רי"ף על הש"ס/ברכות/דף ה עמוד ב

<< · רי"ף על הש"ס · ברכות · דף ה עמוד ב · >>

צורת הדף במהדורת ש"ס וילנא, באתר היברובוקס • באתר ספריא

הלכות רב אלפס

מקום שאמרו להאריך, אינו רשאי לקצר; לקצר, אינו רשאי להאריך. לחתום, אינו רשאי שלא לחתום; שלא לחתום, אינו רשאי לחתום.

גמרא:

מאי מברך? אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי אושעיא: ^ף0101"יוצר אור ובורא חושך" (ישעיהו מה). ונימא "יוצר אור ובורא נוגה"? אמר רבה בר עולא: כדי להזכיר מידת לילה ביום, ומידת יום בלילה. מידת לילה ביום - "יוצר אור ובורא חושך"; מידת יום בלילה - "גולל אור מפני חושך וחושך מפני אור". ברכה שנייה מאי היא? אמר רב יהודה אמר שמואל: אהבה רבה; ורבנן אמרי: אהבת עולם. תניא נמי הכי: אין אומרין אהבה רבה, אלא אהבת עולם, וכן הוא אומר: "ואהבת עולם אהבתיך" (ירמיהו לא).

^ף0102וקיימא לן כרבנן. והאי דאמרינן לקמן, אמר רב יהודה אמר שמואל: השכים לשנות קודם שיקרא קריאת שמע, צריך לברך. לאחר שקרא קריאת שמע, אינו צריך לברך. מאי טעמא? שכבר נפטר באהבה רבה - ההוא מימרא דשמואל הוא, דהוא מאריה דשמעתא קמייתא הוא, ורבנן פליגי עליה. וכבר אידחיא ליה הא דשמואל, דתניא כוותייהו דרבנן. וכל מאי דמשתכחת בתר הכי: "אהבה רבה", אעיקירא דשמואל גריר.

^ף0103אמר רב הונא: למקרא - צריך לברך, למשנה ולתלמוד - אינו צריך לברך. ורבי יוחנן אמר: למשנה - צריך לברך, לתלמוד - אין צריך לברך. ורבי אלעזר אמר: אפילו לתלמוד - צריך לברך; למדרש - אין צריך לברך. ורב אמר: אפילו למדרש נמי צריך לברך, דאמר רב חייא בר אשי: זימנין סגיאין הוה קאמינא קמיה דרב לתנויי פרקין בספרא דבי רב, וקדם ומשי ידיה ומברך ומתני לן פרקין. וכתב רב האי גאון ז"ל דהלכתא כוותיה דרב, ומנהגא כוותיה.

מאי מברך? אמר רב יהודה בר אשי: "ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם אשר קידשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה". ^ף0104ורבי יוחנן אמר: "הערב נא י"י אלוהינו את דברי תורתך בפינו ובפיפיות עמך בית ישראל, ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי עמך בית ישראל, כולנו יודע שמך ולומדי תורתך לשמה. ברוך אתה י"י, המלמד תורה לעמו ישראל". ורב המנונא אמר: "ברוך אתה י"י אלהינו מלך העולם, אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ברוך אתה י"י, נותן התורה". והא דרב המנונא מעולה שבברכות היא. אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לכולהו.

