רבנו יונה על משלי טו

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש


<< · רבנו יונה על משלי · טו · >>

פסוק ח (כל הפרק)(כל הפסוק)

"זבח רשעים תועבת ה' ותפילת ישרים רצונו" - אף כי זבח ישרים.

ועל דרך זה - (קהלת ד יז): "וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח", פירוש, קרוב לשמוע לצדיקים השומרים רגלם כאשר ילכו אל בית האלהים.

וגם זה הלשון משער הלשון.

פסוק יג (כל הפרק)(כל הפסוק)

"לב שמח ייטיב פנים..." - נתכוון שלמה עליו השלום, שנלמוד מזה, שלא יעלה על הדעת שאין תועלת והפסד על מחשבות הלב, כי אם בדברים ובפועל; ונתן מופת, כי יש ללב פועל בגוף - כי עיקר הנאת הגוף וצערו תלויים בלב, כי משמחת הלב יגיע עיקר תענוג הגוף (כי (משלי יז כב): "לב שמח ייטיב גהה"), ובעצבת ליבו ויגונו יגיע שבר רוח, ולא תימצא הנאה לגוף עם שבר רוח (וכמו שנאמר (משלי יח יד): "ורוח נכאה מי יישאנה").

עתה, ראה עונש הלב השמח בחטא ובאיוולת, (גם) כי עיקר הנאת הגוף ישים בחטא! שעיקר הנאתו תגיע מן השמחה, וגם ניכרת בו, כי "לב שמח ייטיב פנים".

גם, לעומת זה תשקול שכר לב השמח במצוות והמצטער על החטא.

והרשעים ישמחו בחטא וברשע, שנאמר (משלי טו כא): "איוולת - שמחה לחסר לב";

והצדיקים - שמחתם בעבודת ה' יתברך, שנאמר (תהלים קיט קסב): "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", ונאמר (תהלים לב יא): "שמחו בה' וגילו צדיקים".

והעניין הזה שכתבנו נכבד מאד, על כן סמך למקרא הזה (משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת", כי שמחתו בחכמה, כי השמחה שורש כל התענוגים, שגם בגוף ניכרת, וכאשר ביארנו.

גם, אמרו: החכם - תורתו יצהיל פנים, שנאמר (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו".

ואפשר, על דרך רחוקה, שבא ללמד, כי תרגיש כאשר לא יאהב לץ התוכחת, באשר לא ייטיב ליבו את פניו בשמעו את דברי התוכחת.

פסוק טו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו טו): "כל ימי עני רעים וטוב לב משתה תמיד" - ביאר, שאין טוב לב בכלל מה שאמר "כל ימי עני רעים", כי טוב לב, אף על פי שהוא עני, הנה טוב לבבו כמשתה תמיד.

והפסוק הזה עם האמור למעלה לו (משלי טו יג): "לב שמח ייטיב פנים" הקדמה אל העניין הבא אחרי זה: (משלי טו טז): "טוב מעט ביראת ה'".

פסוק כו (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו כו): "תועבת ה' מחשבות רע וטהורים אמרי נועם" - ולטהורים - והם טהורי הלב, כעניין (תהלים כד ד): "ובר לבב", להם לבדם אמרי נועם, כי אין דברי התוכחת מתקבלין לבד מ[אדם]אשר ליבו כפיהו, שנאמר (צפניה ב א): "התקוששו וקושו", ונאמר (יחזקאל יד ו): "שובו והשיבו".

ו"טהורים" בחסרון למ"ד, וכן (משלי כט א): "איש תוכחות מקשה עורף, פתע יישבר ואין מרפא".

פסוק ל (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו ל): "מאור עיניים ישמח לב" - האור ירחיב לב האדם, וכן אמרו ז"ל: (מגילה כח ב): "ההלכות יבקשו אור וצלילות".

"שמועה טובה תדשן עצם" - יתרון יש לשמועה טובה, כי מלבד שתשמח הלב השומע, תדשן עצמותיו.

הנה, כי רבה תועלת המגעת מן האוזן מאשר תגיע מן העין. ופירט שלמה ע"ה באחת מן התועלות, כי רבות הנה.

ואמרו ז"ל: (בבא קמא פה ב): "חירשו - נותן לו דמי כולו".

ואחרי שהתבאר, שהאוזן איבר נכבד מאד, גם מן העין שהוא איבר נכבד, מה מאד שתגדל החובה לעבוד בו את הבורא יתברך, ורע ומר להשביתו ממעשיו. על כן סמך אחריו -

פסוק לא (כל הפרק)(כל הפסוק)

(משלי טו לא): "אוזן שומעת תוכחת חיים" - ובא המקרא העליון הקדמה לזה, כאשר בא (משלי טו יג): "לב שמח ייטיב פנים" הקדמה לאשר אחריו - (משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת".

"בקרב חכמים תלין" - כאשר נאות וראוי, למשכילים בחכמה לשאול ולהשיב, לשבת בקרב חכמים - כן ראוי לשבת בתוכם, מי שיש לו "אוזן שומעת תוכחת חיים", כי החכמים חפצים ושמחים בחברתו, כי גם אם לא ירחב לבו להשיג אל החכמה, נבחר ונכבד בעיניהם, אחרי שהשכיל בדברי תוכחותיו וחפץ לשמעם, כי יגיע בכאן למעלה נכבדת, כמו שכתב אחרי זה.