מ"ג תהלים עח יח

מתוך ויקיטקסט, מאגר הטקסטים החופשי
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
מקראות גדולות תהלים


<< · מ"ג תהלים עח · יח · >>

מקרא

כתיב (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וינסו אל בלבבם לשאל אכל לנפשם

מנוקד (נוסח הפסוק לפי מהדורת וסטמינסטר):
וַיְנַסּוּ אֵל בִּלְבָבָם לִשְׁאָל אֹכֶל לְנַפְשָׁם.

עם טעמים (נוסח הפסוק לפי מקרא על פי המסורה):
וַיְנַסּוּ־אֵ֥ל בִּלְבָבָ֑ם
  לִֽשְׁאׇל־אֹ֥כֶל לְנַפְשָֽׁם׃


מלבי"ם (כל הפרק)(כל הפסוק)


"וינסו" הנה בספורי התורה מבואר שנתן להם המן והשלו טרם שהוציא נוזלים מסלע, כי הוצאת המים היה ברפידים, וזה סותר למ"ש כאן? אולם התבאר אצלי, שהמתאוננים שנזכרו בפרשת בהעלותך היה ענין אחד עם מ"ש אח"כ והאספסוף אשר בקרבו התאוו תאוה, כי באמת לא אל הבשר התאוו רק רצו לנסות את ה', שלא האמינו שכחו הוא בלתי ב"ת ושיוכל למלא הבטחתו מהורשת הכנענים, והנה בתחלה בעת נתן להם המן ירד להם המן והשלו כמ"ש בפרשת בשלח בערב תאכלו בשר ובבקר תשבעו לחם, אולם השלו נפסק בבואם לרפידים, ששם הוציא להם מים, וחשבו ישראל שע"י שכחו מוגבל ובעל תכלית אין לו כח להוציא ג' דברים כאחד, לחם ובשר ומים, ושלכן כשהוצרכו למים לא יכול עוד לתת להם בשר, שכחו היה די על לחם ובשר לבד, או לחם ומים לבד, שהם שני דברים, לא על שלשה דברים, (שכן הוא בכל מי שכחו מוגבל ואינו מעצמו, כמו אליהו שלא יכול שיהיה בידו מפתח של גשמים ותחיה כאחד כמ"ש חז"ל), וע"ז רצו לנסות אם יוכל לתת להם גם בשר, שבזה ידעו שאין כחו כח מוגבל, וז"ש "וינסו אל בלבבם לשאל אוכל לנפשם" מה ששאלו אוכל לא היה מצד התאוה לבד רק מצד הנסיון שהסתפקו ביכולת האל:

ביאור המילות

"לנפשם". לתאותם כמו כי תאוה נפשך לאכול בשר:

 

מצודות (כל הפרק)(כל הפסוק)

מצודת דוד

"בלבבם" - ר"ל מה ששאלו על הבשר לא היה עליה תוכן הכוונה כ"א בלבבם היה לנסות את ה'

<< · מ"ג תהלים · עח · יח · >>