תלמידי רבנו יונה

להאריך קאי ארישא, לא היה לו לומר זה הלשון, אלא 'ארוכה – לא יעשנה קצרה, קצרה – לא יעשנה ארוכה'. ועוד, שהיאך אומר שלא יוכל לקצר באמת ואמונה? והא אמרינן בגמרא (ברכות יד ב): "אמר אני ה' אלהיכם, צריך לומר אמת (ויציב)^ת0101; לא אמר אני ה' אלהיכם, אין צריך לומר אמת (ויציב)". ואמרינן: היכי לימא? "מודים אנחנו לך ה' אלהינו על שהוצאתנו מארץ מצרים ופדיתנו מבית עבדים ועשית עמנו נסים ונפלאות על הים ושרנו לך". הנה דבזה בלבד שיאמר ושיחתום "גאל ישראל" סגי, והאיך אמר שאין לו לקצר בברכת אמת ואמונה? ועוד, שלפי דבריו שאומר שאין לו להוסיף בהשכיבנו, קשה מה שנהגו בכמה מקומות לומר פיוטים בהשכיבנו. ומשום הכי פירש אחת ארוכה ואחת קצרה, רוצה לומר שאם ירצה יאריך בהם ואם ירצה יקצר בהם; ו"אחת ארוכה" רוצה לומר: בין ארוכה בין קצרה. ודומה לזה מאי דאמרינן (יבמות מא א): אחת בתולות ואחת בעולות, שרוצה לומר, בין בתולות בין בעולות. ומה שאמרו: מקום שנהגו^ת0102 להאריך אינו רשאי לקצר, אינו חוזר לראש, אלא מילתא באפי נפשה היא, שהברכות שהן ארוכות, כגון קידוש והבדלה, אין לו לקצר ממטבע שלהן כלום. ומקום שאמרו לקצר, כגון ברכת בורא פרי הגפן וכיוצא בה, אין לו להאריך בהם. ומה שאמר אחר כך: לחתום אינו רשאי שלא לחתום, הוא פירוש מה שאמר תחילה, "מקום שאמרו להאריך אינו רשאי לקצר", ורוצה לומר: ברכה שהיא ארוכה וצריכה חתימה, אינו רשאי לקצר כלל מהמטבע כולה, מפני דאם יקצר, לא יצטרך לחתום בה, ואינו רשאי שיעשה בעניין שלא לחתום. וברכה שהיא קצרה ואין לו לחתום בה, אינו רשאי הוא להאריך במטבע ולהוסיף בה אחר כך, שאם כן – יצטרך לחתום, ומקום שאמרו שלא לחתום אינו רשאי לחתום.

גמ': מדת לילה ביום יוצר אור ובורא חשך וכו' — יש ששואלין, למה צריך לומר מדת יום בלילה ומדת לילה ביום? הלא די שיאמר מדת יום ביום ומדת לילה בלילה. והיה אומר הרב רבי אליהו הצרפתי ז"ל, שטעם הדבר משום דאמרינן בגמרא: ההוא מינאה דאמר לרבי, מי שברא אור לא ברא חשך ומי שברא חשך לא ברא אור, שנאמר: יוצר אור ובורא חשך. כלומר: ממה שלא אמר: יוצר אור וחשך, משמע שכל אחד ואחד היה לו בורא לבדו. אמר לו: שוטה, שפיל לסיפיה דקרא, "ה' צבאות שמו", שהוא לבדו ברא הכל. ועל כן אנו אומרים מדת יום בלילה ומדת לילה ביום, להודיע שבורא אחד ברא הכל.

רבי יוחנן אומר למשנה צריך לברך — שבמשנה גם כן מפרש הפסוקים, ומשם לומד טעמי המצוות. אבל לתלמוד שהוא פירוש המשנה לא, דאין צריך לברך על הפירוש. ורבי אלעזר אומר דאפילו לתלמוד צריך לברך, שבתלמוד גם כן מפרש עיקרי הפסוקים. ומסקנא דאפילו למדרש צריך לברך, שבמדרש גם כן לומד מהפסוקים מקל וחומר ומגזרה שווה ומהמדות שהתורה נדרשת בהם.

מאי מברך? אשר קדשנו במצוותיו וציוונו על דברי תורה — יש מפרשים שאומרים "לעסוק בדברי תורה". בנוסחאות מדוייקות מצאנו "על דברי תורה". וב"הערב" יש מקומות שחותמין "ברוך אתה ה' נותן התורה", ויש מקומות שחותמין "ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל". וכן מנהג מורי הרב נר"ו.

והא דרב המנונא מעולה שבברכות — מפני שמזכיר שם שבח ישראל ושבח התורה. ואף על פי שסמוכה לחברתה פותחת בברוך, מפני שדרך הוא לאומרה בפני עצמה כשמברכין על התורה. ומסקנא כדרב פפא דאמר נימרינהו לכולהו, וכנגד אלו השלש ברכות תקינו לומר בבוקר שלש עניינים: מקרא, דהיינו פרשת הקרבנות, ומשנה, דהיינו איזהו מקומן, ומדרש, דהיינו רבי ישמעאל אומר וכו'. וברכת אשר בחר בנו שהיא מעולה – למקרא, וברכת הערב למשנה, וברכת על דברי תורה למדרש. ולדעת רבי יעקב ז"ל שאומר דלא אמרינן כל ברכה הסמוכה לחברתה אינה פותחת בברוך אלא כשהברכה הראשונה היא ארוכה, אבל כשהראשונה קצרה צריכה אחרת שתהיה פותחת בברוך, אם כן קשה, שהרי בכאן הראשונה קצרה, והאחרת הסמוכה לה אינה פותחת בברוך, ונצטרך לומר לפי דבריו שאינם אלא שתי ברכות, והערב סוף הברכה הראשונה היא, ורבי יוחנן לא בא לומר שלא יאמר הברכה הראשונה, אלא שיוסיף עוד בסופה ויאמר "הערב" וכו', ואשתכח דהוו להו שתי ברכות, האחת כנגד תורה שבכתב והאחרת כנגד תורה שבעל פה, שהמדרש והמשנה – הכל בכלל [תורה] שבעל פה הוי, וסגי ליה בברכה אחת.

