רבנו יונה על משלי טו
<< · רבנו יונה על משלי · טו · >>
פסוק ח
ועל דרך זה - (קהלת ד יז): "וקרוב לשמוע מתת הכסילים זבח", פירוש, קרוב לשמוע לצדיקים השומרים רגלם כאשר ילכו אל בית האלהים.
וגם זה הלשון משער הלשון.פסוק יג
עתה, ראה עונש הלב השמח בחטא ובאיוולת, (גם) כי עיקר הנאת הגוף ישים בחטא! שעיקר הנאתו תגיע מן השמחה, וגם ניכרת בו, כי "לב שמח ייטיב פנים".
גם, לעומת זה תשקול שכר לב השמח במצוות והמצטער על החטא.
והרשעים ישמחו בחטא וברשע, שנאמר (משלי טו כא): "איוולת - שמחה לחסר לב";
והצדיקים - שמחתם בעבודת ה' יתברך, שנאמר (תהלים קיט קסב): "שש אנוכי על אמרתך כמוצא שלל רב", ונאמר (תהלים לב יא): "שמחו בה' וגילו צדיקים".
והעניין הזה שכתבנו נכבד מאד, על כן סמך למקרא הזה (משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת", כי שמחתו בחכמה, כי השמחה שורש כל התענוגים, שגם בגוף ניכרת, וכאשר ביארנו.
גם, אמרו: החכם - תורתו יצהיל פנים, שנאמר (קהלת ח א): "חכמת אדם תאיר פניו".
ואפשר, על דרך רחוקה, שבא ללמד, כי תרגיש כאשר לא יאהב לץ התוכחת, באשר לא ייטיב ליבו את פניו בשמעו את דברי התוכחת.פסוק טו
פסוק כו
פסוק ל
"שמועה טובה תדשן עצם" - יתרון יש לשמועה טובה, כי מלבד שתשמח הלב השומע, תדשן עצמותיו.
הנה, כי רבה תועלת המגעת מן האוזן מאשר תגיע מן העין. ופירט שלמה ע"ה באחת מן התועלות, כי רבות הנה.
ואמרו ז"ל: (בבא קמא פה:): "חירשו - נותן לו דמי כולו".
ואחרי שהתבאר, שהאוזן איבר נכבד מאד, גם מן העין שהוא איבר נכבד, מה מאד שתגדל החובה לעבוד בו את הבורא יתברך, ורע ומר להשביתו ממעשיו. על כן סמך אחריו -פסוק לא
"בקרב חכמים תלין" - כאשר נאות וראוי, למשכילים בחכמה לשאול ולהשיב, לשבת בקרב חכמים - כן ראוי לשבת בתוכם, מי שיש לו "אוזן שומעת תוכחת חיים", כי החכמים חפצים ושמחים בחברתו, כי גם אם לא ירחב לבו להשיג אל החכמה, נבחר ונכבד בעיניהם, אחרי שהשכיל בדברי תוכחותיו וחפץ לשמעם, כי יגיע בכאן למעלה נכבדת, כמו שכתב אחרי זה.
<< · רבנו יונה על משלי · טו · >>