לכוון שתהיה הנץ החמה בשיעור גדול כזה, ואף על פי שאינו מכוין בעניין הנץ החמה שיהיה כשמגיע לגאל ישראל, אין לחוש לזה, שיותר טוב שיקדים הנץ החמה מעט מלצמצם ביותר ולבוא לידי ספק שמא תעבור השעה. ופירוש ותיקין – רוצה לומר מפולפלים ומחודדים, מלשון "מפרק הרים" (מלכים א יט יא) דמתרגמינן "מוותק טוריא".

המתפלל צריך שיכוון את רגליו, שנאמר: ורגליהם רגל ישרה — כלומר, צריך שיחבר אותם זה אל זה בכיוון, כאילו אינם אלא אחת, מלשון רגל קא דייק, דמשמע שיהו סמוכים זה לזה כמו אחד. ובירושלמי נחלקו אמוראים: חד אמר ככהנים, וחד אמר כמלאכים. מאן דאמר ככהנים, עקב בצד גודל; שהכהנים לא היו יכולין לפסוע פסיעה גסה, משום "לא תגלה ערותך עליו", והיו הולכים עקב בצד גודל; וכמו כן בתפילה, יש לו להתפלל עקב בצד גודל. ומאן דאמר כמלאכים, היה אומר שיהיו סמוכים ומכוונין זה כנגד זה, שידמו רגל אחד, שנאמר: "ורגליהם רגל ישרה". והתלמוד שלנו סובר כמאן דאמר כמלאכים; הלכך צריך שיכוין את רגליו זה כנגד זה, כדי שידמו רגל אחד. ויש שנוהגין לתת ריוח למעלה אצל האצבעות, משום דכתיב (שם): "וכף רגליהם ככף רגל עגל". ואין זה כלום, שהרי בתלמוד לא הזכיר אלא שיכוין אותם ויסמכם בעניין שידמו אחד.

ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר, שנאמר ממעמקים קראתיך ה' — מפני שפשט הפסוק רוצה לומר: מתוך הדחקים והצרות קראתיך, אמר שאינו ראיה. וכתיב תפלה לעני כי יעטוף — פירוש, שזה ודאי רוצה לומר שפל רוח, כמה דאיתמר (צפניה ג יב): "והשארתי בקרבך עם עני ודל", "ואת עם עני תושיע" (שמואל ב כב כח), רוצה לומר, השפלים ובעלי ענווה. שאי אפשר לומר שהעניים יהיה להם תשועה ולא בעלי עושר, דהא כתיב: "כספם וזהבם איתם" (ישעיהו ס ט), אלא רוצה לומר שתפילת השפל והעני[ו] נכנסת לפני המקום.

לא תאכלו על הדם, שלא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם — וזה אסמכתא בעלמא הוא, דפשטיה דקרא על אבר מן החי נאמרת0091, שלא יאכל הבשר בעוד שדמו בתוכו.

כל האוכל ושותה קודם שיתפלל עליו הכתוב אומר ואותי השלכת וכו' — אומר רבי יצחק הזקן ז"ל, דהא דאמרינן דדווקא להתחיל אסור, אבל אם קודם שהגיע זמן תפילה התחיל לאכול אינו פוסק, היינו במנחה, אבל בשחרית אם התחיל לאכול קודם שיעלה עמוד השחר, מיד שעלה עמוד השחר פוסק, דהא איכא לאו, דכתיב "לא תאכלו על הדם", הלכך צריך ליזהר שיתחיל בעניין שיגמור, רוצה לומר קודם שיעלה עמוד השחר.