ולפי משמעות ההלכה, נראה שזה אינו אמור אלא כשהשכים לקרות קודם שקרא קריאת שמע, אבל לאחר שקרא קריאת שמע אין צריך לברך, כדאמרינן, שכבר נפטר באהבה רבה. אבל בירושלמי אומר, דכי אמרינן שברכת אהבה רבה פוטרת, דווקא בשקרא או בששנה מיד שקורא קריאת שמע ומתפלל, אבל אם לא קרא מיד ואחר כך בא לקרות, אין אהבה רבה פוטר. והכי גרסינן התם: והוא דשנה ^ת0103על אתר. והעולם אינן חוששין לזה הירושלמי, ואפילו כשקוראין שעה גדולה אחר קריאת אהבה רבה אינם מברכין כלל. וחכמי לוני"ל ז"ל שאלו זה לרי"ה ז"ל, והשיב להם דכיון שהדבר מסופק, דבירושלמי משמע דאין ברכת אהבה פוטרת אלא בששנה על אתר, ובתלמוד שלנו נראה שפוטרת כל היום ואין צריך לברך אלא כשהשכים לקרות קודם קריאת שמע כדכתבינן לעיל, והעולם נוהגין שלא לברך, יש לנו לתת טעם למנהג כפי יכלתנו, כמו שנאמר בירושלמי: כל מקום שאתה מוצא הלכה רופפת, צא וראה היאך נוהגין ונהוג. וטעם המנהג, מפני שמנהגנו לומר בכל יום אלו הברכות קודם קריאת שמע, ובאותה ברכה של בוקר פוטר כל היום, וכי אמרינן בירושלמי: והוא בששנה על אתר, זהו בברכת אהבה רבה, שחיובה אינה אלא על קריאת שמע בלבד, וכשקורא מיד אין צריך לברך, ואע"פ שלא ברך בבוקר ברכת התורה, מפני שמאחר שששונה מיד שקורא קריאת שמע ויתפלל – גלה דעתו שלדעת כן קרא אותה לצאת בה ידי חובת קריאת שמע וידי חובת הקריאה, וכשקורא אחר שעה אינו נפטר בה, דכיון שאין תקנת חיובה אלא על קריאת שמע בלבד, נראה שמתחלה לא קרא אותה אלא לדעת חיוב קריאת שמע בלבד, ואינה פוטרת

הערה ת0101: ואמונה, וכן לקמן.

הערה ת0102: שאמרו. כצ"ל.

הערה ת0103: לאלתר, וכן להלן בכל המקומות. (מא"י).

רש"י (ליקוטים)

משום סכנה כדפרישית לעיל. וכן ברכת ישתבח אינה מן המנין, שהיא לאחר פסוקי דזמרה כמו ברכת יהללוך אחר הלל.

להאריך — כמו אמת ואמונה, לא יקצר.

לקצר — כגון השכיבנו, לא יאריך.

לחתום — בברוך.^ר0101

גמ'. שכבר נפטר באהבה רבה — שיש בה מעין ברכת התורה, "ותן בלבנו להבין ולהשכיל לשמוע ללמוד וללמד", וכן "ותלמדם חוקי חיים".

לתלמוד אין צריך לברך — אפילו קודם אהבה רבה.

לתלמוד צריך לברך — כי הוא עיקר התורה, שממנו הוראה יוצאת. תלמוד היינו טעמי משנה, לתרץ משניות הסותרות זו את זו.

ור' יוחנן היה מסיים בה והערב נא — לחתום בה גם בברוך. והערב נא — יערב לנו לעסוק בהם מאהבה.

בא"י המלמד תורה לעמו ישראל — גרס, ולא גרס ברוך אתה ה' למדני חוקיך, שאין ברכה זו על שעבר אלא לשון בקשה, וגם דוד כי אמרה לא לשם ברכה אמרה אלא לשון בקשה, והכי קאמר: ה', שאתה ברוך, למדני חוקיך.

זו היא מעולה שבברכות — של ברכות התורה, לפי שיש בה שבח וקילוס^ר0102.

