רבנו יונה על משלי טו לא

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

(משלי טו לא): "אוזן שומעת תוכחת חיים" - ובא המקרא העליון הקדמה לזה, כאשר בא (משלי טו יג): "לב שמח ייטיב פנים" הקדמה לאשר אחריו - (משלי טו יד): "לב נבון יבקש דעת".

"בקרב חכמים תלין" - כאשר נאות וראוי, למשכילים בחכמה לשאול ולהשיב, לשבת בקרב חכמים - כן ראוי לשבת בתוכם, מי שיש לו "אוזן שומעת תוכחת חיים", כי החכמים חפצים ושמחים בחברתו, כי גם אם לא ירחב לבו להשיג אל החכמה, נבחר ונכבד בעיניהם, אחרי שהשכיל בדברי תוכחותיו וחפץ לשמעם, כי יגיע בכאן למעלה נכבדת, כמו שכתב אחרי זה.