לא הפסיד, כאדם שקורא בתורה — ויש לשאול, מה בא להשמיענו, שלא הפסיד כאדם שקורא בתורה? וזה דבר פשוט הוא. ותירץ הרב רבי שלמה מן ההר ז"ל, דאתא לאשמעינן שאף על פי שדברים שבכתב לא ניתנו לאומרן על פה, ושאר פסוקים אינו יכול לקרוא, אפילו הכי קריאת שמע יכול לקרותה על פה, ואף על פי שאינו קורא אותה לשם חובה, דכיוון שניתנה לאומרה על פה לחובה, יכול לאומרה אפילו שלא לחובה, כל הפעמים שירצה. ומזה הטעם התקינו לומר פרשת קרבנות על פה בכל יום, מפני שהיא חובה, כדאמרינן במדרשת0092: אמר אברהם אבינו: במה אדע כי אירשנה? כלומר, באיזה זכות יתקיימו להם הבטחותיך? אמר לו: בזכות הקרבנות, שנאמר: קחה לי עגלה משולשת וגו'. תינח בזמן שבית המקדש קיים, בזמן שאין בית המקדש קיים מאי איכא למימר? יאמרו לפני פרשת הקרבנות, ומעלה אני עליהם כאילו בנו בית המקדש והקריבו עליו קרבן. מזה הטעם נמי אומרים בהרבה מקומות פרשת ברכת כהנים, דכיוון שחובה לומר בכל יום ברכת כהנים על פה בשעת נשיאות כפיים, יכול לאומרה אפילו שלא במקום חובה. ומזה הטעם אמרו (יומא סח ב): ובעשור שבחומש הפקודים קורא על פה, דכיוון שהוא מעניין קרבנות, ומצינו שמצווה לומר פרשת קרבנות על פה, כדאמרינן לעיל, לא חששו בקריאתה אפילו כשאינו לחובה. כללו של דבר, כל פסוק שניתן למצוה או לחובה לאומרו על פה, יכול לאומרו כמה פעמים שירצה אפילו בשעה שאין בו מצווה כלל, ואין בזה משום דברים שבכתב לא ניתנו לאומרה על פה, הואיל וניתנו לאומרה פעם אחת.

מתני': בית שמאי אומרים בערב כל אדם יטו ויקראו וכו' — דסבירא להו ד"ובשכבך" רוצה לומר דרך שכיבה, כדמפרש ואזיל.

גמ' — והני מילי בפרק ב' לא קאי אלא לעוסקים במלאכתן, אבל בהני אחריני לא שנא פרק ראשון ולא שנא פרק שני מותר.

כדברי בית שמאי עשה — דסבר רבי יחזקאל, דאף על גב דהלכה כבית הלל בכל מקום, הכא כיון דבית הלל גופייהו סברי דמטין וקורין, היה אומר שאם מטה לכתחילה אין בכך כלום. ורב נחמן בר יצחק אמר שאם מטה כדברי בית שמאי חייב מיתה, שאף על פי שאומרים בית הלל מטין וקורין, זה כשהיה יושב מוטה מתחילה, אבל כשיושב כדרכו או כשעומד והוא מטה את עצמו, ומתכוין לעשות כדברי בית שמאי ולסתור דברי בית הלל, חייב מיתה, כיון שמתכוין לסתור דברי בית הלל.

מתני': בשחר מברך שתים לפניה וכו' אחת ארוכה ואחת קצרה וכו' — פירש רש"י ז"ל שארוכה היא אמת ואמונה, וקצרה – השכיבנו, שאין בה מטבע כל כך. ומפרש דמקום שאמרו להאריך, קאי אמאי דאמר ברישא אחת ארוכה, ורוצה לומר שאמת ואמונה שהיא ארוכה, לא יקצר ממנה, והשכיבנו שהיא קצרה – לא יוסיף בה. והקשה עליו רבי יעקב ז"ל, דהאיך אומר דהשכיבנו הוי קצרה, דהרי יש בה מטבע יותר מקידוש והבדלה שהן ארוכות. ועוד, שבתוספתא מונה הברכות הקצרות, ואינו מונה בהן השכיבנו. ועוד, שאם הוא כדבריו, שאומר דבמקום שאמרו


הערה ת0091: נ"ב: אבר מן החי מן "לא תאכל הנפש עם הבשר" נפקא, ובשר מן החי מ"בשר בשדה טרפה" נפקא, ולא מ"לא תאכלו על הדם", שהוא לאו שבכללות. מא"י.

הערה ת0092: נ"ב: במדרש ליתא, והוא בתענית כז ב עיי"ש.

רש"י (ליקוטים)

ונמצא מתפלל ביום — כלומר, בתחילת היום.

שיכוון את רגליו — זה אצל זה.

שנאמר ורגליהם רגל ישרה — נראין כרגל אחד.

תפילה לעני — דרך עניות.