הערה ר0101: נ"ב: שלא לחתום — כגון ברכת הפירות והמצוות. (ב"ח).

הערה ר0102: נ"ב: והודאה למקום. (ב"ח).

המאור הקטן

מתני': מקום שנהגו להאריך אינו רשאי לקצר וכו' — ^א] ירושלמי: אלו ברכות שמקצרין בהן: המברך על המצוות ועל הפירות, וברכת הזימון, וברכה אחרונה של ברכת המזון.

^ב] מאי מברך? אמר רב יהודה אמר שמואל: על דברי תורה. ורבי יוחנן אמר: הערב נא — פירוש, רבי יוחנן מוסיף היה "הערב נא" על ברכות של שמואל, לעשות לה חתימה. ורב המנונא אמר "אשר בחר בנו". אמר רב פפא: הלכך נימרינהו לכולהו, פירוש: שלוש ברכות, דרבי יהודה ורבי יוחנן ורב המנונא, כנגד תורה ומשנה ומדרש רב ישמעאל בשלוש עשרה מידות. אבל בספר תורה אנו תופסין כרב המנונא, שהיא מעולה שבברכות.

השגות הראב"ד

^א] ירושלמי וכו' — אמר אברהם, טועה אדם בירושלמי הזה, שהוא סבור ברכה אחרונה של ברכת המזון אומרים אותה על הברכות שמקצרים; ואינו כן, אלא על דעת שלא לחתום, שאף על פי שהוא מטבע ארוך, משום פסידא דפועלים.

^ב] מאי מברך וכו' — אמר אברהם, דבריו סותרין זה את זה, כי הוא מפרש דהא דרבי יוחנן חתימה הוא לדשמואל, והדר אמר שלוש ברכות כנגד תורה ומשנה ומדרש. ועוד, אטו כל עניין תורה לאו עניין אחד הוא? ולמה צריך ברכה לכל אחד ואחד? ועוד, אם צריך ברכה לכל אחד כעין שלש מצוות, יברך ויקרא. והיכן מצינו כלל לברכות בשביל מצוות הרבה? אבל לא אמר רב פפא אלא משום דמספקא ליה, דהי מינייהו עיקר. ואיכא מאן דקשיא ליה במילתיה דרב פפא, הא קא נפקא ברכה לבטלה, דהא ליכא ספק בברכה דרב המנונא שהיא מעולה שבברכות, ובבית הכנסת יוצאין בה. ואני אומר, לפי שיש בברכות של רבי יוחנן בקשה שלא יכשל בדברי תורה, שאנו צריכין לה, לפיכך אין אנו רוצים להניחה.

מלחמות ה'

שיטת ריב"ב

שלא לחתום — כגון ברכת הפירות.

גמ' מאי מברך — שתים לפניה דשחר מאי נינהו.

שכבר נפטר באהבה רבה — שיש בה מעין ברכת התורה: ותן בלבנו ללמוד וללמד את וכו'.

מאי מברך אמר רב יהודה אמר שמואל וכו'. ור' יוחנן אמר הערב נא — ר' יוחנן מוסיף היה הערב נא על ברכה של שמואל, לעשות לה חתימה.

נימרינהו לכולהו — שלש ברכות, דרב יהודה ודר' יוחנן ודרב המנונא, כנגד תורה משנה ומדרש, וזהו שאנו מברכין אותן בכל שחרית על פרשת תמיד ופרק איזהו מקומן ומדרש רבי ישמעאל בשלש עשרה מדות. אבל בספר תורה אנו תופסין כדרב המנונא, שהיא מעולה שבברכות.

שלטי הגיבורים

הערה א: כתב מיימוני: בברכות אלו, עם שאר כל הברכות, אין אדם רשאי לפחות מהן או להוסיף עליהן. ומינה דייק הטור, דדעת מיימון לאסור להפסיק בברכות שמה לומר קרובץ. וכן כתב הרמ"ה ז"ל וכן הרא"ש, דאינו יפה בעיניהם מנהג זה. אמנם כתב הראב"ד ז"ל דלמעט או להרבות באמצע הברכה אין קפידא, ולפיכך נהגו להוסיף פיוטים במאורות ובאהבה ובזולתות. וכן דחק רבינו תם ז"ל לקיים המנהג. ומסקנת הטור דטוב ויפה לבטלה.

הערה ב: יש הרבה מהגאונים שפסקו שיש לברך אהבה רבה. והטור בשם הרא"ש ז"ל הכריע ביניהם, ואמרו דבשחרית אומר אהבה רבה ובערבית אומר אהבת עולם. אמנם רבינו חננאל והלכות גדולות ומיימון כולם פסקו כדברי רבינו.

