עם טעמים:
וַיּוֹסִ֣יפוּ ע֭וֹד לַחֲטֹא־ל֑וֹ לַֽמְר֥וֹת עֶ֝לְי֗וֹן בַּצִּיָּֽה׃
הטקסט בשלוש המהדורות (טעמים, ניקוד וכתיב) מייצג את נוסח המקרא על פי המסורה.
"ויוסיפו", בכ"ז "חטאו לו", והיו מסתפקים ביכולת האל, והוא כי היו משוקעים בדעות מושחתות אשר נחלו ממצרים, שאל עליון שהוא סבת הסבות אינו משגיח בפרטים רק חלק כח אלהות לכחות פרטיים נשגבים טבעיים, זה מושל על המים וזה על הלחם וכדומה, וחשבו כי גם האלהים אשר עשה הנפלאות למשה אינו אל עליון סבת הסבות, רק הוא מן האלים מלאך או גלגל או כח למטה ממנו, אשר עפ"י רב כחו יוכל להשפיע שפע על איש או עם או מקום פרטי, ומ"מ כח מוגבל ובעל תכלית, ועז"א שחטאו "למרות עליון", שהיה המרי נגד עליון שהוא סבת הסבות, שהיו מכחישים שאינו משגיח "בציה":
(יז) "ויוסיפו עוד"כו'. אמר שעם ראותם השגחתו הגדולה לא משו מלהוסיף "לחטא לו למרות עליון בציה", והוא אומרם כי עליון הוא והניח מקום חיצונים ואין לו יתברך מבוא לבא במקום ההוא להשגיח בקדושתו יתברך, ואין זה כי אם ששכחו וכו' (עי' פסוק יא) על כן אני מצוה "ולא ישכחו"וכו' (פסוק ז):