לא הפסיד כאדם שקורא בתורה — כלומר: נהי שלא יצא ידי קריאת שמע בזמנו, מכל מקום יש לו קיבול שכר כאדם שקורא באחת מן שאר פרשיות שבתורה.

מתני': יטו — על צדיהן, דרך שכיבה, דכתיב "בשכבך".

יעמדו — יקראו בעמידה, דכתיב "ובקומך".

קורין כדרכן — כלומר, איך שרוצים, או בשכחבה או בעמידה או בהליכה.

גמ': בפרק ראשון — לקמן מפרש.

מתני': מברך שתים לפניה ושתים לאחריה — והנך שבע ברכות כנגד "שבע ביום הללתיך" (תהלים קיט קסד).

אחת ארוכה ואחת קצרה — אשתים של אחריה דערביתר0091 קאי: ארוכה – אמת ואמונה, קצרה – השכיבנו. וברכת יראו עינינו לא חשיב, דלא נתקן כי אם בדורות אחרונים


הערה ר0091: ורמב"ם פירש אשתים שלפניה: אחת ארוכה, שפותחת וחותמת בברוך, ואחת קצרה, שאינה פותחת בברוך. חות יאיר.

המאור הקטן

השגות הראב"ד

מלחמות ה'

שיטת ריב"ב

ונמצא מתפלל ביום — דהנץ החמה לדברי הכל יום הוא.

מאי קראה — דמצוה להתפלל עם הנץ החמה, וכן הלכתא.

אלא מיהו וכו' — וכבר כתבנו הפסק הנכון בעונת קריאת שמע.

יכוין את רגליו — זו אצל זו.

ורגליהם רגל ישרה — נראות כרגל אחת.

תפלה לעני — דרך עניות.

פיסקא: הקורא מכאן ואילך לא הפסיד וכו' — שהרי הוא כאדם שקורא אחת מכל פרשיות שבתורה. ואף על פי שלא יצא ידי חובת קריאת שמע, יש לו שכר העוסק בתורה.

מתני': יטו — על צדיהם, דרך שכיבה.

ובבקר ימדו — דרך קימה.

כדרכן — או בשכיבה או בקימה או בישיבה או בהליכה.

מתני': אחת ארוכה ואחת קצרה — אשתים שלאחריה דערבית קאי.

שלטי הגיבורים

הערה א: כתב הרא"ש: ואם תאמר, והא לעיל אמר רשב"י בשם ר' עקיבא: פעמים שאדם קורא קריאת שמע אחת קודם הנץ החמה ואחת אחר הנץ החמה, ופסיק ר' יהושע בן לוי הלכתא כוותיה, אלמא תחילת זמן קריאה של יום הוא אחר הנץ החמה, כמתניתין דיומא? ויש לומר, דאפילו אם פליג רבי יהושע בן לוי אאביי הלכה כאביי, דפסיק כוותיקין, דהוא בתרא. אי נמי, לא פסיק רבי יהושע בן לוי כרבי שמעון אלא במה שסובר שקודם הנץ החמה יוצא בשל לילה, כדאמר לעיל דלאו בפירוש איתמר אלא מכללא איתמר, דההוא זוגא דרבנן דאשתכור כו', אבל במאי דקאמר דתחילת זמן קריאת שמע של יום אחר הנץ החמה – לא פסיק כוותיה. אי נמי יש לומר, דרבי שמעון גופיה מודה דזמן קריאת שמע של יום קודם הנץ החמה, והאי דלא נקט פעמים שאדם קורא קריאת שמע שני פעמים קודם הנץ החמה, ויוצא בשל יום ובשל לילה, דהוי רבותא טפי? איכא למימר דאתא לאשמועינן שאינו יוצא בשל לילה אחר הנץ החמה. אי נמי כדפירש לעיל, שאם היה אנוס בפעם אחת על של ערבית ושל שחרית, אינו יכול לקרות שניהם, עד כאן, ועיין שם דף ב' ע"ב.

הערה ב: סמ"ג בשם ר"ח ור"ת ז"ל פליגי על זה, וסבירא להו דזמן תחילת קריאת שמע דשחרית הוא לאחר הנץ החמה לכתחילה, ובתוס' יומא דף ל"ו האריכו בראיות על זה. אמנם מיימון והרא"ש ומרדכי וטור סבירא להו כדברי רבינו.