הערה ג: ואם השכים קודם היום ובירך על התורה, כתב ר"י דאינו צריך לחזור ולברך כשאומר הזמירות. ובשם רש"י כתבו הגהות מיימוני שצריך לחזור ולברך כשאומר הזמירות.

הערה ד: ובתלמוד א"י מבואר שאין ברכה של קריאת שמע פוטרת של תורה, אלא כששנה לאלתר, אבל בא לשנות אחר (איזה) שעה, אינו נפטר בברכות של קריאת שמע, שהרי דומה כאדם שבירך על מצוה והסיח אחר הברכה עד שלא התחיל במצוה, שצריך לחזור ולברך. וכששנה לאלתר, נפטר בברכה של קריאת שמע, ואפילו אם שונה וגומר עשרה פעמים ביום, שכולן מצוה אחת הן, כמבואר בקונטרס הראיות, עד כאן לשונו.

הערה ה: כתב הרא"ש: בירושלמי מסיק עלה, אמר רבי אבא, והוא ששנה על אתר. ונראה דהיינו דווקא בברכה של אהבה רבה, דלא מתחזי לשם ברכת התורה אלא בשונה על אתר, ואם שנה לאלתר אז נראית ברכה לשם עסק התורה כמו לשם קריאת שמע, ואז לא יצטרך לברך כל אותו היום, אפילו יפסוק ויעמוד ויחזור וילמוד. וכן המברך על התורה ולמד, אין צריך לחזור ולברך אם הפסיק באמצע. לכך הוצרך לומר והוא ששונה על אתר על הנפטר באהבה רבה, ולא על המברך ברכת התורה, דאי לא תימא הכי היה לו להשמיענו בעלמא דהפסק שבאמצע עסק דהוי הפסק וצריך לחזור ולברך, כל שכן הנפטר באהבה רבה. ואף אם תמצי לומר דאין חילוק בין הנפטר בברכת התורה לנפטר באהבה רבה, מכל מקום מסתבר שבני אדם שרגילים תמיד לעסוק בתורה, ואפילו כשיוצאין לעסקיהם ממהרין לעשות צרכיהם כדי לחזור וללמוד, ודעתם תמיד על למודם, לא חשיב הפסק לעניין ברכה. לכך אם למד בלילה, הלילה הולכת אחר היום ואין צריך לברך כל זמן שלא ישן. וכן מי שרגיל לישן ביום שינת קבע על מטתו, הוי הפסק וצריך לחזור ולברך כיוצא בזה, עד כאן לשונו.

הערה ו: כתב הרא"ש ז"ל: והגאונים כתבו שיש לקיים דברי שניהם. ועוד באשכנז ובצרפת נהגו לומר בשחרית אהבה רבה ולומר בערבית אהבת עולם, וכן סתמא דתלמודא לקמן בשמעתין, והזכיר אהבה רבה בשל שחרית, עד כאן.

הערה ז: התוס' וסמ"ג והרא"ש וטור פליגי על זה, וסברי דאינם רק שתי ברכות ושצריך לומר "והערב נא" בוא"ו. ומיימון כתב כדברי רבינו.

לשון ריא"ז: וצריך ליטול ידיו תחילה, ונהגו לומר שחרית פסוקים של קרבנות, כגון צו את בני ישראל את קרבני לחמי לאשי, ופסוקים של ברכת כהנים, ומברכין עליהם ברכות הללו, עד כאן לשונו.

הערה ח: כתב הרא"ש ז"ל: ויש מקומות שחותמין ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל. ולפי מה שרגיל ר"ת לפרש דכל היכא שהברכות קצרות אפילו ברכה הסמוכה לחברתה פותחת בברוך, כמו ברכות של הבדלה וברכות של חופה, אם כן היה צריך לברכה אחרונה שתהא פותחת בברוך, שאותה שלפניה קצרה. לכך היה אומר ר"ת שאין זה כי אם סיום ברכה ראשונה ואינו שתי ברכות, והיה אומר "והערב נא": רב המנונא אמר אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו ברוך אתה ה' נותן התורה וזו היא המעולה שבברכות, אמר רב פפא הלכך נמרינהו לכולהו, ר"ת גריס נמרינהו לתרוייהו. עד כאן. ועיין בתוספות פרק קמא דכתובות ד"ה שהכל ברא.

פירושים בדפוס וילנא שחסרים עדיין בוויקיטקסט