הערה ג: כתב מיימון: שיעור הגבהות ג' טפחים. ואם יש בגבהות ארבע אמות על ארבע אמות, הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו. וכן אם היה הגבהות מוקף מחיצות, אף על פי שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל בו, שהרי חלק רשות לעצמו, עד כאן.

הערה ד: כתב הרא"ש ז"ל: מצאתי כתוב בשם ר"י ז"ל, דאם התחיל לאכול קודם שעלה עמוד השחר, כיון שעלה עמוד השחר פוסק, אף על גב דאמרינן בתפלת המנחה: אם התחילו אין מפסיקין, שאני הכא דאסמכוה אקרא ואיכא לאו דלא תאכלו על הדם.

הערה ה: כתב ראבי"ה ז"ל דמותר לשתות מים בבוקר קודם תפילה, דלא שייך במים גאווה. ודווקא בחול, אבל בשבת יום טוב כתב דאסור אפילו מים, משום הקידוש. והרא"ש ז"ל היה שותה מים בשבת בבוקר קודם התפלה, שאין הקידוש אוסרו כיון שעדיין לא הגיע זמנו. טור. ועיין בפרק קמא דשבת בדין התחיל לאכול קודם שעלה עמוד השחר.

הערה ו: כתב סמ"ג: והראב"ד ורבינו שמחה פירשו דהאי עד שלוש שעות פירושו עד ג' ולא עד בכלל, ואין הזמן נמשך רק עד סוף ב' שעות וסמ"ג הוכיח דעד ועד בכלל, וכן הסכימו כל הפוסקים.

הערה ז: כתב הרא"ש ז"ל: יש להסתפק אם רוצה לומר עד חצות, כשיעור תפילה אליבא דרבנן, או עד ארבע שעות, אליבא דרבי יהודה, או אפילו כל היום לא הפסיד. ורב האי גאון ז"ל כתב, אף כל שעה רביעית, אף על פי שאינה עונתה, מברך שתיים לפניה ואח לאחריה; משמע דוקא שעה רביעית, שהיא זמן תפילה לרבי יהודה, אבל מכאן ואילך הפסיד הברכות, ואם בירך – עובר על לא תשא, עד כאן לשונו.

הערה ח: לדעת מיימון וסמ"ג, אפילו איחר עד ערבית, יש לו לקרות קריאת שמע בברכותיה. והטור כתב דאין קורא בברכותיה כשעבר זמנה, אלא כל שעה רביעית, אבל מכאן ואילך אם בירך לפניה ולאחריה הוי ברכה לבטלה. והן הן דברי הרא"ש ז"ל שכתב בשם רב האי גאון ז"ל.

הערה ט: הרא"ש: והא דאמר רב יהודה: עד "על לבבך" בעמידה, לא שאם יושב עומד וקורא מעומד, אלא אם היה מהלך בדרך, עומד וקורא עד "על לבבך", ומכאן ואילך קורא כשהוא מהלך, עד כאן הגהת אשר"י מאור זרוע. וכן כתב בה"ג. והראב"ד כתב בשם רב עמרם: מי שרוצה להחמיר לעמוד כשהוא יושב ולקרות מעומד, לא יאות עביד, ונקרא עבריינא, וצריך לגעור בו, שמצוותה מיושב. ומיהו אם קורא מהלך, צריך לעמוד בפסוק הראשון, עד כאן.

הערה י: בהגהות אשר"י: ופירש רבינו תם, דתרווייהו קאי אאמת ואמונה , כלומר, בין ארוכה ובין קצרה, יאריך או יקצר, הלכך שפיר מצינו למימר "אור יום הנף". ומטעם זה נהגו להתפלל קרובץ בג' ראשונות. וכבר נחלקו בהם ר' יוסף טוב עלם ורבינו אליהו ועלתה בידם דמותר ומצוה מן המובחר ושרי למימר "זכרנו" בריש שתא דהוי צרכי רבים, עד כאן.



הערות על הרי"ף

הערה ף0091: דף י:

הערה ף0092: נ"ב: בגמ' גרסינן "אמר ר' יוסי בר חנינא". ב"ח.

הערה ף0093: דף יא.

הערה ף0094: נ"ב: פרק ב סימן מז. ב"ח.